ראשי » סגנון » מגזין

סל תרבות: הפעם הראשונה של קובי אוז על במה

אוז, 47, נשוי ואב לארבעה, גר בתל–אביב. הוא זמר ויוצר, וסולן להקת טיפקס שתופיע באמפי שוני ב–8.6. אז מה העצה שקיבל בנעוריו מיהודית רביץ - ומה הוא מציע לאלי יצפאן לעשות?

זיכרון ילדות תרבותי: "הקמצן" ו"החולה המדומה" של מולייר בתיאטרון החובבים של שדרות בבית העם. אני בן 13־14, זוהר אביטן שהיה מורה שלי בחטיבה מביים את ההצגות, אני משחק משרת.

כוכב ההצגות היה דויד אוחיון שעבד בעירייה, אבל אומרים שבמרוקו כיכב בתיאטרון של המלך. כל שדרות התגלגלה מצחוק, הצגה אחרי הצגה, בזכות הפרשנות של הטקסט הנמלץ במבטא החריף ובכישרון הקומי ההורס של אוחיון והצוות המקומי. אני בטוח שלביצועים כאלה בדיוק התכוון מולייר כשכתב את הקומדיות הללו.
 
יוצר שאתה אוהב במיוחד: יש לנו בבית פלייליסט לילדים, עשרה שירים שחוזרים על עצמם כל בוקר. על פי חוקי הבית לאשתי ולי מותר להחליף בכל בוקר רק שיר אחד, וכך הילדים מספיקים לבלות כמה בקרים עם כל מיני שירים שאנחנו חושבים ששווה להכיר.

שיר אחד לא עזב את הפלייליסט כבר יותר מחודש וחצי, "סמבה ברגל שמאל" בביצוע יהודית רביץ. היא יוצרת גדולה, זמרת אדירה, אשת במה נפלאה ואדם קורן במיוחד. בנעוריי קיבלתי ממנה עצה כשדיברתי איתה אחרי המופע "דרך המשי" בקולנוע חן בשדרות. "אם לא ייתנו לכך להיכנס מהדלת", אמרה לי, "תיכנס מהחלון".

עם מי היית רוצה לשבת לכוס בירה? מילן קונדרה. אני אוהב לקרוא את ספריו, ו"צוואות נבגדות" הוא החביב עליי מביניהם. אני מאוד אוהב את הדרך שבה הוא מצליח לתווך לי את עולמו התרבותי, ציורים, יצירות מוזיקליות וספרים של אחרים. הבנאדם באמת מתענג על תרבות ויודע להעביר במילותיו את גרגרנותו האמנותית.

מילן מצטייר כאיש מלא תשוקה, הומור ואמת. אני חושב שהוא לא אחד שאפשר לשבת איתו לכוס אחת של בירה. נדמה לי שגם כשהוא בן 87, כשאני אסתחרר מהשליש השני, הוא יהיה כבר בחצי השלישי ויזמין צ'ייסר.

מי מצחיק אותך? יצפאן. בכל פעם שהלב שלי רוצה לצחוק, אני מחפש קטע שלו ביוטיוב. יצפאן הוא השלום האמיתי, האדם היחיד שקולט את הניבים והצלילים של המזרח התיכון ועושה מהם הומור מטורף אך לא מתנשא. הוא רוצה רק לגלגל אותנו מצחוק, והוא עושה אותנו למדינה שמחוברת למרחב שלה. אפילו מובארק נעלב ממנו כאילו היה אזרח שלו.

אני מציע ליצפאן לעשות כמו להקת טיפקס: להעלות הכול ליוטיוב, את כל היצירה, ולחיות ברשת בלי בושה. אל תתקמצן יא גאון, פנק את היוטיוב בכל המטעמים שלך. הציבור צמא ליצפאן חופשי!

תמונה על הקיר שלך: בשנות השבעים־שמונים התדפקו על דלת משפחת אוזן בשדרות המון סטודנטים שמכרו תמונות שמן לפרנסתם. אחד הציורים שקנו הוריי יקר ללבי במיוחד: מצויר בו נוף כפרי על שפת אגם, עם גגות רעפים, עצי צפצפה והרים אירופיים ברקע. שם, ליד עגלון עם סוסה, מופיע לפתע כנטע זר דקל הכי ים־תיכוני שיש. הים־תיכוניות הזקופה במרכז הפסטורליה העייפה של פעם, משמחת אותי בכל פעם מחדש.

מאכל שאתה לא יכול לעמוד בפניו: בקיילה (פקיילה) טוניסאית, מאכל של פעמיים בשנה. השחור־שחור הזה הוא מהמאכלים הממכרים הנועזים והמיוחדים שאני מכיר.

אמא שלי רחל (רמונד), שהשם ישמור לנו אותה לשנים רבות ובבריאות טובה, מכינה אותו בעמל קשה משדה שלם של תרד, בשר, שועית (לא שעועית! שועית!) והמון שמן. אפילו נגב הקטנטן למד להפתעתנו להגיד בקיילה, וגם לאכול. אפשר לנגב עם לחם, אפשר בשיטת הכנת הבטון עם קוסקוס.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg