תעמדו בטור: נועם טור מצליח בגדול
בר רפאלי תלויה לצדו באיילון וקרן פלס תלויה לו על הזרוע, אבל נעם טור באמת מתקשה להבין מה הביג דיל. אפשר לחשוב שהפגין ב"הישרדות" איזה כישרון יוצא דופן, השלים כבר את המחזה שלו, או ניסח סוף סוף את תורת החיים שהוא מבקש להנחיל להמונים. ראיון אנטי סלבריטאי (עד כמה שאפשר, כן?)
ולא רק על תחקירי עומק על המבנה האנטומי של ארונות הוא עובד, אלא גם על האופן שבו מתפעלים ג'קוזי, ואיך בונים מטבח מאפס. "אני פניתי אליהם", טור מסביר. "רציתי להתנסות בתחום הזה, של כתבות וראיונות מול מצלמה, ולעשות את זה במקום שהוא לא פריים טיים. כל הנושאים האלה, של טיולים, ים וטבע, זה מאוד אני. לפעמים שולחים אותי גם לעשות אייטמים על בתי מלון וארונות, אבל בכל מקום אני מוצא את הפינה שאליה אני מתחבר ואת הדברים שמעניינים אותי".
מה מעניין בארונות בגדים, למשל?
"זה ארונות, את יודעת, אז צריך לנסות לייצר איזשהו עניין, למה הדלת זזה ככה, איזה מנגנונים יש, מה הטרנדים החדשים בתחום. אני מאוד טכני בידיים ומאוד אוהב לעשות ולבנות, אז נכנסתי לשם מזה, מדברים שיותר קרובים אליי. יש עוד שאלות שצריכות להישאל בשביל שגם אנשים אחרים יבינו, אבל אותי מעניין ממה הוא בנוי, איזה חומרים, כדי שבסוף אוכל לחזור הביתה ולבנות ארון בעצמי".
כבר ארבע שנים שטור איתנו, מאז שכיכב על תקן הגבר-גבר והמושל של אי המתים בעונה הראשונה של "הישרדות". איכשהו, הוא מסרב ללכת בדרך כל פליט ריאליטי ולהתפוגג אל מחוץ לתודעה הציבורית. בעוד איש לא ממש מסוגל להסביר מה הוא בדיוק אותו אלמנט חמקמק שמצליח להשאיר את טור בעניינים - המראה הממיס, האדישות הכללית שהוא מפגין כלפי הביצה, חזות ילד הטבע הכובשת שלו או סתם הקסם האישי - הוא מצליח לעשות את זה טוב יותר מאחרים.
אם פספסתם את הקמפיין המשותף שלו עם בר רפאלי ל"פוקס", זוגיות מקצועית שנמשכת כבר שמונה עונות והופכת אותם לפרזנטורים הכי יציבים בתעשייה, או את הופעת האורח שלו בעונה השנייה של "רמזור", תמיד תוכלו להדביק פערים דרך מדורי הרכילות, שמקפידים לדווח על כל תלתל שנשר מראש ועל כל יציאה משותפת עם בת הזוג החדשה, אחת קרן פלס.
אבל האמת היא שלא סתם קשה כל כך לפענח את התעלומה המכונה נעם טור, הילד הביישן מחופית עם שכבת העומק והצורך העז בחיפוש עצמי, שלא ממש מאפיינים את רוב הקולגות שלו לתעשיית הבידור. זה שטאנץ לא מוכר של סלב: הוא שמעדיף לגלוש או לעשות סנפלינג מאשר ללהג תחת כל מצלמה רעננה, וביומיום, כשהוא לא מצלם עוד קטלוג עם רפאלי, הוא עסוק בכלל בדברים שרחוקים שנות אור מעולם הזוהר.
"אני הולך לפסיכולוגית שהיא סוג של מורה כבר הרבה זמן, כי אני חושב שאתה צריך לבחור לך מישהו שאתה מאמין בו ולצעוד איתו יחד אל הכיוון שאתה חושב שמתאים לך וללמוד המון על הדרך", הוא אומר. "מאז שהייתי בן 18 אני נמצא בחיפוש עצמי מתמיד, ואני כל הזמן עובד על עצמי. זה לא רק פסיכולוגיה, זה משהו שמשלב את כל הדברים החשובים שמאפשרים לך לקחת שליטה על החיים שלך ולכוון אותם לאיפה שתרצה. אני לא בהכרח מאמין בנבירה בעבר, אני חושב שאתה לא חייב להיאחז במה שעברת, אלא פשוט ללמוד להתקדם הלאה".
הרגשת בשנים האחרונות שאתה הולך לכיוון לא רצוי?
הבעיה בהשתתפות בתוכנית ריאליטי היא שאחר כך פשוט לא ברור לך על מה התהילה, ממה אנשים מתרגשים בך או בדבר הזה- מאיזה מצב ספציפי שהייתי בו? זה לא שהייתי ב"כוכב נולד" או באיזו תוכנית כישרונות אחרת, בסך הכל הלכתי למשחק באי בודד והשתדלתי שם להיות כמה שיותר אני, אז מה הביג דיל? זה גם מקום שהעלה אצלי כל מיני שאלות- מה זה אומר? למה אנשים הגיבו אלי בצורה שהם הגיבו? מה זה אומר עלי?".
טור, 28, נולד וגדל בחופית. ילד טבע וים לאב כוורן ולשחיינית האולימפית שלומית ניר ("היא הייתה מפורסמת מגיל צעיר, זה גם השפיע עליי לא מעט, אני חושב. בכל מקום היו עוצרים אותה אנשים, וזה עורר אצלי איזושהי משיכה אצלי לתחום. הסבלנות שלה לעצור לדבר עם כל אחד, לחכות רגע לאמא שתסיים לדבר עם אנשים, זה היה מדהים"). כבר כשהיה בן שמונה שלחו אותו הוריו לחוף עם גלשן. הוא מעיד על עצמו שהיה נער שקט שלא הרבה לדבר בכיתה ותמיד סבל מקושי להתבטא מול אנשים.
ב"הישרדות" הוא מילא את משבצת החתיך הצנוע, איש האדמה שנהנה לבנות דברים במו ידיו. הוא הודח בפרק השביעי של העונה ומצא את עצמו מככב בספין אוף משלו באי המתים, משם בעט את כל שאר המתמודדים שנאלצו להתחרות מולו במשימות. מאוחר
זה עזר?
"זה באמת שם אותי בכל מיני מצבים שבהם זה לא ממש שינה מה אני חושב על עצמי. היו פעמים, מעט אמנם, שהייתי צריך להרצות בפני כיתות בבתי ספר ופעם אחת גם מול קהל של אלף איש. זה קרה לי והתמודדתי עם זה".
אחרי התוכנית הגיעו התהילה, הבחורות וההצעות לקמפיינים. טור, כאמור, בחר ב"פוקס". לכל השאר סירב בנימוס, סירובים מנומקים היטב:"'הישרדות' העלתה אותי מהר מאוד לתודעה, אבל אני חונכתי וגדלתי אחרת. יותר מתאים לי להגיע מלמטה, לפלס את דרכי בעבודה קשה ולא לנסות לקפוץ ולרוץ מיד לעשות הכל. הבנתי בשלב מוקדם מאוד שלדברים שאגיד תהיה השפעה מסוימת, לפחות על כמה אנשים, אז כדאי שאדע טוב מאוד מה אני אומר ומה אני עושה. רציתי קודם להתעצב, לעבוד על עצמי, לא סתם להגיד דברים או לקבל כל מיני הצעות סתם בשביל הכסף. אולי זה לאו דווקא מקובל או מוערך או לא יודע מה, אבל סירבתי לעשות הרבה דברים שלא רציתי לקחת בהם חלק, כל מיני תוכניות ריאליטי כאלה ואחרות. אני חושב שרק עכשיו, בתקופה הזו, כל העסק הזה יותר מתאים לי. כל מי שיוצא מריאליטי נורא לחוץ לנצל את הרגע. במקרה שלי, הרגשתי שאם ארוץ לנצל את הרגע, זה יהיה כמו להוכיח שאני לא שווה שום דבר. אז אמרתי לעצמי, בוא נשאיר את הדברים כמו שהם, נרחיב את היריעה קצת, נבנה ונעצב את האישיות ונמשיך הלאה".
לא פחדת שהמומנטום ייעלם?
"לא בער לי לשמור על הגחלת. לא היה אכפת לי אם אשאר מפורסם או לא. לא חשבתי שתהיה לי בעיה להיכנס למקום הזה עוד פעם. לא יודע למה, אבל ידעתי שלא תהיה לי בעיה לחזור למקום הזה שוב אם ארצה".
המשך הכתבה מתפרסם במגזין "סופשבוע" שיצא היום
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם