ראשי » סגנון » מגזין

הסב זנח את אלוהים בשואה - נכדו חזר לשורשים

צביקה (ביקו) ארן, 42, נשוי ואב לארבעה בנים וגר באליאב, ישוב דתי־חילוני משותף במזרח לכיש. ארן הוא מנהל מיזם 929 לקריאת פרק תנ"ך ביום, בהובלת הרב בני לאו והעיתונאית גל גבאי

זיכרון ילדות תרבותי: יש לי זרת קטועה, לא נכות בולטת אבל כזו שהספיקה להזין בושה וחשש. בגיל שש הלכתי עם אבא שלי לקולנוע "עמל" בכפר־סבא, ועל המסך הענק ראיתי יצור עם אצבע מוארת ונטולת פרופורציות. התאהבתי על המקום באי־טי. לעומת סרטים אחרים של ספילברג, שהילדים אוהבים, לא הצלחתי להראות לילדיי את אי־טי, שכשמו כן הוא - איטי.

יוצר שאתה אוהב במיוחד: יוסי בנאי נמצא בפלייליסט להלוויה שלי עם "אני וסימון ומואיז הקטן". מעמוד האש שהוא קריין אני דומע רק מלשמוע אותו, ותמצית הישראליות מבחינתי זה עדיין להאזין למערכוני הגשש שכתב וביים, כמו פעם בשבת בבוקר. יוסי בנאי הוא הבריטון והשנסונייר של החיים שלי כישראלי, כיהודי וכאדם.
 
דמות שמעניקה לך השראה: אריה לובה אליאב נפטר ביום שבו הקהילה שלי עלתה לקרקע בחבל לכיש, אזור שהוא הקים. קראנו ליישוב שלנו על שמו - אליאב. הספקתי לקיים איתו קשר מכתבים וטלפונים קצר טרם לכתו. הוא היה אוטופיסט, ריאליסט, אקטיביסט, סופר, מחנך, פוליטיקאי, מתנדב, יזם וחלוץ.

עם מי היית רוצה לשבת לכוס בירה? אני קרוי על שם סבא שלי, צבי. הוא נפטר בגילי היום, הרבה לפני שנולדתי. לגנטיקה ולנומרולוגיה יש חוקים משלהם וסבתא שלי, שמתגעגעת אליו כבר 45 שנה, טוענת שאנחנו ממש דומים. הייתי יושב איתו להבין קצת יותר טוב את עצמנו, את המחנך ואיש היצירה שזנח את ה"חיידר" ואת אלוהים אי שם בשואה באירופה, אבל הלך להתפלל בכפר־סבא עם תימנים בשיכון עלייה.

ספר ששבת לקרוא בפעם השנייה: כנער היה לי מנהג לקרוא בכל יום כיפור ספר מסות מסוים של עמוס עוז, אבל כעיקרון, אני לא קורא ספרים פעמיים. לא רואה טעם לקרוא ספר שוב כשכל כך הרבה עוד מחכים אצלי בתור. אולי בגלל זה התגלגלתי ל־929. להבין מה יש בו, בתנ"ך, שמושך אליו דורות של קוראים, פעם אחר פעם, ועדיין מוצאים בו פנים חדשות. אחרי יום העצמאות השבעים אקרא את התנ"ך בשנית בסבב הקריאה הבא של 929.

תמונה על הקיר שלך: הרב אברהם יהושע השל צועד לצד מרטין לותר קינג ב־1965 במאבק למען זכויות האזרח בארצות־הברית.

מאכל שאתה לא יכול לעמוד בפניו: בוקר - בורקס גבינה מהביל. ערב - תותים או פסיפלורה. חג - כמוניה, תבשיל כבש (אני חצימחוני!) שמכין סבא של אשתי.

נוף שפותח לך את הלב: נסיעה לאורך כביש שש בדרך הארוכה מהדרום הביתה ביום אביבי. השדות, ההרים הנראים למרחוק והרכבות החולפות יוצרים נוף ישראלי שמזכיר לי את הפתיח של הסדרה "תקומה", סרטון אירוויזיון או תשדיר בחירות קלאסי.

מה שם קבוצת הווטסאפ המשפחתית שלכם? "פורום הינדה", הנצחה וירטואלית לאישה יקרה שנפטרה לפני שלוש שנים. היא התחילה כשכנה ערירית עם סיפור לא מדובר, והפכה בילדותי להיות הסבתא המאומצת של המשפחה שלי עם סיפור שנחשף בהדרגה - ניצולת שואה, פרטיזנית ובעלת משפחה שנמחקה בשואה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg