טילים לריסים
ריס וויתרספון מודה לאל על ילדיה היפים, אסירת תודה על בעלה הקסום ובאופן כללי מודה על החיים הנפלאים. שמישהו יעיר אותה?
בעקבות הקומדיה המצליחה שלה מ-2001, "לא רק בלונדינית", ריס וויתרספון (29) הפכה רשמית לדרלינג אמריקנית, תואר אצולה נכסף הגורר בעקבותיו שכר הנע סביב 17 מיליון דולר לסרט. הצ'ק הטרי נרשם לטובת קומדיה חדשה, "זוג משמיים", המבוססת על רב המכר של הצרפתי מרק לוי, "הלוואי שזה היה נכון", אגדה רומנטית על אהבה שחוצה את הגבולות בין העולמות, הפיזי והמטפיזי.
וויתרספון מגלמת את הרופאה אליזבת שבעקבות פציעה בתאונת דרכים שרויה בתרדמת, אך מופיעה בדירתה בעת שהיא מושכרת זמנית לדיוויד (מארק רופאלו), אלמן שטרם התאושש ממות אשתו. היא גרה בעולם המטפיזי והוא בפיזי אך יש ביניהם כימיה נהדרת שמתפתחת לאהבה, בשעה שהיא מחפשת תשובות לשאלות מי היא וכיצד הגיעה למצבה הנוכחי.
מה משך אותך בסרט הזה?
"יש בו ניחוח של סיפור אהבה הוליוודי קלאסי של פעם, שמתחיל מגבר ואישה שלא סובלים זה את זה ובסוף מתאהבים, משהו בסגנון הסרטים של קתרין הפבורן וספנסר טרייסי. לאליזבת שאני מגלמת יש אישיות חזקה, והיא לא סובלת טיפשים, בעוד שהוא טיפוס קשוח בעל חולשה לטיפה המרה. וזה לא היה קל. כי בעבר הקומדיות הרומנטיות עסקו בבני זוג שהבחינו ביניהם חברות, דתות, תרבויות או גזעים שונים. היום ההבחנות הללו חזקות פחות, וההבדל היחיד הוא שהיא רוח רפאים".
מה למדת מהסרט על מה שקורה לאנשים בתרדמת?
"זה מעניין, כי הסרט יצא בתקופה שבה הנושא הזה נתון במחלוקת בכל העולם. דעתי האישית היא שחשוב לכבד את רצונם של האנשים. נשאלת השאלה, מה קורה לנפש. לסרט אין תשובה ברורה, אבל טוב שבעקבות הסרט אנשים מדברים על הנושא עם יקיריהם".
את דיברת על הנושא עם בני משפחתך?
"כשיש לך ילדים, אחד החובות זה להיערך למקרה שמשהו כזה יתרחש. אז ריאן (פיליפה, השחקן ובן זוגה-ג'.ס) ואני עשינו את כל התוכניות למקרה שנגיע למצב כזה. קשה להחליט אבל אולי האפשרות לא להאריך את חיינו זאת האפשרות הטובה ביותר לילדינו כדי לא לגרום להם צער מיותר. חשוב שהם ירגישו טוב בנוגע לעתיד. דעתי לא לגמרי מגובשת בעניין. בתאוריה זה דבר אחד, אבל במציאות זה משהו אחר לגמרי".
מה דעתך על קיום הנפש מחוץ לגוף? חשת פעם בנוכחותה של רוח של מישהו שכבר הלך לעולמו?
"בהחלט. כשילדתי את בני חשתי שהרוחות של סבא וסבתא שלי נמצאות בחדר. הרגשתי שסבא בפינה אחת וסבתא בפינה אחרת. זו היתה הרגשה נפלאה. התנסות נוספת כזו היתה לי זמן קצר לאחר מותו של סבא. קראתי מחזה באולם תיאטרון ריק. הייתי על הבמה, העפתי מבט לאולם וראיתי את סבא יושב בקהל. עצמתי את עיניי לרגע והוא נעלם. זו היתה הרגשה נפלאה, מעודדת. אני מאמינה שאנשים לא עוזבים, אלא נשארים איתך, עוקבים אחרייך ומפקחים עלייך".
אם היית יכולה לפגוש רוח של שחקן, במי היית בוחרת?
"בקתרין הפבורן ובנטלי ווד. שתיהן מדהימות ויש לי כל כך הרבה שאלות לשאול אותן, בעיקר את הפבורן. אחרי שקראתי את הביוגרפיה שלה שהתפרסמה לאחר מותה התפעלתי עוד יותר מאישיותה, מקשיחותה. ווד מרתקת אותי גם כי מותה הוא תעלומה גדולה".
בסרט את מגלמת רופאה. איזו היכרות יש לך עם עולם הרפואה?
"אבי היה רופא ואמי אחות, כך שגדלתי במשפחה 'רפואית' מאוד שבה מדברים על מוות וגסיסה כאילו זה עניין שבשגרה. גם אני רציתי להיות רופאה, אף שאני לא חשה בנוח עם דם, ומחטים מפחידות אותי".
מתי ויתרת על הרעיון?
"כשהתקשרו ואמרו לי שרוברט בנטון רוצה שאעשה סרט עם פול ניומן. פתאום קיבלתי הצעות מבמאים, כי עבדתי עם פול. מדהים איך הקריירה שלך יכולה להשתנות אחרי שאת עובדת עם אייקון. אז אם תרצו, הכל באשמת פול".
היום, כשאת כוכבת גדולה, עד כמה את חווה לחץ וחרדה?
"יש חרדה רבה כי אני פוחדת מכישלון. אחד הרגעים שאני הכי אוהבת בסרט זה כשהיא אומרת: 'הרגעים היפים בחיי היו הכישלונות שלי'. גם לי היו נפילות בתחילת הקריירה, אבל הן הפכו את ההצלחות למתוקות אפילו יותר. כך אתה מעריך אותן הרבה יותר".
את מרגישה כבולה בסוג מסוים של טייפ קאסט?
"זה עניין של בחירה. לו בחרתי שלא לעשות את 'חשיבותה של רצינות' ואת 'ואניטי פייר', סרטים שהם מחוץ לאזור שאני חשה בו בנוח, הייתי נשארת בתחום מוגבל מאוד. לכן חשוב לדעתי להישאר בחשש, במתח, לנסות אתגרים חדשים, כי כך גם הקהל מתייחס אליי בראש פתוח, בלי סטיגמות".
את אימפולסיבית או מנתחת באריכות כל תפקיד לפני שאת מחליטה אם לבחור בו?
"מבין מאה תסריטים אין יותר מחמישה ששווה להפוך לסרטים. כך שאם שפר עלייך מזלך ואת יכולה לבחור להיות באחד מאותם חמישה, שיש בו תפקיד טוב לאישה, אז הבחירה
מה בדבר העבודה המשותפת עם ריאן?
"לא חשבנו ברצינות לעשות סרט יחד, כי יש הרבה דברים אחרים שאנו אוהבים לעשות בצוותא. לעשות ברביקיו, לצאת למסעדות, לסרטים וכדומה. שלא לדבר על הבית. זכיתי בכך שיש לי בעל שהוא חבר טוב ורגיש שבאמת מבין אותי ומבין במה אני עוסקת. וזה הדדי מאוד. כשאני לא עובדת אני נשארת בבית, תומכת בו ומטפלת בילדים. וכשאני עובדת הוא עושה את אותו הדבר. זו גם דרך מצוינת לבלות עם הילדים.
"אחרי הכל, הם לא יישארו קטנים עוד זמן רב, ואחר כך הם לא ירצו שנהיה איתם כל הזמן, כך שאנו מנסים ליהנות מהשנים האלה. ברור לי שכשהבת שלי תגיע לכיתה ג', היא תגיד לי להפסיק לבוא לבית הספר כי זה מביך אותה. עד שזה יקרה, זה כיף, כי אני יכולה לצאת איתה לטיול של הכיתה".
יש מצבים שבהם את מרגישה שאת עובדת יותר מדי ורוצה לקחת פסק זמן?
"בהחלט. אחרי הסרט הזה, למשל, לקחתי הפסקה ארוכה. הייתי בבית עם המשפחה וריאן עבד יותר. הוא עשה סרט עם קלינט איסטווד ואני שמרתי על המבצר. אני מרגישה שההפסקה הזאת היתה מצוינת. כיף לנוח, לראות את המשפחה ולהעריך את מה שיש לך".
אבל בכל שבוע מודיעים שקיבלת הצעה נוספת.
"טוב, כשאני אומרת מנוחה זה יחסי. פירוש הדבר שאני קובעת ארבע פגישות בשבוע במקום 50. בשבילי זו מנוחה".
את והבת שלך, אווה, דומות?
"באישיות כן, אך אני לא התנהגתי כמוה. היא בת שש והיא מסודרת מאוד. בגילה הייתי טום-בוי, טיפסתי על עצים וכדומה. אולי משום שלי היה אח גדול. גם לה יש אח, דיקון, אבל הוא קטן, בן שנתיים. היא אוהבת להתלבש כמוני. היא ממש מתוקה. התברכתי בשני ילדים יפים ובריאים שבכל יום גורמים לי לצחוק ולחייך".
את וריאן מסכימים על הדרך שבה יש לגדל את הילדים?
"גדלנו במשפחות מאוד דומות. מבחינה דתית יש בינינו הבדלים קטנים, לא משהו שיעשה גלים בבית. אצל שנינו המשפחה חשובה מאוד. חשובות לנו ההתכנסויות המשפחתיות, חשוב לנו לשמור על המסורת המשפחתית. הגישות הדומות מסייעות לנו בחיי הנישואים ובגידול הילדים".
איך את מפנקת את בעלך כשהוא עובד ואת לא עובדת?
"אני עושה המון דברים בשבילו. ומעבר לדברים הרגילים, גם כל מיני דברים מיוחדים. אני מכינה לו את האוכל שהוא הכי אוהב, לדוגמה. דברים קטנים כאלה שמוכיחים למישהו עד כמה הוא יקר לך".
והוא עושה אותו דבר בשבילך?
"בהחלט. הוא יביא לי שוקולד מהחנות שאני הכי אוהבת, יקנה לי דיסק ויבקש ממני להאזין לו. הוא עושה למעני דברים קטנים ונחמדים. הוא יכול להביא הביתה סרט שדיברתי עליו, שאני יודעת שהוא בחיים לא יצפה בו. אבל הוא יצפה בו יחד איתי, לפחות בחלק ממנו. או שהוא ישים תוכנית מטומטמת בטלוויזיה, יישב איתי, יצפה בה ויעמיד פנים שהוא נהנה".
את מסודרת, מאורגנת?
"כן, וגם הישגית, ויכול להיות שאני קצת מגזימה בעניין הזה".
נא להמתין לטעינת התגובות
