על המר והמתוק: המדענית שנלחמת בסוכרת עם קאפקייקס
מזרק האינסולין אולי מגן ביומיום על חולי סוכרת, אבל גם פוגע באיכות חייהם. מיזם חדש וטעים רוצה להחזיר להם את ההנאה מהקינוחים, ובאותה הזדמנות לחסוך לא מעט דקירות
אירוע ההתרמה שערכה לאחרונה האגודה לסוכרת נעורים, הותיר אצל ד"ר יהודית זליגמן ובתה אבישג תחושה של אכזבה. השתיים זכו אמנם לתגובות מפרגנות על הקינוחים דלי-הפחמימות שתרמו לאירוע, אבל נדהמו לגלות שבערב הזה, שמטרתו גיוס תרומות עבור פיתוח תרופה לסוכרת, לא הוגשו למשל סלטים או ירקות חתוכים; לעומת זאת גלידות, פיתות, לחמניות, המבורגרים וחומוס - מוצרים עתירי פחמימות - הוגשו גם הוגשו. "לסוכרתי ששומר על דיאטה דלת-פחמימה, לא היה מה לאכול שם כמעט", אומרת יהודית. "אולי המבורגר, וגם זה לא בטוח".
ד"ר יהודית זליגמן היא המייסדת והמנכ"לית של "ספירוגר" (Spirugar), סטארט-אפ טכנולוגי שעוסק בפיתוח קינוחים דלי-פחמימות. בתה אבישג משמשת כאשת השיווק של המיזם. יחד הן מקוות לחולל שינוי בחייהם של חולי הסוכרת, ואפילו למנוע התפתחות של המחלה אצל מי שעלולים ללקות בה. המטבח הביתי שלהן משמש היום מעין מעבדה, שבה הן חוקרות מתכונים לעומקם, משוות ערכים תזונתיים, מנסות תחליפים, ולבסוף מצליחות להניח על המגש עוגה או עוגייה כמעט ללא פחמימות, וללא כל ויתור על ההנאה שבאכילה.
כגנטיקאית וביולוגית ד"ר זליגמן בהחלט מבינה דבר או שניים במחלות ובתרופות, אבל עד לפני ארבע שנים הסוכרת לא עמדה בראש מעייניה. אלא שאז נחתה המחלה על מפתן ביתה. "כשהבן שלי תום היה בתקופת מבחני הבגרות, שמתי לב שהוא שותה הרבה ורץ לשירותים בצורה שנראתה לי חריגה. אמרתי לו שמשהו לא בסדר, ושילך להיבדק. אז הוא הלך, ובאותו יום הרופא הרים טלפון ואמר לו: 'יש לך סוכרת 1' - סוכרת נעורים".
לאחר קבלת הבשורה הלכה יהודית עם בנה למרפאת סוכרת, ושם "מילאו אותנו במזרקים ואמרו: יש לכם מזל משמיים, הגעתם כשהוא עדיין בשלב טוב של המחלה".
מה הכוונה ב"שלב טוב"?
"זה מצב שמאפשר עדיין לטפל בחולה בתוך הקהילה, ולא מצריך לאשפז אותו. הרבה פעמים אנשים מגיעים להיבדק כשהגוף שלהם כבר במצב של קריסה, והם מיובשים. מה שקורה הוא שהגוף רוצה להיפטר מהסוכר העודף בדם, וזו הסיבה לשתייה ולהשתנה המרובה. הגוף מפרק שומנים, וכשזה קורה רואים קטונים (תוצרי פירוק של שומנים) בשתן. כשרמת הקטונים עולה יכולה להיגרם חמצת קטוטית סוכרתית, שתתבטא בקוצר נשימה ותצריך אשפוז".
במרפאה לימדו את תום להזריק אינסולין – חומר שבמצב טבעי מיוצר בלבלב, ומאזן את רמת הסוכר בדם. עוד הוסבר לו כי כחולה בסוכרת נעורים, עליו להשתמש במזרק בהתאם לכמות הפחמימות שהוא צורך. "עד אז הסתכלתי מבחינה בריאותית רק על סוכר, לא חשבתי לעומק על הנושא של פחמימות", אומרת אמו. "בסוכרת מבוגרים (סוג 2) מתרכזים בסוכר, ואולי בגלל זה לא שמתי לב; אמא שלי, שסובלת מסוכרת מבוגרים, תמיד דיברה על סוכר. ברגע שהתחילו לדבר איתנו על ספירה של פחמימות, נפל לי האסימון. בטח! איפה הייתי? הרי עמילן הוא פחמימה שמתפרקת בגוף לגלוקוזה, חד-סוכר. אני באה מתחום המחקר ואמורה לדעת את זה, ובכל זאת בכלל לא ישב לי בתודעה שצריך לחפש את הפחמימות בכל מוצר".
וכשד"ר זליגמן התחילה לחפש את הפחמימות, היא גילתה שהן נמצאות בכל מקום - "בתירס, בסויה, ברסק עגבניות. חלק מהמוצרים שכתוב עליהם 'ללא תוספת סוכר' מלאים למעשה בפחמימות, למשל העוגיות עם הגרנולה, הדבש והסילאן. זה שוק שאתה לא מבין איך הוא אפשרי, כי במשרד הבריאות יודעים שפחמימה משפיעה על סוכרתיים כמו סוכר".
אז איך מאפשרים את זה?
"על המוצר כתוב 'ללא תוספת סוכר', ובאמת לא הוסיפו לו סוכר. אבל יש המון פחמימות במוצרים, ואת זה אנשים לא יודעים ולא מחפשים".
"תעשיית המזון היא מכונה משומנת של כסף, שפועלים בה המון אינטרסים", אומרת אבישג. "המשמעות החוקית של 'ללא תוספת סוכר' היא שהיצרן הסופי לא הוסיף סוכר - אבל יכול להיות שהוא קנה רכיבים שמישהו אחר הוסיף להם סוכר. זה גורם להטעיה של הצרכן, כי מי שמסתכל רק על הכיתוב שבקדמת האריזה, לא יידע את זה".
יהודית פנתה לרופאה שטיפלה בבנה, ושאלה איך ייתכן שאין מזון לסוכרתיים. "אמרתי לה: הרי חולי צליאק הם רק אחוז אחד מהאוכלוסייה, ועבורם מייצרים הרבה מזונות ללא גלוטן. התשובה שלה הייתה: 'לסוכרת יש תרופות, לצליאק אין'. כלומר, היו יכולים למצוא פתרונות מזון לחולים בסוכרת, אבל יש תרופות אז אין מזון מותאם. עשרה אחוזים מהאוכלוסייה בארץ הם סוכרתיים, וזה המון. מתוכם, תשעים אחוז סובלים מסוכרת סוג 2, שאותה אפשר אפילו למנוע בעזרת תזונה נכונה".
ההוראה שניתנה לתום הייתה להזריק יחידת אינסולין על כל 15 גרם פחמימות שהוא אוכל. "חשבתי ש-15 גרם זה הרבה", אומרת אמו, "אבל מתברר שזה משהו שאוכלים ברגע. פרוסת לחם זה כבר 15 גרם. פתאום הבנתי שבכל דבר יש המון פחמימות, והמשמעות היא שהבן שלי יצטרך להזריק שוב ושוב".
עוד לפני שהפיתוחים התזונתיים של אמו יצאו חמים מהתנור, תום ביקש לחשוב על פתרונות שלא יכבלו אותו למזרק. "הוא אמר: אני לא רוצה להזריק כל הזמן, ולא רוצה עליי משאבת אינסולין. הסברתי לו שפחמימה היא אנרגיה זמינה, ואם הוא אוכל פחמימה ולא רוצה להזריק אינסולין, הוא צריך לנצל את האנרגיה באיזושהי צורה אחרת". התברר שפתרון חלקי לבעיה נמצא ממש בהישג יד: "הספורט עושה את מה שעושה האינסולין - דואג להכניס את הסוכר לתאים. במרפאת הסוכרת אמרו לנו את זה בדרך אגב, בלי לשים על כך דגש. החלטנו להפחית באכילת פחמימות, ותום למד לתזמן אותה לפני פעילות ספורטיבית או אחריה".
הרבה מיתוסים צמחו סביב הצורך באכילת פחמימות, מסבירה ד"ר זליגמן. "הזרם המרכזי טוען שפחמימות הן הדלק שמניע אותנו, והן חיוניות לייצור אנרגיה. לכן, למרות שסוכרתיים רגישים לפחמימות וגופם מגיב אליהן בצורה לא תקינה, מייעצים להם לאכול פחמימות ולתקן את רמת הסוכר בדם באמצעות תרופות. במשך שנים המליצו לחולי סוכרת מבוגרים רק להפחית סוכר, כשלמעשה רוב הפחמימות שאנחנו אוכלים בכלל לא מגיעות ממתוקים, אלא בצורת עמילן. גם פחמימות כאלה מעלות בצורה חדה את רמת הסוכרים בדם, בדיוק כמו סוכר ובחלק מהמקרים אף יותר.
"היום כבר מבינים שכולנו אוכלים יותר מדי פחמימות, גם במתוקים וגם בבצקים מלוחים - פיתות, באגטים, בורקסים ועוד - וזה גורם סיכון למחלות רבות, כולל סוכרת. מחקרים מראים שאפשר למנוע סוכרת מבוגרים, ואף למנוע את הצורך בתרופות לאחר שהתפרצה, אם משלבים תזונה נכונה וספורט. לכן בשנים האחרונות הגישה הקלינית לגבי סוכרת מבוגרים השתנתה, וכבר מסבירים להם שעליהם להפחית משמעותית את צריכת הבצק. בסוכרת נעורים עדיין שולטת הפרדיגמה שלפיה המחלה תלויה באינסולין, ולכן התזונה פחות חשובה. מכיוון שספירת הפחמימות השתכללה, ההנחיה היא לאכול פחמימות, לספור כמה יש, ולהזריק אינסולין בהתאם. אבל מחקרים מהשנים האחרונות מצביעים על כך שגם בסוכרת נעורים התזונה היא משמעותית. דיאטה דלת-פחמימות הפכה לנושא שיחה מרכזי בפורומים ברשת, וסוכרתיים מעידים שהיא משפרת במידה ניכרת את איכות חייהם. ההבדל בין מצב שבו אוכלים הכול ומזריקים כל הזמן אינסולין, לבין הקפדה על תזונה דלת-פחמימות בשילוב ספורט, הוא כמו ההבדל בין רכבת הרים לבין נסיעה ישרה בכביש מהיר".
הפיתוח של סנסורים למדידה רציפה של סוכר, היא אומרת, חולל שינוי גדול בהבנה של חשיבות התזונה לאיזון הסוכרתי. "סוכרתיים שמחוברים לסנסור כזה יכולים לראות איך מאכלים שונים מעלים להם את רמת הסוכר בדם, וכך להימנע מהם. המכשירים הללו עדיין לא כלולים בסל הבריאות למבוגרים, אבל הכנסה שלהם לסל תחסוך מיליונים למערכת הבריאות, כי היא תוריד את צריכת התרופות וסיבוכי הסוכרת.
"צריך להבין שלאינסולין יש גם תופעות לוואי קשות. הוא יכול לגרום לירידה חדה מדי ברמת הסוכר ולהיפוגליקמיה – מצב מסוכן שעלול להוביל להתעלפות ואף למוות. כשיש ירידה כזו, חייבים להעלות את רמת הסוכר בדם ומהר; לפעמים מגזימים, העלייה גבוהה ומהירה מדי, ואז נוצרת היפרגליקמיה שגם היא מסוכנת. הרבה יותר בריא לאכול פחות פחמימות, ואז אין צורך באינסולין כדי לתקן את רמות הסוכר בדם, ונמנעים מצבי קיצון מסוכנים. זה מאפשר שליטה בסוכרת, ולא נותן לסוכרת לשלוט".
כשד"ר זליגמן העמיקה בנושא, היא למדה שדיאטה דלת-פחמימות חשובה לא רק לחיי היומיום: "היא יכולה אפילו לעזור בשימור תפקודו של הלבלב, אם מתנהלים נכון כבר מהשלבים המוקדמים של אבחון המחלה. בזכות השילוב של הדיאטה הזו עם ספורט – במקרה שלו, רכיבה על אופניים וריצה במדרגות - הלבלב של תום עדיין מתפקד במידה מסוימת. ארבע שנים אחרי האבחון, הוא עדיין צורך כמות אינסולין קטנה יחסית כדי לשמור על איזון סוכרתי".
גיל 17 הוא גיל שבו דווקא מכניסים הרבה שטויות לגוף. מה תום אכל במקום?
"ירקות, בשר, דברים שומניים יותר. זו תזונה יותר קטוגנית (צריכה גבוהה של שומן על חשבון פחמימות – א"מ), אבל הוא לא התמקד בה בצורה קיצונית. בתזונה קטוגנית האדוקים אוכלים בסביבות 20 גרם פחמימות ליום, והפחות אדוקים מגיעים ל-60. תום אוכל בין 60 ל-80 גרם פחמימות".
בעקבות גילוי הסוכרת אצל תום הפחיתה כל המשפחה את צריכת הפחמימות שלה, וחיפשה תחליפים. "אמרנו: כולנו משפחה, כולנו באותה סירה", מספרת יהודית. "אין אחד שהוא יוצא דופן".
"אני מתעסקת הרבה עם סוכרתיים, ומדברת הרבה על פחמימות, ולכן הרגשתי שאני חייבת לראות איך חיים בלעדיהן", מוסיפה אבישג. "חוץ מזה, אני גם מאמינה שזה בריא יותר לכולם, ולא רק לסוכרתיים. אני לא יודעת למה, אבל אני שבעה הרבה יותר מהר כשאני לא אוכלת פחמימות".
עד אז היו ממתקים בבית?
יהודית: "היו, אבל לא יותר מדי. עכשיו כמעט לא נכנסים חטיפים למעט במבה, בשביל הנכדה, וגם תום מתפנק מזה מעט".
הריאיון מתקיים בבית משפחת זליגמן ברעננה. על השולחן עוגיות ועוגות דלות-פחמימות, פרי פיתוחה של יהודית. כולן נראות מצוין, והן גם טעימות לא פחות מהעוגות העשירות בפחמימות. כן, טעמתי מהכול, ואפילו לקחתי קאפקייק הביתה לנסיינית המזון שלי, בתי הגדולה. היא אכלה וקבעה: אין הבדל בין עוגה רגילה לעוגה הזו. וזה חשוב. כי לשיטתן של היצרניות, העוגות האלה בהחלט לא נועדו לחולים בלבד.
"רצינו לשמח את תום", מספרת יהודית. "רצינו שיאכל בשבת עוגה יחד עם כולם, ולא יצטרך לאכול משהו שונה, לבד. הבנתי שזו חייבת להיות עוגה שלא יתלוננו שהיא לא טעימה. וזה היה מאתגר, כי כשאתה מוריד את הפחמימה אתה חייב לשים במקומה משהו אחר - חלבון, סיבים, שומנים טובים, חומרים בעלי ערך תזונתי".
איך יוצרים מתכון ל"עוגת מעבדה" כזו?
"כשאני מחליטה להכין תחליף לעוגה קיימת, אני יושבת ובודקת את הרכיבים שלה. יש תוכנה שאנחנו מזינות לתוכה את הרכיבים, רואות את הערכים התזונתיים, ומשחקות בהם עד שרמת הפחמימה ממש נמוכה. אנחנו קובעות מראש מהי רמת הפחמימה המקסימלית שאנחנו מוכנות שתהיה ב-100 גרם של המוצר, ואחר כך מבצעות את כל השינויים האפשריים כדי למצוא את השילוב שבו הערך התזונתי הוא הגבוה ביותר".
מה שעובד יפה בתוכנה מן הסתם לא תמיד טעים במציאות.
"נכון, ואז המטבח הופך לסוג של מעבדה. אני מתחילה לבדוק איך אפשר לקחת את החומרים האלה או דומים להם, ולהרכיב מהם משהו שאנשים יאהבו את הטעם שלו, ושיהיה קרוב במראה ובטעם לעוגה שדמיינתי מלכתחילה".
את משתמשת רק בחומרים טבעיים?
"כן, זה חייב להיות מחומרים טבעיים. הקמחים הם מלאים בדרך כלל, כי יש בקמח כזה ערך תזונתי גבוה יותר מאשר בקמח הלבן. אפשר להשתמש במעט קמח לבן, אבל אז אני דואגת להוסיף חומרים עם ערכים תזונתיים טובים, כמו שקדים למשל".
בעוגות שלה היא משלבת גם חומרים מקובלים פחות, כמו צ'יה וזרעי פשתן. "בזרעים האלה יש המון חלבון וסיבים, והרבה פחות פחמימה. עוגה כזו לא מקפיצה לך את הסוכר בדם, ולא מפתחת בך רצון לאכול יותר מדי".
זה לא להפך? כשאתה יודע שיש לפניך עוגה בריאותית, לא תרשה לעצמך לאכול יותר?
"בגלל זה אנחנו מכינות קאפקייקס - מנה עם כמות מוגדרת של 30 גרם. גם בעוגה המשפחתית ניתן לראות כמה זו 'מנה', על פי הפסים בתבנית. מעבר לכך, מזון שמכיל הרבה סיבים משביע אותך יותר, ואז אתה נוטה לאכול פחות. בעוגה הזו גם לא קיים האפקט הממכר שיש בסוכר.
"אנשים חושבים שדיאטה ועוגה זה לא מסתדר יחד, אבל ההפך הוא הנכון. קל יותר להקפיד על דיאטה כאשר יש לך אפשרות לכלול בה גם משהו טעים. חלק מהחוויה שלנו זה מדי פעם לאכול משהו מפנק ומתוק, כי בלי זה קשה להתמיד".
ההיצע המלא של ספירוגר כולל כרגע קאפקייקס, עוגיות, עוגות שונות (חלקן מעוטרות בקצפת), טארטים, בצק סוכר ועוד. בדף המידע אפשר למצוא טבלת ערכים תזונתיים לכל אחד מהמוצרים. על פי הכתוב שם, במאה גרם עוגה "רגילה" יש בממוצע כ-40 גרם פחמימות זמינות, בעוד העוגות המותאמות שלהן מסתפקות ב-14 גרם.
זה הרבה פחות, אבל עדיין שווה ערך ל-3.5 כפיות סוכר.
"יחסית זה מעט. אם סוכרתי מזריק יחידת אינסולין ל-15 גרם פחמימה, הוא יכול לאכול חמישה קאפקייקס שמכילים שלושה גרמים של פחמימה, לפני שיצטרך אינסולין. צריך לזכור שבכל דבר צמחוני יש פחמימות, גם בירקות. הפחמימות שבעוגות האלה הן גם בעלות אינדקס גליקמי נמוך: הן מתפרקות לאט, נספגות לאט לתוך הדם, ולכן לא מעלות בצורה חדה את רמת הסוכר. הפירוק האיטי מאפשר לגוף להתמודד באופן טבעי עם הסוכר שמגיע לדם, בלי להעמיס עליו. עוגות רגילות מכילות פחמימות בכמות גדולה פי שלושה, ואלה פחמימות מסוג סוכרים ועמילנים, שמקפיצות את רמת הסוכר בדם".
אתן מכינות עוגות ומתוקים. למה להתמקד במותרות ולא בבסיס - לחם, למשל?
"כי ראינו שיש בשוק לחמים די טובים מבחינת כמות הפחמימות. כלומר, אין לנו יתרון באפיית לחם".
אבישג: "התחלנו בעוגות כי רצינו לתת מענה במקום שהכי כואב והכי חסר. בנוסף, אם אתה מסתכל על אכילת לחם, זה משהו יותר אישי, זה לא נחשב לחלק מחוויה משפחתית. את העוגות אוכלים כולם יחד בימי הולדת או בשבתות, ואז הסוכרתי מרגיש חריג ומופלה לרעה".
מופלה לרעה?
"כן. אני מעורבת מאוד בקבוצות סוכרתיים בוואטסאפ ובפייסבוק, ואני נתקלת בהמון אנשים שמשתפים את הקושי שלהם. אמהות של ילדים סוכרתיים מדברות בכאב על זה שמכניסים לגנים ולבתי הספר מאכלים מלאי סוכר, למרות שיודעים שיש שם ילד סוכרתי. זה לא מעניין את ההורים האחרים. מצידם, שיתמודד. הם חושבים: לילד שלי מגיע הכי טוב - והכי טוב מבחינתם זו עוגה עתירה בסוכר ומלאה בקצפת. אני יודעת למשל על הורים שיזמו פעילות בבצק סוכר, כשלילדה סוכרתית אסור להתקרב לזה. זה ממש מסוכן. למה לא לתת לסוכרתיים אלטרנטיבה, שלא ירגישו חריגים?"
חוסר המודעות הכללי בקשר לסוכרתיים, אומרת אבישג, עלול אף להביא לסכנת חיים. "כבר שמעתי על אנשים שפתאום הייתה להם נפילת סוכר כשהלכו ברחוב, וכשהם פנו לבעל עסק סמוך וביקשו משהו מתוק כדי להעלות את רמת הסוכר, הם נענו בשלילה כי לא היה עליהם כסף. זה לא מתוך רוע, אלא כי לא מבינים את הסיטואציה. לאח שלי הייתה נפילת סוכר, ולמזלו מישהי ממש חמודה שעבדה בבית קפה הביאה לו מיץ תפוזים על חשבון הבית".
ד"ר יהודית זליגמן (55), נשואה ואם לארבעה, היא מומחית לגנטיקה וביולוגיה מולקולרית. תואר ראשון בביולוגיה היא עשתה באוניברסיטת בר-אילן, אחר כך המשיכה לתואר דוקטור (Ph.D) בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת תל-אביב, פוסט-דוקטורט ב-MIT בבוסטון, ולקינוח תואר שני במנהל עסקים בטכניון. במהלך הקריירה שלה עבדה בארץ ובחו"ל בתפקידי ניהול בכירים בתחום המחקר והפיתוח הרפואי. בין השאר עסקה בהקמה ובניהול של מעבדת שירות ומחקר בבית החולים רמב"ם, הקמה וניהול של חברת הזנק לפיתוח מוצר בתחום הריפוי התאי, וגם הובלת שיתופי פעולה של חברת התרופות הגלובלית מרק-סרונו עם גורמים בישראל. היום, כיועצת לחברות וגופי השקעה, היא מעורבת בפיתוח רעיונות וטכנולוגיות חדשניות בתחום הביוטכנולוגיה והרפואה.
הבת אבישג (28) החלה ללמוד אדריכלות בטכניון, אך כיום היא עובדת בחברת היי-טק בתל-אביב ומתעסקת בשיווק. "באמצע הלימודים הבנתי שהאדריכלות פחות מעניינת אותי, והתחלתי לקחת קורסים מפקולטות אחרות. ואז הגעתי לתעשייה וניהול, עם התמחות-משנה ביזמות. אחת המרצות שלי לקחה אותי לעבוד במרכז היזמות בטכניון בתפקיד שיווקי, ומשם התגלגלתי. אני מאוד אוהבת אסטרטגיה שיווקית. מעניין אותי לא רק איך נמכר מוצר, אלא איך מבינים את הצורך של הלקוחות ומייצרים להם מוצר בהתאם".
שם המיזם שלהן, "ספירוגר", מורכב מהמילים "ספירלה" ו-sugar. "המשמעות היא לעשות סיבוב של הסוכר", מסבירה יהודית. "המטרה שלנו היא ליצור שוני בחשיבה על הסוכר".
אבישג: "לפני שנה הקמנו בקניון דוכן של קאפקייקים בריאים, ואמרנו שהאתגר הכי גדול שלנו הוא לשכנע ילדים לאכול. אם נצליח - עלינו על משהו. ילדים התחילו להגיע אלינו, ואז פתאום ראינו איך ההורים קופצים ואומרים להם 'בואו לדוכן עם הקאפקייק הרגיל'. ברגע שהמבוגרים ראו שכתוב על זה 'בריא', הם נרתעו".
אולי חששו מהתחליפים. בלא מעט פרסומים נטען שתחליפי הסוכר, למשל האספרטיים, לא יותר טובים.
יהודית: "פגשתי תזונאי, פרופסור ידוע במכון ויצמן, שאמר לי 'אני שותה רק משקאות עם אספרטיים'. הייתי בהלם. הוא הסביר שבעולם כבר מכירים את האספרטיים המון שנים, ועשו עליו כל כך הרבה מחקרים, אז החומר הזה הוא הכי בטוח. בגלל כל הכותרות על הסכנה שבאספרטיים אנשים מעדיפים לשתות משקאות ממותקים רגילים, וזו טעות. אם כבר החלטת לשתות קולה ולא מים, עדיף שתצרוך את הדבר הפחות רעיל ומזיק, שלא כולל סוכר".
מה החזון האישי שלכן?
"אנחנו מפתחות מזון מחושב, מדוד, שיכול לשמש ככלי לניהול סוכרת ולדיאטות. אנחנו מתרכזות בעיקר במחקר, מתוך רצון לפתח את הטכנולוגיה וליצור פטנטים וידע. אמנם כבר עכשיו אנחנו מוכרות את המוצרים שלנו, אבל בעיקר כדי להוכיח את הקונספט. בסופו של דבר נרצה לגייס מימון-המונים או למצוא משקיע כדי לבנות מקום פיזי".
אבישג: "בחזון שלנו יש מבנה, שחלקו נראה ממש כמו קונדיטוריה, ואנשים יכולים לבוא ולקנות או להזמין באינטרנט. צמוד אליו תהיה מעבדה שבה נפתח את המוצרים, ומשם הם ילכו לקונדיטוריה. לצד אלה יהיה עוד אגף, שחוקר את ההשפעות הבריאותיות של המוצרים שלנו. אנחנו רוצות לבנות מוצרים שאפשר להצמיד אליהם הצהרה רפואית, למשל: העוגה הזאת טובה למניעת הידרדרות קוגניטיבית, או מועשרת בוויטמינים שמועילים לשיפור הזיכרון. הלקוחות ידעו מהם הרכיבים של כל מוצר, ולמי זה מתאים במיוחד.
"לרבים מהאנשים שמתעסקים במזון אין שום ידע מדעי. הם רוצים לייצר מזון כמה שיותר טעים. כאן זו אולי פעם ראשונה שמגיעה מישהי מעולם המדע, ובזכות הידע שלה מתחילה לפתח מזון שהוא למעשה תרופה מונעת. במקום לתת תרופה אחר כך, אנחנו אומרות: בואו נמנע את הבעיה הרפואית מלכתחילה".
ד"ר יהודית זליגמן לא מסתפקת בהכנת מאפים, אלא גם מנסה לפעול - בינתיים ללא הועיל - לשינוי המדיניות של מערכת הבריאות מול חולי הסוכרת. "סוכרת נעורים דורשת מעקב מתמיד אחרי רמות הסוכר, ללא קשר לכמות האינסולין שמזריקים. החולים חייבים לבדוק את רמת הסוכר בדם לפני שהם אוכלים ושעתיים לאחר האכילה, בין שמונה לעשר פעמים ביום. ובכל זאת, סוכרתי שלא רוכש אינסולין באופן רציף, לא יכול לקבל סטריפים (מקלוני בדיקה מיוחדים) למעקב אחר רמת הסוכר בדם. כך יוצא שמערכת הבריאות מחייבת אותם לרכוש אינסולין גם אם הם ממעטים לצרוך אותו, והתוצאה היא בזבוז כסף אישי וציבורי".
זליגמן פנתה ללשכת שר הבריאות יעקב ליצמן וביקשה לדעת מדוע קושרים בין כמות הסטריפים לזריקות האינסולין. בתגובה נאמר לה כי הגורמים המקצועיים קובעים שחולים בסוכרת נעורים תלויים באינסולין. "התשובה שלהם לא מפתיעה. כולם מכירים את המחקרים על השפעת התזונה על הסוכרת, אבל יש כאן מנוף כלכלי ששותפים בו חברות תרופות, רופאים וביטוחים רפואיים. ההוצאה על סוכרת וסיבוכי סוכרת מגלגלת כ-350 מיליארד דולר בארה"ב לבדה.
"אני מאמינה שאפשר להסיט את המנוף הכלכלי הזה לכיוון של מניעה. זה מתחיל בהפרדה בין צריכת התרופות של הסוכרתי לבין האביזרים הדרושים לו לניטור רמת הסוכר בדם, כי אין באמת סיבה מקצועית או רפואית לקישור ביניהם. השקעה בניטור על ידי סטריפים וסנסורים למדידת סוכר באופן רציף, תעודד סוכרתיים להפחית בפחמימות. כך הם יחסכו הרבה מהכסף שמנותב לתרופות, וגם את תופעות הלוואי הלא רצויות".
אקו"ם