הגלגול הבא: מה עובר על טל מן?
בוגרת הריאליטי הראשון ("בשביל לבחור בנו ב'גלגל המזל', האנשים היו צריכים להתאמץ, לגזור קופונים מהעיתון, לשלוח בדואר") מנסה להסתגל למציאות החדשה בטלוויזיה ("אני לא מבינה איך דנה מ'מפרץ האהבה' קמה בבוקר עם עצמה"). היא מתאוששת מעוד פרידה, מנסה לכבוש דווקא את עולם התכשיטים ובעיקר - כבר לא משקיעה אנרגיות בשואו ביזנס. קבלו את טל מן החדשה
"בעוד עשר שנים אהיה נשואה עם ילדים", אמרה בגיל 21, כמה שנים לפני שהתמסדה ונישאה לחבר נעוריה, ניר שרצקי. היום, בגיל 34, היא גרושה נטולת ילדים ופרודה טרייה מאיש העסקים אשר לב. "אני עובדת על תוכנית ספורט אקסטרים ותוכנית לייף סטייל", הצהירה לפני חמש שנים-ונעלמה. היא מעלעלת בקטעי העיתונות ומחייכת.
לפתע היא עוצרת, מרצינה. "אני מסתכלת על כל זה וכאילו מדובר בחיים של מישהי אחרת. אני גם נראית אחרת. אמרת לי שהייתי נאיבית ואני לגמרי מבינה על מה אתה מדבר. 'זה הפרויקט של החיים שלי', 'זאת האהבה של החיים שלי', 'זאת התוכנית של החיים שלי'. לכל דבר התייחסתי בצורה מתלהבת כל כך. אין ספק שהייתי נאיבית. אני עדיין תמימה במקומות מסוימים".
טל מן מודל 2008 דקיקה מתמיד, שיערה השחור שידע ימי בלונד ושלל תספורות עדכניות ארך ופניה הסימטריים חפים מאיפור. הרבה יותר נשית ובעיקר יותר בוגרת. בגיל 34, ורגע לפני ששקלה למסד את הזוגיות האחרונה שלה, היא מתחילה להבין ש"החיים הם לא גן של שושנים", כמאמר הקלישאות, שהיא אוהבת כל כך לצטט. מפנימה שאנחנו חיים בעולם עם חוקים שונים מאלו שהיו פה לפני 15 שנים כשפרצה לשלולית התהילה התל אביבית.
על אף שרות גונזלס קטפה בזמנו את תואר נערת גלגל המזל, מן, שזכתה בתואר "חביבת הקהל", המשיכה הלאה, ופרצה את גבולות המקום השני. רצה מהצגת ילדים אחת לשנייה, הגישה תוכנית יומית ברדיו, כתבה טורים אישיים בעיתונות, הצטלמה, הנחתה, "זאפ לראשון", פסטיגל, הנחיית קדם אירוויזיון, קמפיינים. והרשימה עוד ארוכה.
אחרי ארבע שנים נקראה להחליף את סיגל שחמון שירשה את גונזלס ואחר כך פרשה גם היא מגלגול אותיות המזל. אם תרצו, סוג של צדק פואטי למי שהייתה הפייבוריטית. בשיא ההיסטריה, עד שנפרדו ברעש, היא נוהלה על ידי מי שתהפוך למלכת "כוכב נולד" והאמא הרוחנית של
"התקופה עם טמירה הייתה נפלאה. כל מה שהיא רוצה, קורה", אומרת מן. "אני מצטערת שהיחסים שלנו התנתקו. אני אשמה. לא הייתי מספיק סבלנית. רציתי דברים שהיו לאחרים. רציתי שדברים יקרו כאן ועכשיו. הייתי אומרת ולא מקשיבה, שומעת ולא מפנימה.
לא הבנתי שדברים אמורים לקחת זמן ובמיוחד למישהי שהיא מאד צעירה ובלי הרבה ניסיון. טמירה רצתה לבשל אותי לצ'ולנט ואני רציתי להיות כבר שניצל. אני חושבת שזאת הטעות המקצועית הכי גדולה שלי. הייתי פזיזה בהתנהלות שלי".
בשלוש השנים האחרונות, מן הורידה הילוך מהעשייה הטלוויזיונית. ספק מבחירה, ספק מכורח המציאות. היא כבר לא על המסך, אבל עדיין מתפרנסת מחיבתה העצומה לבמה. בתפריט: מופעים לילדים והנחיית אירועים ("לפעמים מדובר בהיכל התרבות ולפעמים בקניון"), ופרויקטים טלוויזיוניים (תפקיד אורח ב"האלופה", תוכנית אקסטרים לאתר אינטרנט) והפקת סרטי ספורט. עד כה הפיקה 14 סרטים.
"התעשייה השתנתה", היא קובעת, "מאז שלקחתי צעד אחד אחורה מהעשייה הטלוויזיונית, לפני כשלוש שנים, אני רואה את זה בבירור. קשה לי להגיד היום שאני מכירה את מה שקורה בטלוויזיה שלנו. הכל השתנה".
תני לי דוגמה.
"תפתח טלוויזיה ותראה בעצמך. הכל ריאליטי. אנחנו חיים בעידן הריאליטי והמנחים הפכו בעצם להיות הסייד קיק של המתמודדים או הפרשנים. הם לא באמת מעניינים. מעניינים יותר המשתתפים. מה להם יש לומר ומה הם עשו. אם פעם היו 30 מנחי טלוויזיה שעברו מהפקה להפקה, אז היום 15 הדקות של התהילה התקצרו לכולם. גם למנחים. פעם היית יכול לעשות קריירה שתחזיק עשורים, היום זה מחזיק בקושי כמה שנים".
ועדיין , ארז טל, אברי גלעד וקושניר דווקא שורדים.
"אמת, אבל הם בודדים. בוגרי תוכניות הריאליטי משתלטים על התעשייה. אני מאמינה שהיום אני יכולה להנחות כמעט כל תוכנית עם הניסיון שלי. לפחות זה מה שחשבתי. חשבתי שמחפשים שעות טיסה, איכות, ניסיון, אבל נראה לי שכבר אין לזה משמעות במציאות של היום".
יש לך ביקורת על תרבות הריאליטי אבל גם את צמחת משם.
"הייתי בשוק כשביקשו ממני חתימות בתקופת "גלגל המזל". התביישתי. תהיתי מי אני? בסך הכל סובבתי אותיות. אני מסתכלת היום על כל גיבורי התרבות שצומחים בריאליטי ותוהה על מה בדיוק יש להעריץ אותם? אני יודעת שזה מה שגרם לי בזמנו לרצות להוכיח שאני לא רק פנים יפות. זה נתן לי דרייב מטורף לעשות עוד ועוד ועוד. להראות שאני יכולה".
שאת לא פס ייצור של תחרות ריאליטי.
"אני לא חושבת שאפשר לקרוא ל'גלגל המזל' ריאליטי. זאת הייתה תחרות במסגרת תוכנית בידור. זה היה כל כך תמים ונאיבי. לא היו מניפולציות ואסטרטגיות. בשביל לבחור אותנו האנשים היו צריכים להתאמץ קצת. היו צריכים לגזור קופונים מהעיתון, להכניס למעטפה ולשלוח את זה דרך הדואר.
"היום כל החוקים השתנו. פגשת אותי במסיבה ושכנעת אותי להתראיין. פנית אליי ישירות, אתה הרי יודע שהדברים האלה כבר לא קיימים במציאות של עולם הבידור. אם כמראיין תרצה להשיג טאלנט חם לריאיון תצטרך לדבר עם הסוכנים והיח"צנים שלו, יציבו לך תנאים והגבלות.
יוציאו לך את המיץ עד שתגיע אליו וגם זה בתנאי שיש לו מה לקדם. פעם, לא כל כך מזמן, הגישה הייתה הרבה יותר נוחה. כשרצו שאכתוב לעיתון טור אישי, פשוט התקשרו אליי הביתה וסגרו את זה איתי. וזה היה בסך הכל לפני עשר שנים. לא היו מסננות. היום אנחנו בעידן הריאליטי והפוטושופ".
אז את לא רוצה שיטפלו בתמונות שלך בכתבה עם פוטושופ?
"דיר באלק אם לא יעשו לי פוטושופ!", היא פורצת בצחוק, "אני מיישרת קו עם העידן".
מן מנסה בשנים האחרונות ליישר קו ולזרום עם הזרם הטלוויזיוני, אבל לא תמיד זה מצליח לה. בשנים האחרונות שמעה ביותר מדי פגישות עבודה ש"התעשייה השתנתה", "שכללי המשחק אחרים", "שאת צריכה ליישר קו עם מה שהולך היום". אבל היא לא מוכנה לשתף פעולה. באפריל האחרון, לדוגמה, היא הוזמנה להתארח בסיום העונה של תוכנית הסאטירה "מהדורה מוגבלת" אשר שודרה בשעת לילה בערוץ הצחוק ("ביפ"), ואיבדה שם את הסבלנות כלפי מה שלדעתה מתרחש היום בטלוויזיה.
"זה דור אחר. לגמרי. הערכים שונים", היא מפלבלת בעיניה. "הזמינו אותי לתוכנית וידעתי שמדובר בתוכנית סאטירית שדורשת ממני הומור עצמי וממש ממש אין לי בעיה עם לרדת על עצמי. הבעיה שלי התחילה כשרצו שם בדיחות שפלות על הומואים וקוקסינלים.
לא יכולתי לסבול את מה שקורה שם והחלטתי שאני שותקת ולא משתפת עם זה פעולה. בשלב מסוים, עצרו את הקלטת התוכנית וניסו לשכנע אותי לשתף פעולה. לא התאים לי אז קמתי והלכתי. בשידור כביכול סילקו אותי מהאולפן. אמרו שיש לנו אורחת משעממת עד מוות ואין לי בעיה להיות משעממת עד מוות ולא לרדת על מיעוטים שיש להם זכות קיום".
עורך התוכנית, נדב פרישמן, מסר לאחר המקרה כי "טל מן בחורה מקסימה, אבל היא לא זרמה עם רוח התוכנית. בגלל שזו הייתה התוכנית האחרונה של המהדורה נאלצנו להחליפה באמצע התוכנית". ערוץ ביפ שחרר את התגובה "אנחנו אוהבים לארח אנשים במיוחד כאלה שמתהדרים בהומור עצמי".
זאת סאטירה. הומור. לא צריך לקחת את זה ברצינות תהומית.
"יש לי חוש הומור ויש לי צדדים פרועים בחיים אבל אני מעדיפה לוותר על זמן מסך ומעדיפה שיבעטו אותי מתוכנית טלוויזיה כי אני לא משתפת פעולה מאשר ל. . .", היא עוצרת לפתע ומעלה את טון הדיבור שלה. "עזוב, זאת היתה תת רמה. למה צריך להיות רעים? הדברים היום כל כך קיצוניים".
היית מנחה תוכנית כמו "האח הגדול"?
"כן. למה?".
כי זה לא בדיוק שנוטף מהמנחים שם טוב לב בכמויות מסחריות.
"יש הבדל בין ציניות וחוש הומור כמו שארז מפגין שם. אין בזה רוע צרוף. אבל, שוב, המנחים הם כבר לא החלק החשוב בתוכנית. נראה שהכל הולך למקומות קיצוניים. קח לדוגמה את 'מפרץ האהבה'. לא ראיתי אבל לא יכולתי שלא לפספס את כל הפרומואים. מה זה? מי זאת הדנה הזאת? מאיפה היא הגיעה? מה היא חושבת לעצמה? איך היא קמה בבוקר עם עצמה? מה זה כל המניפולציות האלה?
הספיק לי לראות רק את הפרומואים. זה מפחיד אותי. אם הייתי מנחה את זה, הייתי מטביעה אותה אחרי דקה. אם היא הולכת להפוך לגיבורת תרבות שלנו, ואנשים יעריצו אותה, אני לא רוצה להיות חלק מזה. אני לא רוצה להיות מעורבת בדברים שיש בהם רוע. לא בכל מחיר. אני מעדיפה לעשות דברים נישתיים כמו כתבות ספורט אקסטרים לערוץ הספורט".
נראה לי שבכל זאת נותרת נאיבית.
"אולי. לא יודעת. טוב לי ככה".
בשלוש השנים האחרונות, כאמור, מן כמעט ולא נמצאת על המסך שלנו. ספק מבחירה, ספק מכורח המציאות. "נפלטת החוצה?", אני שואל. היא שותקת. לוקחת שאיפה ארוכה משרשרת הסיגריות שלה ומהרהרת. "למה אתה מתכוון?", היא שואלת. "הכל היה פתוח בפנייך", אני משיב, "עשית הכל מהכל. היית יכולה היום להגיש תוכנית פריים טיים במקרה הטוב ותוכנית בוקר במקרה הפחות טוב". היא שוב שותקת.
"זאת שאלה קשה. המילה הזאת, "נפלטת" היא מילה שלא כיף לשמוע. לפני כמה שנים הייתי נכנסת בך על שאלה כזו. אבל היום אני כבר לא מרגישה צורך לעשות את זה. לעצמי כבר הוכחתי. עשיתי לא מעט", היא מתחילה לירות משפטים בקצב מסחרר, "ואני אנסה לענות לך מהמקום הכי כן ואמיתי. אי אפשר להישאר בלב לבה של התעשייה כל כך הרבה שנים. מצד אחד היא מחבקת ומצד אחר דוחפת החוצה. זה כמו גל. יש מחזוריות.
זה נכון שבשלוש השנים האחרונות לא הייתי במרכז. זזתי הצדה אבל המשכתי לעבוד. יש לי מופעים לילדים ואני עושה כתבות ספורט. זה מה שמדבר אליי היום. אם נפלטתי לחלוטין? ימים יגידו. אתה מכיר את הקלישאה שאומרת 'אם אתה רוצה להצחיק את אלוהים, ספר לו את התוכניות שלך?'. זה כל כך נכון. יכול להיות שפתאום אחזור עם תוכנית מטורפת. יכול להיות שלא".
אולי את פסיבית?
"כשניסיתי לדחוף דברים בכח הם לא ממש הצליחו. הייתי בכל מקום אפשרי כדי להעלות לשידור תוכנית אקסטרים. כולם התלהבו אבל אמרו שזה יקר מדי ונישתי מדי, ותאמין לי שניסיתי. סגרו לי את הדלת, באתי מהחלון. סגרו לי את החלון על האצבעות של הידיים, באתי דרך החור של המנעול. דווקא כשלא ניסיתי לדחוף קרו לי דברים טובים.
השפע, מסתבר, נמצא מול העיניים שלנו. פשוט צריך להסתכל. היום אין לי כח להילחם. אני גם לא רוצה להילחם. דברים טובים לא נולדים במלחמה. טוב לי איפה שאני נמצאת ומה שיבוא, יבוא. בשנה האחרונה גיליתי איך מקריות והתבוננות לדלתות שנפתחות יכולות לשנות לך את המציאות. לחיים יש חוקים משל עצמם. זה בדיוק כמו שלפני 15 שנה ישבתי אצל הספר שלי, מישל מרסיה, שסיפר לי שהוא עובד על הסט של גלגל המזל? ודחף אותי לתחרות. לא פנטזתי על זה בכלל".
מה היה הרגע הכי קשה בקריירה שלך כטאלנטית?
"היה רגע אחד שכאב לי ברמות, שהרגשתי שעוקרים לי את הלב מהמקום. זה היה ביום ששינו את לוח השידורים ברדיו 99, וביטלו את התוכניות שלי אחרי שבע שנים. בתוכנית האחרונה לא יכולתי לפתוח מיקרופון מרוב כאב. בכיתי כל השידור. קמתי למחרת בבוקר והרגשתי שאין לי למה לקום".
זאת האכזריות של המקצוע. היום יש, מחר אין.
"אתה צודק. אבל זה עדיין כואב. זה כאב כמו להיפרד מבן זוג".
ניסית למצוא במה בתחנת רדיו אחרת?
"לא. לא הייתי מסוגלת. אהבתי את האנשים ברדיו. רציתי להיות שם. אני בן אדם מאד נאמן. גם בעבודה וגם בחיים. ב"זאפ לראשון" הייתי תשע שנים, ברדיו שבע והייתי עם ניר שהיה בעלי שמונה שנים ואחריו היו לי שתי מערכות יחסים ארוכות ורציניות. אני בן אדם מאד רגשי".
בשואו ביזנס אין מקום לרגשות.
"אני יודעת, אבל אני בן אדם סנטימנטלי. לאחרונה, עברתי דירה והבנתי כמה שאני סנטימנטלית. כמה מכתבים אני שומרת. כל פתק שכתבו לי. הכל אצלי מגיע מבפנים. זאת נאיביות? אולי".
אולי זאת פשוט רכות שלא יכולה להתקיים בתעשייה דורסנית כל כך.
"אני גאה לומר שבחיים שלי לא דרכתי על אנשים. אני גאה להסתכל אחורה ולומר שאת כל מה שעשיתי, עשיתי מבלי לתקוע מרפק. מבלי להזיז אף אחד עם האצבע. יכול להיות שהייתי יכולה להגיע הרבה יותר רחוק עם מרפקנות אבל אז לא הייתי נאמנה לעצמי. אני אוהבת להיכנס דרך דלתות שנפתחות לי ולא לפרוץ באגרסיביות".
אחת מהדלתות שנפתחו למן בחודשים האחרונים הייתה דלת רחבה ונוצצת במיוחד לעולם העסקים הבינלאומי. הכל התחיל לפני כשנתיים כשהצטרפה לבן זוגה דאז לנסיעת עבודה בהונג קונג. באחד הימים הם נסעו לתערוכת תכשיטים, יהלומים ואבנים. הוא עשה עסקים והיא הסתנוורה מהשפע ומהיופי.
"פתאום יצא ממני פרץ יצירתיות. משהו שקיים אצלי עוד מהבית, מסבתא שלי שהייתה ציירת מדהימה ולימדה אותי בילדות להסתכל על דברים בצורה אחרת. חזרתי לארץ והבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות. נרשמתי לכל קורס אפשרי שקשור לתכשיטים. קורס אבנים, עיצוב תכשיטים בשנקר, לימודי תלת ממד במחשב, צורפות. הייתי סוג של שוליה לצורפים. הסתכלתי ובחנתי כל הזמן איך הדברים נעשים".
ההתפתחות הדרמטית הגיעה, כאמור, לפני מספר חודשים, כשנסעה עם בן זוגה לחופשת גלישה באיים המלדיביים. בין גלישה על גלים לשתיית קוקטייל, פגשה איש עסקים ויזם המתגורר בחו"ל ושאת זהותו היא מסרבת לחשוף, שהציע לה הצעה של פעם בחיים.
"הכרנו והתחלנו לשוחח, סיפרתי לו על התחביב החדש שלי לעיצוב תכשיטים והוא ביקש ממני לשלוח לו את תיק העבודות שלי כי בדיוק עלה לו רעיון לפתוח חנויות בוטיק באתרי נופש יוקרתיים ברחבי העולם. משהו מאד ייחודי שפונה לקהל מאד ספציפי.
חזרתי לארץ והתחלתי לעצב במרץ קו תכשיטים. במסגרת תהליך היצירה נסעתי לכל מיני אתרי אירוח יוקרתיים בעולם על מנת לקבל השראה. עיצבתי בהשראת חופים, דקלים, מים ושאנטי. פרץ ממני מעיין של יצירתיות. ישבתי ובניתי הכל במחשב והעברתי לו את זה. הוא כל כך התלהב מהדברים ובימים אלה מתחיל להזיז את העניינים ולהקים רשת קטנה של חמש חנויות ברחבי העולם.
השאיפה היא להתפתח עם זה ולפתוח עוד ועוד סניפים. כיף לי, אני כל כך נהנית. מתרגשת. אחרי כל כך הרבה שנים של עבודה במפעל 'טל מן' כיף לי פתאום להיות רק היוצרת ולא אשת העסקים. היצירה גורמת לי לסיפוק אדיר". נשמע שקצת התעייפת מהשואו ביזנס.
"הבעיה עם השואו ביזנס היא שהיום יש ומחר אין. היום אפשר להרוויח עשרות אלפי שקלים ובחודש הבא אלף שקל. יש חודשים שחיים מהרווחים שנעשו לפני חודשיים. לזכותי ייאמר שתמיד ידעתי לכלכל את צעדיי בחוכמה. תמיד אני מוצאת את הדיל הכי משתלם בכבלים, מים מינרלים וחיבור לאינטרנט. לא מתוך קמצנות אלא מתוך ערכים שגדלתי עליהם שכסף לא צומח על העצים. יש לי מזל שמצאתי תחום חדש שאני יכולה להתפרנס ממנו בכבוד ובעיקר שמגרה ומאתגר אותי".
בימים אלה עסוקה מן לא רק בשיפוץ קורות חייה והפיכתה מדוגמנית/מנחה למעצבת תכשיטים אלא גם בשיפוץ דירתה בשיכון ל' בתל אביב. אחרי שלוש שנים של מגורים משותפים עם בן זוגה האחרון ורגע לפני שהחלו לדבר על חתונה, היא חוזרת בגפה לדירתה ומרעננת בה את האנרגיות.
"נפרדנו לפני שלושה חודשים אבל נשארנו חברים מאד מאד טובים. שנינו היינו נשואים פעם אחת ויש לו ילדה מקסימה בת 12 שאני נשארתי איתה בקשר. אני לא רואה את הפרידה שלנו ככישלון. אחרי שכבר הייתי נשואה בעבר, אני יודעת שלשים מערכת יחסים על אוטומט ולהתחתן זאת טעות. אני שמחה שפתחנו את העיניים והבנו שזה לא אפשרי. אני מתאוששת מהפרידה. מהעצבות. היו לא מעט לילות שהכרית שלי הייתה רטובה מבכי. זה כואב לחתוך מערכת יחסים אבל עדיף עכשיו לפני חתונה וילדים".
יש בך כבר רצון לילדים?
"בוודאי, וזה גם יקרה. אבל לא עכשיו. במערכת היחסים הבאה. אני לא בהיסטריה. אמא שלי הביאה אותי לעולם כשהייתה בת 40. אני שומעת את השעון הביולוגי מתקתק אבל הוא לא מלחיץ אותי. היום למדתי כבר להתמודד עם מציאות. גם כשהיא כואבת. אחרי שהתגרשתי מניר הייתה לי תקופה של בריחה.
יצאתי למסיבות, למועדונים. ניסיתי לבלות בתוך הריק הזה. לא הייתה לזה שום מטרה או תועלת. היום אני ממש לא צריכה את זה. הבנתי שאין קיצורי דרך בהתמודדות עם פרידה. צריך להתמודד עם המצב, לחוות את התהליך שמורכב משלבים, לצמוח ולהמשיך הלאה. לפעמים חצי באסה לא עושה את העבודה, צריכים את מלוא הבאסה בשביל לצמוח".
נשמע כמו עצות של פסיכולוגית.
"זה משהו שמאד רציתי לעשות בעבר. לפני 'גלגל המזל' התחלתי תהליך הרשמה באוניברסיטה לחוג לפסיכולוגיה. המציאות השתנתה לי".
אגב , בכתבה שמצאתי בארכיון אמרת שכשתהיי גדולה תרצי להיות פסיכולוגית שעוזרת למפורסמים שירדו מתהילתם.
"באמת?".
לגמרי באמת.
"נאיביות של ילדה".
איזה טיפ היית נותנת למפורסם שימי תהילתו מאחוריו?
"לקחת הכל בפרופורציות כי היום אתה הכוכב של המדינה ורודפים אחריך ויום אחד זה פשוט נגמר. תמיד להכין את עצמך ליום שזה ייגמר. ברגע שאתה מודע לאפשרות הזאת, הנפילה היא הרבה פחות קשה. אתה יודע מה הרגע הכי מאושר שהיה לי בשנים האחרונות?".
ספרי לי.
"כשזכיתי, לפני כמה חודשים, במקום השלישי באליפות ישראל לנשים בסקי מים. זה, ולא שום הישג טלוויזיוני גרם לי אושר גדול. לעמוד על הפודיום לקבל גביע היה רגע מרגש. בעיקר, רגע של פרופורציות".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם