גזור ושמור: 10 דרכים לגדל ילד עם ביטחון עצמי
מחקרים מראים כי מסרים סמויים פוגעים בילדים, כי הביטחון העצמי שלהם נפגע ממשפטים שבכלל לא ייחסנו להם חשיבות
כולנו שואפים לגדל את ילדנו כילד מאושר, הבטוח בכישוריו בחברה. אנחנו שואפים לגדל ילד שיצליח להתמודד עם אתגרי החיים ויתמיד בחתירה להשגת מטרותיו. הורים רבים מעידים כי הם מרבים לחזק ולתמוך בילד, ולמרות זאת הילד פיתח חוסר ביטחון עצמי.
עוד כותרות:
- הפרידה של המאייר האנטישמי מפרס
- 'מלחיץ': למה חברתו של הנסיך הארי עזבה אותו?
ההורים אינם מבינים מדוע זה קורה. הרי הילד מקבל מאיתנו הכל: חוגים, בילויים, חדר יפה וצעצועים רבים. מה השתבש? מה התפספס? מדוע הילד אינו מאמין בעצמו?
מחקרים רבים העוסקים בנושא בעשורים האחרונים, טוענים כי למסרים הגלויים והסמויים שהילד מקבל מהוריו ומוריו, יש השפעה מכרעת על תפיסתו העצמית. הופמן ופוקס, במחקרם בנושא פיתוח מסוגלות (2002), מציינים כי ילדים שחוו מסרים ביקורתיים נוטים תכופות לפרפקציוניזם, הימנעות, שתלטנות ופרצי זעם כאשר הדברים אינם מתנהלים כפי שהם ציפו.
הבעיה היא שמרבית ההורים והמורים המעידים כי הילד מקבל מהם מסרים חיוביים, מחמאות וחיזוקים - אינם מודעים למסרים השיפוטיים המועברים לילד במקביל לשבח ולחיזוקים הניתנים. לעיתים די בתנועות יד מבטלות, גיחוכים למשמע דבריו, עפעוף מזלזל, או הסבת הגוף והתעלמות כדי שיועברו מסרים מחלישים.
כמה פעמים שמעתם הורים ומורים אומרים לילד בגלוי: "מה יהיה איתך? מה חשבת לעצמך? אי אפשר לסמוך עלייך, אתה משקר, לאן תגיע בסוף? אתה כל הזמן מפריע, מתי תיקח את עצמך בידיים? אתה חייב לקבל אחריות, אנחנו נאחר בגללך" - ועוד כהנה וכהנה.
שערו מה היה קורה לכם, כבוגרים, אילו שמעתם מילים אלו מהמנהל שלכם בעבודה? האם הייתם שמחים ללכת לעבודה? האם הייתם קמים בחדווה ליום חדש? האם הייתם מגיעים להישגים ולתפקוד מיטבי? האם הייתם מאמינים ביכולתכם?
אז כיצד לחנך ולהציב גבולות לילד, מבלי להעביר מסר שיפוטי? עשרה חוקים בתקשורת יסייעו לכם לחנך ולגדל ילד עם בטחון עצמי.
המירו אמירות מאשימות כמו "בגללך נאחר/נפסיד" - בקריאה לעשייה ובקשה מדויקת, לדוגמא: "חשוב לי שנצא בעוד עשר דקות", "אני מבקש שתיגש להתלבש כעת".
והימנעו מלדבר/לחשוב בשם הילד: במקום "אתה משגע אותי", "אתה תמיד מפריע", דברו ושקפו מה אתם חווים: "קשה לי עם האיחורים בבוקר".
טכניקת השימוש בגוף ראשון מפחיתה האשמות והתנגדויות, ומתווה את ההקשבה של הילד. זכרו: ילד שהוריו ומוריו מדברים בשם עצמם, לומד לקבל אחריות ולפתח מודעות לתחושותיו. ילד כזה יידע להתמודד בהצלחה עם אתגרים חברתיים ואישיים בעתיד.
חשוב ביותר להפריד בין ההתנהגות - לילד עצמו. במקום לומר: "אי אפשר לשמוע את היללות שלך". התמקדו בתיאור ההתנהגות, הפעולה שנעשתה: "דיבור ובכי יחדיו לא מאפשרים לי לשמוע ולהבין אותך".
בשעת לחץ, אנחנו מנסים למגר התנהגות שלילית ומבקשים מהילד להפסיק להתפרץ/לצעוק/לבכות, מתוך ציפייה לא ריאלית שיבין לבד מה אנו מצפים שיעשה אחרת.
אלא שעלינו לעזור לילד להבין במדויק מה אנו כן מצפים ממנו לעשות וכיצד להמיר את ההתנהגות הנוכחית, בהתנהלות אחרת. לדוגמא, "אני מבקש שתדבר בשקט כדי שאוכל להקשיב ולהבין את דבריך".
דמיינו מורה שצועק בכיתה "ילדים תהיו בשקט!"; דמיינו הורה שצורח על הילד "למה אתה מרעיש?" - מודל ודוגמה אישית הם המסר החשוב והעיקרי שעובר בלמידה. ישמו בפועל, והילד יחקה אתכם.
הימנעו מהדבקת תוויות כמו "אתה עצלן/שקרן/חסר אחריות". זכרו: התנהגות הילד בזמן נתון אינה מעידה על אופיו, ובוודאי לא על התנהגותו במהלך כל היום.
מטבעות לשון ותוויות עלולות לקבע התנהגויות לא רצויות, בבחינת "נבואה המגשימה את עצמה", שעלולה לעורר תודעה כוזבת ושלילית של הילד כלפי עצמו.
"למה, אבל, נמאס", הן מילים החוסמות תקשורת. במקום זאת, השתמשו במילים המעודדות שיתוף והקשבה: "חשוב לי לשמוע ממך מה קרה, מעניין מה ראית שקרה".
"אתה כל הזמן מתפרץ/תמיד שוכח": לא די שעלולה לדבוק בכם תווית של הורים ומורים שאינם מקפידים באמירת האמת - הילד גם לא יבין מה בדיוק עליו לשנות.
רובכם תגלו שבשעת כעס/לחץ, אתם פותחים בנאום ארוך ומייגע, במקום להקשיב ולאפשר לילד לבטא את צרכיו. ברשותכם שתי אזניים ופה אחד, השתמשו בהם בהתאם.
זיכרו שבמרבית הפעמים, אנו ההורים יותר גבוהים וגדולים. גם בכיתה, הילד יושב והמורה עומדת - סיטואציה שעלולה להתפרש כמאיימת. לכן, הקפידו על מבט ישיר לפניו של הילד, התכופפו אם יש צורך, מינעו את השימוש בידיים - ושימו לב למבטים מאשימים או מאיימים שאינם מעודדים למידה ודיאלוג מכבד.
אין ספק שמלאכת ההורות והחינוך במאה העשרים ואחת אינה משימה קלה, ולעיתים אף מתסכלת. עם ילדים שמגלים התנגדויות המשימה קשה במיוחד, ואנו נאלצים להתמודד ו"לכבות שריפות" מדי יום. אבל דווקא עם הילדים הללו ממליצים החוקרים לבחון האם הם חווים מאתנו מסרים שיפוטיים - ולהתחיל ליישם בהדרגה את הטכניקות.
ההשקעה הראשונית תניב את פירותיה. הילד יגדל כבוגר המאמין ביכולותיו וכישוריו, יפחית התנגדויות, יפעל בכוחות עצמו להשגת מטרותיו - וילמד להעריך ולהוקיר את אתכם, את המשפחה ואת הזולת.
***
הכותבת היא יועצת ומנחה לארגונים ומשפחות, M.A בניהול ופיתוח תהליכי חינוך לילדים ולמבוגרים, זוכה בפרס בר לב למצוינות במחקר בחינוך החברתי 2011
אקו"ם