ראשי » סגנון » מגזין

מכתב חשוף לאנס: "הכאבת לי בכל חלק בגוף"

שנה לאחר שגבר זר כלא אותה במועדון לילה וניסה להפשיט ולאנוס אותה - פירסמה שרה מכתב מצמרר: "העיניים שלך היו שחורות. אמרת שלא אכפת לך שאמרתי לא, שלא אכפת לך שיש לי טמפון"

לפני שנה השתנו לנצח החיים של שרה ריבוק. הצעירה הבריטית, שעברה לפריז לצורך התמחות, הותקפה באכזריות במועדון לילה מקומי על ידי גבר שחסם את דרכה, כלא אותה בתוך חדר, ריתק אותה למקומה – וניסה להסיר את בגדיה ולאנוס אותה.

כעת, שנה מאוחר יותר, כתבה ריבוק מכתב מצמרר לתוקף שלה, כדי להקל על העומס הרגשי ולהתמודד סוף סוף עם תחושות שניסתה להדחיק במשך חודשים ארוכים. זאת לאחר שפגשה את התוקף שלה פנים אל פנים, בין כותלי בית המשפט.
 
"אחרי שנשאתי את עול התקיפה על כתפי במשך כמעט שנה, כשאני לא חושבת על זה ופשוט ממשיכה בחיי, קיבלתי מכתב שהזמין אותי להגיע לדיון", סיפרה היום (יום ב') ל"דיילי מייל" הבריטי. "מאותו רגע, כל הרגשות והמחשבות והרעיונות החלו להתערבל בראשי, אחרי שנה שלמה של התעלמות מהנושא".

"אני כותבת לך בערב דצמבר קר, כמעט שנה אחרי שניסית לאנוס אותי, משום שזו הפעם הראשונה בה הרגשתי חזקה מספיק כדי להצמיד סוף סוף עט לנייר", פתחה הצעירה את המכתב. "אני כותבת לך כי אחר הצהריים נפגשנו שוב, רק שהסביבה לא הייתה בדיוק אותו הדבר.

"הידיים שלך היו אזוקות מאחורי גבך הפעם, ולא מיוזעות ואוחזות בגופי", כתבה. "אמרת שמה שעשית נמשך מספר דקות, אבל לא אמרת שנעלת אותי בחדר במשך 20 דקות בזמן שניסית להסיר את הבגדים שלי, בזמן שהצמדת את גופי לכיור, בזמן שניסית לאנוס אותי".
  
ריבוק הכואבת המשיכה וכתבה: "אמרת שהיית מעליי על הרצפה משום שהפלתי את המשקה שלי והחלקתי. לא אמרת שאחרי שהצלחתי לדחוף אותך מבין הרגליים שלי, סובבת את הגוף שלי ודחפת אותי לרצפה, הצמדת אותי והחזקת אותי באמצעות המשקל שלך".

לדברי ריבוק, ניסיון האונס לא צלח בסופו של דבר – רק משום שהייתה במחזור. "זה לא אתה שהחלטת לעצור, זו אני שנלחמתי", כתבה. "העיניים שלך היו שחורות והסתכלת ישר לתוך הנשמה שלי. אמרת לי שלא אכפת לך שאמרתי לא, אמרת שלא אכפת לך שיש לי טמפון.

"בזמן שבעטתי וצרחתי ובכיתי, תפסת ומשכת והכאבת לכל חלק בגוף שלי, שבשום יקום לא הייתי נותנת לך לגעת בו", המשיכה.
   
במכתב, שפורסם באתר Medium, תיארה ריבוק גם את שטף הרגשות שהציף אותה כשפגשה את התוקף שלה. לדבריה, היא הייתה נחושה להתייצב מולו, לא משנה כמה קשה תהיה ההתמודדות.

"באותו רגע עמדתי ודיברתי בשם כל אישה בעולם שסבלה מידי גברים כמוך; בשם כל אישה שהולכת הביתה כשהמפתחות שלה בין אצבעותיה; בשם כל אישה שעברה קרון ברכבת בגלל הגבר ההוא שלא הפסיק להסתכל עליה.

"דיברתי בשם כל אישה שמוששה, שהוטרדה, שהותקפה, שנאנסה, שצולמה, שעקבו אחריה, שנגעו בה בלי הסכמתה, שספגה גסויות מילוליות, מחוות דוחות – והגרוע מכל, בתוך חברה שמאפשרת לזה לקרות. לפעמים זה קורה כשנשים לוקחות על עצמן את האשמה, והגברים מסביב אמורים להיות מודרניים אבל שותקים.

"עמדתי עם כל טיפת כוח שהיה בתוכי", כתבה. "הונעתי על ידי זעם סוער ועיוור. זעם על השקרים שלך, על היעדר ההכרה במה שעשית לי, זעם על זה שחשבת שאתה יכול לקחת את מה שאסור לך".
   
את המכתב הארוך פרסמה ריבוק גם במטרה לשנות את הנורמות החברתיות, שלדבריה מקלות ראש בתקיפות מיניות. "אני עייפה, אני מותשת מסיפורים כאלה", כתבה.

"אני רוצה שאני ואחרים נבין איך ולמה אנחנו כחברה ממשיכים להתלבט לגבי המציאות הרעילה והאלימה של אונס, החומרה של תקיפה מינית, המורכבות של שנאת נשים – והמשקל הפטריארכלי שממשיך לצמצם את תפקיד האנס ולהאשים את האישה שגופה נחטף מתוך עורה.

"אני כועסת", הוסיפה. "אני רוצה שאנשים יבינו מה קורה כשאדם עובר תקיפה מינית, ואני מרגישה שיש לי חובה לא רק למען עצמי אלא למען הנשים שיקראו את זה ולמרבה הצער יחושו הזדהות.
 
"אני רואה עתיד מבטיח, ואני נמצאת במקום שאני כ"כ שמחה וגאה בעצמי. אבל אני יודעת שלהרבה ניצולי אונס ותקיפה מינית – המסע הוא ארוך, חשוך, קר ומחניק".

בהמשך מכתבה פנתה הצעירה לניצולות תקיפה מינית וכתבה: "כתבתי את זה כדי שתדעו שאתן לא לבד. זה לא הסוף שלכן וזה לא מגדיר אתכן. החיים שלי לא נהרסו - וגם שלכן לא. אתן בני אדם ויש לכן זכות לחיות בחופשיות".

לדברי ריבוק, "חשבתי שאם מישהו יקרא את זה וירגיש מועצם כמו שאני מרגישה כרגע, אם זה יעודד מישהו להיפתח, לעבור על מה שקרה לו – אז יש לי אחריות כלפי האנשים האלה, ואני חייבת לפרסם את זה".
***
למכתב המלא של שרה
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg