הרכבה ופירוק: אחד מכל שלושה זוגות מתגרש
מהטיפול בילדים, דרך ההחלטות הכלכליות ועד לתגובת הסביבה: תהליך הגירושין ממשיך להיות כואב וקשה, גם בעידן שבו התופעה חוצה את כל המגזרים ושליש מהזוגות בישראל מחליטים להיפרד
"אחרי 11 שנות נישואין פתחתי תיק ברבנות. לא היו לי שנים טובות כנשואה, אבל עשיתי כל מה שיכולתי כדי שזה יצליח. התגרשתי רק כשהבנתי שהקשר בינינו בלתי אפשרי, שהאלימות הפיזית והמילולית שבתוכה אני חיה לא תפסיק, ושהיא פוגעת בי ובילדים ואף מסכנת את חיי. אין לי שום חרטות על שנות הנישואין, ולא על כך שהתגרשתי. לא הייתי משנה שום דבר".
עוד כותרות ב-nrg:
• בליץ שידוכים בוואטסאפ: 500 דייטים בחודש
• אפרים הלוי: מינוי ליברמן הוא הפתיח לקץ שלטון נתניהו
• דיוויד בלאט סיכם בדרושפאקה
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
נורית (שם בדוי) מתארת מערכת יחסים קשה, שבסיומה תפסה אומץ ועזבה בית אלים ויחסים הרסניים. אבל לא צריך אלימות כדי לפרק משפחה. בשנים האחרונות מספר המתגרשים בישראל עולה בהתמדה, ואין מגזר שהנתון הזה מדלג עליו.
אם בשנת 2005 עמד שיעור המתגרשים בבתי הדין הרבניים על 9,500 זוגות, עשור בלבד לאחר מכן, בשנת 2015, כבר קפץ המספר ליותר מ־11 אלף זוגות שבחרו לפרק את החבילה. על פי הנתונים, כל זוג שלישי בישראל בוחר במהלך השנים לסיים את נישואיו.
באופן יחסי, ישראל נמצאת במקום 'טוב' מבחינת אחוזי הגירושין, ונכון ל־2008 היא ניצבה במקום ה־28 מתוך 38 מדינות ב-OECD, אך גם הנתונים הללו לא מסתירים את העובדה שמדובר במכת מדינה.
"הייתי נשוי במשך 12 שנה ויש לנו חמישה ילדים משותפים", מספר שלומי (שם בדוי). "לפני קרוב לשנה החלטתי להתגרש, אבל למעשה הגירושין לא התחילו אז, אלא לפני שנים רבות. זו לא החלטה שמקבלים ביום־יומיים. התגרשתי כי לא הייתי מוכן להמשיך לחיות בצורה שבה חיינו עד אז, במקום לא טוב מבחינה רגשית ואישית".
ואיך זה עבד בפועל?
"זו הייתה תקופה לא קלה. מדובר בהחלטה קשה שבאה לידי ביטוי גם בכך שירדתי במשקל בצורה דרסטית, אבל הייתי שלם עם ההחלטה שקיבלתי. כשאתה מודע מראש למחירים, הדבר מקל באופן יחסי גם על הצדדים המעשיים של הגירושין".
לשלומי יש בטן מלאה על הדרך שבה מתייחסת החברה הדתית לנישואים. "כשהיינו צעירים, הפעילו עלינו לחץ שנתחתן. התארסנו אחרי שלושה חודשי היכרות, התחתנו אחרי חצי שנה. מתי יכולנו להכיר? אני חושב שהדרך שבה מכינים זוגות צריכה לעבור שינוי דרסטי. הם חייבים להכיר לעומק, ורק אז להתחתן".
ואיך הגיבו כשהחלטתם להתגרש?
"גם כאן הסביבה לא ידעה איך לקבל את העניין. יש נטייה ללחוץ על זוגות להישאר נשואים, וזה לא נכון. לפעמים עדיף להתגרש בתחילת הדרך, אבל אנשים לוחצים ממקום שנוח להם. גירושין שוברים את הקונצנזוס. לכולם מתאים שתהיה זוגיות שלמה, אבל למה להישאר נשואים כשזה לא נכון?"
שי דוידס, בן 37 ואב לילד, התגרש לפני כמה שנים והוא מתאר חוויה שלא השאירה חותם טראומטי. "כרווק החלטתי לגור בירושלים כי ידעתי ששם אמצא שידוך. ארבעה חודשים אחרי שנכנסתי לדירת השותפים התארסתי, אבל שנתיים אחרי החתונה כבר הבנו שזה לא זה והחלטנו להתגרש".
ואיך זה עבד?
"מראש החלטנו להתגרש בצורה מבוקרת, בלי אמוציות ומלחמות מיותרות, ולשמחתי הצלחנו בכך. הטיפול הזוגי וההתייעצויות עם רבנים לא עזרו, הלכנו למגשרת ותוך חודשיים סגרנו הכול בלי רעש ובלגן. גם היום אנחנו ביחסים מצוינים, ומהווים מושא לקנאה להרבה זוגות גרושים".
למרות הקלות היחסית שבה עבר את התהליך, דוידס מודה כי מדובר בדרך מורכבת גם כששני הצדדים מסכימים על כל הדברים הגדולים. "כשהתגרשתי וחזרתי לגור עם שותף הרגשתי כאילו חזרתי עשור לאחור ולא שנתיים בלבד. פתאום חלום הנישואים התנפץ ומצאתי עצמי על מזרן בדירה זרה עם שותף שאני לא ממש מכיר. זה לא פשוט".
כידוע, גט ניתן במדינת ישראל רק בבית הדין הרבני, אבל את ההתדיינות הראשונית ואת ההליכים הפרוצדורליים ניתן לבצע גם בבית המשפט לענייני משפחה ואצל מגשרים שונים. הדיונים מתמקדים בשלושה נושאים משמעותיים שיקבעו את עתיד בני הזוג ועתיד ילדיהם – חלוקת הרכוש המשותף, תשלום המזונות ומשמורת הילדים.
"מספר המתגרשים עלה מאוד בשנים האחרונות", אומרת פנינה פרנקל, בעבר אחראית תחום הגירושין במחלקת הרווחה בעיריית ירושלים - תפקיד שמילאה למעלה משלושים שנה, והיום מטפלת זוגית ומשפחתית בקליניקה פרטית.
"היתרון היום הוא שאנשים יודעים לטפל בבעיות. כשהתחלתי לעבוד בעיריית ירושלים אחוזי הגירושין בחברה החרדית למשל היו נמוכים מאוד, כי טענו שצריך לשמור על הבית המשותף וחששו שגירושין יפגעו בשידוכים של הילדים.
"היום הרבנים מבינים שבית שלא טוב בו הופך לגיהנום, ולפעמים עדיף לסגור את הסיפור ולפתוח פרק ב'. באוכלוסייה הכללית אחוז הגירושין מאוד גבוה, אבל הצד החיובי הוא שזוגות שלא טוב להם יודעים לבקש עזרה. כבר לא מתביישים. בחברה הדתית זה עוד לא ממש ככה, אבל לפחות כבר מותר לדבר על זה".
לדברי פרנקל, במקרים רבים בני משפחתם של המתגרשים מלבים את האש והופכים את התקשורת בין בני הזוג לבלתי אפשרית. "כמחצית מהמתגרשים עושים זאת בגלל התערבות של הורים או אנשים אחרים מהמשפחה המורחבת. ההורים לא יודעים לשחרר ולתת לילדים שלהם לנהל את חייהם בעצמם. הם בוחשים, ואז כל אחד מבני הזוג פונה לכיוון המשפחה שלו והעימות נהיה מכוער וארוך מאוד".
בזמן שבני הזוג מתנצחים ביניהם, מי שבמקרים רבים סופגים את המחלוקת ונפגעים הם הילדים. מחקרים קובעים כי ילדים שחוו תהליך גירושין של הוריהם הפכו למופנמים וביישנים יותר, ולעתים אף סובלים מקשיים חברתיים, רגשי נחיתות ואף מקשיים בלימודים.
מנגד חשוב לזכור כי גם זוגיות כושלת של ההורים עלולה ליצור טראומות לא פחותות, בוודאי כשמדובר במקרים של אלימות ועוינות קשה. "בהתחלה היה לילדים מאוד קשה, אבל לאחר הגירושין הכול נרגע", מתארת נורית.
"בסופו של דבר הילדים התגברו על פירוק הבית והחיים שלנו היום הרבה יותר טובים. מבחינתי הנישואין היו הרבה יותר טראומטיים. אין ספק שיש השלכות לטווח רחוק, אבל השאלה היא מה יותר חמור ממה. הילדים שלי גדלו אז בבית חולה, והיום הם גדלים בבית יציב ובריא. אין ספק שהיום יותר טוב להם".
"אל תנהלו את המאבקים על גבם של הילדים, הם האוצר המשותף שלכם", מפצירה פרנקל במתגרשים. "צריך לנסות להגיע להסכמות גם אם קשה, כדי שהילדים ייהנו מהורות משותפת. יש כל כך הרבה מלחמות והסתות בשל הכעסים, והילדים נמצאים בתווך ונפגעים. זה לא עושה להם טוב. ילד צריך קשר טוב עם שני הוריו ואין שום סיבה שהוא ייקח צד בגירושין".
תהליך הגירושין מתחיל בדרך כלל בהחלטה של אחד מבני הזוג או של שניהם להיפרד. הסיבות רבות ומגוונות, ואין סיפור אחד שדומה למשנהו. זה יכול להיות קשיים כלכליים, התרחקות של בני הזוג במהלך השנים, חוסר התאמה שבתחילה נראה נסבל ואולי אף מושך אך בהמשך הדרך הפך לבעייתי, בגידות או שינויים אישיים שעובר אחד מבני הזוג.
לאחר שמחליטים להתגרש פונים בני הזוג לעורכי דין או למגשר, כדי שילוו את התהליך. המטרה היא להגיע להסכם שיגדיר את המשמורת על הילדים, יקבע את תשלומי המזונות ויחלק את הרכוש המשותף.
אם בני הזוג מסוגלים להידבר ולהגיע להסכמות, לבדם או בסיוע מקצועי, התהליך צפוי להימשך בין חצי שנה לשנה. במקרה שבו העניינים מסתבכים – השמיים הם הגבול. תהליך גירושין מורכב, או כזה שבו אחד הצדדים מגלה עיקשות וסרבנות, עלול להימשך שנים ארוכות ולכלול הוצאות של מאות אלפי שקלים לעורכי דין, מתח רב וסאגה משפטית לא נגמרת.
בסופו של דבר, אגב, רוב הסכמי הגירושין ייראו בערך אותו הדבר. חלוקת המשמורת תיעשה במשותף או שהאב יפגוש את ילדיו פעמיים בשבוע ובכל שבת שנייה, התשלום הממוצע לילד ינוע בסביבות 2,000-1,500 שקלים לחודש עבור כל ילד, והרכוש המשותף יחולק שווה בשווה.
גם אחרי שהגט יינתן, הקשר בין בני זוג שיש להם ילדים משותפים יישמר. כפי שנהוג לומר: לא מתגרשים מהילדים. בדרך כלל הזוג הגרוש גם לא יתרחק יותר מדי מבחינה גאוגרפית, כדי לאפשר את שימור הקשר עם הילדים. לעתים הכעס והמשקעים גורמים לרצון להתרחק, בפרט כשמדובר ביישוב קטן והומוגני שבו כולם מכירים את כולם ונפגשים בשבילים או במכולת.
נורית, למשל, עזבה את היישוב שבו התגוררה עם בעלה לשעבר והתנתקה ממכריה דאז כמעט לחלוטין. בעלה רואה את הילדים למשך שעה בשבוע. שלומי, לעומתה, בחר להישאר ביישוב שבו התגורר עם רעייתו. "עזבתי בית גדול עם חצר ומדשאות לטובת קרוואן של שני חדרים, ונשארתי לגור ביישוב בשביל הילדים", הוא מספר. "יכולתי לעזוב לירושלים או לכל מקום אחר, אבל העדפתי לצמצם עד כמה שאפשר את הזעזוע וחוסר היציבות שעבר עליהם".
איך הגיבו סביבך להחלטה הזאת?
"אני מניח שיש כאלה שהיו מעדיפים שאיעלם, כי קשה להתמודד עם גרוש ביישוב קטן. אני מצדי עשיתי הכל כדי להישאר, כי אין דבר יותר טוב לילדים מאשר להיות במקום מוכר. הרבה פעמים ההורה הגרוש מתרחק מילדיו ומבלה את הזמן בטרטורים ובנסיעות, וכמה זמן נשאר לו להיות איתם? ככה הם הם קמים בבוקר והולכים להסעה כרגיל, וממשיכים ללכת לאותם חוגים, לבני עקיבא, לחברים. לא השתבשה להם מערכת החיים הסדירה מעבר להכרח".
יש שיאמרו שאם חשבתם כל כך על הילדים, אולי לא הייתם צריכים להתגרש.
"אי אפשר להקריב את הצד הזוגי והאישי רק בגלל שיש ילדים. בסופו של דבר, עם כל הקושי, ילדים יכולים להסתגל למצבים חדשים. זוגיות לא נכונה ולא מתאימה אינה מובילה למקומות נכונים וגם לא בהכרח טובה יותר לילדים".
"ימים יגידו מה הגירושין עשו לילד שלנו", אומר דוידס. "אין לו זיכרון מודע של בית מתפרק כי הוא היה בן קצת יותר משנה כשהתגרשנו. לכן גם התגרשנו מהר, לפני שהקרע יהיה חזק יותר. אי אפשר לשים את האצבע על התנהגות של ילד ולומר 'זה בגלל הגירושין'. הוא מתנהל בצורה טובה, מבין את המציאות, רואה אותה בעיניים שלו.
"חשוב לזכור שאם פעם גירושין היו נדירים, היום יש סביבו עוד ילדים להורים גרושים. לי יש חברים וחברות שהתגרשוֿ, וכך גם לאמא שלו. זה לא יוצא דופן".
בשנים האחרונות עלתה לתודעה הציבורית מחאתם של אבות גרושים הדורשים לקבל משמורת משותפת על ילדיהם. לטענתם, המדינה מעניקה את המשמורת לאם באופן אוטומטי, ללא בדיקה מעמיקה והוגנת של כישוריהם ואפשרותם להחזיק בילדים.
הפסיקה אמנם משתנה בשנים האחרונות ומתאימה את עצמה למציאות המודרנית שבה שני ההורים שותפים מלאים לגידול הילדים, אבל לדברי האבות, זה עדיין לא מספיק. עוד הם טוענים כי סכומי המזונות הגבוהים מדי אינם מאפשרים להם להתקיים, ואינם מביאים בחשבון את העובדה כי נשים משתכרות כיום באופן עצמאי, לעתים טוב יותר מהאב.
מנגד, בארגוני הנשים טוענים כי גם כיום, עם כל הקדמה והשוויון, עיקר גידול הילדים נופל על האם, לצד הקניות והטיפולים הרפואיים. בניגוד לדברי האבות טוענות פעילות פמיניסטיות כי סכומי המזונות אינם גבוהים דיים ואינם מאפשרים לאמהות לגדל את הילדים באופן תקין. כך או כך, אין ספק שפירוק בית ומעבר לשני בתים אינו משתלם כלכלית.
