ראשי » סגנון » מגזין

"ידעתי שהמוות מגיע": נפל 4,200 מטר – ושרד

כשבני משפחתו של בראד גאי הבינו שהמצנח של יקירם לא נפתח, לא היה להם מה לעשות חוץ מלהתבונן באימה בזמן שבראד צנח לקרקע במהירות של 80 קמ"ש: "החיים באמת עוברים מול העיניים"

רגע לפני שבראד גאי האוסטרלי זינק לצניחה חופשית, שאל אותו מדריך הצניחה אם יש לו 'מילים אחרונות' לומר. "אני מקווה שהמצנח שלי ייפתח", השיב גאי. אלא שלמרבה החרדה, המצנח של גאי דווקא לא נפתח, וגם לא מצנח החירום – כך שגאי צנח היישר אל האדמה ממרחק של כ-4,267 מטרים.

אבל מה שיוצא דופן בסיפורו של גאי, שהיה אז בן 21, הוא לא התאונה – אלא העובדה שהצעיר האוסטרלי, באופן כמעט בלתי ייאמן, שרד את הנפילה ונותר בחיים, כך עולה מידיעה שפורסמה הבוקר (יום ד') ב"סאן" הבריטי.
 
רק כעת, ארבע שנים לאחר התאונה, הצליח בראד לעכל את שהתרחש – ולספר על התאונה המחרידה, ועל כל מה שעבר עליו מאז. הצעיר, שקפץ עם המדריך שלו, סיפר כיצד המצנח נקרע כשהשניים ניסו לפתוח אותו – וכיצד הוא מצא את עצמו מסתחרר במהירות של 80 קמ"ש לכיוון הקרקע.

 "הסתכלתי למעלה וראיתי שהמצנח לא נפתח, הוא לא תפס אוויר. הוא פשוט עף ברוח", שיחזר בראד, שהרוח העיפה אותו בעוצמה כה רבה עד שהנעל שלו נפלה מרגלו. לדבריו, גם המצנח השני שהוכן בדיוק למקרה זה – לא עבד.

"מצנח החירום יצא, אבל הוא הסתבך במצנח הראשון", סיפר. "אז היו שני מצנחים שפשוט היו מחוברים וסבוכים זה בזה  ואף אחד מהם לא נפתח. בשלב הזה הבנתי שיש רק שני מצנחים ואנחנו עדיין מתקרבים לקרקע, לא האטנו. האדמה מתקרבת עוד ועוד ואנחנו רועדים. אני יודע שהמוות מגיע, במאה אחוז. בטוח שאני אפגע באדמה ואמות.

"זה לא ממש הרגיש כאילו אני נופל לקרקע, אלא יותר כאילו האדמה מתקרבת אלי כדי לפגוע בי, למחוץ אותי", הוסיף גאי. "החיים באמת עוברים מול העיניים, אבל אני לא הסתכלתי לאחור אלא קדימה".

בני משפחתו המבוהלים של גאי, שהגיעו לצפות בו, לא היו יכולים לעשות כלום בזמן שראו את אהובם נופל במהירות בדרך למה שהם הניחו שהוא "מוות בטוח". גם גאי עצמו, כאמור, התכונן לכך, אלא שבאופן מדהים הוא נשאר בחיים – ייתכן שזאת הודות לעובדה שנחת לתוך אגם.

"כשפגעתי באדמה, אני פשוט זוכר כאב שאי אפשר לדמיין בגב שלי", סיפר. "נפלנו לאגם, והיינו מתחת למים עם המצנח מעלינו. בסופו של דבר מצאו אותנו שחקני גולף שנחתנו במגרש שלהם והגיע אמבולנס.

"אני זוכר שהעבירו אותי לאמבולנס. המשפחה שלי הגיעה בריצה למגרש שבו נחתתי. ראיתי את אחותי וראיתי את אמא שלי והן רצו כדי לראות אם אני בסדר. הן בכו והרימו אותי לתוך האמבולנס ואני רק זוכר שאמא שלי אמרה לי שאני אהיה בסדר".

לאחר הפציעה, שאותה גם מדריך הצניחה הצליח לשרוד, עבר בראד חודשים ארוכים של שיקום – אך עצם העובדה שנותר בחיים נחשבה לנס. למרות זאת, בראד סיפר כי במהלך אשפוזו הממושך וגם לאחר מכן, הוא נכנס לדיכאון עמוק בשל מה ש"גרם לעצמו ולמשפחתו", וכן סבל מפלאשבקים של התקרית – ונדרש לו זמן רב להתגבר על כך.

רק בתום טיפול ממושך – פיזי ונפשי – הצליח בראד לחזור לשגרה. "זה היה ממש קשה", אמר על הטיפול הנפשי שעבר. "אבל בערך בפגישה הרביעית או החמישית חשבתי שאני חייב להמשיך בזה, כי זו הדרך היחידה. הרגשתי שנשברתי למיליון חתיכות, וכשניסיתי להדביק אותן בחזרה הן היו שבורות או שכבר לא התאימו. אתה חייב לשבור הכל ולבנות את עצמך מההתחלה".

כעת בראד מתחזק חשבון יו-טיוב פעיל, בו הוא מדבר בפתיחות על בעיות נפשיות שנובעות מטראומה – בנסיון לסייע לאנשים שנמצאים במצב דומה. "יכולתי למות בידיעה שהייתי אמור להמשיך לחיות", אמר. "אל תבזבזו זמן ותלכו אחרי החלומות שלכם, עכשיו".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg