ראשי » רייטינג » רכילות » אינטרנשיונל

בית אחיות: הקרדשאניות בשיאי טראש חדשים

ערב טיפוסי בבית קרדשיאן: קלואי מעירה לאמא שהאבטיח שהביאה לקינוח "נראה ממש כאילו יצא מתוך הווגינה שלך", וקים מקבלת במתנה סלסילת צעצועי מין, העיקר לצאת מהדיכאון

לפני שלוש שנים נפלטתי מהזוהמה של חיי בתל אביב היישר אל הניקיון של קליניקה מכובדת לטיפול בבעיות סמים בבוורלי הילס, לוס אנג'לס. מצאתי שם סוג של חיים אחרים שלא הכרתי, נטולי מרשמים ואמפטמינים. הייתי היחיד שם שלא היה אמריקאי והיחיד שלא ידע מי הן הקרדשיאניות. קווין, אחד המטופלים במקום, נער שהגיע למרפאה אחרי שחלק יותר מדי מזרקים עם טיפוסים מפוקפקים בווניס ביץ', הכיר את אחת הקרדשיאניות באופן אישי. כך לפחות הוא טען. שלוש פעמים ביום הוא טרח להזכיר את העובדה שלמד איתה באותו בית ספר כאילו שזה הדבר החשוב ביותר שקרה לו בחייו.

בקליניקה היה גם טיפוס מבוגר יותר, בוב, שטען שאביו היה חבר טוב של ד"ר רוברט אופנהיימר, אבי פצצת האטום. יום אחד, כשהיה ילד קטן, אופנהיימר הגיע אליהם הביתה, צלצל בפעמון הדלת, בוב פתח אותה, הביט באיש בדלת, שאל אותו מי הוא ואופנהיימר ענה: "אני מלאך המוות, ילד". לא ממש האמנתי לבוב. רוב הזמן הנחתי שהסיפור המשונה על אופנהיימר הוא חלק מייסורי הגמילה והפסיכוזה הזמנית שנקלע אליה בעקבות הפסקת החומרים שלהם היה מכור ב-30 השנה האחרונות (העובדה שעוד קודם שמעתי סיפור דומה על ד"ר אופנהיימר ממישהו אחר לא הקלה על החדשות).

לקווין דווקא כן האמנתי. ההורים שלו, שהגיעו יום אחד לביקור, אישרו שכן, משפחת קרדשיאן המהוללת גרה במרחק כמה רחובות מהם בקלבאסאס (פרבר של לוס אנג'לס) ואחת מבנות המשפחה באמת מיודדת עם קווין. כולנו - הקולגות הנגמלים - רצינו לדעת אם הוא הכניס למיטה את הקרדשיאנית הקטנה אבל קווין סירב לומר אם היה ביניהם משהו. זה לא שהוא היה כזה ג'נטלמן; הוא אמר שאם כבר ידבר על כך זה יהיה רק לכתב של ה"נשיונל אינקוויירר" תמורת עשרת אלפים דולר לפחות, לא כולל מע"מ. חשיבה קלאסית של ג'אנקי.

בהתחלה לא העזתי להגיד שבחיים לא שמעתי על בנות משפחת קרדשיאן. רק אחרי שלושה ימים אזרתי אומץ ואמרתי לקווין את האמת, והוספתי שמאוד אשמח אם הוא יאיר את עיניי. הוא אמר בתגובה: "אתה רוצה לדעת מי אלה הקרדשיאנס? הקרדשיאנס הן אמריקה החדשה".

ואם זה לא הספיק אז גם פתאום התפרץ לשיחה מטופל אחר בשם רוב, ואמר בהתלהבות של מאונן סדרתי שמתמחה ברביצה בתאי הצצה ובבהייה בקטלוגים של ויקטוריה סיקרט: "דעו לכם שחשבתי על זה הרבה זמן וניסיתי להבין על מה חשבו הגברים לפני שבנות קרדשיאן הפציעו על מסך הטלוויזיה. בסוף הגעתי למסקנה שסביר להניח שהם פשוט לא חשבו על כלום".

קווין ישב בצד וחייך. חיוך תוצרת קליפורניה: בוהק, מואר, לבן להפליא (בלוס אנג'לס אפילו הג' אנקים הכבדים ביותר יודעים שצריך להלבין את השיניים אחת לחצי שנה). הוא הביט בי בדרמטיות מוגזמת והכריז חד וחלק: "בוא נגיד את זה ככה: משפחת קרדשיאן היא המשפחה הכי חשובה כיום באמריקה. זה כמו משפחת קנדי עם שתלי סיליקון וחזיית פלא, זו הגאווה האמריקאית החדשה".

ביום שישי שעבר נזכרתי בקווין. זה קרה כשבחרתי לצפות בסדרת הריאליטי שעשתה מהקרדשיאן משפחת מלוכה של סיליקון וטראש. נחתתי על פתיחת העונה השישית של הסדרה, בחיקו החם של ערוץ E. עוד קודם, כשהבנתי שאני לא יכול להופיע פתאום בתחילת העונה השישית בלי שום מידע מקדים, הנחתי את ידיי על תוכנית ספיישל שנקראת "הכביסה המלוכלכת של הקרדשיאנס".

ואכן היה שם מלוכלך. הספיישל החגיגי נפתח במחול של פריימים קצרים ותזזיתיים שאמורים לייצג נאמנה את לוס אנג'לס: הגבעות של בוורלי הילס, השלט של רודיאו דרייב, האוטוסטרדות העמוסות, אחוזות הפאר, רצועת החוף. העיקרון היה ברור: ברוכים הבאים ללוס פאקינג אנג'לס, היכן שגם להומלסים יש סוכן ומאחורי כל ג'קוזי מסתתר רומן פולנסקי וצו מעצר. כאן כל בית קולנוע מארח פרמיירה, כל בית הוא

לוקיישן אפשרי, וכל אחד הוא סרט דוקומנטרי או סדרת ריאליטי בהתהוות.

אחרי הפתיח המצלמה מתמקדת באחוזה מפוארת עם עצי דקל גבוהים בחזית, כזו שהמרחק משער הכניסה ועד לפתח הבית עצמו יכול לשמש את הפלסטינים להקמת מדינה עצמאית, ועל המסך מופיעה הכתובית: "הבית של קלואי ולמאר". כמי שיצא לו לבקר כמה פעמים במשחקים של הלייקרס, ניחשתי שמדובר בביתו של שחקן הקבוצה לאמאר אודום שנשוי לקלואי קרדשיאן. צדקתי. כאן מתגורר באושר ועושר הזוג הנוצץ.

מיד אחר כך רואים את משפחת קרדשיאן בהרכב מלא: אמא כריס, אבא ברוס, הבנות קורטני, קים וקלואי, והאח רוב. כולם יוצאים לחצר האחורית, פריטים שונים לברביקיו בידיהם, מתיישבים סביב שולחן גינה ארוך לצד הבריכה ומתחילים לדבר. תוך שתי דקות בלבד אחת הבנות מעירה לאמא כריס שהאבטיח שהביאה איתה לקינוח "נראה ממש כאילו הוא יצא מתוך הווגינה שלך". האמא מגיבה: "המשפחה הזו מדברת על סקס יותר מדי". ואז מתחיל קולאז' של מיני סצנות נבחרות מתוך העונות הקודמות: אחת הבנות משתכשכת בתוך ג'קוזי יוקרתי עם ביקיני, אחרת שוכבת על המיטה ובחור כלשהו מפליק לה על הישבן בלהט, הבנות מתנשקות עם גברים מקריים, הבנות מתנשקות עם גברים לא מקריים, ההורים מתנשקים והבנות תופסות אותם, הבנות מתנשקות אחת עם השנייה, אחת מהן מכניסה קרטיב שלם לפה ומוצצת אותו בחושניות שלא משאירה הרבה מקום לדמיון, וכל זה תוך חמש דקות. בזמן הקצר הזה הבנות הצליחו לבצע כל כך הרבה פעילויות מאגף הפורנוגרפיה הרכה, שהן יכולות בקלות לבנות על פרס מפעל חיים בטקס האוסקר של תעשיית הפורנו בלאס וגאס.

בת זוגי שהייתה בחדר הסמוך ושמעה את קולות המלחמה, ההצלפות והגניחות שעלו מהטלוויזיה - הגיעה לסלון ושאלה אותי במה לעזאזל אני צופה.
"זה לא מה שנראה לך, זה בסך הכל ריאליטי על משפחת קרדשיאן". " כן בטח", היא אמרה בטון ספקני. "ככה לא נשמעת משפחה".

אולי ככה באמת לא נשמעת משפחה ממוצעת, אבל זו הסיבה שדווקא המשפחה הזו הפכה לסדרת ריאליטי: הסאונד החריג, הנועז, הארוטי שהיא מייצרת הופך אותה למשפחה ששווה שיבוץ בלוח המשדרים על ערוץ E. כנראה.

אחרי הקולאז' הקצר אני נודד למטבח לקחת מים קרים. בדרך אני מנהל עם עצמי שיחה על המראות שנגלו אליי זה עתה מהמסך. אני אומר לעצמי שבמבט חטוף שלוש הקרדשיאניות הצעירות - המנה העיקרית בתוכנית-נראות כמו בחורות בנות 20 פלוס, לא דוגמניות מסלול אנורקטיות אבל נעימות למראה, סתם בחורות כהות שיער שנראות בסדר. רק במבט יותר מעמיק אתה מגלה שמדובר בבחורות מהזן המסוכן ביותר: כאלה שיודעות לממש את מלוא פוטנציאל הסקס אפיל שלהן. כאלה שיודעות שהן משתייכות למגזר הנשים "הכוסיות" - ולא רק שהן לא מתביישות בזה, הן משתמשות בזה בכל הזדמנות. הן יודעות ששדה הקרב שלהן הוא חדר המיטות. הלבוש הצעקני, המייק אפ הצבעוני ותנועות הגוף הפרובוקטיביות שלהן, מכוונים אותן בדיוק למה שהן רוצות להיות: בחורות כאלה שאתה רואה ברחוב ורוצה מיד לצאת איתן לטריאתלון מתחת לסדינים. אתה לא רוצה לפתח איתן קשר עמוק ומחייב; אתה רוצה לפתח איתן קשר המבוסס על זיעה, אמצעי מניעה ושברי מאמץ.

הרבה גברים צעירים, במיוחד אמריקאים, מתים על בנות כאלה, והרבה בחורות צעירות, במיוחד אמריקאיות, מעריצות בסתר לבן בנות כאלה, וזו הסיבה שהסדרה הזאת רצה כבר שש עונות בכל העולם.
זה המקום להודות שבחורות כאלה מבהילות אותי. פעם יצא לי להיות אצל מישהי שעוד לפני שהתנשקנו הראתה לי את אוסף הוויברטורים שלה. איך שראיתי את הקולקציה הרוטטת קמתי והלכתי לכיוון הדלת. "למה אתה הולך? ", היא שאלה. "אני מרגיש קצת לא נחוץ", השבתי . "למה לא נחוץ?", היא חלקה עליי, "אני תמיד צריכה מישהו שיחליף את הבטריות".

המשך הכתבה מתפרסם במגזין "סופשבוע" שיוצא היום

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...