עושות שיק: הסטייליסטיות הדתיות מלבישות אתכן לחג
בפייסבוק, בערבי נשים ובבלוגים באינטרנט. עוד ועוד נשים דתיות מגלות את עולם הסטיילינג, והן כבר לא מוכנות שיכנו אותן שטחיות. רגע לפני השנה החדשה, כינסנו שלוש יועצות אופנה בכירות כדי לגלות את המראה המושלם לחג
אומרים שהסנדלר הולך יחף. ובכן - עד שזה מגיע לסטיילינג. עוד כשנפגשנו לצילומי השער אפשר היה לראות שהנשים שזימנו היו מתוקתקות עד לרמת הציפורן, מודעות לגמרי לעובדה שהאאוטפיט האישי הוא כרטיס הביקור הכי מוצלח שלך.
עוד כותרות:
- זינוק של 35 אחוז במספר המסתננים שעזבו מרצון
- חדש מ-WAZE: כך תוכלו לנווט במנהרות ובחניונים
- דודו זר מחזק את רגב: "רועי אסף טיפש כל כך"
סביב השולחן התכנסנו שלוש – גילי לוינשטיין (30) מבני-ברק, אם לשלושה, עורכת האתר dossitgirl.com, יועצת לעסקים וסטייליסטית אישית; שיראל אברהמי (23), אם לשני ילדים מכפר-חב"ד, יזמית אופנה ובעלת האתר shirelavrahami.com, המשווק בגדים בקו צנוע בארץ ובחו"ל; וכרמית קזז (35), אם לשניים מתל-אביב, דתייה לשעבר, סטייליסטית אישית, מרצה לענייני אופנה ומומחית לקניות בחנויות יד שנייה ווינטג'.
מאז פרוץ עידן הפייסבוק, מקצוע הסטיילינג מצוי באינפלציה במתמדת. בכל בוקר קמה לה אישה, מחליטה שהיא יועצת אופנה ומתחילה לשווק את עצמה ברשת, וכמעט כל ערב נשים מזדמן ילווה בהרצאה בנושא עיצוב ואבזור.
"אין ספק שהתפתחות עולם הדיגיטל הפכה את הכול להרבה יותר פשוט", טוענת לוינשטיין, שנמצאת בתחום כבר עשר שנים. "אם פעם היית צריכה לפרסם ולדאוג שיבואו אלייך, היום כל אחת יכולה להחליט שהיא סטייליסטית, ללכת לקורס קצר ולפתוח עמוד פייסבוק".
"קשה לי לשפוט אם מישהי מחלטרת או לא", מוסיפה קזז, "אני כן יכולה לומר שגם לי לא היה קשר לאופנה רוב חיי. עברתי תהליך ארוך שגרם לי להגיע למקום הזה. אז יכול להיות שגם עליי בתחילת הדרך הסתכלו כעל מי שאולי קצת מחלטרת".
ועדיין, נדמה שלא במקרה חלק מהנשים מגיעות לתחום אחרי הסבה ממקצוע אחר, הרבה פחות מספק. "במשך הרבה שנים עבדתי בחברת אורנג'", מספרת כרמית. "עם הזמן התחלתי לחפש את עצמי. חברה המליצה לי ללמוד סטיילינג ונרשמתי לקורס בשביל הכיף. הרגשתי שאני עוברת תהליך מטורף עם עצמי. למדתי להכיר את הגוף שלי ופשוט שחררתי את כל העכבות שהיו לי. rק אחרי הלידה של הבת שלי אזרתי אומץ. התחלתי לעבוד בקטן והיום אני מתפרנסת רק מזה".
הדרך של שיראל לעולם האופנה הייתה צפויה אפילו פחות. "למדתי חינוך במכללה והיה לי קשה מאוד. המנהל לא עשה לי חיים קלים. הפריע לו שיש לי ראש פתוח מדי, שאני חושבת מחוץ לקופסה. נקודת השבר הגיעה כשבנות הסמינר יצאו לשנת שליחות בחו"ל והוחלט שאני לא ראויה לצאת לשם. נשארתי בארץ וזה גרם לי כאב לב. יצאתי מהמכללה, הייתי רק בת 19 והתחלתי לגלות שאני טובה מאוד בשיווק. התחלתי לכתוב בבלוג 'גלאט פאשן', אנשים אהבו והתחלתי לפתח את זה הלאה לבלוג משלי. אחרי כמה הפקות אופנה הבנתי שאנשים אוהבים את האמירה שיש לי בתחום הלבוש ורוצים להתלבש כמוני, אז הקמתי אתר מכירות משלי וזה תפס בבום.
"השיטה שלי היא לקחת טרנדים קיימים ולתת להם פרשנות אישית", היא מגלה, "להנגיש אותם עם איזה טוויסט של בד מעניין, באופן שיושב בול על הבחורה הדתייה. המוטו שלי הוא 'בלי בסיס', וזה גורם להרבה בנות להתחבר לבגדים שלי".
גם לוינשטיין התגלגלה לתחום בלי להתכוון יותר מדי. "התחלתי כמזכירת מערכת בחברת הפקות של מגזינים. לאט לאט התקדמתי לכתיבה ולעריכה של מגזין סגנון חיים. זה היה מאתגר מאוד, כי לא הופיעו בו בכלל תמונות של נשים. הייתי צריכה למצוא פתרונות יצירתיים איך להציג את הטרנדים ללא פנים. ראיתי שמקובל במגזינים כמו VOG ו'אינסטייל' לשים צילומים ללא דוגמניות ('פקשוטים') בקומפוזיציות מעניינות. המגזין היה רבע-שנתי ועם הזמן הרגשתי שהוא לא עומד בקצב הטכנולוגי. ואז הקמתי את האתר".
לא קלה דרכה של המעצבת הדתייה. מעבר להתמודדות עם מבני גוף מאתגרים ומחסומים רגשיים, ישנו גם המחסום ההלכתי שמחייב פתרונות יצירתיים.
"מבחינתי זה עוד סעיף שצריך להתייחס אליו", טוענת לוינשטיין, "ואני רואה את זה גם בהפקות האופנה - שאם הלוק הוא צנוע מאוד אז באיפור ובשיער אני אוביל קו פחות שמרני כדי לאזן הכול".
"דווקא שמתי לב שצניעות הפכה להיות פחות מאתגרת", מפתיעה שיראל. "ראיתי את הפקת האופנה של 'ולנטינו' והיו שם הרבה לוקים צנועים. זה קורה מכיוון שצניעות הפכה להיות מזוהה עם קלאסה. אני עובדת עכשיו על הפקת אופנה שמרנית מאוד, לכן בתפאורה הלכתי על הכי קונטרסטי – שילבתי סקטבורדים וצמות קלועות ואיפור מאוד שובב כדי להקליל את הכול".
יש איזו סטיגמה על בנות דתיות שהן מראש באות חסרות ביטחון, עם יציבה פחות טובה. אתן מרגישות את זה בעבודה?
שיראל: "דווקא החרדיות באות ממקום מאוד מודע, כי הן מכירות בכך שהן לא יכולות ללבוש כל דבר, והן יכולות להיות יצירתיות מאוד מהמקום הזה של ההכרח".
גילי: "לדתיות הלאומיות יש קטע שהן מרגישות שאופנה היא דבר רדוד. הן שקועות הרבה יותר במקום הערכי של 'איך אנחנו מבטאות את האני הפנימי', והתקבעה איזו תפיסה שאם אני מתעסקת במראה החיצוני אז אני רדודה וגשמית. בחברה החרדית זה לא ככה. המשפט הכי נפוץ שתשמעי הוא 'אישה נאה, דירה נאה וכלים נאים מרחיבים דעתו של אדם'".
עד כמה מקבלים בהבנה את מקצוע הסטיילינג בחברה החרדית?
גילי: "מעולם לא נתקלתי בתגובות עוינות. מה שכן, האישה החרדית למדה לצרוך את המידע באופן שמתאים לאורח החיים שלה, כלומר דרך הרשת. היא תקבל קטלוגים לנייד והיא תציע חברות לסטייליסטיות בפייסבוק, אבל לא תסכים שאותן תמונות יגיעו לביתה כי היא לא תרצה שהבן שלה ייחשף אליהן, גם אם הן צנועות. יש היום חנויות אופנה חרדיות שעושות הפקות וקטלוגים שלמים שבכלל לא מופיעים בחנויות, רק ברשת. התפתחה תעשייה שלמה סביב העניין, של סטייליסטיות וצלמות מתוך המגזר, וגם מאפרות ומעצבות שיער".
יש יותר משיכה למותגים בחברה החרדית?
גילי: "כן, אבל זה לא בהכרח מותגים של לואי ויטון. החרדים יעדיפו לשלם כמה שקלים יותר על מוצר של חברה טובה. יכול להיות שהם ילכו לקניון ויקנו נעליים ב-to go ומבחינתם זה מותג. הרעיון של מותג אצלם הוא לקנות לילד משהו שמבחינתם הוא טוב וימשיך איתם עוד כמה שנים ויעבור לילד הבא. זו המחשבה. זה לא בהכרח בשביל להראות שקניתי מותג, הקטע הוא לקנות מוצר שהוא טוב, ששווה את הכסף שלי".
מחיר לייעוץ סטיילינג יכול לנוע בין 500 שקלים ל-1,200 ואף יותר, תלוי במספר הפגישות, באופי הפונה לייעוץ וברמת הסטייליסטית.
יש מי שיגידו שהסוד של הסטייליסטית הוא לא בהכרח בעצות, כמו בעובדה שהיא פשוט נותנת לך לגיטימציה לפנק את עצמך ולבזבז כסף.
גילי: "ממש לא, יש סטייליסטיות שכל התורה שלהן היא לפתוח לך את הארון ולהראות לך עולם חדש לגמרי בתוכו, מקסימום לערוך לך רשימה של חמישה פריטים בסיסיים שאת צריכה לרכוש".
כרמית: "אחד הדברים שאני תמיד אומרת ללקוחה שהמשאבים שלה מוגבלים הוא 'בואי נעשה את הקניות בתוך הארון שלך'. הייתה לי אפילו לקוחה שאמרתי לה שאני לא מוכנה שהיא תוציא יותר כסף על בגדים כי הארון שלה מלא".
גילי: "אחד הדברים שסטייליסטית יכולה להעניק לך הוא זווית ראייה שונה לגמרי על הבגדים שלך. דברים שבחיים לא היית חושבת לשלב יחד, ופתאום היא נותנת לך ביטחון לנסות אותם. אני מרכיבה ללקוחות לוקים בעזרת בגדים שכבר נקברו בארון והן בכלל לא חשבו לצאת איתם מהבית".
אילו טעויות נפוצות אתן מגלות אצל הלקוחות הדתיות?
כולן יחד: "בסיסים, כל סוגי הבסיס".
"וגם שרוולונים", מוסיפה גילי. "מבחינתי זה לפח. אני לא מוצאת הרבה נשים שזה יכול להחמיא להן".
כרמית: "ישנן נשים שמתאימות יותר מדי. נניח שרשרת אדומה נעלים אדומות וחגורה אדומה".
גילי: "כן, הן הרבה פעמים נופלות להתאמת-יתר של צבעים. צריך להעז ולהבין שיש עולם שלם של גוונים שהוא הרבה יותר רחב ואפשר להשתמש בו. הטיפ שאני תמיד נותנת הוא 'תדמיינו מניפה של טמבור, קחו צבע של פריט מסוים ותראו איזה עוד גוונים יש לידו'".
שיראל: יש גם עניין של הינעלות על גזרות מסוימות. אנחנו הרי יולדות בגיל מוקדם מאוד, אז יש לנו בטן. אבל אם אני מציעה להן ללכת על גזרות אוברסייז ולוזי הן הרבה פעמים מפחדות מזה. אומרות לי 'זה ענק, זה ישמין אותי'. ואני מנסה להסביר להן שההפך, זה יקטין אתכן. הטרנד הזה ממש שינה תפיסה והפך להצלחה מסחררת".
כרמית: "אני פוגשת המון בנות דתיות שלובשות את החצאית נמוך מאוד כדי שתתקרב לברכיים וזה מעוות להן את כל הפרופורציה של הגוף. וכשאני מנסה לומר להן 'תנסי להכניס את החולצה ולהרים קצת את החצאית' הן נחרדות מזה".
באילו חנויות אתן אוהבות לקנות?
גילי: "אני מאוד אוהבת את 'טאצ'' ברעננה, שהתחילו בתוך המגזר והתפתחו בצורה אדירה. הם מוציאים היום דגמים לכל שכבות הגיל והאוכלוסייה - החל מחרדיות מבני-ברק ועד נשות עסקים לא דתיות בכלל. יש להם סגנון יותר יצירתי, ואת לא יכולה למצוא אותו בקניון. הם גם לא מייצרים פריטים במסות גדולות".
כרמית: "אני אוהבת פריטים שיש מאחוריהם סיפור, ולכן מסתובבת הרבה בחנוות וינטג'. אז ישנה החנות Love Me Two Times ביפו ו-Buy Kilo בתל-אביב ואפילו בחנויות של ויצו אפשר למצוא מציאות. כשאני נוסעת לחו"ל אני קונה כמעט רק בחנויות וינטג', זה גם מיוחד יותר וגם פונה למגזר, כי פעם התלבשו יותר צנוע".
שיראל: "מאז שפתחתי את החנות אני לובשת בעיקר את הדגמים שלי ומשלימה רק באקססוריז ונעליים. אבל אם אני צריכה להמליץ על חנויות בחוץ, אז קודם כול 'זארה' ו-H&M. הם עממיים ויש שם מחירים לכל כיס. אם הולכים על יוקרתי יותר, אז אני מאוד מתחברת ל'ג'ני פקהאם' ו'ולנטינו'".
ואילו דמויות נותנות לכן השראה?
גילי: "ויקטוריה בקהאם. אני מאוד אוהבת את השינוי שהיא עשתה בשנים האחרונות. היא עברה למראה מאוד נקי, הולכת הרבה עם חצאיות מידי, ואני מאוד מחוברת לאורך הזה, למרות שהוא לא מתאים לכל אחת. גם אוליביה פלרמו האיטלקייה עושה שילובים צנועים שיוצאים מהקופסה ונשארים קלאסיים ומלאי השראה".
כרמית: "זה אולי ברור, אבל אני נושאת עיניים בעיקר לקייט מידלטוןולמישל אובמה. הן באמת דוגמה לנשים שיודעות להתלבש וכיף לראות אותן".
שיראל: "גם אני מאוד מחוברת לקייט. יש בה גם הדמות של הנסיכה וגם הדגש על לבוש מכובד, וזה מוטו שאני מאוד מאמינה בו".
אבל אחרי ששמים בצד את כל הדמויות וההשראות, קשה להתעלם מהעובדה שלעתים לא כל מה שטרנדי בהכרח מחמיא לגוף, ולא חסרות גם סטייליסטיות שהופכות לקורבנות אופנה.
שיראל: "זה נכון, ולכן הגישה שלי היא לא לעשות כי כולם עושים. תמיד תחשבי איך את משלבת את הטרנד באמירה הפרטית שלך. למשל טרנד הפרנזים - פחות התחברתי אליו אז עשיתי תיק עם פרנזים וזו הייתה האמירה שלי".
מתוקף היותכן סטייליסטיות, אתן מבזבזות יותר?
גילי: "ההפך, דווקא מכיוון שזה המקצוע שלנו אנחנו יודעות לעשות את הבחירות הנכונות".
כרמית: "נכון, המומחיות שלנו משרתת אותנו. הארון שלי למשל מאוד מדויק ולכן הוא לא מפוצץ בבגדים אלא מכיל פריטים שמשרתים אותי ושאפשר לעשות בהם כמה שיותר שילובים".
שיראל: "אני כן מסכימה שזה יותר מפתה, כי בכל סיבוב אני מרגישה שאני חייבת לנכס גם משהו לעצמי; אבל עם הזמן למדתי לשלוט במינונים. למשל נעליים, החלטתי שבכל פעם שאני מגשימה מטרה או יעד אני קונה לעצמי זוג וככה יש לי שליטה".
עד כמה היחסים שלכן עם הלקוחות הופכים גם להיות אישיים?
שיראל: "זה בא ביחד. כמעט אין לקוחה שלא הפכה לחברה שלי".
כרמית: "סטייליסטית מזכירה קצת ספרית במספרה, יש כאן ממש תהליך פסיכולוגי. הלקוחות גם אומרות את זה, שהן ממש מרגישות בטיפול. פתאום את משחררת למישהי את הגוף ומראה לה איזה שינוי זה יכול לעשות אצלה, וברור שזה עושה גם משהו בנפש".
גילי: "את לא רק מפשיטה אותה נפשית, את גם מפשיטה אותה גופנית, והיא הכי חשופה בעולם. את שומעת את כל השריטות על דימוי הגוף שלה והופכת להיות סוג של רופא מטפל שמוצא תרופות".
אתן באמת מאמינות שסטיילינג טוב יכול לשנות את גורלה של בחורה?
כרמית: "לגמרי, אין אישה שלא יכולה. זה מדהים אותי כל פעם מחדש".
מה למשל עושים עם שמנות?
גילי: "גם לשמנות את יכולה להוריד חמישה קילו עם החלפת אאוטפיט, ודווקא שם זה הרבה יותר מאתגר. לא חכמה לקחת מישהי עם פרופורציות מושלמות ולהלביש אותה. הרעיון הוא לקחת מישהי שבאמת זקוקה להכוונה ולהוציא ממנה את המיטב".
יותר קשה להלביש בנות דתיות?
כרמית: "מן הסתם. כשאת פוגשת מישהי דתייה את צריכה להבין לעומק מה הסייגים שלה מבחינת צניעות. אישה שיש לה יותר ירכיים צריכה חצאיות מסוימות, נשים עם מבנה משולש הפוך - יש דברים שלא תוכלי לשים עליהן".
גילי: "מצד שני, אין ספק שהיום הרבה יותר פשוט להתלבש צנוע לעומת עשר שנים אחורה. זה קורה בגלל התפתחות מבורכת של מעצבות דתיות, ועם השנים גם הצליחו קצת להשתחרר ולהבין שככל שאת יותר פאשניסטה ויותר סטייליסטית את יכולה להרשות לעצמך יותר לכסות. הייתי השבוע בתצוגות של 'רנואר' ו'קסטרו' וכתבתי שני מדורים על המתלבשות הצנועות, בנות שהן בכלל לא דתיות".
שיראל: "שמתי לב לב שהרבה ערביות מחו"ל קונות אצלי באתר וחברות האופנה מגיבות לזה. ב-H&M הציגו דוגמנית עם חיג'אב ודולצ'ה וגבאנה בנו קולקציה בהשראת העולם המוסלמי. כלומר, לא רק אנחנו במגרש, הצניעות היא נחלתן של כל הנשים - של נסיכות, של נשות עסקים, של כל מי שמחפשת משהו מכובד".
אילו טרנדים אתן צופות לחגים ולסתיו המתקרב?
כרמית: "קודם כול הגזרות קצת משתנות. אם עד עכשיו הכול היה אוברסייז, עכשיו חוזרים קצת להדגיש את המותן ואת המבנה של האישה לכיוון מראה שעון החול. מבחינת הצבעים צפויים לככב התכלת והוורוד, ולקראת הסתיו ייכנס גם כחול ריברסייד שהוא יותר קטיפתי במראה שלו".
גילי: "תהיה גם המון קטיפה והמון אלמנטים מעולם הבלרינות - שמלות טוטו, טולים, משחקי שקיפויות. כל מיני שילובים מהעולם הרומנטי והלנז'רי, יחד עם עולם הספורט".
שיראל: "מה שעומד להיכנס עכשיו זה כביכול דברים שהם לא בהכרח לבישים. למשל ראיתי עכשיו טרנד של מחוכים אצל נינה ריצ'י. מבחינת הצבעים יהיו הוורוד המעושן והפוקסיה שראינו אצל נינה ריצ'י ודולצ'ה וגבאנה, אף על פי שהם שנויים במחלוקת".
לסיכום, מה תענו למי שטוען שמדובר במקצוע שטחי ובזבזני?
כרמית: "זה לא בזבזני, כי גם אם אלך עם לקוחה לקניות אתעדף לה פריטים ונלך לחנויות שעומדות בתקציב. וזה גם לא שטחי, כי מי שנחשפת לעולם הזה מבינה שהגוף והנפש הם דבר אחד, וברגע שאת מעלה לעצמך את הביטחון את הופכת לאמא יותר טובה ולאישה יותר טובה, וזה הדבר הכי לא שטחי שיש".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם