מצעד האמהות הנחשקות
להיות סקסית, ממש לא נכלל בהגדרות הבסיס להיות אמאל'ה. ובכל זאת, לקראת יום האם, קבלו את מצעד האמהות שכל אחד מאיתנו היה רוצה להכין לה אבוקדו רקום ביום חגה. דמי מור, בוהדנה או פמלה אנדרסון, מי תיקח את מצעד המילפיות הגדול?
למה לשנות את המשמעות המקורית והמבורכת של היום הזה, את החגיגות לכבוד אותן בריות מופלאות שהיניקו אותנו, שגוננו עלינו ושמכינות פאי-פקאן אלוהי שהן דוחפות לנו לתיק בכל סופ"ש בו אנחנו חוזרים הביתה? למה לצרף אותן בכוח להגדרה הרחבה והמעורפלת של "משפחה" ולשלול מהן את האקסקלוסיביות המגיעה להן מתוקף היותן אלו שעברו כאבי גיהינום כדי לשחרר אותנו אל אוויר העולם? למה להיות פוצים?
כפיצוי חלקי על העוול הזה, לרגל יום האם וללא כל משמעות אדיפלית נסתרת עליה יתעקשו להצביע הנבלות שמתעקשות להצביע על כאלו דברים, נעניק לכם עתה את מצעד 10 האימהות הסקסיות בתבל, עפ"י שיקול דעתי הנבון ועפ"י כל הקריטריונים שהופכים אמא נחמדה וקבילה מבחינת "הייתי נותן בזה" למילף של אמת, לאישה של "הייתי נותן בזה גם תמורת אחת מהזרועות שלי, או אחת מכפות הרגליים. תבחר".
שימו לב, אגב, שלא כל בעלת-צאצאים תיכנס לרשימה, אלא רק בעלות-צאצאים בוגרות יותר, כאלו שכבר לא אוחזות בהיקף מותניים של ילד סומלי רעב אבל עדיין מעוררות בנו את כל אותם יצרים אפלים שאת קיומם אנחנו מכחישים בתוקף.
הביטוי "מילף", אגב מילף, ולאותם שקרנים שלא צורכים פורנו אינטרנטי מפעם לפעם, הינו ראשי תיבות באנגלית: M.I.L.F- Mom I'd Like to Fuck. צ'ארמינג, לא? טעם-טוב הינו הלחם והחמאה שלנו פה ב- nrg, חברים. קדימה:
דמי מור, אם לשלוש בנות עם השמות הפסיכיים ביותר שהיא יכלה למצוא (טלולה, רומר, וסקאוט-לה רו), ובעלת הציצי המשופץ המשובח ביותר בהוליווד, תופסת בגאווה את המקום העשירי.
למרות הבחירות הקולנועיות המביכות של השנים האחרונות, על אף שהיא נשואה לאשטון-שאלוהים ייקח אותו-קוצ'ר, ועל אף שהיא נראתה ב"ג'י. איי. ג'יין"
תציצו ב"סטריפטיז" מ-1996 ותראו איך בחורה בת 34 יכולה להיראות כמו בת 18 משובחת במיוחד, ומור בת ה-46 של היום עדיין בחזקת נס קוסמטי. רק תדאגו להעביר את "סטריפטיז" קדימה עד לרגעי הבשר. כל השאר הוא בחזקת שואה קולנועית.
כן. דירגתי את מירי בוהדנה לפני דמי מור, ועשיתי את זה על אף שהיא נשואה לבחור בשם בבו ועל אף שהיא צעירה מעט ביחס לנשים הנכללות ברשימה זו. מה לעשות, אני מת עליה, ותנו לי לומר לכם משהו נוסף: יש לנו אחלה רופאים פלסטיים פה בארץ.
עזבו שערים ב"בלייזר" וחיפושים באינטרנט אחרי יצירת המופת הקולנועית "אסקימו לימון - הדור החדש", כדי להציץ בציץ הבוהדני הצעיר: ראיתי את הבוהדנה, בת 31, לא מזמן, כשהיא עוזבת מסעדה ליד כיכר רבין, וכמעט נדרסתי. בחיי. ככה נראות נשים אחרי לידה?! זה נראה כאילו היא ילדה ילד במשקל 12 גרם.
העם איתך, מירי. ד"ש לבבו. קובו.
סופי מרסו בת ה-41 וחצי, יפה עד כאב, הינה מילף באופן המילפי ביותר של המילה. מלבד אחיזתה העיקשת בתואר "הדבר הכי טוב שיצא מצרפת" (יחד עם גבינת ברי וסרג' גינסבורג) והיותה מושלמת בכל רמ"ח איבריה, מוכיחה לאחרונה מרסו, אם לשניים, שהיא לא רק פיצוי הולם על תמיכתם הפוליטית של הצרפתים בעולם הערבי בכמה השנים האחרונות אלא גם יוצרת מוכשרת עם הסרט החדש שביימה (Parlez Moi Amour).
אני אפילו סולח לה על תפקידה בסרט הבונד הגרוע ביותר שנוצר אי פעם, "העולם אינו מספיק"(בו משחקת גם דניז ריצ'רדס בתפקיד פיזיקאית גרעין בשם כריסמס ג'ונס! דניז ריצ'ארדס! פיזיקאית גרעין! כריסמס ג'ונס!!).
מה לא נכתב כבר, מה לא נאמר. אין לי הרבה להוסיף, אבל מקומה של פמלה בכל רשימת מילפיות שמכבדת את עצמה מובטח.
אותי היא קנתה, אגב, באופן שונה למדי מהדרך בה היא קנתה את רובכם המכריע. לא, אל תבינו אותי לא נכון, יש לי תמונה מנטלית מדויקת ביותר של ביצועיה בקלטת עם טומי ואלפי השוטים המקפצצים בסלואו-מושן מ"משמר המפרץ", אבל דווקא ה-"Roast" שעשה לה ערוץ "קומדי סנטרל" האמריקני עשה את העבודה מבחינתי וגרם לי להתמסר לה סופית, גם מבחינת הלב.
במשך קרוב לשלוש שעות ישבה הפמלה והעניקה את גופה ושמה הטוב לסשן כמעט חסר תקדים של ירידות קורעות ומלאות זוהמה ורוע לב בקנה מידה אפי. התוצאה היא הדבר המצחיק ביותר שראיתי מימיי (כולל המחזה של חבר טוב שלי, אתה יודע מי אתה, שהדליק פעם נאד ושרף חצי כורסה) ועדות לעובדה שיש בן-אדם, מגניב למדי, מאחורי הרי הסיליקון המופלאים הללו. שאפו.
יהיה קשה להימנע מלהריץ איזה חידוד עייף על משמעות שם משפחתה בעברית של הגרמנייה הכוסית, אז נוציא את זה מהדרך עכשיו: אין קלום שלא הייתי עושה בשביל לבקר שם, ולו לכמה רגעים.
במצעד המילפיות של מגזין "מקסים" (הרבה פחות טוב מהמצעד הזה, עליי) נאמר שהגנים של הגברת חזקים מספיק כדי לגבור על אלה של סיל, זמר העבר מחוטט הפנים, שמכהן כבן זוגה בימים אלה ממש, ואני נוטה להסכים.
הקלומית בת ה-35 אוחזת ב-3 ילדים, כשבשניים מהם מתנהל מאבק הגנים עליו דסקסנו קודם, מחזיקה אימפריה קטנה הכוללת חוזי דגמון שמנים, הפקת תוכניות ריאליטי, קו מוצרי טיפוח ויופי
ואני מציע פה רשמית להפוך אותה לחלק מהסכם השילומים עם ממשלת גרמניה. תארו לכם את הקשיש מנתניה שמקבל אותה בדואר רשום. גדול, לא?
היא גם צעירה מדי לרשימה, ללא ספק, אבל קשה למצוא מילפיות טובות בארץ. חוץ מזה, ויעיד גם כל מי שראה אותה מתהלכת בעת האחרונה ברחוב, התפתחות פיזית מרהיבה, ובאמת שקשה להתעלם מזה, חלה אצל הבר זוהר: הם גדלו. הם גדלו, לעזאזל, עקב הלידה ובגלל שאלוהים הוא באמת טוב, על אף שהוא יצר גם את רמי קליינשטיין.
הם גדלו, ולא נותר אלא לומר לגיא זוארץ: עזוב את כל השורדים, בן-אדם. שיילחמו על מיליון שקל כמה שבא להם. הפרס האמיתי אצלך בבית.
אז היא לא 90-60-90 ולא תמצאו אותה עם חצי ציצי בחוץ על השער של מגזין כזה או אחר, אבל קייט ווינסלט, בת 32 וחצי, אם לשניים, היא אחד מהדברים הלוהטים ביותר בעולם, ולו בשל יופייה, האינטליגנציה שבעיניה וההומור העצמי המפותח (ומי שראה את הפרק הקורע איתה ב"ניצבים" בטח זוכר את המשפט "אם אתה משחק מפגר או מונגולואיד אתה לוקח אוסקר על בטוח").
וכן, גם לחובבי הבשר החשוף יש עדנה, עם סצנות ה"מה רע בקצת שיער ערווה?" מהסרט "Jude" בכיכובה, עיבוד לרומאן "Jude The Obscure" של תומאס הארדי. התרגום לעברית יהיה, אגב, "יהודה המעורפל".
גם במקרה דנן נאמר כבר הכל, אז לא אוסיף כלום מלבד את המשפט הבא: מדונה, שתהיה באוגוסט בת 50, שייכת למועדון מצומצם של נשים שעומדות על סף ה-GILF (על משקל "MILF" רק עם
"Grandmom" במקום ה-"Mom" שבראשי התיבות), וזה חתיכת הישג. תחשבו על עוד גילפיות שאתם מכירים. אין המון, נכון?
רק על האומץ שהפגינה לאחרונה בסרט המוצלח "אבק כוכבים", שם שיחקה מכשפה קשישה, מזדקנת ומתפוררת, מגיע לפייפר (אם לשניים, בת 50 באפריל) כבוד.
לא מדובר על תפקיד מובן מאליו בגיל שבו עטות כוכבות הוליוודיות על המרפאות הפלסטיות הפזורות ברחבי בברלי הילס כמו דרוזי רעב על שווארמיות הפזורות בדאונטאון חיפה, בעיקר לא כשתהליך הדעיכה וההתפוררות המתוארים בסרט בהחלט לא עושים חסד עם הבלונדינית היפהפייה, אותה כולנו עדיין זוכרים בחליפת עור צמודה, עם שוט קטן וכשהיא עושה קולות גרגור. אח, זיכרונות נעימים.
נעשה את זה מהיר ופשוט, מוניקה בלוצ'י היא הסיבה שבגלל יצר ה' את האישה, את האינטרנט ואת נייר הטואלט. אני אוהב אותך, מוניקה, אמא יקרה לי. אני אוהב.
נא להמתין לטעינת התגובות
