ראשי » סגנון » מגזין

כשהמצולם התמוטט באמצע: צלם העיתונות נזכר

מדור "סל תרבות" גאה לארח את צלם הבית: אריק סולטן, צלם מקצועי, נשוי ואב לשלושה, גר בתל–אביב ומצלם מגיל 17

זיכרון ילדות תרבותי: שנות השבעים, יושב בסוסיתא הלבנה של הוריי לצד האחים שלי, כשעל ברכיי טייפ קלטות מחובר בכבל למצית ואני על תקן הדי־ג'יי, משמיע להם את כוורת בלופ שלא נגמר. מפגש ראשון עם מוזיקה אמיתית.

יוצר אהוב: ענבל פינטו ואבשלום פולק, על היכולת שלהם ליצור מופע מחול מושלם, מרתק ומלא בדמויות צבעוניות. הם משאירים אותי בכל פעם פעור פה ואכול קנאה ביכולות ובכישרון של שניהם.
 
דמות שמעניקה לך השראה: כשסיימתי את לימודי הצילום טסתי לפריז להתמחות ועבדתי בסטודיו שבו עבדו הצלמים המובילים בעולם, בעיקר בתחום האופנה, והתגלגלתי להפקה של פיטר לינדברג האגדי בקורסיקה.

הוא גרם לי להבין שאנחנו יכולים למלא שלושה ואנים בציוד, אבל לצלם את הפורטרט הכי יפה באותו יום עם מצלמת פוקט פשוטה, ושמה שקובע בסופו של דבר הוא היכולת ליצור אינטימיות עם המצולם. הוא נמצא איתי מאז בכל צילום.

עם מי היית רוצה לשבת לכוס בירה? לא שותה בירה, אבל הייתי שמח לשבת עם מאיר אריאל, האיש שכל דבר בו יפה ומאיר. הקול, העיניים, ההומור, העברית המיוחדת שבפיו. איש חכם וטוב.

תמונה על הקיר שלך: צילום שלי בפינת האוכל. 14 ביולי, תחנת המטרו Etoile. ארבעה חיילים של הצי הצרפתי נכנסים לתחנה כשאני בדיוק יוצא ממנה, מרים את המצלמה ומצלם אותם מהגב תוך כדי תנועה. בכל פעם שאני מסתכל בתמונה אני נשאב למטרו של פריז, שומע את הבלימה של הרכבת, את הנגנים, מרגיש את הבדידות והזרות.

התמונה הראשונה שצילמת: בטיול השנתי של כיתה י"א. לקחתי מאבי את המצלמה המשפחתית "אולימפוס פן", שמחלקת את הפריים לשניים, וקניתי סרט שחור־לבן. תמונה אחת של עץ בודד בכנרת ותמונה שנייה היא צללית של החברה הראשונה שלי על רקע האגם. אבי לימד אותי לפתח ולהדפיס, ומאז אני בצילום.

מצולם שלא אשכח: אדם מוכר ומאוד מבוגר שנסעתי לצלם עבור כתבה בעיתון. תוך כדי הצילומים אני מבחין שהוא לא ממש איתי, כשלפתע הוא מאבד הכרה. אשתו פורצת בזעקה ורצה לטלפון לקרוא לעזרה. אני בודק לו דופק, מוביל אותו לספה. הפרמדיק מגיע ממש מהר ותוך כדי שהם מטפלים בו אני מקפל את הציוד שלי, כדי לא לעכב אותם בדרכם לבית החולים.

לפני שאני יוצא, הוא שואל אותי בעדינות האופיינית לו אם יש לי מספיק תמונות ומציע שאבוא בשנית. בערב התקשרתי לשאול לשלומו ואחרי שהשיב שהכול בסדר, הוזמנתי לבוא למחרת לצילומי השלמה.

עם מה אתה נרדם? את העבודה על הצילומים שצילמתי במשך היום אני שומר ללילה, אחרי שהילדים הולכים לישון. כך אני מנצל את הזמן להיות איתם כשהם ערים, וכשהבית שקט אני מדליק את המחשב ועובד.

מי מצחיק אותך? לא פשוט להצחיק אותי, אבל יש מישהו שבמבט אחד גורם לי לבכות מרוב צחוק: אחי הקטן.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg