מדעי: קשר קרוב מדי עם הילד פוגע בו - ובזוגיות
מחקר חדש מתמקד בתופעת "גילוי העריות הרגשי", בה הורה הופך את ילדו לחבר ולתחליף בן זוג. כיצד לזהות ולמנוע?
תסמונת גילוי העריות הרגשי (Emotional Incest Syndrome), היא תופעה שבה הורה הופך את ילדו לחבר ולתחליף בן זוג - ומצפה ממנו לספק את צרכיו הרגשיים. לרוב הדבר קורה בשל חוסר סיפוק מהקשר הזוגי ובשל תחושת בדידות חברתית. כאשר בן הזוג אינו ממלא בהצלחה את תפקיד החבר, ההורה פונה אל הילד כדי שימלא את החסר.
במצב כזה, הגבולות בין ההורה לילד אינם ברורים: ההורה נוטה לשתף את הילד בבעיותיו ולפנות אליו כדי לקבל תמיכה רגשית. בעיני המתבונן מהצד, נראה ההורה אוהב ומסור מאוד לילדו, אך יש חוקרים הטוענים כי למעשה, הוא מנצל אותו לצרכיו האישיים. הורה כזה, שכונה במחקרים "הורה חודרני", מתייחס לילדו כאל ילד מוצלח וטוב, ולרוב אינו דורש ממנו משמעת גבוהה. אז איך למה זה קורה - וכיצד למנוע את המצב?
אם יש להורה בן זוג, הוא נותר בחוץ ולעתים פונה לנהל רומנים מהצד, לעבודה קשה - או להתמכרות כלשהי. הילד עצמו נראה אולי מאושר, אך למעשה הדרישות ממנו גבוהות מדי, אינן מתאימות לו - ונחוות כנטל. יש הסבורים כי הילד, המרגיש אחריות לאושרו של ההורה, יפתח לעתים קרובות הערכה עצמית נמוכה.
המגע והרגש המלווים לעתים את האהבה של הורה לילדו, עשויים לגרום להתרחקותו מבן זוגו. הילד מספק להורה את רוב התחושות והסיפוקים שאמורים לעלות בקשר זוגי.
"בפירוש עלה לי בראש - מה אני צריכה גבר כשיש לי את הילד שגורם לי להחסיר פעימה, שמציף אותי מבוקר ועד לילה, שכל שלב בהתפתחות מדהים," אמרה לנו אסתי, 43, אם לשני בנים, במחקר על הורות שהתפרסם בספר 'הורות ללא מסכות'.
גם נורית, 50, עוזרת מנכ"ל ואם לשלושה חיזקה את המגמה כשסיפרה על בנה בן העשר: "זה נותן משהו, כמן בן זוג. הבן הוא כמו מאהב. רגשית הוא ממלא אותך, אבל אין צורך מיני. עם גבר יש מתח מיני. יש לי עם הבן שלי יותר הבנה. הוא יותר מקשיב לי, אני לא צריכה יותר מדי לדבר והוא מבין. וגם אני אותו. יש לו יכולת ביטוי מאוד גבוהה. בעלי פחות מבין אותי".
ההשוואה בין הילד לבן הזוג, אם כן, שרירה וקיימת - ולא מעט פעמים יוצא הילד כשידו על העליונה. הקשר איתו מתואר בפי ההורה כמספק, תומך וחברי יותר מאשר עם בן הזוג, נקי ממתח מיני, התחשבנויות וצרות עין.
"אני שומעת אימהות מתארות את בניהן בני הארבע והחמש כנוכחים רגשית וקשובים אליהן, שלא כמו בעליהן", כתבה הפסיכולוגית והפמיניסטית האמריקאית היהודיה קרול גיליגן בספרה 'הולדת העונג'.
סיבה נוספת ליצירת מעין-זוגיות עם הילד, שנמצאה במחקר שלנו ושל אחרים, היא הרצון של האם לחזק את מעמדה ולשנות את מערך הכוחות במשפחה, המורכבת מהמשולש בעל-אישה-ילד/ים.
לעתים קרובות לגבר עוצמה רבה יותר, בין השאר בשל מעמדו בחברה והכנסתו. כדי להגדיל את כוחה, האישה עשויה ליצור קואליציה עם הילד - ובדרך זו לשנות את שיווי המשקל המשפחתי וליצור איזון חדש.
הגבר, לעומת זאת, עשוי לנסות לפרק את הקואליציה בין האם לילד, או לבנות לעצמו חזית משלו עם ילד או ילדה אחרים במשפחה, כדי לחזק באמצעותה את כוחו.
1. הקפידו לשמור על הגבולות בין ההורה לילד ועל ההיררכיה ביניהם: ההורה אינו חבר של הילד ולא אמור להיות כזה.
2. הימנעו מלשתף את הילד בעניינים אינטימיים של ההורה או לנסות לקבל ממנו עצות.
3. קחו מרחק מהילד ותנו לו את החופש, הזמן והאמון לפתח קשרים עם קבוצת השווים (ילדים בני גילו).
4. הימנעו מלקחת את הילד כבן לוויה לכל מקום. העדיפו במקרים מסוימים את בן הזוג או חבר/ה.
5. אם יש צורך בתמיכה נפשית – פנו לקבל אותה אצל בן הזוג, חבר או מטפל, ולא אצל הילד.
***
הכותבת הינה דוקטור לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, מרצה בכירה במכללה האקדמית הדסה - ומחברת הספרים "לדעת אהבה", "זוגיות: מדריך למשתמש" ו"הורות ללא מסכות"
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם