המדריך: איך לספר לילדים שאתם מתגרשים?
ההודעה לילדים על גירושין היא מהלך טעון ומאתגר. אבל אפשר לעשות את זה נכון: כך תצמצמו את הפגיעה ותרככו את הבשורה
בנוסף לקושי הרב הכרוך בצעד עצמו, גם ההודעה על גירושין לילדים היא מהלך טעון ומאתגר, המעלה חששות רבים. מחקרים מעידים כי הצגת הגירושין בפני הילדים בדרך מכבדת ונכונה, משמעותית להתמודדות מוצלחת ולתפיסת הגירושין כשלב שניתן להתמודד עמו בהצלחה, ולהמשיך בשגרת החיים החדשה. לכן, על ההורים לצמצם עבור הילדים את חוסר הודאות הכרוכה בגירושין - ולחזק את תחושת היציבות בעתיד.
בראש ובראשונה, חשוב לזכור שכשהילדים שומעים את הבשורה לראשונה, ישנם דברים רבים שמטרידים אותם - וכדאי שתתייחסו אליהם.
1. האם מותר לספר?
טבעי שהילדים ישאלו "מי יודע?": האם מותר לספר לחברים, למורה או לגננת? רצוי להדגיש שאין זה סוד ואף לא בושה. לילדים יותר קל אם מותר להם לספר לכל אדם שהם חשים קירבה אליו. חשוב לאפשר לילדים לספר כדי שלא ירגישו לבד עם הבעיה וכדי למנוע תחושה של בושה, שתעצים את חומרת האירוע כאירוע שלילי מבחינה חברתית.
2. מי אשם?
ילדים קטנים באופן מיוחד, נוטים לראות את עצמם כמרכז העולם, ולפיכך גם להרגיש שהם אשמים במצב שנוצר. החשוב מכל הוא להבהיר לילדים שבשום מקרה אין הם אחראים לפירוד בין ההורים - וכי אין שום קשר בין ההיפרדות לבין התנהגותם.
חשוב להדגיש שהגירושין הם בין ההורים בלבד, ולא בין אחד ההורים לבין הילדים. עליהם להדגיש שימשיכו לאהוב את ילדיהם ולדאוג להם, אף על פי שיחולו שינויים בהתנהלות המשפחה.
3. למה אתם מתגרשים?
הסיבות לסיום הנישואין הן תמיד מורכבות ונובעות ממכלול של אירועים ויחסים בין בני הזוג, וברוב המקרים הסיבה לסיום הנישואין תלויה בשני בני הזוג, שלא תמיד מבינים בעצמם את כל הסיבות.
מאחר וגם בחיי היומיום, ילדים אינם שותפים מלאים בחיי הוריהם, רצוי שההסבר על הגירושין לא יפגע בפרטיות של בני הזוג. אין צורך לתת את מלוא הפרטים, בעיקר אם ה"אמת" יכולה להאיר באור שלילי את אחד מההורים. יש להימנע מהאשמות קשות אחד כלפי האחר, מאחר וכעס כלפי ההורה השני, הוא מכשול ליחסים בין הילדים לבין אותו הורה. כמו כן, ילד מזהה בתוך עצמו חלקים משני ההורים, ולא רצוי שיראה חלק של עצמו כ-"רע" וכאשם .
חשוב לשמור על תדמיתם החיובית של ההורים בעיני הילדים, לכן ניתן להסביר עניינים עדינים באופן כללי, בלי למסור פרטי פרטים, ותוך הפרדה מוחלטת בין התנהגותו הפרטית של ההורה למול בן זוגו - לבין היותו הורה מסור לילדים.
4. מה יהיה איתי ?מה יהיה עם אבא? איפה יגור הכלב?
אי הוודאות שמתלווה לעניין מאיימת על הילד, וכדאי לענות על כמה שיותר שאלות: להבהיר שאבא לא עובר לגור ברחוב, יהיה לו בית, שם יהיה לילד מקום נוסף משלו. מסרו לילדים מידע אופרטיבי ומדויק ככל שניתן, תוך שימוש בשפה חיובית:" אבא ישכור דירה בעוד חודש, אתם תפגשו אתו בימי שני וחמישי, תדברו כל יום בטלפון, תשנו אצל אבא בימים... ואצל אימא ביום... את החגים נחגוג... הכלב יישאר לגור עמכם...".
ומה עוד צריך לדעת? לפניכם טיפים וכללים שירככו את הבשורה:
על מנת לצמצם את אי הוודאות הכרוכה בגירושין, חשוב ליידע את הילדים רק לאחר שההורים סמוכים ובטוחים שהם מתגרשים, רק כאשר ההחלטה סגורה וכאשר ההורים בעצמם יודעים כיצד יתנהל העתיד: היכן יגורו, הסדרי משמורת, מתי ואיך יתנהלו המפגשים עם הילדים, מתי עוזבים את הבית, איך ואיפה יחגגו חגים - ועוד שאלות שקשורות להתנהלות בהמשך החיים.
מאידך, חשוב לא להתמהמה בהודעה לילדים, מחשש שהילד ישמע ממקורות אחרים על גירושי הוריו, מאחר ובסיטואציה כזו להורים אין שליטה על האינפורמציה שתתקבל ועל תגובות הילדים.
לכן, חשוב להקפיד ולקיים את השיחה לפני החלת השינוי בפועל. לילד בגיל הרך מומלץ לספר שבוע עד שבועיים מראש. ניתן גם להראות את המקום שבו יתגורר ההורה שיעזוב. אצל ילדים מגיל 6 ומעלה, שמושג הזמן מפותח אצלם, כדאי שיתוודעו לפרידה אפילו חודש מראש.
ככל שזה קשה, רצוי לקיים את השיחה במשותף, שני ההורים, להניח למשקעים האישיים ולשדר לילד חזית משותפת. לילדים קל יותר כשהוריהם מציגים את ההחלטה להתגרש כהחלטה משותפת. כך מונעים את התופעה של נטילת צד ושל הגדרת ההורים כ"הורה הטוב" והורה הרע", שעלולה לפגוע בתפיסת הילד את עצמו בעתיד כשלילי.
יחד עם זאת, במשפחות בהן יש ילדים בגילאים שונים בבית, רצוי לשתף את הילדים הבוגרים קודם. בכל מקרה, רצוי שההחלטה תיעשה בהתאם למורכבות ולנפשות במשפחה. בשאלה זו ניתן וחשוב להתייעץ עם איש חינוך מקצועי בעניין, לבחון את גילאי הילדים, ההפרשים ביניהם, את הדינמיקה המשפחתית - ולקבל את ההחלטה המותאמת למשפחה באופן ספציפי.
במקום לומר "אימא ואני לא מסתדרים" / "החלטנו שלא טוב לנו לגור יחד באותו בית" // "אנחנו כבר לא אוהבים " , ועוד - ניתן לומר: "לאמא ולאבא חשוב שכל בני המשפחה יהיו מאושרים בחייהם, החלטנו שמגורים וחיים בבתים שונים נכונים יותר עבורנו ועבורכם, לכן החלטנו להתגרש כדי לשמור על המשך הקשר המכבד במשפחה". במקום לומר שניסיתם לא להתגרש ולא הצלחתם, אימרו :"לאחר שניסינו לחיות יחד הבנו שכדאי ...".
אל תחששו לחזור על אותו המסר החיובי מספר פעמים (רק בניסוח שונה), הילדים ירגישו יותר ביטחון כשההורים חוזרים בעקביות על אותו המסר - דווקא כשהקרקע והיציבות נשמטות מתחת לרגליהם.
כדי לחזק את תחושת היציבות, הקפידו לא לנהל שיחה עמומה המדגישה את השינויים ומעצימה את חוסר היציבות, לדוגמא: "לא נגור יותר ביחד... אבא יעזוב בזמן הקרוב... תיפגשו פעמיים בשבוע, נקבע מתי בהמשך...".
מאידך, אין להיכנס לפירוט יתר אלא לחכות לשאלות שיגיעו מהילדים, מידע מיותר יכול להעמיס ולהכביד. מומלץ לשתף את הילד בתהליך ההתארגנות המחודש, להראות לו את החדר החדש ולסדר אותו יחד.
דווקא בזמן של זעזוע וחוסר יציבות, חשוב לשמר את ההתנהלות השגרתית בבית, בשעות הפנאי, ומפגשים עם חברים. ההתנהלות השגרתית מחזקת יציבות ומקלה על ההתמודדות.
אפשרו לילדים להראות פחד, בלבול, תסכול או כעס. הילד עשוי גם לשאול מה הוא עשה, האם זה בגללו או לבקש מההורים שיחשבו על זה שוב. כאן חשוב שהתשובות לשאלות תהיינה אותנטיות, קצרות ומותאמות לגיל הילד . זכרו: ככל שהילד יחוש שאתם יציבים, חיוביים ושלמים עם החלטתכם - הוא יצליח להתמודד עם המצב החדש ביתר קלות.
הימנעו מתגובות היסטריות. כאשר הילד יביע רגשות שונים, חזרו על מה שאמר בשקט ובהבנה ורק לאחר מכן תתנו מענה: "אני מבינה שאתה רוצה שננסה שוב להישאר ביחד, לנו חשוב שכולנו נהיה מאושרים, אנו מאמינים שכך נוכל לחיות יותר טוב ולהישאר משפחה רק בצורה אחרת ...". ילדים זקוקים לחיזוק שלכם, ללא רחמים או היסטריה כשהם משתפים ברגשותיהם.
אפשרו לילדים להביע את רגשותיהם בציורים, קלפים, שק אגרוף, נחום תקום, משחק קלפים להבעת רגשות (כמו "יד על הלב"), כתיבת שיר, מכתב או סיפור. חזקו אותם על כל דרך שבחרו להביע בה רגשות: "ריגש אותי לקרוא את השיר שכתבת על הפרידה...".
השימוש בכלי ויזואלי, כמו ציור, עשוי לסייע ולהמחיש לילדים צעירים. ניתן, לדוגמא, לצייר שני בתים ולהסביר שעתה יהיו שני בתים, עם שתי מיטות, ושני חדרים.
יש המקבילים את תהליכי ההתמודדות עם גירושין לתהליכי ההתמודדות עם שכול. על כן, צפו להתנהגויות חריגות מצד הילדים: התפרצויות זעם, האשמות לרוב כלפי האם, רגרסיה בהתפתחות, חזרה להרטבה, לשינה במיטת ההורים, תפקוד לא תקין במסגרות, בעיות חברתיות, חוסר רצון להזמין חברים הביתה. בעזרת הכלה והכוונה עקבית ניתן להתגבר ולעבור שלבים טבעיים אלו .
זכרו: "לספר לילדים" אינו עניין חד-פעמי. מתחילים בהודעה הראשונה, וממשיכים להסביר בכל תקופת המעבר, ובמידת הצורך, גם בשנים שלאחר הגט.
אפשר לשוחח פעמים נוספות לאחר ההודעה הראשונה עם כל ילד בנפרד או עם כולם יחד, על פי שיקול דעת ומתוך היכרות עם הילדים. במקרים בהם רואים הידרדרות רגשית ותפקודית במשך תקופה, ולהורה אין כוחות להניע את עצמו וגם את ילדו מהקרשים - גורם מקצועי בהחלט יכול לתת כלים ותמיכה.
***
הכותבת, סיגל ניב, היא יועצת ארגונית ומנחה חינוכית (M.A)
לעמוד הפייסבוק של סיגל
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם