כוכב הרשת הדרוזי: לגור בכפר לא עושה אותך פרימיטיבי
הוא "מתקין מזוזות" במטוסים, מכהן בתור "חזן" במגדל פיקוח, ומתעקש להציג פנים נוספות של העדה הדרוזית. דניאל סאל (סלאמה), שהפך לאושיית רשת בעקבות חשיפה בסטטוסים מצייצים, מקפיד לשבור סטריאוטיפים ועל הדרך מצליח לקרוע אותנו מצחוק
שם: דניאל סלאמה (הקיצורSAL מגיע מימי הצבא, אז אסור היה לנו להזדהות בשם האמיתי והייתי אומר שאני Danny Sal. אחרי שהשתחררתי לא ממש שמתי לב לשם והמשכתי להשתמש בו. רק אחרי כחודש לאחר השחרור החלטתי לעדכן בפייסבוק ל-Daniel, בגלל שעלו כמה פוסטים שלי בכל מיני אתרים (סטטוסים מצייצים ז"ל), אבל את שם המשפחה העדפתי להשאיר כ-SAL).גיל: 28.
מצב משפחתי: רווק (כמה לייקים מקבלים על סטטוס שקשור למשרד הפנים?).
מגורים: תל אביב (במקור מכפר ג'וליס. ולא, אתם לא מכירים את זה מהטירונות ליד אשקלון, זה מקום אחר).
עוד כותרות במדור "תמונת פרופיל":
- פייס-בוק: הסופר שהמציא את עצמו מחדש ברשת
- לא כלה דרכו: אמא של אביב ראובן לא משחררת
- מ-BDS ועד להב"ה: דפני גפני מציתה את הרשת
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
מקצוע: משגיח כשרות תעופתי. סתם, לא באמת. אני מתקין מזוזות במטוסים וחזן מגדל פיקוח. טוב, בסדר יא אללה אתכם... אני עובד במרכז שליטה ומבצעים של חברת התעופה "ישראייר".
פז״ם ברשת: הייתי עוקב וקורא עוד מ-2010, התחלתי לכתוב ברשת אחרי השחרור מצה"ל ב-2014.
מספר עוקבים / חברים: 14 אלף עוקבים + 5,000 חברים.
משפט שמזוהה איתך: אני לא טייס, אני משגיח כשרות.
איך הכל התחיל? הודעה ששלחתי לאבי לן, שהתגלגלה לסטטוסים מצייצים ז"ל. מיד לאחר מכן הגיעו העוקבים והחברים שאני לא מכיר אישית. היה לי ממש מוזר שאנשים זרים לגמרי מביעים בי עניין.
מתי הגיעה הקפיצה הגדולה? בתחילת 2015 כשדנה בלום כתבה עלי המלצה בעקבותיה נוספו לי הרבה עוקבים. חודשיים אחר כך כתב עלי חנוך דאום המלצה נוספת. שעה וחצי אחרי שהוא העלה את ההמלצה התקשר אלי בחור מחברות שינוע, ציין שיש לו 2.5 טון עוקבים ושאל אותי איפה אפשר להניח אותם.
מה הסוד של העמוד? אין סוד. אני כותב מה שעולה לי לראש ודברים שמצחיקים אותי. אין תחכומים, הכל מאוד פשוט, הכל אמיתי.
איך, לדעתך, הוא הפך לסיפור הצלחה? בהתחלה הייתי הכותב-הדרוזי-המצחיק, שאנשים רצו לשמוע ולקרוא אותו כי זה סיקרן אותם. משם זה רק צמח והתגלגל.
מה המטרות הבאות של העמוד? להצחיק, לעשות טוב לאנשים, להרחיב את הידע בנושאים שחשובים לי ולגוון לאנשים את הידע.
יש משהו אידיאולוגי מאחורי הפרסומים? כן, אני מנסה לשבור סטריאוטיפים באמצעות הומור. חשוב לי שאנשים יבינו שדרוזי זה לא לאבנה זעתר פיתה שמן זית, יש דרוזים בתעופה, בהיי-טק, באקדמיה ולא רק כסטודנטים. יש דרוזים בחו"ל בשליחות דיפלומטית ישראלית. יש מכון דרוזי לחקר החלל, יש מדענים, דרוזים שחיים בעיר ושולטים בשפה העברית לא פחות טוב מכל אחד אחר. ואולי אפילו יותר טוב מהם. אנחנו חלק משמעותי מהחברה בישראל ויש לנו הרבה מה להציע בהרבה תחומים. אנחנו מאוד מגוונים תרבותית ולא מגדלים כבש בגינה. אף אחד לא יורה באוויר בחתונות ואני כן משלם ארנונה. די נמאס לי מהקטלוג הזה.
מה ההבדל בין הפוסטים שעולים כעת לעומת פוסטים שעלו בעבר, אם בכלל? היום חשוב לי להקפיד על האסתטיקה של הפוסטים, שייראו נעימים לעין ומסודרים, להקפיד על צורות ניסוח מסוימות, להיזהר לא לפגוע ברגשות של אחרים.
מה למדת על ה-"מעריצים" שלך? אני לא בטוח שאני אוהב את המילה "מעריצים", כי אני לא חושב שיש על מה להעריץ אותי. העוקבים והחברים שלי אוהבים דברים מצחיקים עם נגיעות אישיות, כלומר אם הבדיחה היא על משהו יותר אישי עבורי - הם יתחברו אליה יותר.
מה מעצבן אותך וגורם לך להתיישב מול המחשב ולהתחיל לכתוב? הרבה דברים. כשזה קורה בדרך כלל אני יוצר פוסט ארוך. באופן כללי אנשים טיפשים מעצבנים אותי. לאחרונה התעצבנתי על חומוסיות בתל אביב ויצא מזה פוסט לא רע! (וידוי: כתבתי אותו בזמן שאכלתי המבורגר בכלל).
האם הכוח שמגיע עם החשיפה עלול להיות מסוכן? בהחלט, אתה יכול להרים אדם או להרוס אותו. צריך להיזהר עם מה ועל מי שאתה כותב, להיזהר לא ליפול בפוסט שעשוי להראות כאילו הוא חלק מפרסומת (פעם, למשל, עשיתי איזשהו פוסט עם קבלה מקפה ארומה ברקע, אנשים חשוב שזו פרסומת לארומה למרות שזה לא היה ככה).
התחרטת פעם על פוסט שכתבת? כן, היו פוסטים שפגעו ברגשות קהלים מסוימים, ובדיעבד התחרטתי עליהם ומחקתי אותם.
מחקת פעם פוסט? כן, פוסטים עם מסר שהתברר כלא נכון, או בדיחות שונות. ההחלטה למחוק אותם נבעה מכל מיני סיבות.
ואם לא תקבל מספיק לייקים, נניח, בחמש הדקות הראשונות - תמחק את הפוסט? בגדול כן, אבל לאו דווקא בחמש הדקות הראשונות. כמות הלייקים היא לא הסיבה היחידה למחיקת פוסטים. לפעמים פוסט שנראה לי קורע מצחוק אחרי קריאה שניה ושלישית גורם לי לתהות "מה לעזאזל חשבתי לעצמי?"
כמה לייקים נחשבים מבחינתך לכישלון? אין כזה דבר, יש לי בקיר גם פוסטים של 80 לייקים. אם אני אוהב את הפוסט ומאמין בתוכן הוא יישאר. אבל אין ספק שכשאתה מצפה שפוסט יקבל מאות לייקים, ופתאום אתה רואה שהוא בקושי מגרד את ה-200, זה קצת מאכזב.
קיבלת איומים על חייך בעקבות פוסטים שפרסמת? לא, אבל היו הודעות בסגנון.
היו איומים פיזיים של ממש? לא.
שלחו לך תביעות על הוצאת דיבה? לא, אבל אני שלחתי פעם אחת נגד מישהו שהשמיץ אותי בתגובות, ללא כל סיבה וללא היכרות אישית. זה הרגיע אותו.
יצא לך להיפגש עם עוקב? כן, הרבה. קרה לי גם שאנשים עצרו אותי ברחוב ובמקומות פומביים כדי להגיד "תודה שאתה גורם לנו לצחוק". זה ממלא אותי באושר. יש בזה גם טפיחה על האגו, אבל בעיקר שמחה על זה שאתה עושה טוב לאנשים.
מה יכול לשבש את הפעילות שלך בפרופיל? מצב רוח מחורבן, עומס בעבודה, נסיעות.
האם שקלת לסגור פעם את הפרופיל בגלל אכזבה מסוימת? לא.
כמה פוסטים אתה מעלה ביום? זה תלוי. בימים עמוסים תעסוקתית אני לא מעלה שום דבר. בימי חופש או מנוחה אני מסוגל לפרסם גם ארבעה פוסטים ביום.
כמה שעות ביום אתה מבלה מול המסך? הייתי רוצה להגיד חצי שעה אבל זה יהיה שקר גס. אני מניח שארבע שעות בממוצע ליום.
איך המשפחה הקרובה מתייחסת לזמן שאתה מקדיש לעמוד? הם תומכים, ולפעמים גם יורדים עלי כשאני כותב פוסטים לא מצחיקים. אפשר לחשוב שיש לנו לואיס סי קיי במשפחה.
מה יגרום לך לחסום מגיב, אם בכלל? גזענות, אלימות מילולית, ספאם בתגובות.
על מה אתה כותב בדרך כלל? כל מה שיש לי בראש, סיטואציות מהחיים, דברים מנקודת מבטו של צעיר דרוזי בישראל, אבל הנישה שלי היא על תעופה.
על מה לא תכתוב לעולם? סקס, בדיחות שחורות מדי, בדיחות על חשבון אנשים או מגזר מסוימים.
מה הפוסט הכי ויראלי שלך? פוסט שמתמרמר על תקופת המבחנים. הפתיע אותי כמות התגובות והחשיפה שהפוסט קיבל.
יש פוסטים שאתה מפרסם רק לחברים קרובים? לא.
כיבית את האפשרות לקבל התראות? לא.
מה ההודעה הכי מוזרה או מביכה שקיבלת בפרטי / בפוסט? גברת בת 60 פלוס, שמתגוררת בארצות הברית, שלחה לי הודעה באנגלית ושאלה אם אני עובד בשדה התעופה. עניתי שכן, ואז היא שאלה אם אוכל לתת לה טרמפ לאיזשהו קיבוץ בצפון כשהיא תגיע לארץ. היו עוד הרבה הודעות, אבל זאת תמיד נמצאת אצלי בראש כמביכה ביותר.
אם היית יודע שזה הסטטוס האחרון, מה היית כותב בו? הולך לפגוש את רות. יהיה סוף.
פייסבוק קורס ל-24 שעות. אתה...? שולח הודעות בקבוצות וואטסאפ - "לא מבין מה הבעיה, כולה 24 שעות בלי פייסבוק, מי יישמע, חיינו טוב מאוד בלי זה לפני שהוא נכנס לחיינו", והולך לבכות בצד.
שוקל לפתוח חשבון בטוויטר/באינסטגרם? יש לי כבר. אל תעקבו, לא כדאי לכם.
פוליטיקאי / סלבריטאי קורע מצחוק: תומס סנדרז (Thomas Sanders) הוא אמנם לא ישראלי, אבל קורע אותי מצחוק.
חמש אושיות רשת שמומלץ לעקוב אחריהן: יסלחו לי חבריי הכותבים המוכרים, אבל אני דווקא רוצה לנצל את הבמה כדי להמליץ על כותבים שאינם בהכרח מוכרים, ומגיעה להם החשיפה:
Neria Oshry – בנאדם חכם, איש טוב לב והומור מעולה.
Elinor Rahimi – גרפיקאית תותחית, הפכה את המומינים ליצירת מופת הומוריסטית.
Odelia Edelson – כי היא שנונה בטירוף, מצחיקה מאוד ומוסיפה טוהר וטוב לב ל'פיד'.
Ran Ilan – הוא יודע לעשות טבלאות אקסל ועושה מזה דברים מצחיקים.
Shmulik Dorenbaum – כי יש לו יותר מדי כשרונות וזה מעצבן אותי.
אקו"ם