מתחת לסלע: מי את, רותם סלע?
מצד אחד, רותם סלע נהנית להתחבא מאחורי תדמית הפין אפ גירל שלה ("אני פאקינג ממותגת בתור בייב, הרבה בנות היו רוצות את זה"). מצד שני, היא נורא רוצה להוכיח שיש בה הרבה יותר מבלונד ("הייתי רוצה לכוון לאזורי אילנה דיין"). מה באמת מסתתר מאחורי המסכות של נערת האמצע הלוהטת
"ככל שאתה מנפח בלון גדול יותר של אגו, המקצוע הזה הופך להיות אכזרי", היא מבארת. "הרעיון הוא לא לחיות את הפנטזיה של המקצוע, אלא את המציאות. ואז יש פרופורציות".
תסבירי.
"אולי בגלל שאני לא רק מצטלמת, אלא גם בצד השני (כתבת שטח ב"ערב טוב עם גיא פינס", גב"ח), זה נורא משאיר אותי על הקרקע. אני זו שמראיינים אותה אבל גם זו שמראיינת, זו שמצלמים אותה וזו שמצלמת. זה משאיר אותך מאוזנת. מישהי שרק מצלמים אותה יכולה להיכנס לסרט, לאיזה אגו טריפ.
יודעת מה? אגו טריפ הוא פחות קריטי מהיום שבו לא יצלמו אותך. ידיד שלי אמר לי משפט שאני לא שוכחת:'אל תיתני לדוגמנות להיות מרכז החיים שלך. תדאגי שיהיה לך עולם אחר משלך, כי יגיע יום שתיכנסי לאירוע ואף אחד לא יצלם אותך או יראיין אותך. תהיי מוכנה'".
ואת מוכנה?
"לא הייתי רוצה שזה יקרה כרגע, אבל אני מכינה את עצמי ליום שזה יקרה. בינתיים, אני מנסה לא להתייחס לזה כמשהו שגורם לאושר. אני פשוט יודעת שיום אחד זה לא יהיה שם יותר".
אגב , צ'יפס את אוהבת?
"מאוד. זה אחד המאכלים החביבים עליי".
צ'יפס או לא, סלע, כולה בת 25, היא כרגע קונגלומרט משגשג: נכון לעכשיו, למשל, היא ממשיכה ככתבת השטח של "ערב טוב עם גיא פינס" זו השנה השלישית, מנחה אירועים (דוגמת תחרות ה"סופר מודל" בחסות סוכנות "פורד" העולמית ו"מעריב" ואת ה"שירותרום" בהמשך החודש), ומתפקדת כפרזנטורית של אופנת "לוצ'י".
מלבד זאת, היא שיחקה תפקיד זעיר וצפוי בביקיני ב"אל תתעסקו עם הזוהן" ("זה היה בתל אביב. חוויה ישראלית לחלוטין. אפילו לא ראיתי את הסרט"), לומדת במרכז הבין תחומי לתואר במשפטים ומנהל עסקים, ותקמפן בקרוב
בשלב הזה, חייבים להבהיר שבניגוד למקבילותיה בשוק, סלע היא מקרה קיצון: יחסית לרטבים השמנוניים האחרים שמתבלים כרגע קמפיינים ומסכי טלוויזיה (משפטים מייצגים: "אני אוכלת מה שאני רוצה", "ראיתי אחרות משתמשות"), רוטב סלע היא מוצר מדף מחושב, קריר וחסר תאריך תפוגה. היא אומנם מהדוגמניות הרווחיות בארץ, אך כחולת שליטה, היא מכוונת במקביל גם למטרות אחרות.
עד שתביא קבלות, היא עדיין ממוצבת כנערת האמצע הלוהטת, שעשתה את הונה התקשורתי כלובשת תחתונים מצטיינת בקמפיינים להלבשה תחתונה ובגדי ים. סלע יכולה שלא להסכים עם התובנה הזו, היא גם יכולה לרגוז עליה קמעה (והיא רגזה), אבל במובן מסוים הפוזיציה הזו גם נוחה לה לאללה. שכן, כבחורה אינטליגנטית, היא מסתתרת מאחורי דימוי הבייב כשמתאים לה. ורוב הזמן זה מתאים לה מאוד. על פניו, אין לה רצון להוכיח לכם שיש לה עומק מעבר לנייר כרומו. ולמה שתרצה, בעצם? זה לא ממש טוב לביזנס. או לעור הפנים.
"בשבילי דוגמנות זו רק עבודה! ומה רע להיות ממותגת בתור בייב? ", היא תוהה. "יש לי כל כך הרבה ביטחון בעצמי, שאנשים יכולים למתג אותי רק בתור בייב. סו פאקינג וואט? מה, אז זה עושה אותי לא אינטליגנטית? מה, אין לי כישרון? אין לי יכולות? מה זה אומר עליי? כיף לי. אני פאקינג ממותגת בתור בייב. הרבה בנות היו רוצות את זה. לא אכפת לי שאנשים יחשבו שאני לא בן אדם מעניין ועמוק. לא אכפת לי איך אני ממוצבת או מה חושבים עליי".
נשמע כאילו זה קצת מפריע לך.
"אני לא דוגמנית באופי! מה, זה לא ברור? האופי שלי רחוק שנות אור מזה. אני לא חיה את זה שתופסים אותי כמגה בייב. לא נסעתי לחו"ל כי לא מעניין אותי ללכת לאודישנים ופרופר לדגמן. אני נהנית מאוד להתפרנס מזה, אבל אני עושה דברים אחרים".
דוגמנות , הנחיה, משחק-איפה את ממקמת את עצמך?
"במדינה ובעידן שלנו אין הפרדה. אין דוגמנית או שחקנית. ברור לכולם שזה מישמש אחד גדול. זה אחלה בשבילי לקבל קמפיינים, זה גם אחלה בשבילי לשחק. אני לא מכוונת לנישה אחת וסוגרת את השנייה. זה מקום קטן וצריך להתפרנס, אז למה לא? אבל אין לי משהו חכם להגיד על המקום של הדוגמנית או של הטאלנט. לא מנתחת את זה".
אוקיי . ואם היית יכולה לבחור, מה הכי מעניין אותך כרגע?
"הנחיה ומשחק. לקחתי בעבר שיעורים פרטיים אצל משה איבגי ואייל כהן, אבל אז לא הייתי ממש רצינית, התברברתי. היום אני הרבה יותר רוצה את זה, מרגישה יותר בשלה. בעוד כמה שנים הייתי רוצה לכוון לאזורי אילנה דיין. זה מאוד מעניין אותי.
גם כתיבה עיתונאית מעניינת אותי. באיזשהו שלב יימאס לי מהצהוב, אבל עכשיו נעים לי. בהמשך אני ארצה להגיע למשהו יותר עמוק. מה שקרה לי לא היה מכוון מטרה, אני פשוט מתנהגת כמוני. גיליתי שיש לי משהו, ולשם הלכתי".
את אומרת שאת לא מכוונת מטרה, אבל התחושה היא שיש לך אסטרטגיה ברורה.
"ככה יצא. אני עושה דברים שאני מאוד אוהבת ונוח לי איתם. ואני אומרת על עצמי שאני חסרת מרפקים, אבל האנשים שמולי תמיד אומרים לי:'את מדברת שטויות'. אני לא מרגישה את זה, אבל כך כנראה זה נראה מבחוץ".
סלע גדלה בקריית חיים, צעירה מבין שתי אחיות. אימה מחנכת ומורה לגיאוגרפיה ואביה מנכ"ל חברה לציוד רפואי. בהמשך עברה המשפחה לקיסריה. "תמיד ידעתי שאני יפה, אבל אף פעם זה לא היה אישו.
הביטחון שלי מגיע מהבית", היא מפרגנת. "מאוד תומך, מאוד נינוח. זה בית של בנות, זו דינמיקה אחרת. ואבא שלי הוא הכי איש טבע. כאילו מדהים כזה. שנים רציתי להתחתן איתו. הוא מודל גברי מושלם. הוא מתרגש מהדברים הקטנים: משיר באוטו, מנוף, זה מושלם בעיניי".
קריירת הדוגמנות שלה החלה בגיל 15 וחצי, עת אותרה על ידי רוברט בן?שושן בדיזנגוף סנטר, אבל נקטעה באיבה. סלע פשוט סבלה וחתכה. רק אחרי הצבא, כשכולם מסביב, בטיול לדרום אמריקה, טרחנו שתלך לדגמן-היא חזרה לזירה, "וישר הבנתי שעכשיו זה מתאים ושאני יכולה להתמודד עם העולם הזה", היא קובעת.
דברים התקדמו בקצב מואץ: קמפיינים שמנים ("גו אנדר", "גלית לוי", "סלקום"). הבלחות בטלוויזיה. תפקיד בהצגה "הצ'אט ועונשו". וכאמור , תפקיד כתבת אצל גיא פינס.
"הדיסוננס הוא בין להיות עיתונאית טובה לבין להיות בן אדם טוב", היא מפרשת את הבעייתיות במקצוע. "אני מנסה לא להעמיד אנשים במצבים מביכים. יש צורה לשאול, אני חושבת שזה בעיקר בדינמיקה. בסך הכול זה צהוב. זה לא משוש חייהם של אנשים לספר מתי הם הפליצו בפעם האחרונה".
הפער בין התדמית הציבורית של סלע כנערת אמצע רותחת לבין איך שהיא תופסת את עצמה הוא מוטיב חוזר במהלך השיחה. לרגעים נדמה שלסלע יש מודעות עצמית של נעל סטילטו, אבל מנגד, כשהיא רוצה, היא ממשמעת את המציאות באופן מדויק. עניין של בחירה, כנראה.
"אני מבינה את הבעיה של להיות מולי", היא נאנחת. "אל"ף אני דוגמנית, בי"ת אני כתבת. על פניו, אין עומק במה שאני עושה. אז על מה נדבר? על פוליטיקה? לא מעסיק אותי לסגור את הפער הזה שקיים לגביי. אני בתחום של הפרונט, הסבבה
היית פעם בטיפול?
"לפני כמה שנים. אבל מה שקיבלתי שם זה בעיקר שתיקות. לא זוכרת עצה חכמה. היה לי פסיכולוג לא דברן. הוא לא גרם לי לחזור אליו, בואי נגיד ככה".
עשית עוד דברים לשיפור עצמי?
"הקבלה היא ניסיון שלא שווה לדבר עליו. הלכתי כמה פעמים ולא היה משהו שם שסקרן אותי, פשוט הרגשתי שזה לא בשבילי. שנים שאני לא עושה כלום למעני, ובחודש האחרון התחלתי להתאמן עם מאמן אישי-וזה מדהים.
אני אדם נורא חסר סבלנות ופתאום, כשאנחנו נמתחים, אני לומדת להרפות. זה ממש עובד על הנפש. ואני בן אדם שתמיד בשליטה. אני הרבה מאוד קונטרול פריק. אולי זה גם קשור לפחד שלי מלאבד אנשים. והשליטה התעצמה עם הגיל. פעם הייתי מרשה לעצמי, למשל, לשחרר דרך אלכוהול. כיום לא. איפה אני משחררת? כשאני נוסעת להורים".
איזה עוד תכונות גרועות יש לך?
"חוסר סבלנות. חוץ מזה, אין לי זיכרון. אלצהיימר במצב מתקדם. אני גם אגרסיבית מדי לפעמים. ישירה. מכירה את הביטוי 'לדבר מזומן'? זה להיות הכי תכלסית שיש. זו תכונה שאנשים אוהבים, כי אין חארטות. אבל מצד שני, יש מי שלא אוהב את זה".
"אני מבינה, זה נשמע נכון, כאילו. אני מאוד רגישה. ומאוד בשליטה. דברים מאוד משפיעים עליי. ואולי גם חרדה קצת. אבל אני מרגישה שיש לי עולם שכל כך לא קשור לדוגמנות, למסך. חברות שלי, נדיר שהן ישמעו אותי מדברת על עבודה. גם אין לי חברים מהתעשייה. אולי בגלל משהו באישיות שלי.
החברים הטובים שלי הם מכיתה א'. זה לא משנה מה יקרה בעולם וכל אחת בסרט שלה, זה משהו שהוא עוגן בחיים שלי. אז אין לי צורך בחברויות אחרות. אולי זה בריא ככה. אני לא הולכת לפתיחות, לא משחקת את המשחק. אולי אני גם מפסידה מזה".
מה עם פחדים מאיבוד שליטה, האימה הגדולה של קונטרול פריקס?
"יש לי פחד ממחלות. אני נורא מפחדת לאבד אנשים שקרובים אליי. יש לי פחד במה אדיר. פחד אלוהים. עכשיו, למשל, אני צריכה להציג סמינריון מול הכיתה ואין סיכוי שזה יקרה, אלא אם רוצים לאשפז אותי בבית חולים פסיכיאטרי. וכשאני אומרת את זה לאנשים, הם אומרים לי:'אין, את מטומטמת. את משוגעת'! כי כביכול, אני כל הזמן בפרונט. להיות מול מצלמה זה משהו אחר. להיות מול קהל משתק אותי".
ואיך את מתמודדת עם הפחד?
"אני מתרגלת אותו. התחלתי לשחק בהצגה'הצ ?אט ועונשו'. זה לעלות לבמה, מול אלף איש ולא נראה שיש שירותים שלא ביקרתי בהם מרוב לחץ. אני נורא עובדת על זה ומרגישה הבדל, זה לא הכניע אותי עדיין".
קיבלת פעם ביקורת גרועה?
"אני לא זוכרת".
הא לך פסיכולוגיה בשקל: בעיית הזיכרון שלך צצה כששואלים אותך דברים שלא נעים לך להיזכר בהם. הדחקה, בקיצור.
"זה גם מה שאבא שלי אומר ".
כטיפוס סולידי, סלע היא בחורה של מערכות יחסים ארוכות טווח. בעברה שלוש כאלו, אחת מהן עם דניאל כהן, יהלומן, ודייט קצרצר עם הכדורגלן אריק בנאדו.
"אני במונוגמיה סדרתית", היא מסבירה. "תמיד היה לי חבר. לא יודעת למה. אני חושבת שאני אדם זוגי. לא היו לי תקופות של סטוצים, זה לא עושה לי את זה. אני שם למערכות יחסים ארוכות. זה החיים, אנחנו מחפשים עד שנמצא את אהבת חיינו".
כבר חצי שנה שסלע מתחזקת זוגיות עם אריאל רוטר, הבן של בעלי "קסטרו", השוהה בארצות הברית. עליו היא ממעטת לדבר. "אני מבינה את הצורך ברכילות, אבל הוא אדם פרטי. אני יכולה רק להגיד שמאוד כיף וטוב לי".
"לשמחתנו, המרחק בין ישראל לארצות הברית הוא עשר שעות. הכול בסדר".
יש טענה שבני הזוג שלך תמיד היו אנשים עם כסף.
"זו תיאוריה לא נכונה בעליל. בשביל להגיד משהו כל כך קונקרטי צריך לבדוק עובר ושב של בן אדם. לא נראה שמי שאמר את זה בדק".
את בחורה רומנטית, במהותך?
"מה, כאילו, נרות וזה? אני אהיה הכי מגעילה ואגיד שדווקא המחוות הקיטשיות לא רומנטיות בעיניי. הכי רומנטי זה לתת לאדם שמולך הרגשה שאת שם, בלי מחסומים ועכבות. זה בדברים הקטנים".
קלישאה לסיום: מה היית רוצה שישתנה בחיים שלך, בקרוב?
"האמת? לא הייתי משנה כלום. אני רק רוצה שהחיים שלי ימשיכו כמו שהם עכשיו. אני מאושרת. אז מה יש לי לשנות?".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם