הגיע זמן רן
רן דנקר בראיון חושפני מגלה למה הוא באמת השתחרר מצה"ל, ומספר על הבעיות בבית, הפעם שניסה לעוף והתרסק, התוכניות שלו לעתיד עם נינט והרגע בו התבלבל בינה ובין שירי מימון
האמת, צודק. הבחור זכה מצד התקשורת לסיקור בלתי פוסק על חייו, אותם רק החל. לפחות הוא מודע לכך שהעפיל אל המעמד הזה בזכות הזוגיות עם נינט טייב, אבל טייב היא לא הסיבה שלשמה התכנסנו. ממש לא. בחלוף הזמן הצליח דנקר לייצר הישגים ופופולאריות עצמאיים לגמרי.
הוא נולד בווירג'יניה, ארצות הברית, ועלה לארץ עם שני הוריו כשהיה תינוק. זמן קצר לאחר מכן הוריו התגרשו והוא גדל כבן יחיד עם אמו. אביו, השחקן אלי דנקר, חזר לארצות הברית, שם השיק קריירת משחק.
"הייתי ילד בודד, למרות שהיתה לי את אמא שלי", הוא מתוודה. "גדלתי בלי אחים ואחיות, ורציתי להישען על איזשהו גב שאפשר לשתף אותו בדברים שלי. היה לי קשה שלחברים שלי יש אחים ואבא בבית. טראומת הגירושים גרמה לי לפחד ולא להיקשר אל אנשים יותר מדי, אבל דאגתי לרפד את עצמי בהרבה חברים".
במהלך הילדות ניסית להיות בקשר עם אביך, או ששקעת בכעס?
"היו כל מיני תקופות. אני לא אדם ששומר טינה. זה לא שהיו גירושים לא טובים, ההורים דווקא כן היו בקשר".
היה ביניכם נתק?
"לא ממש. היה העניין של מרחק, וגם האופי של הבן אדם".
הגעת למצב שאיבדת בו עניין?
"היו תקופות, אבל אז שאלתי את עצמי 'מה ייצא לי מזה?'. שוב , אני לא טיפוס ששומר טינה. הוא לא עשה לי משהו רע חס וחלילה, בטח לא בזדון. אז או-קיי, הוא לא היה, זה לא משהו נורמאלי וזה קשה, אבל אני מעדיף להבליג ולנסות להיות חבר שלו בלב שלם".
מאז שהוא חזר לארץ, נדמה שמאוד התקרבתם. לפני שבועיים תיעדו אתכם בתמונה משותפת בכתבה ב"סופשבוע". איך אתה מרגיש עם זה?
"לא העליתי בדעתי שאעסוק בתחום של אבא שלי. היה לי אנטי לתחום, דווקא מפני שהוא שחקן. יש אולי משקעים, אבל אין כעס בינינו. אני ונינט יושבים איתו שעות, ואין לי בעיה לפרגן לו. זה יותר מרגיש כמו חברים מאשר משפחה".
גדלת בלי דמות גברית בחייך. איך לדעתך זה השפיע על האופי שלך?
"אני יותר רגיש משאר הגברים, בזה אין לי שום ספק. פעם אמר לי מורה שלי למשחק שלפעמים אני יכול להבין את הטקסט דרך עיניים של אישה, להתחבר אל רגש נשי; אבל לכל גבר-גבר בעולם יש גם צד נשי, אין מה לעשות".
כבחור רגיש משאר הגברים, איך הסביבה תפסה אותך?
"לפעמים היו אומרים לי 'יו איזה רגיש אתה'. נורא קל לגרום לי לבכות. אני יכול פתאום לבכות משיר. אף פעם לא הפחיד אותי לבכות בחברה. אם אני מרגיש צורך, אני לא עוצר את עצמי. אמא שלי לימדה אותי לשחרר כשצריך".
תאר איך זה לגדול רק עם אמא.
"אמא שלי נתנה לי מרחב ולא שאלה אותי כל הזמן מה אני עושה ולאן אני הולך. היא הביעה דאגה, אבל בפרופורציות. מה גם שהיא קולית ובראש צעיר. יש לנו קשר מאוד מיוחד".
אחרי הגירושים, אני מניח שלאמא שלך היו מערכות יחסים. איך קיבלת את זה?
"היו לה כמה קשרים רציניים, אחד מהם נמשך כמה שנים טובות ונקשרתי אליו. היה לי קשה כשהוא עזב, אבל זה לא גרם לי לחרדת נטישה או משהו
בילדותו נאלץ דנקר להתמודד עם תיק נוסף, לא פחות טראומתי מגירושי הוריו. כשנולד הם קראו לו "חליל", על שם דמות שאביו גילם באחד הסרטים. החברים לגלגו על השם ובכיתה ב' החליט להחליף את השם ל"רן". "זה היה שם קצר, קליט ונפוץ", הוא מסביר.
בבית ספר התיכון למד במגמת חשמל, לימודים שתועלו במהלך השירות הצבאי לתפקיד טכנאי מטוסים בחיל האוויר. לאחר שנה וחצי השתחרר. "השתחררתי מסיבה רפואית, שאני לא רוצה להרחיב עליה את הדיבור", הוא אומר.
למה?
"מלבד זה שלא השתוקקתי לשרת, היתה לי סיבה אישית. נפסח עליה, ברשותך".
למה יש לך בעיה לדבר על זה?
"היה לי גם קטע של ת"ש בגלל אמא שלי, וגם שירתתי בתפקיד שבו אתה מעלה טייס לאוויר, או-קיי? ואם יש דברים שמטרידים אותך בראש, והם לא מטופלים, אז אתה לא יכול להחזיק את זה. לא שהיתה תקרית או משהו כזה, להפך, הייתי חייל טוב וממושמע עם אחריות גדולה על נשק ועל חיי אדם. השירות תרם לי המון בחיים ואני חושב שאנשים צריכים להתגייס. אני מבין כאלה שלא מסתדרים, אבל חובה לנסות".
מיד אחרי שחרורו מצה"ל עשה דנקר אודישן לסדרה "אהבה מעבר לפינה" ונכשל. הוא לא אמר נואש והלך להיבחן לסדרה החדשה של "יס", " השיר שלנו", שם כידוע הכיר את הכוכבת הנולדת נינט טייב, והשאר היסטוריה ורדרדה ודביקה.
מאז הספיק להופיע ב"פסטיגל" ובמחזמר "צלילי המוזיקה" ולדבב את הסרט "צ'יקן ליטל". לאחרונה נבחר לכהן כפרזנטור של חברת "דיאדורה" בישראל ויש כבר דיבורים על תפקיד ראשי בסרט חדש.
"אני חולה על משחק, זה משהו שאני רוצה להתמקד בו ולהתקדם בו. ואני גם מאוד אוהב תיאטרון, אבל מוזיקה זו האהבה האמיתית שלי".
זו שנה שנייה שאתה מופיע ב"פסטיגל". איזה ערך מוזיקלי יש לאירוע כזה בעיניך?
"נכון, זו לא הופעה של שלום חנוך, אבל אתה מקבל מהקהל פידבק אדיר שנותן המון כוח. השנה אני מופיע עם שיר שאני כתבתי. צריך לזכור שזו הפרנסה השוטפת שלנו, אנחנו לא בהוליווד פה. אני עושה את זה כדי שאוכל לשכור דירה, לעזור בבית ולחיות כמו בן אדם".
מאיפה התחילה האהבה שלך למוזיקה?
"תמיד הייתי פרפורמר. בגיל שש-שבע הייתי תולה וילונות עם חוטים בסלון ועושה כאילו אני בהופעה. חברים היו באים אליי והיינו מחשיכים את החדר עם תאורה קטנה בצד. הייתי מופיע בפני אמא ומחקה את מייקל ג'קסון. בתור ילד קטן גם רציתי לעוף, אבל בקטע רציני".
עד כמה רציני?
"מאוד. הייתי קופץ מהארון למיטה בלי סוף. אמא שלי לא ידעה מה לעשות איתי. אחרי התייעצות עם מומחים היא בנתה לי כנפיים מעץ, לקחה אותי לפארק, הראתה לי איך לעשות עם הידיים כמו ציפור ואמרה לי: 'עכשיו תנסה'. יום שלם ניסיתי עד שנחבלתי בכל הגוף. אמא שלי רצתה להוכיח לי שבן אדם לא יכול לעוף".
כמי שיש לו שאיפות מוזיקליות אתה לא מפחד שישוו אותך לנינט?
"בגלל זה אני לא ממהר לשום מקום. מלבד זה התחלנו יחד פחות או יותר, אבל היא בדרך שלה ואני בדרך שלי. יו, זה השיר של נינט", דנקר קוטע את הראיון בעיניים נוצצות כשצלילים ראשונים של שיר פופי נשמעים מהרדיו. למרבה הפדיחה, מסתבר אחרי כמה שניות שזו דווקא שירי מימון. "טוב, זה מתחיל אותו דבר", הוא מתנצל במבוכה.
מהדברים שלך עולה דמות אם מאוד תומכת ומגוננת. יש איזה מתח בינה לבין נינט?
"אם היית רואה את הזוגיות שלהן, לא היית שואל את זה. הן יכולות לשבת לשיחות נפש ואני יכול ללכת משם. הן מתפננות ביחד".
אייל טייב, אחיה ומנהלה האישי של נינט, צמוד אליה, הם אפילו גרים יחד. זה לא מעיק?
"בכל מה שקשור אליה ואליו בפן המקצועי, אין לי שום זכות להתערב. הוא מלווה אותנו בכל הדברים המקצועיים של נינט, ואחרי זה אנחנו ממשיכים לבדנו. זו בחירה שלהם לגור ביחד, וזה לא משפיע, כי יש לנו פרטיות גמורה ביחד. לאייל יש חיים משלו והוא גם בן אדם עם המון טאקט, הוא לא שואל: 'מה עשיתם?' או 'איפה הייתם?'. מרבית הזמן אנחנו אצל אמא שלי ברמת פולג, שגם שם יש לנו פרטיות מלאה".
למה הענקתם ראיון חושפני על הזוגיות שלכם?
"זה איך שהתקשורת בחרה להציג את הדברים".
זאת לא היתה שאלה בודדת, אלא כתבה שלמה.
"בוא נגיד שלמדנו את הלקח שלנו".
מה היחס שלך לתואר "חבר של נינט"?
"אנשים שמכנים אותי 'חבר של נינט' הם אנשים שלא נחשפו אליי, לא ראו אותי משחק וזו רק רכילות, שטיפות מוח שהעיתונות עושה. אני לא רואה את העיתונאים בתור פלוס או מינוס. אני תמיד זוכר שכתב זה בן אדם אחד קטן, לטוב ולרע".
תוך זמן די קצר הפכת לסמל סקס, אפילו נשים מבוגרות דלוקות עליך.
"זה קצת מוזר לי, כי אני מרגיש איפשהו קצת ילד".
ומה בנוגע לחתונה, היו המון שמועות.
"זה לא שאין לי מחשבות על חתונה, ואמן שזה יצמח לשם, אבל זה רחוק מלקרות. אנחנו עדיין לא בשלים לזה. אנחנו בני 22 ורק התחלנו את דרכנו בעולם".
ולכל המאוכזבים, סקופ: הבחור מדווח כי בימים אלו החלו בחיפושים אחר דירה משותפת באזור תל אביב.
אם לא היית הופך לבן זוגה של נינט, איפה אתה חושב שהקריירה שלך היתה היום?
"אני רוצה להאמין שהייתי במקום דומה. גם אחרי החשיפה שלי, למרבית האנשים אין מושג מה אני עושה באמת; אבל את חובת ההוכחה שלי מול האנשים שעבדתי איתם מילאתי. להם זה לא משנה אם אתה מפורסם או לא".
נא להמתין לטעינת התגובות
