 |
/images/archive/gallery/117/276.jpg חיים וכמן ונעמה נטיב
צילום: יחסי ציבור  |
|
|
|
|
| נעמה נטיב מ"סוף הדרך" התלוננה השבוע שבן-זוגה לתוכנית חיים וכמן, תקף אותה. רק לפני חודש וחצי העניקו השניים ראיון זוגי ל"רייטינג" המובא כאן במלואו. כולם מוזמנים לחפש רמזים מטרימים |
|
|
|
 | דפדף ברכילות |  | |
אליען לזובסקי, רייטינג
18/7/2004 14:16 |
|
|
|
|
|
|
|
לפני שאתם מתחילים לנדנד - לא, הם לא ביחד, אפשר להתחיל להרגיע. הפרומואים של רשת אולי נהנים לספר לכם שהעניינים מתחממים, אבל חיים ונעמה,
גיבורי הסיבוב הראשון של "סוף הדרך", טוענים שצו פיוס או לא צו פיוס - יש גבול לפערים שאפשר לגשר עליהם. מצער.
חוץ מזה חיים ונעמה הם פסטיבל קטן של דו-קיום. הוא חיים וכמן, 27, סטודנט להנדסת חשמל באוניברסיטת באר-שבע וחבר בקבוצת יבנה. היא נעמה נטיב, 21, לשעבר אלופת הארץ בהתעמלות אמנותית (!) וקוזינה תל-אביבית מתחילה. שניהם ילדים טובים ומתוקים מהסוג הלא מהוקצע והממש לא מודע לעצמו.
שניהם תרגמו את נקודות המוצא המנוגדות שלהם גם למסך - היא רודה בו באדנות של פוסטמה תל-אביבית נפוצה, והוא, במיטב מסורת הפאסיב-אגרסיב, סופג, שותק ונוקם בה בקטנות. שניהם מסמנים "וי" במיטב הקלישאות של המגזר שלהם אבל באותה מידה - וזה לא פחות קלישאה - גם מיטיבים לנפץ את הסטריאוטיפים.
הוא קצין לשעבר בחיל הים שנועל סנדלי טבע ומצטט מהתנ"ך - אבל באותה נשימה גם רוקד סלסה וחולם על אופנוע כבד. היא מתהדרת ב-12 קעקועים פלוס היסטוריה כברמנית ורקדנית ("במות! רק במות!") במועדונים, אבל באותו כסף גם קוראת תהלים כל יום, מסתובבת עם ספר הזוהר בילקוט ובעברה מש"קית משמעת מצטיינת במשטרה הצבאית (!).
כל החומוס הזוגי הזה, פלוס קצת מישמש ניו-אייג'י של שני הצדדים, טיפהל'ה הרצאות מתבקשות על יהדות, חילוניות ואהבת ארץ ישראל והרבה הרבה ויכוחים מצחיקים מאוד בדרך, מתגבש לזוגיות כל כך חיננית וייצוגית, שאפשר היה להפוך אותה לשיעור באזרחות מהסוג שלימור לבנת אוהבת במיוחד. ובניגוד למה שאתם חושבים, גם כשהמצלמות נכבות, המפגש ביניהם - כולל המריבות - עדיין נראה כל כך הרמוני, שלכאורה הוא באמת אמור היה להנפיק סיטואציה של ין ויאנג, או לפחות פוטנציאל מיני נפיץ. אבל מה לעשות שתוכנית מציאות מתנגשת במציאות, וחיים הורס הכל כשהוא מבשר לנו "האמת היא שאני יוצא עם מישהי".
נעמה: "די, באמת??? איך לא סיפרת לי דבר כזה?"
חיים: "זה חדש, מלפני שבוע".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
שער "רייטינג" עם נעמה וחיים
|
|
|
 |
|
 |
|
התפוח החם של המגזר הדתי
|
|
|
 |
|
|
|
שמעתי שבעקבות התוכנית נהיית שוס לוהט בקרב בנות האולפנה.
חיים: "כן, את הבחורה הזאת הכרתי בעקבות התוכנית. כל מיני אנשים התקשרו ואמרו: יש לי מישהי שאני רוצה להכיר לך וכאלה".
נעמה: "טוב, הוא תותח. אני לא מתפלאת בכלל".
דווקא הייתי בטוחה שקצת תתאכזבי.
נעמה: "אוי, ממש לא. כל כך לא. באמת".
חיים: "תודה רבה לך באמת".
נעמה: "לא, סליחה, נו, זה נשמע מה זה רע, אבל די, חיים, בחייך, זה בחיים לא היה עובד בינינו".
למה?
נעמה: "כי היינו רבים בטירוף. חבל על הזמן. הוא היה מוציא אותי מדעתי".
חיים: "וגם היא. היינו גומרים במכות".
אומרים שוויכוחים הם סימן לתשוקה חבויה.
נעמה: "יאללה, בחייך, היה לי חבר שנה שלמה שכל הזמן היינו רבים וזה היה פשוט סיוט. זה ממש לא היה רומנטי וממש לא היה כיף".
חיים: "זה גם משהו שהתוכנית נהנתה לבנות, המתח בינינו. הם ממש עשו מניפולציות בעריכה".
נעמה: "היה איזה קטע שהיינו ברכבל ואני שמתי עליו את הראש, אז הם לקחו משפט ממשהו אחר לגמרי שדיברתי עליו, שבו אני אומרת: 'אני לא יכולה לחשוב על שום דבר אחר', והדביקו אותו שם, והקריין דיבר על זה ש'הזוגיות פורחת' בינינו. וזה היה ממש בולשיט. אני מבינה למה אנשים רצו לחשוב שאני מנסה להתחיל אתו, אבל זה באמת לא היה ככה."
אז למה שאלת אותו אם יש לו חברה?
נעמה: "יופי, אז כל פעם שאני אשאל מישהו אם יש לו חברה אני ארצה להתחיל אתו? את תקועה באוטו עם בן אדם שלושה ימים, לא תכירי אותו לפחות?"
ביקום מקביל, לא היה מצב?
חיים: "אני מוחה על השאלה".
יאללה יאללה.
נעמה: "ביקום אחר זה עדיין אותם אנשים, ויהיה לי מאוד קשה להסתדר אתו".
חיים: "לא, לא. אנחנו לא נהנים מאותם דברים, לא נבלה הרבה זמן ביחד בגלל זה".
נעמה: "הוא אוהב ריקודי עם ושירה בציבור, בחייאת. וסלסה! חיים לפעמים יכול להיות מה זה מרוחק ומעצבן, שחבל לך על הזמן. היית צריכה לראות איך הוא התנהג אלי כשזכינו".
חיים: "די, בחייך".
נעמה: "כשראינו את אלי אילדיס בנקודת הסיום הייתי הרוסה מרוב שמחה. אני צורחת בטירוף, משתוללת, וחיים - כלום. שום "איזה כיף", כאפה, משהו, חיוך. נאדה נאדה נאדה".
חיים: "באותו רגע לא התרגשתי".
נעמה: "מה זה קשור? אבל להגיד איזה יופי, איזה כיף. זרוק לי איזה עצם! אמרתי לו: למרות שאתה דתי, אפשר חיבוק? אחרי זה הוא התעצבן עלי שאמרתי "למרות שאתה דתי", כי מה, דתיים לא יכולים להתחבק?"
דתיים יכולים להתחבק?
חיים: "אם את שואלת אותי, אז כן. יש אנשים שיגידו לך שלדתי גם אסור ללכת לצבא או כל מיני דברים אחרים".
נעמה: "בקיצור, אתה דתי גמיש. דתי פלקסיבל".
חיים: "זה עניין של סטנדרטים. בואי נגיד שיש לי את הסטנדרטים שלי".
נעמה, לך יש מישהו עכשיו?
נעמה נאנחת.
חיים: "הופה!"
נעמה: "איזה הופה בראש שלך. אני קצת מקושקשת עכשיו עם איזה בחור, הוא די מוצא חן בעיני אבל הוא ילד יפהפה וכל הבנות מתחילות אתו ובלה בלה והוא בשיא פריחתו ורוצה לחגוג ולטעום מכולן, ואני לא בקטע".
אז באיזה קטע את?
נעמה: "אני בקטע של אהבה. אני כבר מתה לזה. אני לא בשביל סטוצים או פלירטים, ואני גם מה זה מתאהבת מהר, וגם נורא נקשרת, וזה בלגן, כי כרגע אני לא כל כך יודעת איפה אנחנו עומדים, אז עדיף שלא נדבר על זה".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
נעמה עם מורן אייזנשטיין באירוע חברתי
|
|
|
|
|
|
|
סרן במיל', סרן לנצח
|
|
|
|
|
|
|
מה חשבתם אחד על השני בהתחלה?
חיים: "היא הפתיעה אותי. היא נראתה לי טיפוס הרבה יותר קול וקונטרול פריק והרבה פחות אימפולסיבית. הפתיעה אותי הקיצוניות הזאת שלה, גם לשמחה וגם לעצב".
מה חשבת על חיים בהתחלה?
נעמה: "נורא הפריעו לי כל מיני דברים אצלו. נגיד, המאניירות הצבאיות. זה ממש מעצבן".
חיים: "למה זה כל כך מפריע?"
נעמה: "כי זה באסה להיות עם מישהו שמדבר אתך כאילו הוא המפקד שלך, כמו היום, שאמרת לי 'תשמרי על ביטחון שדה'. זה דיבור של איזה סרן במיל' - לא לדבר על דברים ולהיות מרוכזים בתוך המשימה. וזה שאתה לא באמת מקשיב לי - היו דברים שאמרתי שאנחנו צריכים לעשות ואתה התעקשת לעשות להפך, והרבה פעמים נדפקנו בגלל זה".
חיים: "זה לא קשור לקטע הצבאי. זה קשור לזה שאני לא יודע להקשיב הרבה פעמים, ושאני נורא עקשן".
נעמה: "בסדר, אבל לא חשבתי שאתה כזה. לא חשבתי שאתה כזה שתלטן, לא חשבתי שתילחם אתי על כל דבר. חשבתי שאתה מתפשר כזה, כי יש לך משהו רך בעיניים".
יש משהו שהפתיע אותך בו לטובה?
נעמה: "הוא חתיכת גבר. באמת. הוא תותח. וחוץ מזה שהוא רגיש נורא. חיים נראה קצין קצין, אבל הוא לגמרי רך".
קלטת די מהר שנעמה עושה הרבה רעש.
נעמה: "אמרתי לו מראש: תשתדל לא לשים לב לעצבים שלי ולשטויות שלי ולפינוקים שלי. ידעתי שאצא משליטה, כי אני נורא שונאת להפסיד".
העובדה שאחד מכם דתי ואחת חילונית עלתה ביניכם מתישהו?
חיים: "הסטריאוטיפים קיימים הרבה יותר בצד החילוני מאשר בדתי. אין שום פן של התרבות החילונית שאני לא מכיר ממש טוב. אני כבר מזמן לא חושב שכל החילונים חושבים, מתנהגים או מדברים אותו דבר".
מתי היא עלתה לך על העצבים?
חיים: "בסירה, כשחתרנו לקראת סוף היום השני. לא יודע למה. אולי כי הייתי עייף ומסריח ועצבני. היינו כל היום הזה בזבל. דרכנו בחרא של פרות, חיטטנו בזבל, ואחר כך הנהר המסריח הזה".
נעמה: "גם הוא עיצבן אותי בטירוף".
מה הדבר הראשון שאתם עושים אם אתם מנצחים?
נעמה: "אני מוכרת את הג'יפ והולכת לעשות ניתוח פלסטי באוזניים. שונאת את האוזניים שלי, הן נורא בולטות, אני קושרת אותן עם השיער, כדי שלא יראו כמה הן בולטות, שריטה שלי מגיל אפס. וחוץ מזה, אני רוצה לעשות לאמא שלי סיליקון, ויש גם מינוסים לסגור וכאלה".
חיים: "אני רוצה לקנות אופנוע ורשיון טייס וקצת כסף בצד".
אתם מאמינים שתנצחו?
נעמה: "מה שיהיה יהיה. שנינו ניתן מאה אחוז - אני אתן הרבה הרבה יותר, במיוחד אחרי שראיתי בטלוויזיה כמה אני יכולה להיות מפונקת ומעצבנת - ומי שצריך לנצח ינצח".
חיים: "את באמת מאמינה שננצח?"
נעמה: "האמת? לא".
ואתה?
חיים: "זה לא עניין של אמונה, אני חושב שיש לנו סיכוי ריאלי לזה, זה לא תלוי רק בביצועים שלנו, זה תלוי גם באיך שזה יתגלגל. יש לי תקווה אמיתית לנצח, אבל הכל יכול לקרות".
|
|
|
|
|
|
|  | | מקטרת ומתלוננת | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