"בתי המשפט בישראל נותנים כיום הזדמנות שווה לאב ולאם, ככל שמדובר במשמורת והסדרי ראייה", סבורה פרנקל, שפוגשת בעבודתה עשרות זוגות. עם זאת, היא מודה כי "בפירוש בודקים את האב, לעתים בצורה מאוד מקיפה. לדעתי חשוב לתת לגבר הזדמנות לגדל את הילדים, גם אם בעבר הוא לא היה מעורב כל כך בחייהם".
"אני שומע סיפורים של גברים ונשים שאפשר לכתוב מהם ספרי מתח שלמים", אומר דוידס, המפעיל דף פייסבוק בשם 'בטר פלייס' שבו מאות גרושים וגרושות משתפים בחוויותיהם ומספרים על המאבקים והקשיים. בניגוד למקרים אחרים, הוא מספר, במקרה הספציפי שלו הפתרון נמצא בצורה שקטה יחסית ובהסכמה מלאה.
"החלטנו על סכום, ואין אצלנו משחקים עם מזונות. יש הבנה שזה בשביל הילד ושזה לא כלי משחק בגירושין. אני מכיר סיפורים על אנשים שפתאום עוצרים את תשלום המזונות כי בני הזוג רבים. זה לא צריך להיות כך. הסכום צריך לעבור בהוראת קבע, ללא שום יכולת לתמרן או להקשות על התהליך".
"לא קיבלתי מזונות אפילו יום אחד", קובלת נורית, ומאשימה את בית המשפט בהטיה לכיוון בן זוגה לשעבר. "בית המשפט פסק את המינימום של המינימוםֿ, ולמרות שאני מפרנסת יחידה, אני לא מקבלת סיוע מגורם כלשהו כי אני מרוויחה, אבסורד לומר, יותר מדי. בגלל שאני משתכרת יותר מ־6,000 שקלים ברוטו לא מגיע לי כלום. לטענתם זה בסדר כי אני מפרנסת".
נורית סבורה כי הרשויות אינן מבצעות אפליה על רקע מגדרי, אבל יש להן בהחלט במה להשתפר. "אני לא חושבת שהמדינה פועלת נגד גברים או נשים באופן ספציפי. היא רואה את המציאות דרך עיני העובדים הסוציאליים שלוקחים תמיד את הצד היותר מסכן בעיניהם, גם אם זה לא מה שקורה בפועל. הם מחזקים את החלשים ולא את המצליחנים, ולא תמיד זה טוב".
"לא פשוט להתגרש", אומר שלומי, "אבל לפעמים אין ברירה, וצריך לזכור שאדם שבחר בדרך הזו אינו בהכרח אדם רע או בעייתי. הסביבה לא חייבת לחפש את 'האשם' ולקחת צד ביניהם. הם לא באמת מכירים את הפרטים. זוג שבחר להיפרד כנראה הגיע למסקנה שזה הדבר הנכון לעשות ולא צריך להדיר אותם. הם נשארו בדיוק אותם אנשים, רק שהם החליטו לא לחיות יחד".
"הרבה פעמים אנשים מוותרים מהר מדי על חיי הנישואין", אומרת פרנקל. "זוגיות היא עבודה לכל החיים ותמיד צריך לעבוד, להשקיע ולמנוע את השחיקה. לדעתי, גם אם מתגלים קשיים, לא צריך למהר ולפרק את הבית. היום האצבע קלה על ההדק וזה חבל. פְנו לטיפול, בקשו סיוע, נסו לעבוד על זה. כבר פגשתי אנשים שהיו עם רגל ברבנות והיום הם בירח דבש. זה לא חייב להסתיים בגט, רק אם אין ברירה אחרת.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם