מעסקים לחינוך: גילת בנט הולכת בעקבות בעלה
היא הקימה מפעל גלידות והתמחתה בקינוחים, אבל הבינה שהייעוד שלה נמצא בהנחיית הורים. בריאיון גלוי לב מספרת גילת בנט על המקצוע החדש ועל מחיר החשיפה שגובים ממנה החיים הציבוריים
הדבר הראשון ששמתי לב אליו כשנכנסתי לביתם היפה והמטופח של משפחת בנט ברעננה היה ריחה המשכר של עוגת הקינמון שנאפתה בתנור. למרות שבשנה האחרונה עשתה גילת בנט הסבה מקצועית והפכה למנחת סדנאות להורים, השפית במיל' ואשתו של שר החינוך עדיין מקפידה לשבות את אורחיה בעוגה טרייה וביתית.עוד כותרות ב-nrg:
- הטנק מסולטן יעקב נמסר לנתניהו: "נמשיך לחפש"
- מאיר אטינגר: "להזכיר השליחות של עם ישראל"
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
"האמת שזה כיף גדול שהבישול חזר להיות תחביב במקום עבודה", היא מחייכת כשאני מחמיאה לה על התוצרת. "עכשיו אני יכולה להכין את כל הדברים שתמיד רציתי. למשל, החלטתי שאני אהיה מאסטר בחלות, תמיד קינאתי בכל הנשים האלו שכל שישי מתקתקות חלות ורציתי גם להיות כזו. אז אפיתי שוב ושוב עד שזה נהיה לי קל והיום יש לי ליין של חלות, אני מתה על זה".
אנחנו מתיישבות בפינת האוכל המרווחת והמוארת, על השולחן מונחות רשימותיה של בנט, הלפטופ פתוח על מצגת שעבדה עליה באותו הבוקר ולאורך כל הריאיון היא תפרוש בפניי תיאוריות פסיכולוגיות שונות על גידול ילדים, תשרטט תרשימים ותציג נתונים. קשה לפספס את התשוקה שלה לנושא, וניכר שהיא שקועה כל כולה בקריירה החדשה שלה.
"אני מרגישה שגיליתי אוצר ואני רק רוצה לחלוק אותו עם עוד הורים", היא מודה, "בלי קשר בכלל אם הם יבואו לסדנה שלי או של אחרים. יש כאן בשורה אדירה. אחת הבעיות כיום לדעתי היא שאנשים לא חושבים שמישהו יכול ללמד אותם משהו על גידול הילדים שלהם. אני לא מבינה איך יש קורס הכנה ללידה, וכולם הולכים אליו, אבל אין קורס הכנה להורות.
"עכשיו שנפתלי הפך לשר החינוך אני מנסה לרתום אותו לעניין. כמובן שאי אפשר לכפות או לחייב, אבל אם יהיו קורסים שמוגשים כשירות של המדינה וזה יהיה בכל מקום, אז יסתכלו על העניין כעל משהו נורמטיבי וחשוב.
"לצערי יש סטיגמה לא נכונה על סדנאות כאלו והמון חושבים שזה ניו-אייג'י כזה, מיועד לכל מיני אנשים שמתעסקים כל היום במודעות והעצמה, אבל בעולם של ימינו אני לא מבינה איך הורים יכולים בלי זה. למה להתנהל על עיוור? למה לסבול ולחיות כל הזמן עם רגשות אשמה? זה כל כך חשוב, את לא מבינה מה זה עושה לאנשים. אני מקבלת תגובות של הורים שאומרים שזה שינה להם את החיים".
היא בת 39 ואם לארבעה ילדים: יוני (11), מיכל (9), אביגיל (7) ודוד (4). גדלה במושב כפר אוריה ליד בית שמש, ובנעוריה למדה בתיכון האקדמיה למוזיקה ולמחול ("שנים רקדתי בלט. לצערי הפסקתי כי החיים כיום עמוסים מדי אבל אני מאוד מתגעגעת לזה"). את נפתלי היא הכירה כשהייתה חיילת בת 20 ("הוא היה אז סטודנט ובא להרצות בהתנדבות ביחידה שלנו ופשוט התחלתי איתו"), והשניים נישאו כשהוא היה בן 27 והיא רק בת 22.
יש לך חרטות על ההחלטה להתחתן בגיל צעיר כל כך?
"אני לא מהמתחרטות, תמיד יש רווח מול הפסד. הייתי החילונית היחידה בסביבה שהתחתנה בגיל 22 ואנשים אמרו לי 'מה את צריכה את זה', אבל בגלל שנפתלי היה דתי לא הייתה ברירה אחרת. מהרגע שהכרנו התחלתי לשמור שבת וגם אז כולם אמרו לי 'למה רק את הולכת לקראתו'. אבל אף פעם לא הקשבתי למה שאומרים, תמיד הסתכלתי על זה עניינית וראיתי מה זה מביא לי".
אחרי שנישאו התגוררו בניו-יורק במשך חמש שנים כשנפתלי מקדם את חברות ההיי-טק שלו וגילת מתמקצעת בסצנת הקולינריה הרוחשת של מנהטן. "הייתי מושקעת כל כולי בעבודה, התקדמתי בקצב מטאורי. זו הייתה תקופה נפלאה", היא נזכרת. אחרי חמש שנים שבו לארץ ולצד הרחבת המשפחה פתחה בנט מפעל לגלידות בשם "Gilati".
"כבר בניו-יורק חקרתי את תחום הגלידה, אז החלטתי לפתוח עם שותף מפעל מיוחד כי רציתי לתת מענה לשוק קינוחי הפרווה. ראיתי שהכול מלאכותי עם מרגרינות וקצפות, אז לקחתי את הפורמולה של הגלידה ויצרתי גלידת פרווה עם מוצרים טבעיים כמו חלב קוקוס וחלב סויה, הכול מחומרי גלם אורגניים. האמת שקצת הקדמנו את זמננו, היום פשוט היינו ממתגים את זה כטבעוני".
אחרי שהבינה שהעבודה הפיזית כבר לא מתאימה לאם צעירה ("הייתי מכינה הכול בעצמי, מרימה שקי סוכר וקקאו במשקל 25 קילו"), החליטה למכור את המפעל, שאגב פעיל עד היום. "אחרי שעשינו אקזיט מהמפעל מצאתי את עצמי בצומת דרכים", היא מספרת. "התחלתי לחשוב על כיוונים אחרים ובאותה תקופה ההורות העסיקה אותי מאוד. אני כבר שנים עוברת בעצמי הדרכות וייעוצים כאמא.
"הלכתי לסדנה הראשונה כשהבכור שלי היה בן שנתיים ואחותו בת חמישה חודשים, אבל לא ראיתי שיפור משמעותי אז המשכתי והמשכתי עם הסדנאות, עד שהגעתי למדריכה אחת של מכון אדלר וסיפרתי לה על התסכול שלי, ובזכותה כל מה שלמדתי גם הצלחתי ליישם, כי מעבר לתיאוריה היא נתנה לי כלים פרקטיים. הרגשתי שראיתי את האור".
מתי הבנת שאת רוצה לעבור מהצד המקשיב לצד המלמד?
"כשחשתי שאני כבר שוחה בסיפור הזה שנקרא אמהות והיה לי מספיק ביטחון להתחיל לתת גם לאחרים".
מה גורם להורים להגיע לסדנאות?
"פעמים רבות הטריגר הוא גיל שנתיים, כשפתאום הילד מביע את הרצון שלו ומתחילים מאבקי כוח. עד אז הכול פחות או יותר הרמוני ואתה כהורה חי באשליה של שליטה. ברור שיש קשיים כמו גזים או כאבי שיניים, אבל הבעיות הן לרוב פיזיולוגיות ולא התנהגותיות. כשאשליית השליטה מתנפצת זה קשה. תחושת הערך שכל הורה זקוק לה נפגעת, והורים מחפשים סיוע".
וכיצד את עוזרת להם?
"קודם כול אני מרגיעה את ההורים ומסבירה את הפסיכולוגיה שמאחורי ההתנהגות הזו. שמדובר בתהליך טבעי ושהכול חלק מההתפתחות של הילד שלהם, זה לא משהו נגדם. כשהורה מבין את זה הוא יכול להתמודד עם סיטואציות של התקפי זעם בצורה נכונה וממקום של אמפתיה.
"אחד הקשיים הגדולים עבור הורה כזה הוא שאתה פתאום רואה את הילד המקסים שלך באור שלילי, כאיזו מפלצת. זה לא פשוט אבל חשוב לדעת שהתהליך הזה הוא טבעי, להם ולנו. צריך לזכור שאין דבר כזה הורה מושלם ואין קסמים, תמיד זו דרך, אך ברגע שמבינים את ה'למה' הרבה יותר קל עם ה'איך'. אני מלמדת את ההורים כלים ועקרונות כיצד לשלוט בתגובות שלהם ולהתמודד, ולאט-לאט הם מטמיעים ומיישמים. זה מה שקרה גם לי".
כשחושבים על יועצי הורים עולות בראש דמויות כמו מיכל דליות או עמוס רולידר, ואילו את בגיל של ההורים שבאים להתייעץ. זה יתרון או חיסרון?
"עבורי זה יתרון, כי אני כל הזמן לומדת מהילדים שלי עוד דברים שהורים יכולים לפגוש, קשיים שהם יכולים להיתקל בהם, ואני איתם באותה הסירה. זה גם הסגנון שמתאים לי, לא לבוא מהמקום הדידקטי אלא להיות בשוויון ערך מבחינת האינטראקציה".
כמה שקל לבנט לדבר על גבולות, סמכות ואמפתיה הורית, כשאנחנו עוברות לשוחח על חייה האישיים היא מיד מתכווצת ועוברת למצב כוננות. אחרי כמה מפגשים לא פשוטים - שלא לומר טראומטיים - עם התקשורת, אפשר להבין אותה.
נכנסתם בבום גדול לאור הזרקורים. כיום במבט לאחור - זה היה קשה?
"וואו, זה היה קצת הלם בהתחלה, מסנוור. אתה לא מוצא את עצמך. גם נכנסנו לזה יחסית צעירים. אני חושבת שזה בעיקר גורם לך להיסגר על מי אתה, להיות יותר ברור לעצמך. הלימודים במכון אדלר עזרו לי מאוד להתמודד עם זה. הגעתי לשם בשנה שהכול התחיל, והקבוצה שלמדתי איתה עברה איתי הכול, תמכה ואיפשרה לי לפרוק".
לא פחדת שיוציאו החוצה את הסודות הכמוסים שלך?
"לא, זה מה שיפה בקבוצות האלו, יש בין החברים אמון מלא ודיסקרטיות. אני גם עדיין לא כזו מוכרת ואני מאוד מנסה לשמור על זה כך. זה אחד הפחדים הכי גדולים שלי, שאני אצא לרחוב ויתחילו לזהות אותי. אפילו את דף הפייסבוק המקצועי בשביל הסדנאות היה לי קשה לפתוח, לדעת שכל מה שאני משתפת שם הוא ציבורי".
את חוששת שיהיו כאלו שיגיעו אל הקבוצה שלך רק בגלל שאת אשתו של?
"אני זו מי שאני. אז בעשר הדקות הראשונות הם יסתכלו עליי קצת יותר בסקרנות, אבל הם לא יישארו בקבוצה אם זה לא יעניין אותם באמת".
האהבה שלה לנפתלי, כזו שגובלת אפילו בהערצה, מורגשת בכל פעם ששמו עולה. מיום שהכירו הלכה אחריו באשר הלך, כשהיא מאמצת אל חיקה את האמונות, הערכים והדעות הפוליטיות של בן זוגה. חלוקת התפקידים בין השניים הייתה ברורה מהרגע שהפכו להורים. הוא מגשים את כל חלומותיו ושאיפותיו - בין אם בהיי-טק או בפוליטיקה - והיא נשארת בבית לטפל בילדים. כשאני שואלת על ההקרבה הלא פשוטה הזו היא עוצרת, לוקחת אוויר ובוררת את מילותיה בקפידה.
"קודם כול צריך להיות שלמים עם הבחירה הזו", היא אומרת. "אני צריכה להיות שלמה עם המקום שלי בבית. שאני בעצם חצי חד-הורית, גידול הילדים הוא עליי. זה תהליך להגיע לקבלה הזו, שהוא בתפקיד שמרחיק אותו מהבית ושאני לא כועסת עליו על זה".
יש גם רגעי משבר?
"יש מצבים שבהם אני מבינה שאני לא יכולה לטפל לבד בעניין ואז אני מרימה דגל. חשוב להיות מודעים לכך כי יש הרבה אמהות שמתרגלות להסתדר בלי העזרה של בן הזוג, אבל זה בסדר גם למשוך אותם חזרה פנימה ולשנות להם את סדרי העדיפויות. אין מה לעשות, יש מקרים שבהם צריך את אבא".
בית משפחת בנט מעוצב בסגנון מודרני-חמים, מרשים אך לא מנקר עיניים. "הבית הוא מאוד אני", היא מודה. "הייתי מעורבת לגמרי בכל תהליך הבנייה והעיצוב, אני גם נהנית מהחיפוש. למשל, הצלחות האלו", היא אומרת ומצביעה על אוסף צלחות שתלויות על הקיר. "הן היו של אמא של נפתלי. אני מאוד אוהבת את הסגנון והטעם שלה. במטבח שלהם כל הקירות מלאים בצלחות, אז יום אחד היא פשוט אמרה לי שאני יכולה לקחת כמה. כמובן שקפצתי על ההזדמנות וכל כך שמחתי, לכל צלחת יש משמעות משלה ויש בזה משהו יפה ואותנטי, שזה עובר מדור לדור".
מפוטו-אופ בקלפי של הפריימריז ועד למסיבת הניצחון ביום הבחירות, הגברת הראשונה של הציונות הדתית הביאה איתה משהו שהיה חסר מאוד במפלגה המפד"לניקית: סטייל.
הפכת לסוג של אייקון אופנה במגזר. יש לך סטייליסטית?
"תמיד אהבתי סטייל ואופנה, וגם גדלתי בבית ששם דגש על אסתטיקה. חשוב לי להתלבש טוב ואני משקיעה בזה. זה קצת כמו עם הגלידה פרווה - רציתי להכין קינוחי פרווה טובים, אז מצאתי דרך לפתח גלידה שאני אוהַב ושתעמוד בסטנדרטים שלי. כך בלבוש - רציתי שההופעה שלי תהיה צנועה בלי להתפשר על הסגנון".
דתיות מתלבשות פחות טוב?
"לא בהכרח. מה שכן, אני מרגישה שבמגזר הבגדים מאוד מגדירים. ישנן אלו עם הכיסוי ראש, אלו עם המכנסיים, אלו עם השרוולי שלושת-רבעי. לי קשה עם הגדרות, אני לא שייכת לתבנית ספציפית. למשל, עדיין קשה לי עם כיסוי ראש. אני עוד לא מחוברת לזה מספיק, אבל ברור לי שיום אחד זה יגיע".
ישנה טענה שהמגזר לא יודע לקבל אליו אאוטסיידרים. כמישהי שהגיעה מרקע חילוני, את מרגישה את זה?
"אני מרגישה רק את האנשים שאני מתראה איתם, והם מקבלים אותי בלי שום בעיה".
ומבחינת העין הציבורית?
"אנשים אוהבים לקטלג, זו נטייה טבעית. יש מקומות שבהם חושבים שאני דתייה ויש מקומות שבהם חושבים שאני חילונית. עכשיו סוף-סוף הגעתי לנקודה שבה לא מעניין אותי מה חושבים", היא אומרת בפסקנות וממהרת לתקן: "כלומר, כן חשוב לי שיידעו שאני דתייה. אני שומרת מצוות, הולכת לשיעורי תורה וכך גם אני רואה את עצמי, מבחינה פנימית".
החיבור עם הדת היה לך טבעי?
"לקח לי זמן", היא מספרת בכנות. "בהתחלה הייתי מתבאסת על מצוות, כל הזמן הייתי שואלת את נפתלי מה ההיגיון מאחוריהן - למה למשל אי אפשר לפתוח מטרייה בשבת. אבל ברגע שבחרתי בדרך והגיעו הילדים, הבנתי שאם אני רוצה להיות נאמנה לעצמי אני צריכה ללכת על זה עד הסוף והתחלתי להגיע לשיעורים וללמוד. ומאז אני לא מפסיקה, כל הזמן רוצה לדעת ולהעמיק עוד.
"זה נכון שאצלי זה היה נעשה ונשמע. קודם עשיתי בגלל נפתלי ורק אז למדתי את הרציונל, אבל כיום זה לגמרי מגיע מבחירה. לימוד התורה שלי הוא חלק אינטגרלי מהחיים שלי כדתייה, כי יש לי שאלות שאני רוצה לקבל עליהן תשובה. אני גם רואה הרבה דמיון בין איך צריך לעבוד את השם לאיך צריך להיות הורים".
תסבירי.
"כשאנחנו מקיימים מצוות, אנחנו עושים הרבה פעולות גשמיות שיש להן מטרה להתחבר לרעיון גבוה יותר. עבודת השם מורכבת מהרבה פעולות יומיומיות שאנחנו מבצעים כלאחר יד ולא תמיד מתוך חשיבה. כך גם בהורות שלנו - אנחנו מתעסקים בהמון-המון פרטים תפעוליים, מכינים את הסנדוויץ' בבוקר, מחליפים חיתולים, מסיעים את הילדים, רוחצים, מלבישים ומתמודדים עם הרבה עומס.
"כמו שכדי לקיים את המצווה בלב שלם ובאהבה ומתוך בחירה, אני צריכה לעשות איזו עצירה, ולהיזכר מה עומד מאחוריה, לשם מה היא נועדה, כך אנו זקוקים כהורים לעשות עצירה. להרים את הראש מעל היומיום שלנו ולחשוב - מה המטרה שלי? אילו ילדים אני רוצה לגדל? איזה הורה אני רוצה להיות? והאם הפעולות שלי ביומיום מביאות אותי לאן שאני רוצה להגיע?".
אם פעם פוליטיקאים שרצו להתחבר לעם יכלו להסתפק בצילום פוטוגני במימונה או מקסימום נאלצו לחבוש תרבוש על הראש במעגל של דן שילון, הרי שבימינו ליטרת הבשר שהציבור דורש מנבחריו תובענית בהרבה. כמי שפרץ לחיינו תחת הסלוגן "בנט זה אח", ראש הבית היהודי נחשב לאחד מחלוצי הז'אנר, כשהוא מרבה להעלות פוסטים אישיים ולשתף את הציבור בטיוליו ברחבי הארץ או כשהילדים לוחצים עליו לאמץ כלב.
איך את עם כל החשיפה הזו?
"נפתלי משתף בדרך כלל בדברים חמודים כאלו, לא מזיקים. הם לא באמת חושפים יותר מדי. אם אנחנו מטיילים והוא מצלם אז אני מסתכלת על הערך של זה".
צפו: נפתלי בנט מטייל בפייסבוק
להראות שאתם חלק מעמך ישראל?
"לא", היא משיבה ברצינות גמורה אל מול המבט הספקני שלי. "כדי לעודד אנשים לטייל בארץ. נפתלי רוצה לחנך, זה בדם שלו, זה הכול מגיע משם. הוא רוצה לגרום לאנשים לחזור למקורות".
ויש לך קו אדום?
"בוודאי. למשל כשהילדים לא רוצים שהוא יפרסם משהו. הייתה איזו תמונה משפחתית שהוא העלה ואחד הילדים שלנו חזר מבית הספר ואמר שהוא לא מוכן יותר שישימו תמונה שלו כי אחר כך שואלים אותו על זה בכיתה, אז אנחנו מכבדים אותם. נגיד בפורים האחרון התקשרו מהלשכה וביקשו 'יאללה, שימו איזה תמונה של הילדים מחופשים' ואמרתי לנפתלי שאני מצטערת אבל אי אפשר, כי צריך לשמור על המשפחה. אני לא מאמינה בהכול או כלום, הכול שאלה של מינון. אבל אני חושבת שאני הרבה יותר שומרת מאשר פותחת, כי זה לא טוב לנפש".
זה לא סוד שנפתלי מכוון הכי גבוה שיש. את רואה כמה התקשורת נטפלת לאשת ראש הממשלה. זה מלחיץ?
"אני מאמינה שבסופו של דבר ניבנה לקראת זה. ואם זה שוב יקרה בבום אז אני אאמין שככה הדברים צריכים לקרות ואמצא את הדרך להתמודד עם העניין. גם אם זה ייקח קצת זמן, אני אדע איך להגיע למקום שנכון עבורי, כי אני לא יכולה להיות במקום שלא טוב לי בו".
את חברה של נשות ח"כים אחרות?
"לא ממש, אנחנו לא באמת מתראים יותר מדי. עם איילת שקד ובעלה כמובן שאנחנו יותר בקשר כי אנחנו מכירים המון שנים כבר ואנחנו גם באותו גיל ועם משפחות צעירות".
אז את מי את משתפת במה שעובר עלייך?
"יש לי חברות מירושלים שהולכות איתי כבר שנים ויש את אלו שמצאתי כאן בשכונה, חלק הכרתי דרך הילדים. וישנן כמובן החברות שלומדות איתי תורה. הן גם מגיעות מבתים לא דתיים ושותפות איתי לדרך, וזה כיף גדול שיש לי אותן בחיי ושאני עוברת את זה ביחד איתן".
בימים אלו מעבירה בנט סדנאות לקבוצות במכללה העירונית ברעננה ולאחרונה פתחה קבוצה בירושלים, אך היא מתכננת להגיע לכל רחבי הארץ לפי דרישה. במקביל היא כותבת טור ייעוץ שבועי עבור "ערוץ מאיר לילדים" ומתחזקת עמוד פייסבוק שבו היא משתפת את הקוראים מתובנותיה ומעדכנת על פתיחת קבוצות חדשות.
את מנחה קבוצה של הורים שהם עולים חדשים. יש הבדל בהתמודדויות?
"זו קבוצה שפועלת כבר מהחודשים הראשונים לעלייתם, לפעמים אפילו בשבועות הראשונים, אז היא גם ממש משמשת כקבוצת קליטה ותמיכה. בתקופה של העלייה לארץ, שיש בה פוטנציאל למשבר אצל המשפחות העולות, אני מושכת את ההורים להתמקדות בתפקיד הכי חשוב שלהם - ההורות, ומשם הם מתעצמים. במיוחד כשאלו נשים שבתקופת העלייה בני הזוג ממשיכים לעבוד בחו"ל והן הרבה לבד.
"הקבוצה נותנת להן מעגל תמיכה קרוב, תחושה של שייכות בתוך האין-שייכות. הן חולקות אתגרים וקשיים דומים, ומתוך ההזדהות באה נחמה. מקום לפרוק. המעבר לארץ חדשה משפיע על כל חברי המשפחה ובוודאי על הילדים. כל אחד מבני המשפחה עובר הסתגלות משלו. בסיום הסדנה השנה הרבה מהן הודיעו לי שבזכותה החליטו להישאר בארץ. לי ברור מה היה שם - הן נתנו כוחות אחת לשנייה וכך עברו את התקופה המשברית וצמחו ממנה".
את רואה הבדל בהורות שלך לאורך השנים?
"בוודאי. עם הבן הקטן שלי אני אמא שונה לגמרי, הרבה יותר מודעת. עושה דברים אחרת. אם פעם כשאפיתי עוגה אסור היה להתקרב למטבח ולהפריע לי כי היא הייתה צריכה לצאת מושלמת, אז היום אני מבינה שמה שחשוב זה שהוא ייקח בזה חלק, גם אם זה אומר שיהיה לכלוך והיא תצא פחות טוב, אבל אני ארוויח ילד שמאמין בעצמו ומלא בביטחון וגם כמובן את הבונדינג שלנו".
מה לגבי ייעוץ אישי?
"כרגע אני מתמקדת בקבוצות. אני רוצה להתמקצע יותר לפני שאני עוברת לאחד על אחד. בכל סדנה יש בין עשרה לעשרים משתתפים והקבוצה עצמה עוזרת מאוד, יש כוח לסיעור מוחות. קודם כול כי גם אני תמיד מקבלת מהמשתתפים רעיונות מדהימים, אבל בעיקר זו העובדה שאתה רואה שיש עוד במצבך.
"הסדנה דורשת מההורים לעבור שינוי תפיסתי גדול, ובהתחלה יש לכך התנגדויות. יש כאלו שטבעי ופשוט עבורם להיות הסמכות ולהציב גבולות ויש כאלו שפחות, גם אני כזו. תמיד תפסתי את עצמי כאדם לא אסרטיבי, נחמדה מדי, אבל הכול זה עניין של חינוך. עם קצת עזרה ונחישות אפשר להשתנות וללמוד להיות ההורים שאנחנו רוצים להיות".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם