דודי מליץ: נגמלתי ממאיה בוסקילה
דודי מליץ השלים מהפך בחייו, התנקה מהאלכוהול והקוק, עבר למסעדנות. אחרי שמצא אהבה חדשה הוא נזכר בקשר ההרסני עם מאיה בוסקילה. עדות מהתופת
המהפך הושלם ומי שהיה כתב טראש והכינור שבלבה של מאיה בוסקילה הוא היום מר תפוח אדמה. "טוב לי עם הניקיון שיש עליי," מכריז מליץ במבט של אקונומיקה.
"זה מה שנקרא לתעל את האובססיות למקומות טובים. אני לא רוצה להשוות את עצמי לאנשים גדולים, אבל כולם רתמו את השיגעון שלהם לטובתם. ב-OCD (הפרעה אובססיבית־קומפולסיבית) הדרך היחידה להתגבר על אובססיה היא להחליף אותה באובססיה טובה. עם מאיה," הפוגה דרמטית, "זאת היתה אובססיה רעה."
מליץ מבין באובססיות רעות. תשע שנות חיי לילה זיכו אותו בהתפלשות בכולן. סקס, קוק, אלכוהול. אבל עכשיו, שנתיים וחצי אחרי הפרידה מבוסקילה, מליץ מישיר מבט אמיץ לאופק ומשחרר תובנות. "תעשיית הבידור מלאה בולשיט," רושף מליץ היום.
"בולללשיט. ונמאס לי. רוב האנשים בשואוביז מסתובבים לך על אופניים בעיר לא כי סבבה ומגניב להיות ירוקים עכשיו - בגלל שאין להם כסף. אני גמלתי את עצמי מהצורך הבלתי פוסק בתשומת לב".
"הבנתי שזה שורף אותי מבפנים ושאני רוצה להתקדם בחיים. צריך להתעסק עם נוכלים שהתחום הזה מפוצץ בהם, סוכנים מניאקים שמשלמים בשוטף פלוס חפש אותי. התעשייה הזאת, אין בה רף כניסה. כל אחד שרוצה יכול להיות סוכן. אתה נמצא עם אנשים שאתה רואה שההשכלה שלהם מסתכמת ב־12 שנות לימוד בקושי - לא שלי יש יותר, אבל אני לפחות מודה בזה - והיכולת הוורבלית שלהם מקבילה למתורגמן של ערפאת. השפה שלהם עילגת."
מליץ, ,27 מעולם לא תכנן להיות טרי ובריא, פחמימה מורכבת או סלט בהרכבה עצמית. כשעבר לתל אביב מטבעון, בגיל ,18 הוא בכלל רצה להיות טום קרוז ב"קוקטייל," ברמן מרהיב שמשקשק מרטיני מבחורות ששתה וירק. החזון השאפתני התגשם והחזיק תקופה ממושכת, שבה שתה, עישן, הריח ונתן. עד שלילה אחד בבר נתקל במאיה בוסקילה.
"אני בא ממשפחה של אנשי עסקים," מספר מליץ. "אבא שלי מייעץ לעסקים, לאמא שלי היתה חנות חיות. השלב של המרידה הגיע לי כנראה מאוחר בגלל הגירושים של ההורים בגיל ,18 אז החלטתי שאני מתרחק מהכיוון של הע־סקים. התחלתי לברמן כי חשבתי שזה הכי רחוק מעסקים, חיי הלילה והזוהר שלהם."
ואז נהיית אלכוהוליסט?
"לא. זה לא אלכוהוליזם, זו תקופה בחיים. שתיתי המון, עשיתי הרבה דברים אחרים, אבל היום אני לא שותה כמעט. אני מכיר את כל בעלי המועדונים בתל אביב, אז כשהצ'ייסרים זורמים, בדרך כלל בשלישי אני כבר 'די, תעצרו."'
ואז נהיית נרקומן?
"לא הייתי נרקומן. היו לי התנסויות בתקופה של הברים. גיל 21-23. כי לשמור על יחסי אנוש טובים ערב אחרי ערב ולשרת אנשים, זה לא פשוט, זה מייגע".
"כשאתה ילד בראש, כשאין לך משהו לקום אליו מחר, אתה יכול להרשות לעצמך להתמסטל מסמים ומאלכוהול. זה נגמר בזה שאתה פשוט לא מסוגל לתת לאנשים שירות בלי להיות בהיי ממשהו, כי אתה לא מסוגל יותר שיבקשו ממך עוד וודקה רדבול אחד, כי בא לך לשבור לבנאדם את הוודקה רדבול על הראש. אז עשיתי סמים, יו ניים איט, אבל בעיקרון קוק היה הדבר העיקרי."
ואז נהיית אנורקטית?
"לא ניסיתי אף פעם להיות אנורקטית. אני אוכל המון, באמת, תמיד היה לי תיאבון. הייתי עושה בערב, בבר, בכל מקום. ככה שנים, ברמה יומיומית. מאיה היתה הכי נגד זה, ולפעמים, בלי שידעה, הייתי עושה סמים. אבל היא לא תפסה אותי אף פעם. אני זוכר את עצמי שוכב לילה שלם במיטה, לא נרדם. והיא 'מאמי, מה קרה? למה אתה לא ישן."'?
"כשנפרדנו עברתי לדירה לבד, ולא היתה לי עבודה בגלל שהייתי במשבר הזה של 'מה, אני סלב, איך אני אעבוד בבר עכשיו.' לא היה לי כסף לאוכל ופשוט התביישתי להגיד את זה להורים ולחברים. לא אכלתי שלושה ימים, עד שפשוט הרמתי טלפון לאבא שלי, חזרתי לטבעון, ישנתי שבוע, ואז הלכתי לעבוד בברים של ערסים."
ואז נהיית ג'יגולו?
"לא נהייתי ג'יגולו."
חבר קרוב של מליץ מהתקופה ההיא טוען אחרת: "דודי, בגיל ,20 כל הזמן היה מזמין את כולם לדרינקים על חשבונו, ואף אחד לא הבין מאיפה הכסף. ואז התברר שהיו לו שתי נשים מבוגרות שהוא שכב איתן בשביל כסף במשך שנה, אחת מהן נשואה. אבל הוא לא חשב שהוא זונה או משהו, כי מה אכפת לו לקבל מציצה מאיזו כוסית ועוד שהיא תשלם לו על זה? תכל’ס, צודק."
מליץ לא זוכר את כל זה. הוא זוכר את ההפי אנד. "הבעיה שלי בתקופה ההיא, וזאת הסיבה שרציתי לצאת משם, היא שזה מכניס אותך להיי, והנפילות הן נוראיות. הכימיקלים למיניהם והאלכוהול משמרים אותך בסיטואציה, אתה לא עושה כלום בשביל עצמך. זה היה הדבר הבעייתי מבחינתי, שזה שימר אותי במצב פסיבי שלא רציתי להיות בו. וזה משתלב עם השואוביז, שזה רק מראה לך כמה זה כלום וכמה זאת הצגה."
בשיא ההצגה הפך מליץ לבוסה של בוסקילה, ואז לבאסה שלה. "היו לנו ריבים על כלום, אבל כשאתה אוגר כל כך הרבה בפנים, השטויות הכי מפגרות מוציאות את זה. יכולנו לריב על סיגריות. לפעמים לא היה בא לי לארח בבית שלי בשלוש בלילה מעצבי שיער או צלמים, והיו נופלים עלינו אנשים בלי סוף. אז היה לי קשה עם זה. והייתי אומר לה שזה מפריע לי, ואז 'למה זה מפריע לך,' 'זה המקצוע.' היו לנו פערים באישיות."
את זכויות היוצרים לניקיון הכולל בגופו הוא שומר ללנה, מהנדסת אלקטרוניקה בלונדינית, ברמנית לשעבר וחברתו זה שנתיים. "אחד הטריגרים שהובילו לניקיון שלי היום, זאת לנה," הוא מציף. "בואי נגיד שחברים טובים אמרו שיש לי נטייה לבחור בבחורות שהרסניות לי, 'אז בוא תכיר מישהי אינטליגנטית, נראית טוב, עם עתיד, שיהיה לך על מה לדבר איתה."'
"ובאמת, קודם כל היא נראית מדהים, היא לוקחת את רוב הדוגמניות פה בארץ, היא סופר אינטליגנטית, וזו בחורה שבגיל 26 עושה עם עצמה משהו. וזה גורם לך לשאול את עצמך למה אני לא? היא פשוט כזאת עילוי, ממש, אני כל כך אוהב אותה. אני אוהב אותה ומאמין לה וסומך עליה, אלה דברים שלא הייתי רגיל אליהם בעבר. עם מאיה זה היה ברמה חולה."
למה?
"מה שהיה נגמר ומת. ואני רחוק משם ומסתכל היום בפרספקטיבה מאוד ביקורתית על הקשר שהיה בינינו. אני מבין שלא הייתי צריך להיות שם, שלא התאמנו אף פעם, אני לא מסכים עם הדרך שלה בשום דבר. אבל בסדר, אני לא היא, והיא לא אני, ברוך השם."
לא הייתם נורא מאוהבים?
"היינו, אבל לא התאמנו מעולם, שלושה ימים אחרי הדייט הראשון שלנו רבנו ונפרדנו. ובפעם ה-5,000 שרבנו ריב של פרידה, חזרה, פיצוצים, הבנתי שזה לא יעבוד יותר. היינו בדירה האחרונה שלנו, וכשאמרתי לה שזהו היא אמרה לי 'תלך ואל תחזור.' זה היה רגיל אצלנו".
"אני עוד לא האמנתי שזאת תהיה הפעם האחרונה, אבל אמרתי לה, 'אני לא מסוגל יותר.' ואמרתי את ה'אני לא מסוגל יותר' הזה הרבה פעמים, אבל באותו יום אמרתי לה 'אני לא מסוגל יותר, ונופל לי האסימון עכשיו, וזה לא אסימון, זה סלע.' וזה היה נורא נורא עצוב. אני זוכר את עצמי בוכה על הרצפה, ואומר לעצמי שאם אנחנו ממשיכים בכיוון הזה זה ייגמר בזה שאחד מאיתנו יעשה כבר צעד שיהיה בעייתי."
מוות?
"אולי. כל מיני דברים יכולים לקרות. היינו רגילים לזרוק דברים, כוסות, אגרטלים, מה שבא ליד וזה קרה לא פעם. בתור בנאדם אובססיבי, אתה רב, נפרד, חוזר ואז אומר רגע, לא ניסיתי לדבר אליה ככה. ואז רבים עוד פעם. וזו האובססיה, לא להרפות ממחשבה מסוימת. נתקעתי על זה לגמרי."
בוסקילה, לפי מליץ, סירבה להשלים עם הפרידה. "בואי נגיד שהיא עשתה לי שוק טריטמנט," הוא אומר, "והופיעה שבוע אחר כך באחד הברים שעבדתי בהם עם איזה בחור. התעלמתי באלגנטיות. היא היתה באה לכל מיני ברים שעבדתי בהם עם בחורים כדי להוציא לי את העיניים".
"אבל הייתי חייב להיגמל ממאיה, אז סיננתי אותה בלי סוף. הייתי אצל פסיכולוג תוך כדי הקשר כדי להפסיק אותו, ואחריו, כי ידעתי שאני לא יכול לעשות את זה לבד. היום אני במקום הרבה יותר מאוזן ויציב, כי טיפלתי ואני מטפל ואני ער."
החיים לצד בוסקילה, בתקופה בה מדינה שלמה בהתה לה בחזה וכתבה לו שיר נושא, היו כל מה שאתם מדמיינים. "זה היה משוגע לחלוטין," מעיד מליץ מהתופת. "הבית שלך נראה כמו קרנבל, אללה יוסתור".
"מאיה היא דיווה לגמרי, הכל דרמות. דיווה זו בחורה שהיא נורא נורא קיצונית וחושבת שהמציאות היא קיצונית בדיוק כמו שהיא חיה אותה. חיה בעולם של חלומות. הרבה אני ואני. הרבה מאוד. בנאדם שבטוח שכל דבר שהוא עושה ואומר זה ה-דבר, זאת ה-דרך, קפריזות, עצבים, למעלה, למטה. על כל העולם."
לא הבנתי.
"גם אני לא, זה קפריזות. יכול להיות שבגלל זה לא הסתדרנו, כי גם אני קיצוני - אמנם לא כמוה, אבל עדיין. היא דיווה. הרבה לחץ, שגעת, בלגן. מערכת היחסים הזאת היתה כל כך לא יציבה, אז כשטוב לך, אתה לא יודע מתי כבר לא יהיה טוב. אתה פשוט אומר כן, בטח בהמשך היום נריב וניפרד".
"זה אשכרה היה קורה פעמיים בשבוע. וניסיתי כל דרך אפשרית שעלתה לי בראש. החל מלשנות בעצמי דברים, דרך לשנות בה דברים, כלה בלקחת יועצת זוגית. אבל בנאדם שהוא דיווה הוא בנאדם שחי בסרט, או-קיי? והוא מצפה שאתה תגיב באותו רגע למקום שהוא נמצא בו, ואתה לא תמיד מבין מה עובר עליו, כי אתה לא מבין באיזה סרט הוא חי."
אתה לא הבנת?
"הרבה פעמים. אתה לא מבין למה בנאדם פתאום קם במצב רוח כזה או במצב רוח אחר, למה בנאדם כל הזמן מדבר במונחים של אני ואני ואני. אתה רוצה לפעמים להגיד את דעתך, ואם שואלים אותך שאלה ואתה עונה ואז אומרים לך 'סתום,' אז אתה לא מבין מאיפה זה בא. אנחנו פשוט הפכים טוטאליים".
"דרכי החשיבה שלנו, הרצונות שלנו בחיים, הדרך שלנו להשיג את המטרות שלנו, המקום שבו גדלנו, הדרך שבה אנחנו מתבטאים, הדרך שבה אנחנו חושבים. הכל שונה. אם הייתי יודע לשתוק או להיות סמרטוט, אולי היינו ביחד. אבל אני לא יודע. והיו התקפות דרמטיות, והתקפי זעם, קללות אוקייז'נלי, שמות של חיות. מצדה, הייתי 'מתנשא,' 'חושב שאתה אינטליגנטי אבל בעצם לא,' 'תתבגר.' באותו רגע כל אחד משתמש בכל נשק שיש לו, זה מה שנוראי. אתה לא אמור לירות בכל התותחים על בן הזוג שלך. הקשר היה הרסני, הרגשתי חסר אונים."
בעיצומה של סערת הרגשות, מצא את עצמו מליץ מנסה לגשר בשלבים הראשונים של הסכסוך המפורסם עם רוברטו. "זה היה קשה," אומר מליץ בהיסוס.
"מהצד שלי ראיתי את החברה שלי נאבקת באנשים לא סימפטיים שהדרך שלהם לא היתה סימפטית, וניסיתי לעזור כמה שיכולתי. אבל כשאתה בתוך זה אתה לא רואה כמה זה בעייתי. אתה רואה את החברה שלך, שעושים לה משהו שלפי דעתך הוא רע. וזה נגמר, ואני בטח לא רוצה לפתוח את זה."
למה?
האנשים עדיין קיימים. היינו בסיטואציות לא נעימות, וזה ונגמר טוב וטוב שנגמר. זה לא היה נעים, זה היה מלחיץ, וזהו. אני חושב שהיא אחד הקולות היותר טובים שהיו פה. ברמה המקצועית של איך היא מתנהלת - שוב, קטונתי, אבל הדרך בעיניי לא טובה. כשהייתי איתה אמרתי לה, והיא אמרה 'אני הגעתי לאן שהגעתי בזכות המהלכים שעשיתי, הפרסטיז' שיש לי, טה טה טי, טה טה טה.' אז בסדר, לא משנה, אני לא מבקר, שיבושם לה, באמת."
אם הכל היה כזה נורא, למה רצית להתחתן?
"כי היא לחצה. פעם אחת הייתי מסטול, אז אמרתי טוב. וניסו להוציא אותי מזה, המשפחה שלי, החברים הקרובים. זה מצחיק, זה הדיסוננס בין דיווה שחיה בסרט ובין מה שהמציאות באמת מכתיבה - היא בטוחה שהם מתו עליה. ולא. לא. האנשים הקרובים אליי היו אנטי לחלוטין, אבל אני לא ראיתי. הייתי במערבולת."
בוסקילה בתגובה:
“אני לא האמן המפורסם הראשון שסבל מפרסום רע מהאקס שלו. אני לא מתכוונת לרדת לרמה כזאת נמוכה ומקווה שהשימוש בשמי יעזור לדודי לקיום הצרכים האישיים שלו. שיהיה לו בהצלחה בכל מה שבגללו הוא עשה את זה.”
הכתבה מפורסמת במלואה במוסף סופשבוע של מעריב.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם