כיף NRG - סודוקו דרמה

ראשי > כיף > מוזר ומעניין > כתבה

סודוקו דרמה

ברמות הכי גבוהות זה יותר טוב מסקס. הדגש הוא על משמעת ונימוסין. עדיפות לבעלי התמצאות במרחב עירוני. הצדיעו, כי לפניכם עומדת אגדה: קפטן סודוקו

דפדף בכיף

נעה ידלין
11/8/2005 16:26

"בשיעור שעבר דיברנו על המניעים שלך ללמוד סודוקו", אומר קפטן סודוקו לאורית, 20, אחת מ-28 פקודיו-תלמידיו, שהשיעור הפרטי השני שלה (80 שקלים לשיעור, 2,000 שקל למצטיינים שמגיעים עד סוף הקורס) החל זה אך. אורית, בלונדה דקיקה, מזדקפת אל שולחן העץ בבית הוריה ומתחילה לשטוח אותם אחד לאחד: "אני מרגישה שהסודוקו יכול לתת לי ביטחון בחיים, כי המספרים זה דבר קבוע, לא משתנה, שאפשר להאמין בו ולסמוך עליו. אני יודעת שהקפטן יגיע ללמד אותי כל שבוע, ואני יודעת שלא אתאכזב ממנו. הקפטן יעזור לי להיות טובה בסודוקו וככה גם יהיו לי יותר חברות".

הקפטן נראה מרוצה. לקחי השיעור הראשון, כך נדמה, ובראשם משמעת, כבוד לקפטן ופנייה אליו בגוף שלישי, בכל נסיבות ובכל זמן, הופנמו במלואם. הוא מורה לאורית לפתוח את מחברת המשבצות ולכתוב בעמוד הראשון, באותיות גדולות, על תקן שער: "לימודי סודוקו עם הקפטן". אורית מצייתת והקפטן מורה לה לעבור דף. "בשבוע שעבר אמרתי לך להתאמן על כתיבת המספרים באופן יפה, כך שימלאו את כל המשבצת. עכשיו נתאמן על הספרה שבע, שהיא הכי בעייתית. תקחי את התשבץ הזה ותמלאי את כולו בספרה שבע. תעשי את

זה כמה שיותר יסודי ובלי שייצא מהמשבצת".

אורית מסיימת, הקפטן שולף מהתיק זכוכית מגדלת שתשבץ סודוקו קטן מודבק על ידיתה ובוחן את הספרות אחת-אחת. באחת מהשביעיות, כך מסתבר, התפלק לאורית קו מיותר, בניגוד מוחלט לשבע הסודוקו הרשמי והמקובל. אורית מתנצלת, אבל הקפטן שרוי במצב רוח נינוח במיוחד: "אין דבר. שבע זה תמיד קשה, לכולם, ואת יכולה לרשום לך שבשבע אנחנו פשוט נתעסק התעסקות יתרה".

אחר כך אורית מתאמנת, בהוראת הקפטן, בשרטוטו של קו ישר, ולבסוף מגיע שלב ההכתבה. "אני רוצה שתכתבי לך את תוכנית הלימודים. תרשמי: שיעורים 8-1: העתקה של תשבצים והמניעים שלי ללמוד סודוקו; שיעורים 10-9: מתחילים לנסות לפתור תשבץ, ולומדים את ההיסטוריה של קפטן סודוקו ואיך הוא הגיע עד לכאן; שיעורים 15-11: יוצאים לרחוב, פותרים סודוקו גדול, רב ממדים, שמציירים בחניון ריק עם עוד תלמידים; שיעורים 23-16: יש לי כבר חמש חברות חדשות שאני יותר טובה מהן בסודוקו, והקפטן מזמין אותי אליו לצפות בו פותר סודוקו בחוג המקצועי בדירתו; שיעורים 25-24: נתון לשיקולו של הקפטן. אני מודה לך על המים, ולהתראות בשבוע הבא".

יש לי כל כך הרבה שאלות שאני לא יודעת מאיפה להתחיל.
"תראי, העניין של המשמעת מאוד מאוד חשוב. כמו שראית, אני שומר מאוד על פאסון ועל רשמיות, כי ככה זה יחסי תלמיד-קפטן. זה חשוב בכלל, אבל בעיקר בשיעורים הראשונים. יש כאלה שאני ישר מזהה שהם תופסים תחת, רוצים לעשות שלושה שיעורים ואז לעזוב. הם באו רק כי ההורים שלהם לוחצים עליהם להירשם לאיזה חוג, ובגלל שהם לא הצליחו במלאכה או בחוג טיסנאות, הם באים לסודוקו. אז מה שאני עושה זה אומר להם אחרי שתי דקות שהם לא מתאימים, ואז אני יוצא באופן דרמטי, בלי להצדיע להם אפילו".

להצדיע?
"כל שיעור אני דורש שהתלמיד יצדיע בכניסה".

ואתה מצדיע לו ביציאה?
"הוא מצדיע לי ואני מצדיע לו בחזרה. אז יש כאלה שאני יוצא בלי להצדיע, באופן הפגנתי, ואז הם ישר אומרים, 'לא, לא, תחזור, תחזור', ואז הם גם נשארים לעוד 15 שיעורים. חוץ מזה, אני דורש שהתלמידים יקראו לי הקפטן ושיתייחסו אלי בגוף שלישי כל הזמן. זה מראה על סמכות ואני רואה את זה כדרך התנהלות בסיסית. עבדנו על זה הרבה בשיעור הראשון, שהיא תתייחס אלי כאל הקפטן, האדם בעמדה, שיש לו סמכות, שהוא מוכשר למה שהוא עושה ושצריך להתייחס אליו בהתאם".

ויש כאלה שמורדים?
"מורדים, ואז אנחנו יושבים על זה שני שיעורים, עד שהם מפנימים. סודוקו זה לא בדיחה".


קפטן סודוקו. מתוך האתר הרשמי


	אתה כאילו אחראי על תחום הסודוקו במדינה שלך מבחינתנו


	רק לפני שלושה חודשים עוד השיב קפטן סודוקו, 23, לשם נמרוד קמר. שום דבר בהיסטוריה הקצרה שלו לא רמז על כך שבתוך זמן קצר הוא עתיד לרדות במרץ בכל עלמה מפוחדת שיוצאת מן הקו: מהצבא כמעט עף (אבל לבסוף רק נשלח לקב"ן), אחרי ששלח מייל למשרדו של הרמטכ"ל ובו התריע, בניסיון לפנות את הבסיס שבו שירת, על התפרצות וולקנית הצפויה ברמת הגולן; מהאוניברסיטה העברית, שם למד במשך שני סמסטרים פילוסופיה והיסטוריה, הורחק אחרי שתלה תערוכת תמונות במקום אסור בלב הקמפוס; ובימים אלה הוא משלים את נקמתו בבית הספר לקולנוע סם שפיגל, שממנו עף בשנה שעברה עקב "הרבה חיסורים וחוסר הגשה": כל מי שמקיש "סם שפיגל" או "רנן שור", שמו של מנהל בית הספר, בגוגל, מקושר אוטומטית לאתר הבית של סודוקו-קמר. אבל ההדחה ששברה את גו הקמר אירעה באפריל האחרון, כשהועף מ"אקזיט", שם שימש על תקן סייד קיק באחת הפינות, ובכך ביסס את מעמדו כאדם הראשון, וככל הנראה גם האחרון, שהמיר הנחיה ב"אקזיט" במספריים, עיפרון וקלמר. "היתה לי שם פינה על פילוסופיה לנוער. כל פעם הדגמנו פתגמים פילוסופיים, נגיד, איך לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה, כשאני בא על תקן העוזר הפילוסופי ומראה איך אני משלים את העוגה. אבל אחרי איזה ארבע תוכניות פיטרו אותי. גם לא הצלחתי לזכור בעל פה את הטקסטים שכתבתי לעצמי וגם אמרו לי שהלוק שלי מבוגר מדי בשביל התוכנית. הייתי גם קצת חבר של עפר שכטר ומ אוד קינאתי במראה שלו. מראה הורס. המראה שלי היה מאוד לא מתאים. היה לי שפם מאוד מודגש" (ליאון רוזנברג, עורך התוכנית: "בואי נאמר שהוא איש מאוד יוצא דופן ושגם הנוכחות שלו בתכנית היתה יוצאת דופן" ). לסודוקו נחשף קמר לראשונה בעודו שרוי על חוף הים. "ישבתי שם עם חבר שלי, חוני המעגל. . .". חוני המעגל. "כן. הוא תמיד בים, הוא עושה כבר 30 שנה סרט על הים, וזה יהיה גם בערוץ שמונה בעתיד. בדיוק הייתי אחרי ההדחה שלי מבית הספר לקולנוע והייתי קצת מדוכא אחרי כל ההדחות וההרחקות. אז הוא אמר לי,'תקשיב, אני מבין שאתה לא כל כך טוב בשום דבר, אבל אני חוזה את הדבר הגדול הבא'. הוא אמן, ספק מנבא, והוא אמר שהסודוקו זה הדבר שהולך להשתלט, שהולך לתפוס בארץ. אפילו יותר מההתנתקות". כשהוא אמר לך סודוקו, ידעת מה זה? "לא. הוא אמר לי, זה כמו איקס מיקס דריקס, משבצות וזה, רק יותר מסובך, והאדם לבדו. האדם לבדו פותר את התשבץ. הייתי טוב בתפזורות, באיקס מיקס דריקס, אז הוא חשב שגם בזה אני אהיה טוב. ואז הוא המליץ לי לנסוע לשווייץ, למכון. הם לוקחים את זה מאוד ברצינות שם, ב'סודוקו אינסטיטיוט אוף באזל'. כולם חושבים שסודוקו זה מיפן, אבל בעצם השווייצרים הם אלה שלקחו את זה מהיפנים ופיתחו את זה. כך שהמאסטר הרציני, מאסטר יורג דוקו, יושב בבאזל. חוני המעגל הכיר שם מישהו, במכון, המליץ עלי, ונסעתי. נכנסתי ישר לקורס בן חודש, שזה הקורס הבכיר במכון". יש מבחני קבלה או שמתקבלים אוטומטית? "עושים רק ראיון אישי. שואלים איך הגעתי לשם, ואם אני חושב שאני יכול להוביל את הסודוקו במדינה שממנה באתי, כלומר להיות קפטן. השאיפה שלהם זה לפזר קפטנים בכל מיני ארצות. יש רק קפטן אחד בכל מדינה. הם רואים את זה בקטע מאוד רוחני, מאוד עמוק. אחרי הקורס אמרו לי,'אתה הקפטן, ואתה כאילו אחראי על תחום הסודוקו במדינה שלך מבחינתנו'". ומה בדיוק עושים בקורס? "הקורס מלמד הכל, למי שיש כישרון, מכלום ועד לרמה של קפטן. הוא נמשך חודש וקצת, יום מלא, 12 שעות ביום, בתנאי פנימייה. גם אין הרבה הפסקות, פשוט פותרים תשבצים כל היום, בכל מיני רמות, וכל הזמן אומרים את האני מאמין של הסודוקו". מה האני מאמין? "שאני אף פעם לא אבגוד במכון, שלא אצא נגד מורים אחרים, שתמיד אהיה נאמן לסודוקו כמו שהוא ושאעביר הלאה את הכללים. היו איתי בקורס עוד 30 תלמידים, אבל הרבה נפסלו בדרך, כי הקצב שלהם היה רע. כבר אחרי השבוע הראשון היינו צריכים לפתור 200 תשבצים ברצף. חלק גם הודחו בבחינת הגמר של הקורס. היינו צריכים לפתור 1,700 תשבצים , עם הפסקות, כל היום, בלי לפשל באף אחד ובלי לכתוב מספרים בצד, רק לכתוב ישר מספר במשבצת. בסופו של דבר סיימו רק עשרה בדרגת קפטן. אחד מדרום אפריקה, אחד מאוגנדה, עוד אחד מפקיסטן והשאר מאירופה. אחר כך חזרתי לארץ, זה בדיוק היה בזמן שהסודוקו פרץ פה, והתחלתי ללמד".





	איך בנית לך מאגר תלמידים? "הייתי הולך לבתי קפה ועושה סצנות. הייתי אומר לאנשים, מה אתם פותרים תשבצים בעיתונים, זה הכי פלרטוט, זה תרבות של יענו, תרבות לא מחייבת, סתם לשבת, בלי להתכוון לזה, במקרה, לפתוח עיתון ולפתור. בואו אלי, תלמדו את זה מקצועי, לא באופן כל כך רפוי. וזה הצליח. היום יש לי 28 תלמידים, 21 בנות ושבעה בנים. משום מה יש יותר בנות". למה זה, לדעתך? "הסודוקו, כמו שאני מבין אותו, זה תחום שמאוד מטיף להתנזרות, לבידוד. אז מי שלומד אצלי מהבנים, זה קצת, כאילו, מדכא הורמונלית. היו תלמידים שאמרו לי,'תשמע, אנחנו מרגישים שזה תוקע אותנו בבית, לפתור תשבצים כל היום. אנחנו מרגישים רופסים אחרי כמה שעות של שיעורי בית בסודוקו. אנחנו מרגישים שכאילו, אם לקחנו ויאגרה, אז לשחק סודוקו זה בדיוק ההפך'. בנים מרגישים שזה מדכא להם את הליבידו, שזה הופך אותם א-מיניים. בקיץ גם החום מדכא אותם מינית, אז גם זה וגם הסודוקו זה יותר מדי". ובנות? "בנות, המניעים שלהן שונים כשהן באות ללמוד סודוקו. זה יותר בשביל לנצח את חבר שלהן או כדי להראות משהו למישהו. כמו התלמידה שהיינו אצלה. היא חסרת ביטחון, כמו שראית, והיא מרגישה שלהיות אשפית בתחום כזה, שהוא תחום מאוד נומרי, זה נותן לה ביטחון, כשאין לה סיכוי באף תחום מדעי אחר. אז בנות הרבה יותר מכוונות מטרה, ואותן זה לא מדכא מינית, באף צורה. אולי להפך". גם לך הסודוקו מדכא את הליבידו? "בעבר כן, אבל עכשיו אני מרגיש שאני פורח. תוך כדי הקורס, נגיד, בימים הראשונים, הרגשתי שזה מאוד מסרס, וכך גם התלמידים שהיו איתי. אבל בסוף הקורס הרגשנו שאנחנו לקראת התעלות מעל זה. הקטע הוא שמי שנהיה קפטן כבר לא סובל מהבעיות המיניות שכל זכר שלומד סודוקו מושפע מהן. הוא הופך להיות רב אמן, הוא כבר מריץ תשבצים בראש. הוא מעבר לרמת הבידוד. הוא כבר נהיה מישהו שהבנות מעריצות, לא מישהו שיש לו בעיות בתחום המיניות". איך זה בא לידי ביטוי? "קודם כל אצל התלמידות, שעושות לי עיניים. היתה תלמידה אחת שממש התנפלה עלי באמצע שיעור, אמרה לי,'תעזוב את הסודוקו הזה, בוא נלך לחדר שלי'. במקרה אמא שלה נכנסה וזה נגמר. לכן אני תמיד דואג שהשיעורים יהיו בבית של התלמידה, בדרך כלל בבית ההורים. כדי למנוע פיתויים". הן צעירות, התלמידות? "כן, הכי מבוגרת בת 23. באופן טבעי אלה הגילאים שהבנות רוצות להיות טובות בתחום מסוים והן עוד מחפשות את הדרך. היתה אחת בת 30, אבל היא עזבה אחרי שני שיעורים". ומחוץ לשיעורים? נניח, אם אתה פוגש בחורה באיזה פאב, זה מדליק אותה שאתה מומחה לסודוקו? "לפעמים יש פקפוק, כאילו, מפקפקים בזה שאני באמת מורה. אז כן, אני מרגיש שיש כאלה שמתייחסים אלי כמו אל איזה גיבור קומיקס, צוחקים עלי קצת. היתה איזה מישהי שאמרה לי,'תקשיב, אני לא יכולה להתאהב בך, אתה נראה לי קרטון, דמות מצוירת, אני לא קונה את זה'. אז הצעתי לה שיעור בחינם. היא קטעה אותו באמצע והכריזה שהיא יותר לא תפקפק". ולפני כן היית אליל בנות או שהסודוקו שינה את חייך מהבחינה הזו? "הסודוקו זה מין תגובת נגד להיותי חנון בילדות. בנות ממש לא תפסו ממני בתיכון ולפני כן. תמיד ניסיתי להתחיל עם הבחורה הכי יפה בשכבה, אבל לא היה לי מה להציע לה. למדתי בעירוני ד' בתל אביב, ואני זוכר בסוף השנה שכולם נסעו לחוף הים במכוניות, וניסיתי להתחיל עם מלכת השכבה, חגית טאובר. גם כתבתי על זה שיר. ישבנו על החוף, היא ישבה על מגבת, אני על החול, וניסיתי להגיד לה שאולי נדבר על משהו, אולי אני אתקשר אליה. ואז היא שאלה אותי משהו כמו מה כבר נעשה ביחד? אז הכי הייתי רוצה בדיעבד להגיד לה:'נפתור סודוקו'".


שני גבאי. צילום: אמיר מאירי


	אסור לפתור סודוקו מהעיתון


	קורס סטנדרטי אצל קמר נמשך 25 שיעורים, ובסופו עשוי התלמיד לזכות בתואר או בהמלצה מהקפטן, בכפוף, כמובן, להישגיו. "יש רב"ט, שזה מישהו שעבר מינימום 25 שיעורים, והקפטן מסמיך אותו להיות מורה, אחרי שהוא מחליט שהאדם כשרוני ושאין לו מניעים פסולים". מה זה מניעים פסולים? "נגיד, מישהי מכריזה שהיא רוצה ללמוד סודוקו בשביל להחליף את הקפטן, או אם מישהי אומרת שהיא רוצה ללמוד סודוקו בשביל ללכת ולפתור את הרמה הקשה ביותר בעיתון. את זה אני רואה כמניע נמוך יותר, פחות ראוי, כי שוב, תרבות בתי הקפה של הסודוקו זה משהו שאנחנו מאוד נגדו. בגלל זה גם בכל שיעור אני מבקש מהתלמיד להביא את העיתון היומי ותולש ממנו את הדף עם הסודוקו שלא יתפתו בטעות לפתור. "את הדרגות במכון מקבלים בצורת תשבצי סודוקו מודבקים על העניבה: רב"ט מקבל שניים וקפטן מקבל ארבעה. בסוף הקורס אני עובר לכל תלמיד על המחברת ונותן עליה הערכה כללית. ההערכה הכי גבוהה זה'אפשר לשקול אותו כמהנדס דוקו', שזה אומר שאפשר לשקול לשלוח אותו לשווייץ לעבור קורס ולקבל תואר'מהנדס דוקו'. יש' מתקשה בהבנת הלוח', שזה הכי נמוך, הכי לא מתאים, ויש'עשוי לשפר את מעמדו החברתי', שזה כאילו בקטנה, בינוני. יש לי את הסמכות לתת עוד דרגות, כי בבאזל נתנו לי את הזכות לשרטט את עולם הסודוקו שמתחתי. אני, למשל, הוספתי 'סמינריסטית'". מה זה סמינריסטית? "זה תלמידה שאני מחליט פתאום, נגיד אחרי השיעור ה-15, שהיא טובה באופן מפתיע, שהיא מוכשרת מדי בשביל רק ללמד, ואז אני מחליט שהיא תתחיל להתלוות איתי לשיעורים. לפעמים אני גם נותן לה לנהל את החשבונות, שולח אותה במקומי אם אני חולה, כאלה דברים. מין שוליה כזו, בדרגת רב"ט פלוס, ואיתה אני כבר יכול להתחיל". ואתה לא חושש שזה יטשטש את שיקול הדעת שלך? שאם תרצה להתחיל עם מישהי פשוט תהפוך אותה לסמינריסטית? "זה כבר מטשטש. גם פניתי עם זה למכון בבאזל, ואמרו לי שזו בעיה ידועה, שהקפטן מרגיש שהוא מאבד כיוון בגלל התלמידות. אז אמרו לי פשוט לפתור יותר תשבצים". אז בעצם לפתור תשבצי סודוקו זה כמו לעשות מקלחת קרה. "בדיוק. זה כאילו שוטף אותך, מחזיר אותך לתלם של הגישה המתנזרת". וכמה סמינריסטיות כאלה כבר יש לך? "יש לי אחת בינתיים, ממש רצינית. ניסיתי להתחיל איתה, אבל היא לא רוצה אותי". מערכת היחסים עם הסמינריסטית, שני גבאי, החלה, בהתאם ללהט ההורמונלי המאפיין את הסודוקו, במשולש אהבה, שבמסגרתו מצאה עצמה גבאי נקרעת בין קפטן סודוקו לגנרל סודוקו, יובל צוקר. צוקר הנחה עם קמר את הפינה הפילוסופית ב"אקזיט", ועם פרוץ מפץ הסודוקו הגדול הפכו השניים, כך לפי קמר, למתחרים מושבעים (את תגובתו של צוקר, שנמצא בהודו, אי אפשר היה להשיג). רשות הדיבור לגבאי: "הגנרל והקפטן ידועים ביצירת משולשים, הם תמיד הציבו ביניהם את הבחורות ואת הסודוקו. את הגנרל הכרתי בנסיבות חברתיות, אבל בכלל לא רציתי אז לגעת בכל הסיפור הזה של הסודוקו, זה אפילו קצת הגעיל אותי. למזלי הכרתי דרכו את הקפטן, והוא הצליח לשכנע אותי להיכנס לכל העניין. מבחינה רומנטית לא נעניתי לו, ואפשר להגיד שזה מה שבעייתי בקשר: הוא כל הזמן רוצה אותי, וגם מדבר על הקונפליקט הזה, שבין ההתנזרות לפי תורת הסודוקו ובין הפיתוי". הוא מגדיר אותך כשוליה. "זה ממש לא נכון. המעמד שלי זה סגנית. אני והקפטן גם קצת במחלוקת בעניין הזה, אפשר אפילו להעז ולומר שאני לא כל כך מסכימה איתו: אני חושבת שהוא סטה קצת מהפילוסופיה ומהאידאולוגיה הטהורה של הסודוקו, ומה שמעניין אותו עכשיו זה הבנות והתהילה. הוא גם מפחד להגיד את זה, אבל הוא יודע שאני יותר טובה ממנו. זה יחסים מורכבים, של משיכה ואיום". קמר מודה חלקית באשמה: "יש את הפחד הזה, שתפגוש יום אחד תלמיד שיהיה יותר טוב ממך. אז תלמידים שאני רואה שהם ממש טובים, אני מנסה לעשות אותם פחות טובים. כאילו, לא ממש פחות טובים, אבל אני מנסה לא ללמד אותם בקצב מהיר מדי. אני מנסה לאזן את כולם לרמה שהיא תהיה פחות משלי, מסיבות ברורות".





	מנסיונך , מה צריך כדי להיות טוב בסודוקו? "זו שאלת מיליון הדולר. קודם כל צריך את השאיפה, ואת הנכונות להתמסר לזה לגמרי, האדם והעיפרון. העסק הוא לא פשוט. צריך לחשוב על זה כל הזמן, לא להיענות להצעות ובשאיפה להתנזר מפעילות חברתית ומינית. בזמן האחרון, כל פעם שיש רגע מביך בבתי קפה, אז פותחים את העיתון ופותרים סודוקו. הם צריכים להימנע מזה. אסור להם לפתור תשבצים מהעיתון או מכל מקום אחר שהוא לא באישור שלי. אז בשיעור הראשון אני מברר איך התלמיד הגיע אלי, ואם הוא לא איזה מתחזה או איזה מישהו שרק רוצה לנצל אותי בשביל הקטעים". זה קרה לך? "היה אחד שהזמין אותי רק בשביל הדאחקות. הוא כל הזמן אמר לי,'תפסיק לזיין את השכל, אתה לא באמת קפטן', כאילו סתם בשביל הקטע. זה אנשים שיש להם כסף של ההורים, בדרך כלל מהרצליה פיתוח, שמזמינים אותי לשיעור, ומצלמים, ואז עושים מזה קטע ובסוף לא משלמים. אז בשיעור הראשון אני מוודא שזה לא העסק ואני מבקש מהתלמיד להתחייב ולהחתים את ההורים". קורה שההורים לא חותמים? "יש מקרים שקוראים לי לשיחה עם ההורים, שאני צריך להסביר למה הילד צריך את זה ואיך זה יעזור לו בחיים. יש הורים שחושבים כאילו שאני מתנשא מעל התלמיד, שהוא צריך לקרוא לי הקפטן ולהצדיע. אז אני בא תמיד עם הסטאז'רית שלי, כי לא תמיד יש לי כוח להסביר את כל זה. יש גם את הילדים החנונים האלה, שההורים שלהם רוצים שהם יעשו משהו שקצת יוציא אותם מהבית, אבל כשהם מבינים שסודוקו דווקא ישאיר אותם בבית אז הם קצת פחות נענים. היה איזה אבא של תלמיד אחד שהעיף אותי מהבית, שהתעצבן שהילד שלו צריך לשלם 80 שקל בלי לפתור אף תרגיל. אמרתי לו שאין מה לעשות, זאת השיטה, אז הוא הביא לי אגרוף". או-קיי, אז מה עוד צריך כדי להצליח בסודוקו? יש איזה תכונות אופי, כישורים מיוחדים? "צריך סרגל". כל מי שיש לו סרגל יכול להיות אשף סודוקו? "יש גם את האלמנט שאו שיש לך את זה או שאין לך את זה, ברור. אם מישהי למשל אומרת לי על ההתחלה, תקשיב קפטן, אני באתי מהרקע של חוסר הצלחה במתמטיקה, אם הם אומרים לי שהם ממש לא טובים בשום תחום אחר, אבל הם אומרים לי שהם טובים בתפזורת, אז יש סיכוי טוב שהם יצליחו". מה איתי? נראה לך שאני אהיה טובה בסודוקו? "בגדול לא כל כך". למה? "קודם כל יש את העניין של החניה, שראיתי קודם שאת קצת מתקשה בו". מה זה קשור? "האנשים שאני מלמד אותם הם תמיד אנשים שיודעים להסתדר במרחב העירוני. הם גם לא אנשי עבודה בדרך כלל. אנשים עם יותר זמן פנוי. נגיד, ההורים יסכימו שתעשי את זה?". אני לא צריכה לשאול אותם. "אז זהו, בדרך כלל מי שטוב בזה זה מישהו שקיבל את האישור של ההורים שלו והתחיל בגיל צעיר. חוץ מזה, יש את העניין של ההתנזרות. את מתנזרת?". לא. "וגם אין לך שום רצון להתנזר?". לא. "אז עוד יותר לא טוב. עוד יותר תוקע אותך". בקיצור, הסיכוי שלי לא משהו. "די אפסי. ברור שאת יכולה להירשם, ואת יודעת, לקוות".


קפטן סודוקו. צילום: אריק סולטן





	מלבד תרגול יומיומי של 70-50 תשבצי סודוקו (כ-30 שניות לתשבץ, בממוצע), שוקד קמר בימים אלה על הקמתו של מכון הסודוקו הישראלי וממתין לתשובה מכמה חברות קוסמטיקה, בהן זו של פנינה רוזנבלום, שאליהן פנה בהצעה לפתוח ליין מוצרים נלווים, דוגמת דאורדורנטים ובשמים ברוחו העיצובית של הסודוקו. "גם לקפה טלעד פניתי, רציתי שתהיה להם פינה קבועה של קפטן סודוקו, שמסביר לעם איך להתייחס לסודוקו. רק שכשהייתי שם בתוכנית ראיינה אותי ירדנה ארזי ובטעות קראתי לה עפרה כל התוכנית. היא קצת כעסה, כך שנראה לי שזה לא כל כך ייצא". במקביל מנהל קמר מגעים עם מחמוד מרמאללה, שבמכון בשווייץ, לדבריו, שמו עליו עין על תקן אופציה לקפטן סודוקו הפלשתיני. "קאפיטן סודאקו, קוראים לזה בערבית. הם מאוד בקטע של דו קיום, בשווייץ, והם רוצים להכשיר קפטן פלשתיני כדי שנוכל גם לעשות שיתופי פעולה ביחד. עכשיו, למשל, יש איזה עיתון בשווייץ שרוצה לצלם אותנו ככה על חומת ההפרדה, ביחד, מעבירים סודוקו דרך החור בחומה". (מחמוד בתגובה: "נמאס לי ממנו, אני אומר לך. הוא בחיים לא יבוא לרמאללה לפתור באמת תשבץ וכל מה שהוא עושה זה לדבר. אני הקפטן הכי טוב במזרח התיכון ואת מוזמנת לבוא לרמאללה ולראות בעצמך"). תוכנית האב, או החזון, אם תרצו, של קמר, בכל הנוגע לסודוקו, אינה מנותקת ממשנתו המדינית: בספטמבר האחרון הוא נעצר עם סטודנט נוסף באוניברסיטה העברית לאחר שציירו ביום כיפור לוח מטרה גדול במרכז ירושלים, ועליו חצים עם שמותיהם של שרון, נתניהו וקצב בעברית ובערבית, וחצים המכוונים לבתיהם. "אני לא יכול להתייחס לזה", אומר קמר, "כי זה נמצא באיזשהו הליך משפטי.אבל אני יכול להגיד לך מה החזון שלי לגבי הסודוקו: תאורטית, אם כולם יפתרו סודוקו ברמה מקצועית, אז אנחנו רואים את זה כאיזושהי ישועה חברתית. כשפותרים סודוקו זה ממכר במובן מסוים ואין חשק לקום ולעשות משהו אקטיבי. זה גורם לעצלות, וזה גם יכול למנוע מלחמות בעולם. נגיד, אם כל החיילים יפתרו סודוקו, מה שהם כבר עושים ברוב הבסיסים, אז הם לא ירצו להזיז את התחת. זו עצלות בונה. לא בדיוק עצלות, כי בכל זאת מזיזים את היד, פותרים, אבל יענו עצלות משחררת. במובן הזה אני רואה את עצמי בקטע של משיח, שגואל את העם שכל כך טרוד בהתעסקויות זוטרות. סודוקו זו אופציה להתעסקות נעלה שבאה נגד החברה הקיימת: הסודוקו הוא אנטי הישגי ואנטי מעמדי". יש משהו שאתה יותר אוהב לעשות מסודוקו? "לא". סקס? "ברור שסודוקו יותר כיף מסקס". באמת? "במעמדי? ברור. כי סודוקו ברמה העליונה ביותר של הפתירה בראש מביא אותך לרמות הרבה יותר גבוהות של סיפוק והנאה. ואם אני צריך סקס, אז זה גם דרך הסודוקו". אני מוכרחה לשאול אותך משהו. אתה מדבר על כל זה ברצינות תהומית. אתה באמת מתייחס לזה ככה? "יש דברים מצחיקים בחיים. סודוקו זה לא אחד מהם".


האתר הרשמי של קפטן סודוקו


	אימות נתונים


	כל הנסיונות ליצור קשר עם מכון הסודוקו בבאזל עלו בתוהו. למכון אין זכר באינטרנט, כמו גם למאסטר יורג דוקו, וגם בספר הטלפונים השווייצרי אין כל רשומה. קמר, בתגובה, מציע כתובת דואר. הכתובת, מעלה חיפוש נוסף, שייכת לבניין ציבורי ובו תיאטרון. האחראי על השכרת החדרים במקום לא שמע על מכון הסודוקו. "באמת יש שם תיאטרון והמכון היה במרתף", נזכר קמר, "אני מתכתב איתם בדואר. כשהייתי שם לא היתה אפילו מזכירות". קיבלת איזו תעודה מהמכון? "קיבלתי סוג של פסלון". אולי זה קצת כמו בית הספר לקוסמות של הארי פוטר? "כשהייתי שם מאוד התפלאתי מהסידורים שלהם. הם מאוד סטריקט, מאוד בקטע של דייקנות שווייצרית, והכל היה ספק סודי, ספק לא ברור. אבל יש הרבה מכונים שלא מוזכרים בגוגל". ומה עם יורג דוקו? "באופן טבעי, בתור מאסטר, הוא לא שואף לפרסום והוא תמיד ביקש שלא יעשו עליו כתבות בשום מקום". אולי בכל זאת יש לך איזה מספר טלפון? "אם אני אמצא אני אשלח לך במייל".