ראשי » סגנון » מגזין

ריאיון עם הרלן קובן: "העובדה שאני יהודי היא דחיפה עבורי"

גם אחרי 31 ספרים שנמכרו בעשרות מיליוני עותקים, הרלן קובן לא מפסיק לכתוב. לרגל צאתו לאור של ספרו החדש הוא עונה למבקרים, מספר על שיחה מג'וליה רוברטס ומגלה במה יעסוק ספרו הבא

כשקוראים ספר מתח משובח באמת, מתלווה אליו תחושה שלא מאפשרת להרפות ממנו ולהניחו מהיד: אירוע רודף אירוע, הכול מתקדם לקראת פענוח וחייבים לדעת מה יהיה בסוף. התחושה הזו, המכשפת, השואבת, היא בדיוק מה שהסופר הרלן קובן חווה בעצמו כשהוא כותב את הפרקים האחרונים בספריו.

"את עשרות העמודים האחרונים של כל ספר אני כותב ביום אחד", מתאר קובן בשיחה שאנחנו עורכים במסגרת ריאיון מיוחד. "אני יושב 24 ואף 36 שעות רצוף, כותב בלי הפסקה. אחרי כתיבה כזו אני מרגיש תשישות גדולה מאוד ובקושי יכול להזיז את הידיים, אז אני לוקח כמה ימים כדי להוריד את הלחץ שבו הייתי. העייפות הזו גורמת לי לחשוב תמיד שלא אוכל לכתוב יותר אף ספר לעולם. זה כמו הר גבוה שאני רואה מרחוק ואומר שלא אצליח לטפס עליו שוב. עוברים כמה ימים, אני נח ומתעסק בכתיבת מאמרים לעיתונים כדי להתרכז קצת במשהו שהוא לא כתיבת ספר בדיוני, ואז אני מתחיל שוב".
 
אנו מתכנסים לדבר על ספרו החדש של קובן, "הטעות כולה שלך", היוצא בימים אלה בעברית בהוצאת כנרת זמורה-ביתן. הספר החדש מגולל את קורותיה של מאיה ברקט, שבעלה ג'ו, בן למשפחה עשירה, נרצח לנגד עיניה. מאיה, שסומכת על חושיה הבריאים יותר מאשר על המשטרה, יוצאת לגלות בעצמה מה מסתתר מאחורי רציחתו.

"בספר הנוכחי, הרעיון הוא שאחד מבני הזוג הולך לעולמו ובן הזוג שנשאר בחיים מתקין מצלמת מעקב אחר המטפלת של הילדה שלהם. פתאום, כשהוא בודק את המצלמה אחרי עוד יום שגרתי, הוא רואה בה לפתע את בן הזוג המת", אומר קובן.

"כשאני מתיישב לכתוב ספר חדש, אני מתחיל עם רעיון ואז שואל את עצמי מי עומד לספר את הסיפור הזה. יש שיקראו לספרים שיש במרכזם פשע ז'אנר בפני עצמו, אבל אני רואה בפשע רק מתכונת לכתיבה. זה כמו לכתוב שירת הייקו או לכתוב סונטה: באמצעות כתיבה על דברים מותחים אני תופס את הקורא, וכך אני יכול לכתוב על חברות, על אהבה, על משפחה. ביכולתך לכתוב על כל התֵּמות שחשובות לך. אווירת הפשע שמרחפת מעל לסיפורים פשוט עוזרת לי לספר סיפור באופן טוב יותר".

ואכן, מאיה ברקט של קובן רחוקה מלהיות דמות נשית סולידית או סטריאוטיפית. היא טייסת מסוקי קרב לשעבר, צלפית מחוננת, שכיום מלמדת שיעורי טיסה במסוק. הקרקוע של מאיה לחיי היומיום אינו קל לה, האמהות אינה טבעית לה, ובנוסף לכול היא סובלת מפוסט-טראומה ושומעת בלילות את זעקות הפצועים שחוותה בשטח בתקופה שבה הייתה באזורי הקרבות, המסרבות להרפות.
 
"פוסט-טראומה הוא נושא שרחוק ממני, אבל היה מרתק וחדש לכתוב על נושא כזה", הוא אומר. "במסגרת התחקיר לספר, היו לי שיחות טובות וחשובות מאוד עם חיילים ששירתו בשדה הקרב וסובלים בעצמם מפוסט-טראומה. אחד הדברים המספקים עבורי היה כשחיילים כאלה קראו את הספר ואמרו לי שהרגישו שהצלחתי להעביר תיאור ריאליסטי של מה שרבים מהם מרגישים".

דמותה של מאיה מעבירה מסר פמיניסטי על אישה שיכולותיה עולות על אלה של גברים, אך גם משלמת מחיר אישי כשמחדל שקרה לה בשדה הקרב נגלה ברבים בעקבות פרסומים של חושף שחיתויות שחי במחתרת.

"זו בערך הפעם הרביעית שבה אני כותב מנקודת מבט של אישה", אומר קובן. "חלק ממני תמיד חושש שמישהו יגיד עליי: 'הוא מהגברים האלה שחושבים שהם יודעים מה עובר לנשים בראש, אבל הוא טועה'. מאיה היא מהדמויות היותר מעניינות וכיפיות שיצא לי לכתוב. היא מאוד לא כמוני וזה מאוד מסקרן. כשאתה מתחיל לכתוב על מישהו כל כך שונה ממך, אתה מגלה בעצמך צדדים לא מוכרים - זה גילוי מרתק".

הפלונטר העלילתי שטווה קובן ב"הטעות כולה שלך" משך אליו את הוליווד, וקובן אף עיבד את הספר לתסריט בכיכובה של ג'וליה רוברטס. "אני לא יודע מתי הסרט ייצא לאקרנים", אומר קובן בתסכול מבודח, "עם הקצב של הוליווד אולי זה לא יקרה לעולם. ג'וליה רוברטס התקשרה אליי, הופתעתי מאוד מהטלפון ושוחחנו ארוכות. היא נהדרת, מאוד אינטליגנטית וחדה. היא התקשרה ממש יומיים אחרי שהספר יצא, היא קראה אותו מהר, היו לה שאלות רבות ומחשבות והיא ממש אהבה את מאיה כדמות. היא ראתה את עצמה כמאיה ודיברה באופן מאוד מחויב לדמות. אז יש תסריט מוכן וג'וליה רוצה לעשות את התפקיד. מתי הסרט ייצא בפועל? אין לדעת".
 

קובן (55) גדל בעיירת הפרוורים ליווינגסטון שבמדינת ניו-ג'רזי, למשפחה עם שורשים ישראליים; סבו נולד בירושלים ומשפחתו היגרה לארצות-הברית. קובן עבד בעבר בשיווק נסיעות תיירותיות בחברה של סבו, וחלק מהנסיעות ששיווק היו לישראל. הוא עצמו ביקר לא אחת בארץ, ויש לו אפילו משפחה בראשון-לציון. את היחס המיוחד שיש לקובן לעם היושב בציון הוא הפגין כשבחר להוציא שניים מספריו, "תחזיקו חזק" ו"דם חם", בעת ובעונה אחת גם בארה"ב וגם בישראל.

קובן החל לכתוב כבר בתקופת הקולג', ומאז כל ספריו מתרחשים בטריטוריה שבין ניו-ג'רזי לניו-יורק. "לגדול בליווינגסטון זה לגדול במקום שבו לפחות חמישים אחוז הם יהודים. כשהייתי בן 13 היו לי, ואני לא מגזים, שלוש או ארבע חגיגות בר מצווה מדי סוף שבוע, כי כל הילדים היו יהודים. אספנו כסף לקנות מתנות משותפות כי אף אחד לא יכול היה להרשות לעצמו לקנות כל כך הרבה מתנות לכל כך הרבה ילדים בבת-אחת", הוא מספר.

"אני יודע כמה מילים בעברית אבל לא דובר את השפה באופן שוטף. בבר המצווה לימדו אותנו לקרוא בעברית אבל היינו רפורמים, לא גדלתי בבית דתי והיינו יהודים מבחינה תרבותית בלבד. כילד, לא ראיתי ולא נחשפתי למשמעות של אנטישמיות. חיי הקולג' שלפו אותי מהקונכייה המגוננת שחייתי בה עד אז בניו-ג'רזי, ואפשרו לי להבין יותר את הנושא, אף שלא נחשפתי אליה ברמה האישית".
 

בספריו מתייחס קובן לא פעם לסוגיות יהודיות - לעתים במפורש, ולעתים ברמז בלבד. "למה רבות מהדמויות בספריי הן יהודיות? לפעמים יש לי לכך תשובה ברורה ולפעמים פחות. לדעתי זה קורה פשוט כי אתה כותב מה שאתה מכיר הכי טוב. העובדה שאני יהודי היא עבורי גם יופי של דחיפה: אני תמיד מרגיש אשמה כשאני לא כותב. המוזה היא קצת כמו אמא יהודייה שכל הזמן אומרת: 'למה, אתה לא מתקשר אליי?' התחושה הזו ממש מסייעת לי לכתוב, וטוב שכך".

איך אתה מצליח לכתוב בקצב של ספר לשנה? כשאתה כותב ספר כבר יש לך בראש הספר הבא?

"לא. כשאני כותב ספר, כל מה שיש לי בראש הוא הספר הנוכחי, ואני מסוגל להתרכז בו, ובו ובלבד. אם אתה רוצה לייצר הספק יומי של עמודים עליך להתייחס לכתיבה כמו לעבודה יצרנית לכל דבר. שרברב לא יכול להגיד שהוא לא יכול לתקן את הסתימה, וגם אני, כמוהו, מנסה כל יום לעבוד קשה מאוד. אני לא אומר שבכל יום אני מצליח וגם לא שאני כותב בכל יום. אני תמיד אומר שחובבנים מחכים להשראה שתגיע; כל השאר פשוט מתיישבים לעבוד".

קובן פרסם עד כה 31 ספרים שתורגמו ל-41 שפות ונמכרו בלמעלה מ-60 מיליון עותקים, מה שהפך אותו לאיש עשיר מאוד שמצהיר בלא מעט ראיונות שיש לו יותר כסף משיוכל אי פעם לבזבז. גם פריחתה של ספרות המתח מהתפוצה הסקנדינבית, כולל ההצלחה האדירה של יו נסבו הנורווגי, אינה מכרסמת בהגמוניה של קובן כסופר פורה שיודע לייצר רבי-מכר כובשי מצעדי מכירות ולא מתנצל על כך בפני איש. הוא הסופר היחיד שזכה עד כה גם בפרס אדגר אלן פו, גם בפרס שיימוס וגם בפרס אנתוני בוצ'ר, שלושתם פרסים שעושים כבוד רב לכותבי ספרי מסתורין ובלשות.
 
בכל ראיונותיו מציין קובן ספר שקרא כשהיה בגיל 15 - "איש המרתון" של ויליאם גולדמן. קובן הנער כל כך נסחף בקריאת הספר, שניתן היה להצמיד לרקתו אקדח והוא עדיין לא היה מניח את הספר מידו. מאז, הוא אומר, הוא נחוש להעניק את אותה הרגשה גם לקוראיו.

"הנעלמים", ספרו המצליח של קובן שיצא בעברית בשנת 2004, חשף אותו לקהל הישראלי ונחשב לאחד מהספרים האהובים ביותר בארץ. מאז החל מפעל תרגומים לאחור של מרבית הספרים שכתב עד אז, וכל ספר חדש שלו מתורגם לעברית מיד.

נדמה שהיו בו, ב"הנעלמים", כל התופינים העלילתיים שקובן כל כך אוהב: בן משפחה קרוב שהולך לעולמו, בן משפחה אחר שבורח מהחוק, בת זוג שנעלמת ורוצח סדרתי. גם ספרו "אל תגלה", שאף עובד לסרט צרפתי בשנת 2006, היה אהוב במיוחד על הקוראים הישראלים.

קובן הוא חובב פרשיות היעלמות והן נוכחות תדיר בספריו. "פרשיות היעלמות הן מבחינתי אתגר בשביל הקורא וגם בשביל הדמויות בספר. אם מישהו מת - הכול נגמר. אפשר למחות על אי הצדק שנעשה ולנסות לסדר לך סגירת מעגל, אבל מדובר בחור שקשה עד בלתי אפשרי למלא אותו. כשמישהו נעלם יש תקווה, ותקווה יכולה להיות משהו נפלא. אני אוהב להעמיד את הדמויות שלי וגם לא פחות את הקוראים שלי במצבים כאלה. אני רוצה שתהיה להם תקווה".
 

הדמות הידועה ביותר של קובן, המופיעה בכמה וכמה מספריו, היא זו של מיירון בוליטר - כדורסלן עבר מבטיח שנאלץ לפרוש מהספורט עקב פציעה ומקים סוכנות לייצוג ספורטאים ואמנים. לאורך השנים בנה קובן סדרת ספרים שלמה בכיכובו של בוליטר. בספרים הללו מתרחשת פרשייה בלתי מפוענחת הדורשת את התערבותו של בוליטר, שהופך כל פעם מחדש לבלש בעל כורחו. גם בוליטר, כצפוי, הוא בעל שורשים יהודיים, וקובן אף משחיל למחשבותיו הכמוסות מילים ביידיש. עד כה כתב קובן לא פחות מ-11 ספרי מיירון בוליטר, האחרון שבהם עד כה עתיד לצאת לאור בשפה העברית בקרוב.

"מיירון בוליטר הוא לבטח הדמות שהכי מזכירה אותי מבחינת שאיפות, מחשבות וחוש ההומור", אומר קובן. "בראשית ימיי כסופר, כתבתי שבעה ספרי מיירון בוליטר בחמש שנים. כעת אני חוזר אליו בספר נוסף, אחרי שש שנים שבהן כתבתי על דמויות אחרות".

התגעגעת אליו?
"כן, התגעגעתי. אבל אני לא רוצה לכתוב עליו מהסיבות הלא נכונות. געגוע הוא לא סיבה לחזור לכתוב על דמות וגם אם הקוראים רוצים את הדמות בחזרה זו גם לא סיבה לחזור אליה. בוליטר לא היה מתאים לספר את הסיפור שטוויתי ב'הטעות כולה שלך', למשל.

"בסדרת הספרים על מיירון בוליטר אני מתייחס אל כל ספר כאל פרק: כשהתחלתי לכתוב אותם, מיירון בוליטר היה בן 28, וכיום הוא כבר באמצע שנות הארבעים לחייו. הוא השתנה, חייו השתנו, ואני מאוד אוהב לכתוב אותו ככה. ישנן דמויות כמו שרלוק הולמס שלא הזדקנו ולא השתנו, אבל חייו של מיירון בוליטר זזים קדימה, וכך הקוראים אוהבים אותו ונקשרים אליו. בספר החדש הוא אפילו מאורס ועומד בפני נישואין, אז כשתקראו תיווכחו לדעת האם הוא באמת מתחתן בסוף".
 
גם בהפוגה ממיירון, לא נעדרה משפחת בוליטר מחייו של קובן: הוא כתב בשנים האחרונות גם סדרת ספרים לנוער שבה הגיבור הראשי הוא אחיינו של מיירון, מיקי בוליטר, תלמיד כיתה י'. עד כה פורסמו במסגרת הסדרה שלושה ספרים שבהם מתברר כי חייו של מיקי הצעיר לא חפים מדרמות חסרות מעצורים: אמו נרקומנית, אביו נהרג בתאונת דרכים, ובספר הראשון, "מחסה", אף נעלמת חברתו של מיקי ובמהלך החיפושים מתגלים עליה סודות אפלים.

לצד ההצלחה, ספריו של קובן זוכים לא אחת לביקורת: הוא מואשם בכתיבה נוסחתית ובחזרתיות: לעתים דמות נחשבת מתה או נעלמת ובמהלך הספר מתברר כי אינה מתה באמת; לא אחת הגיבור מתואר כאדם תמים אך מואשם בשלב כלשהו בספר ברצח, וחוזר המוטיב של חברות עזה.

"אני לא יודע איזה ספר שלי דומה למשנהו", אומר קובן בתגובה למבקריו, "כתבתי 31 ספרים ובכל ספר יש הרבה תפניות ושינויים פתאומיים. אני תמיד מנסה לכתוב מנקודות מבט שונות, וזה אתגר בכל פעם מחדש. בספר אחד הגיבור הוא פרופסור בקולג', ובספר אחר הגיבורה היא בכלל אישה שגרה בניו-יורק. נכון, בספרים שלי יש הרבה היעלמויות, זה הקטע שלי, אבל שמישהו יקרא ספר שלי ויגיד שהוא יכול לנחש בו את הסוף? האם יש מישהו כזה? אני כמובן לא מכריח איש לקרוא את ספריי".

קובן היה מעורב בשנים האחרונות בכתיבת סדרות טלוויזיה המבוססות על ספריו. ספרו "ההזדמנות האחרונה" זכה לעיבוד טלוויזיוני ב"נטפליקס" בשנת 2015, ואף עבר עיבוד לסדרה צרפתית. אפילו סופר המתח הנודע סטיבן קינג פירגן לקובן ולסדרה, וצייץ בפברואר בטוויטר שהיא "בידור מעולה".

סדרה נוספת היא "החמישייה", שעלתה לאוויר בשנה שעברה ואף שודרה בארץ. בניגוד לחיבתו לגיבורים אמריקנים המתגוררים בניו-ג'רזי, "החמישייה" היא סדרה בריטית למהדרין שמביאה את סיפורם של חמישה חברי ילדות המשוכנעים שאחיו של אחד מהחמישה, שהופקר על ידם, נרצח. סודות מהעבר צפים, והחברים מתאחדים שוב במטרה לפתור את התעלומה האפלה מהעבר.
 

קובן מבקש להשתמש בסוף שנתפר לסדרה "החמישייה" כדי להמחיש את חשיבות המרקם העלילתי בספרי מתח ובסדרות מתח. אל דאגה, אין כאן ספוילר: "אני תמיד יודע איך ספר מתחיל, ולרוב גם איך הוא אמור להיגמר, הבעיה לעתים בכתיבת הסוף היא שאתה צריך להיות בטוח שהרווחת אותו בכבוד. בסדרה 'החמישייה' היה סוף מאוד רגשני שנגע לי ללב כל פעם שצפיתי בו. השותפים שלי לסדרה חשבו שצריך להוסיף לו היבט נוסף, ואני אמרתי: 'אם הרווחנו את זה, זה סוף יפה, ואם לא - זה לא סוף מתאים'. אותו עיקרון מניע אותי גם בכתיבת הספרים: חשוב לי שבסוף, הקוראים ירגישו שהדרך הייתה כדאית. מבחינתי, אם בסוף הספר לא אכפת לך כקוראת מהגיבורה מאיה, זה לא שווה כלום".

קובן נמנע בספריו בכוונה ממסר פוליטי ברור וחד-משמעי. "אני יכול להכניס בספרי פוליטיקה בצורה מאוד עדינה כי אני לא רוצה שהקורא יקרא את הספר ויגיד לעצמו: 'אה, הוא ימני', או: 'הוא ודאי שמאלני'. ככה הוא יאהב את הספר פחות וכל הזמן יחפש את הדברים הללו בו".

כשהוא נשאל מה דעתו על נשיא ארה"ב הנבחר דונלד טראמפ, קובן נאנח מעומק לבו ומסרב לספק לקהל הישראלי התבטאויות טריות על מנהיג העולם החופשי. "יש דברים בחיי שאני פוליטי למדי לגביהם, אבל אני מנסה להיות לא פוליטי בחיי הציבוריים. לא כי לא אכפת לי, להפך, אכפת לי מאוד. הבעיה היא שאתה לא יכול להפריד את הכותב מעבודתו. מי שקורא את הציוצים שלי בטוויטר או את הסטטוסים שלי בפייסבוק יודע שזה די ברור מה אני מרגיש, אבל אני מעדיף לא להתייחס לכך ישירות בריאיון או להגיב על שאלות על נשיא ארה"ב ברגע זה", אומר קובן.

ואכן, ממבט בחשבון הטוויטר של קובן, על 91.6 אלף עוקביו, ניתן להבחין בקלות בלא מעט הגיגים ואמרות על טראמפ שאף מצוטטות אחר כך גם בכתבי העת המובילים בארה"ב. כך למשל כתב לאחר אחד העימותים הנשיאותיים בבחירות האחרונות בארה"ב: "כשדיבר על חאלב, טראמפ נשמע כמו תלמיד כיתה ה' שנותן בוק ריפורט (הרצאת יומן קריאה) על ספר שלא קרא מעולם", האשים.
 

לקובן יש לפחות קורא נאמן אחד בזירה הפוליטית: ביל קלינטון תועד בעבר כשהוא קורא ספר שלו, לאחר ניתוח מעקפים שעבר. לאחרונה אף פורסם כי הנשיא לשעבר מתעתד לכתוב ספר מתח שבמרכזו הבית הלבן, ויש לשער שהדבר נעשה בהשראת ספריו של קובן. למרות החיבה הקלינטונית, בריאיון שהעניק קובן לשבועון Newsweek לפני כשנה לא הסכים לגלות האם יצביע להילרי קלינטון. תחת זאת, הוא הביע דאגה גלויה לקראת הבחירות באומרו: "עכשיו, בפעם הראשונה, אני יכול לראות את הדמוקרטיה הולכת. אני יכול לראות פשיזם. מעולם לא דמיינתי את ארצי כך".

מיליוני אנשים ברחבי העולם קוראים את ספריך. איך מתמודדים עם הידיעה הזאת?
"אני תמיד המום ומוחמא מזה מחדש. הידיעה שקוראים מישראל מכירים ואוהבים את הספרים שלי מרגשת מבחינתי. כאן נכנסת לתמונה שוב האשמה היהודית שלי: בחנויות הספרים יש אלפים רבים של כותרים, ואם קורא בוחר לשלם כסף ולקרוא דווקא את הספר שאני כתבתי, זה דבר שאני לוקח מאוד ברצינות. אני משקיע את המאמצים הכי גדולים שלי בכל ספר וספר, וכשאתה קורא את הספר שלי והוא מזיז לך משהו בנשמה - אני לוקח את האחריות הזו מאוד ברצינות. אני מוחמא מזה באופן מעט מגוחך אפילו".
 
קובן נשוי לאן ארמסטרונג-קובן, רופאת ילדים, והם הורים לארבעה ילדים. "שניים מהם מגלים עניין כלשהו בכתיבה", אומר קובן, "אבל אני לא יודע אם הם רוצים להיות סופרים. אחת הבנות שלי מאוד מצחיקה ואני לא אתפלא אם תגיע לכתיבה קומית בטלוויזיה כי היא מאוד מוכשרת. השניים האחרים עוד צעירים מכדי שנדע לגביהם".

לכתיבה שלו ברשתות החברתיות הצטרפו לאחרונה מבקרים חדשים - ילדיו הגדולים. "התגובה של ילדיי לכל תמונה שאני מעלה באינסטגרם היא: Can you not?" הודה קובן בעמוד הפייסבוק שלו בפברואר האחרון.

"את צריכה לראות את הפרצוף של בת ה-15 שלי אחרי שאני מפרסם תמונה ברשתות החברתיות", צוחק קובן. "בשבילם אני רק אבא, הם לא חושבים עליי כמישהו מפורסם. הם אוהבים את הספרים וזה נחמד, אבל רוב הזמן הם צוחקים עליי ומוודאים שלא אעשה להם בושות".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg