פייס-בוק: הסופר שהמציא את עצמו מחדש ברשת
הוא למד לשלוט בכעסים, מאמין בפייסבוק ככלי לשחרור סודות, ועדיין מתרגש כשעושים לו לייק. סופר הרשת רן אפלברג, מיוצרי הסרט "ילד טוב ירושלים" שקרא תיגר על תעשיית הספרים, עונה על השאלון
שם: רן אפלברג(לפרופיל הפייסבוק של רן אפלברג)
גיל: 43
מצב משפחתי: בזוגיות קסומה + שתי חתולות.
מגורים: גר ברמת-גן ושואף לגור ברמת הגולן, ברגע שנמצא לנו בית להשכרה בלב הטבע.
מקצוע: סופר, תסריטאי, מחזאי, פה ושם גם במאי וקומיקאי.
פז״ם ברשת: חמש שנים בערך.
עוד במדור "תמונת פרופיל":
- מ-BDS ועד להב"ה: דפני גפני מציתה את הרשת
- לא כלה דרכו: אמא של אביב ראובן לא משחררת
-כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
מספר עוקבים וחברים: 5,000 חברים, מעל 60 אלף עוקבים.
משפט שמזוהה איתך: אף פעם אל תרימו ידיים אלא אם איימו עליכם עם אקדח.
איך הכל התחיל? מרגע שנכנסתי לפייסבוק הוא היה בשבילי קרקע יצירתית ופורייה - בהתחלה של פאנצ'ים, דעות פוליטיות מיותרות ולא מקוריות, הטרלות וקטעי פרוזה. לאט לאט התברר שאנשים הכי נהנים לקרוא את הסיפורים שכתבתי ("החפירות", ככה קראו לזה החברים שלי). מבחינתי זה היה נפלא, כי הכי נהניתי לכתוב סיפורים, אז לאט לאט התרכזתי בהם וויתרתי על כל השאר.
מתי הגיעה הקפיצה הגדולה? לפני שלוש שנים אחד הסיפורים שכתבתי נהיה ויראלי, וכמות העוקבים והחברים הוכפלה פי עשר.
מה הסוד של הפרופיל שלך? שאין סודות. הפרופיל נועד לשחרר סודות, רגשות, מחשבות, חלומות, ערגות, שנכלאו עמוק בבטן - והשחרור גורם להרגשה טובה וחיים בריאים יותר.
איך, לדעתך, הוא הפך לסיפור הצלחה? אני מאוד אוהב לכתוב והקוראות והקוראים שלי נהנים לקרוא את מה שאני כותב - אז זה דיל מוצלח לכולנו. מעבר לזה שאני מנסה להשתפר כל הזמן, לא לחזור על עצמי, לכתוב טוב יותר – והקוראות והקוראים שלי תומכים בי במסע הזה, אוהבים שאני דוחף את הגבולות, חוקר עוד נושאים, מגוון ומפתיע את עצמי ואותם.
בחודש אוקטובר פרסמת את פוסט על "גפן, המתבגרת שלי", שניסתה להתאבד. הוא הסעיר מדינה שלמה, ובסוף הבהרת שמדובר בסיפור בדיוני. הגולשים זעמו, והיו כאלה שטענו שתעשה הכל בשביל רייטינג. מה קרה שם? בהתחלה בכלל לא הבנתי שפרצה מהומה. פרסמתי את הפוסט בביתה של חברתי שליד הכינרת, ואז יצאתי בחזרה לביתי שברמת גן וביליתי כמה שעות מרגיזות בפקקים. כשהגעתי הביתה הטלפון היה מפוצץ בעשרות הודעות מכל מערכות החדשות והעיתונים בארץ, שרצו שאבוא להתראיין באופן בלעדי אצלם - עוד היום, הרגע, עכשיו - כדי שאספר על מה שעבר על ביתי.
מיהרתי לחזור אליהם ולהבהיר להם שזה היה רק סיפור, ושאם הם היו מציצים לרגע בעמוד שלי הם היו רואים שקצת לפני כן כתבתי סיפור בתור אישה, בתור ילד ואף בתור ראש ממשלה. אם לרגע הם היו מתאמצים ומחפשים את הביוגרפיה שלי, הם היו מגלים שאין לי בכלל ילדים. אחר כך עניתי למכתבי הגולשים המודאגים שהביעו דאגה לגבי משפחתי הבדיונית. כעבור כמה שעות הבנתי שאין ברירה, ופרסמתי פוסט הבהרה לגבי הסיפור.
האמנת שהוא יהיה ויראלי? אנשים חושבים שידעתי שהפוסט יגרום לכזו מהומה. האמת היא שלא היה לי מושג שהוא ייצור רעש כזה גדול. דווקא הייתי בטוח שהוא אחד מאותם סיפורים שלא יזכו להרבה לייקים, כי היה בו משהו מאוד אפל וקודר. תכל'ס, אין שום דרך לדעת מה יתפוס את הקוראים ויהפוך לויראלי.
מה הלקח שלמדת מכל מה שקרה? ראשית, למדתי שהתקשורת, שרודפת אחרי האייטמים, לא מקפידה לעצור ולבדוק אם הם נכונים או לא. מאז שהסיפור יצר רעש בתקשורת אני לוקח בערבון מוגבל את כל מה שאני קורא בעיתונים או רואה בטלוויזיה. שנית, למדתי שיש הרבה אנשים טובי לב בארץ, שמוכנים להציע עזרה במצבים כאלה, תמיכה ועידוד. שלישית, למדתי שיש לי את הקוראים והקוראות הכי טובים בעולם, שמוכנים להגן עלי בחירוף נפש מול כל מי שתקף אותי.
האם תכתוב פוסטים כאלה גם בעתיד? הנושא שעומד מאחורי הסיפור היה חשוב מאוד בעיניי, אז כמובן שאעסוק בנושאים החשובים האלה גם בעתיד. חלקם מן הסתם יצליחו וחלקם יכשלו. למען האמת, החוויה הזו הייתה די מלחיצה אז אני לא ממש משתוקק לחוות עוד אחת כזאת.
מה המטרות הבאות של העמוד? בזכות הקוראות והקוראים שלי הוצאתי לפני שנתיים ספר ביכורים. עתה, בעידודם, אני עובד במרץ על הספר השני. בלי קשר, אני משתוקק כבר תקופה ארוכה להתחיל לשחק עם הוידאו בעמוד.
יש משהו אידיאולוגי מאחורי הפרסומים? אני מאמין שהחברה האנושית תהיה טובה יותר אם כל אחד ינסה להיות טוב יותר בעצמו (במקום לגעור באחרים). אני מנסה להיות הבן אדם הכי טוב שאני יכול להיות, ואני חושב שגם הדמויות בסיפורים שלי מנסות לעשות את זה. לעיתים זה עובד לנו יותר, לעיתים פחות, אבל אנחנו לא מרימים ידיים, כי החיפוש אחר הטוב והשמחה והאהבה והחדווה מעשירים, מעצימים ומשבחים את קיומנו בעולם הזה.
מה ההבדל בין הפוסטים שעולים כעת לעומת פוסטים שעלו בעבר, אם בכלל? הכתיבה נעשתה טובה יותר, הרמה של הסיפורים עלתה. ככה זה, ככל שכותבים יותר משתפרים.
מה למדת על העוקבים שלך? יש לי קוראות וקוראים מאוד איכותיים וביקורתיים, ולמדתי מהם ומהן עולם ומלואו. בזכותם למדתי להיות כותב ואדם טוב יותר, רגיש יותר, סבלני, איך לאהוב עוד, איך לתרום לחברה מסביבי ועוד. אני חושב שלמדתי שאם נותנים מהלב, מקבלים בתמורה לבבות של אחרים.
מה מעצבן אותך וגורם לך להתיישב מול המחשב ולהתחיל לכתוב? אני לא פועל מתוך עצבים, למעשה אני משתדל להתעצבן כמה שפחות. הייתי בעברי אדם עצבני, רבתי עם כל העולם ואשתו, הרסתי חברויות, קשרי עבודה ואהבות כי היה לי מזג מפונק, בעייתי ופוגעני. בשנים האחרונות, אחרי עבודה עצמית ומאוד אינטנסיבית הפכתי לרגוע יותר, ואני מצליח להגיב באהבה במקום בעצבים. לקבל במקום לשפוט, להקשיב במקום להרצות. אני לא מושלם, פה ושם קופץ לי פיוז, אבל באופן כללי עשיתי שינוי עצום בחיי.
האם הכוח שמגיע עם החשיפה עלול להיות מסוכן? הכוח שקבלתי נועד מבחינתי לרגש אנשים, לגעת בלב ובמחשבה. הקוראים נתנו לי את הכוח הזה והם גם יכולים לקחת אותו, אם הם ירגישו שאני מנצל אותו לרעה. זו עוד סיבה להשתדל להיות הכי טוב, שאני יכול וזה נפלא בעיני. עושה לי רק טוב.
התחרטת פעם על פוסט שכתבת? אני משתדל לא להביט לאחור, לא בכתיבה ולא בחיים. מה שהיה היה ונשכח. אני מתרכז בהווה ובמחשבות טובות על העתיד.
מחקת פעם פוסט? העליתי פעם סיפור וכעבור רבע שעה אף אחד לא נתן לו אפילו לייק אחד. הובכתי קשות ועמדתי למחוק אותו, אבל ברגע האחרון אמרתי לעצמי שמותר לי להיות גרוע, מותר להיכשל, זה בסדר. בסוף השארתי את הפוסט במקומו. כעבור חצי שעה התחילו להגיע הלייקים ועד היום הם לא מפסיקים להגיע. זה היה הסיפור הויראלי הראשון שפרסם אותי ברשת - "המטלית".
קורה שאתה מוריד סטטוס בגלל שהוא לא מקבל מספיק לייקים, נניח, בחמש הדקות הראשונות? לא, אני סופג את ההשפלה והעלבון, ומשתמש בזה כדלק שמדרבן אותי להיות טוב יותר בסיפור הבא.
כמה לייקים נחשבים מבחינתך לכישלון? זה משתנה ככל שמספר הקוראים והקוראות שלי עולה.
קיבלת איומים על חייך בעקבות פוסטים שפרסמת? מעולם לא.
היו איומים פיזיים של ממש? מעולם לא.
שלחו לך תביעות על הוצאת דיבה? מעולם לא.
יצא לך להיפגש עם עוקב? פה ושם. תמיד מעניין וכיף ומחכים ועושה לי שמח בלב.
מה יכול לשבש את הפעילות שלך בפרופיל? אם לא ירצו לקרוא אותי יותר. אני מאמין שזה ישבש את כל הפעילות שלי בעולם הזה.
האם שקלת לסגור פעם את הפרופיל בגלל אכזבה מסוימת? לא, אבל אם אני מרגיש שאני תקוע או חוזר על עצמי אני יוצא לחופשה מהפייסבוק, כדי להתרענן ולהתמלא בכוחות חדשים.
כמה פוסטים אתה מעלה ביום? אני מעלה בממוצע סיפור אחד לשבוע, או סיפור אחד לשבועיים. אני מקפיד לפרסם אותם בדרך כלל בערב שבת.
כמה שעות ביום אתה מבלה במהלך היום מול המסך? רוב היום אני מול המחשב כי אני עוסק בכתיבה.
איך המשפחה הקרובה מתייחסת לזמן שאתה מקדיש לעמוד? הם רוצים שאפרסם יותר סיפורים, ואם לא פרסמתי סיפור בסופ"ש הם מתבאסים.
מה יגרום לך לחסום מגיב, אם בכלל? אם מישהו מקלל, מגיב בגסות, בעוינות, עושה מהומות אני מיד חוסם אותו. אין לי עניין באינטראקציה עם גולשים כאלה.
על מה אתה כותב בדרך כלל? על כל דבר אפשרי.
על מה לא תכתוב לעולם? אין כזה דבר.
כמה זמן לוקח לך לכתוב פוסטים? אני כותב סיפורים די מהר, אבל לשכתב אותם לוקח לי זמן רב. לפעמים שעות, לפעמים ימים ולפעמים חודשים. היו כאלה שלקחו לי שנים.
מה הפוסט הכי ויראלי שלך? יותר מ-60 אלף לייקים ומעל 10 אלף שיתופים.
יש פוסטים שאתה מפרסם רק לחברים קרובים? לא, העמוד שלי ציבורי. תמיד היה ותמיד יהיה.
כיבית את האפשרות לקבל התראות? מהרגע הראשון היא מכובה. אני חייב שקט ורוגע כדי להתרכז בכתיבה וצפצופים מעצבנים אותי. גם הטלפון אצלי תמיד נמצא על שקט.
איזו הודעה הכי מוזרה או מביכה קיבלת בפרטי? קבלתי עשרות אלפי הודעות בפרטי ועניתי לרובן, אבל אני לא מספר עליהן או כותב עליהן או מראה אותן לאף אחד, כי אם פנו אלי באופן פרטי זה אמור להישאר ככה, לא?
אם היית יודע שזה הסטטוס האחרון, מה היית כותב בו? סיפור על אהבת אדם, אהבת טבע, אהבת חיות או אהבת החיים. סיפור כלשהו שנותן תקווה, כוח והעצמה לסביבה. משהו שיעשה לך טוב אם תקרא אותו.
פייסבוק קורס ל-24 שעות. אתה שוקל לפתוח חשבון בטוויטר/באינסטגרם? לא, רק מתבאס שאני לא יכול לשחק שש-בש ברשת.
מי הכי קורע אותך מצחוק? רועי לוי, הוא אחד הסטנדאפיסטים הטובים שיש לנו בארץ. איש מבריק, שלוקח כל סיטואציה אנושית אפשרית ומראה לנו שהכל הבל הבלים. הוא עוזר לשמור על פרופורציות. אין ערב אחד שלו שנראה כקודמו.
אם העוקבים שלך ירצו למצוא אותך, איפה שווה להם להתחיל לחפש? אני מבלה הרבה בקאמל קומדי-קלאב. זה מקום שאני הולך אליו בכל פעם שאני מרגיש קצת עצבות, והוא ממלא אותי בשמחה. יש לי שם הרבה חברים טובים שעושים לי טוב על הנשמה.
חמש אושיות רשת שמומלץ לעקוב אחריהן: אם אני אציין רק חמש אושיות כל השאר ישנאו אותי, ובצדק. הדבר האחרון שאני רוצה זה לריב עם אושיות רשת, אז אני מעדיף שלא להיכנס לזה. אבל אני חייב להדגיש שהרשת היא אחד מהדברים הכי יצירתיים, מעניינים, בועטים ומרגשים בתרבות הישראלית. מסתובבים פה אשפי ואשפות על, מגילאים שונים ומשונים. אם הייתי נותן לי אופציה לציין את רשימת חמישים האושיות הייתי יכול לפרגן לכל מי שאני אוהב.
אקו"ם