 |
למרות החיוכים, העבודה המשותפת בפסטיגל ולמרות ההופעות המשותפות כחברים הכי טובים, כדאי שתדעו שעברו עוד הרבה מים עכורים בנהר סקעת-מויאל, מאז הגמר. אחרי שהגמר הגיע ואיתו נצחונו המפתיע של מויאל, חשבנו כי העניינים ירגעו בין השניים, אך לא כך הדבר. אמנם הכוכבנים העולים מציגים אחידות על גבי הבמה ומסכי הטלוויזיה, אבל מאחורי הקלעים הדברים נראו אחרת. עד לא מכבר, מויאל וסקעת שמרו מרחק אחד מן השני ולא הרבו לדבר. המצב החריף לפני מס' שבועות לאחר שהתפרסמה כתבה על מויאל במוסף "סופשבוע" של מעריב ובה אמר מויאל: "לפני הגמר הצטלמנו שלושתנו, אני, הראל סקעת ועדי כהן, לכל מקום אפשרי. פתאום אני רואה ב'פנאי פלוס' ששמו על השער רק את סקעת. אמרתי מה, זה קצת לא פייר. אבל לא משנה, בעזרת השם, אלוהים רצה שאגיע לפה, אז אני פה וזהו. יכולתי לעשות את כל הקטע הזה של לחייך ולשחק, אבל העדפתי שלא. העדפתי להביא את מי שאני, ולא בכל פעם שיש מצלמה פתאום אני אחייך כאילו הכל בסדר. אני רואה בזה דבר קצת צבוע. הרבה אנשים אמרו לי, תחייך יותר. אבל אני לא יכול לחייך סתם לפי הזמנה". כשנשאל האם הוא מדבר על סקעת, אמר: "אני לא נכנס לשמות. אני מדבר באופן כללי". בוא נגיד שסקעתון לא ממש אהב את שקרא והחליט על יישום תוכנית ההתנתקות, עוד בטרם אושרה בכנסת. מקורבים לזוג ונוכחים מאחורי הקלעים דיווחו כי התעלמות טוטאלית ומבטים לא נעימים למדי נראו בין השניים. לאחרונה חזרו השניים לסורם והחלו להתנהג כמו בוגרים. לא ציפינו לשיחות נפש ואכן המצב רחוק מלהיות אידיליה. למרות הניסיון שלנו לעשות סולחה סופית בין השניים ולעשות לאמאל'ה (טמירה ירדני) חיים יותר קלים, קיבלנו מאסף דרעי, אמרגנו הטרי של סקעת, את התשובה הבאה: "הדברים הם היסטוריה ואין צורך לעשות מזה עניין. היה ונגמר". בסדר. רוני גלבפיש, המייצגת את מויאל מסרה בתגובה: "מבחינת הראל מויאל הכל תקין". לכל המעריצים שקונים את החיוכים המזויפים, ההתחבקויות והפרגון ההדדי אל מול המסך, כנראה שגם לאחר הגמר היריבות נמשכת ותמשך עוד הרבה, אז קחו הכל בעירבון מוגבל.
|
 |
 |
 |
 |
|
|