טונה של אהבה
הוא דוגמן מצליח וסטודנט לרפואה. היא היורשת של אימפריית השימורים "ויליפוד". הוא הציע לה נישואים על הגג של הוותיקן. היא לימדה אותו לנקות את הכיור. הנשואים הטריים יונתן ווגמן וליטל ויליגר מציגים זוגיות מתוקה כמו (ירח) דבש
היא, 27, בת למשפחה שהיא בעלת חברת ייבוא המזון "ויליפוד" (שייסד סבה), עבדה עד לא מזמן כאשת הפרסום של "רנואר" ו"24/7", ונמצאת בדרך לג' וב מאתגר אחר, שעדיין אי אפשר לדבר עליו. הוא, 29, דוגמן (תמיד אמרו לו שהוא ילד יפה, אבל רק אחרי הצבא החברה שלו לשעבר שלחה תמונות שלו לסוכנות), וסטודנט שנה חמישית בפקולטה לרפואה, שעדיין לא סגור על תחום התמחותו העתידי. אורתופדיה או פלסטיקה (יש!) נשקלות על ידו בחיוב.
החתונה התקיימה בצהרי היום, למשפחה ולקרובים, ובארבע אחר הצהריים הגיעו החברים למסיבה עד אחת עשרה בלילה. לסיום, החבר'ה קפצו למים. "הרבה שעות, אבל לחתן ולכלה זה תמיד ייראה קצר", אומר ווגמן, שעדיין מנסה להתרגל לטבעת: "לא פשוט לגבר להתרגל לטבעת". הוא קורא לה נסיכונת, כי מהרגע שראה אותה, חשב עליה במונחים של נסיכה. היא קוראת לו צופי, ובזמן שהיא עונה על שאלות הוא כבר מזמין לה את הקפה בדיוק כמו שהיא אוהבת.
כמה פעמים שאלו אתכם איך זה להיות נשואים והאם יש הבדל, ומה אתם עונים?
יונתן: "זה היתרון בלברוח מיד אחרי החתונה לחו"ל, אין מי שישאל".
ליטל: "יומיים אחרי החתונה טסנו לירח דבש, כך שלא היינו צריכים להשיב לשאלות מלחיצות. וכן, יש הבדל, יש מין הילה קדושה מעלייך. כאילו עכשיו הכל הסתדר, אפשר לנשום, ליהנות באמת אחרי הלחץ של החתונה. מרגישים שלווה, מרגישים שזה נכון".
ומה דעתכם על הביקורת שהושמעה לגבי חתונות ראוותניות?
ליטל: "החתונה שלנו לא הייתה ראוותנית. האופי שלנו לא אפשר לנו לעשות את זה ראוותני. רצינו חתונה מסורתית, שיהיה לה גם פן דתי, עם החברים הטובים והמשפחה האהובה לצדנו. זה משהו כל כך טהור, משהו שמאחד שני אנשים, וכשזה נהיה שואו, זה כמו לבוא לקיסריה, לא לחתונה. אנחנו בעד המחאה. מחאת המתמחים ממש נוגעת לחיים שלנו".
יונתן: "במצב הנוכחי, עם כל מה שקורה במדינה, כל התהפוכות שאני מקווה שייצאו לפועל ויקרו, אין מה לעשות, זה לא הזמן לעשות אירועים מנקרי עיניים".
בני הזוג הכירו זה את זה לפני כשלוש שנים.
יונתן: "כשהגעתי לארץ אחרי לימודים וטיול בחו"ל, חיפשתי דירה, ובדיעבד הסתבר שהייתי מרחק נגיעה מלשכור אותה עם חברה הכי טובה שלה".
ליטל: "חברה הכי טובה שלי באה וסיפרה לי שהיא והשותף שלה כמעט סגרו עם מישהו על דירה. היא אמרה שהוא חתיך וביישן ושהוא לומד רפואה, מלח הארץ, אבל שהייתה לו קצת בעיה עם עישון, ובגלל ששני השותפים מעשנים, זה נפל. וכמה חודשים אחרי זה...".
יונתן: "הספר שלי, אילן פרץ, אמר לי 'שמע, יש לי מישהי להכיר לך'. מסוג הדברים שאתה שומע על ימין ועל שמאל".
ליטל: "ואז הייתה מסיבה של לוק, והספר שלו, שהוא גם הספר שלי, אמר לי 'תבואי, תבואי, יהיה נחמד'. אמרתי לו שאני בטח לא אמצא את עצמי שם. הוא אמר, 'מה אכפת לך, יהיה כיף, מה את יכולה להפסיד, יהיה שם גם הבחור שאני רוצה להכיר לך'. ובאתי למסיבה עם חברות, והוא בא עם חברים...".
יונתן:
ליטל: "ובגלל שהוא היה ממש שיכור, הוא נראה לי ממש לא רציני. אמרתי לו,'שמעתי שאתה לומד רפואה', והוא ענה, 'לא'. הוא ביקש את הטלפון ונתתי, ויום למחרת הוא התקשר, על הבוקר. הוא התנצל על זה שהוא היה שיכור, ואמר שהוא רוצה לקחת אותי לדייט, ואז שאלתי, 'אז אתה לומד רפואה או לא?', והוא אמר שכן".
יונתן: "מהצד שלי זה נראה קצת אחרת. לא זכרתי כלום מאותו הערב, אבל זכרתי שפגשתי משהו מדהים. לא זכרתי לא את השם, לא את הטלפון, המספר היה אצל חבר כי איבדתי את הטלפון שלי, אבל זכרתי שפגשתי משהו מדהים. נסיכה".
ליטל: "בדייט הראשון לקחתי אותו לבר שכונתי, 'אליעזר'. ישבנו ארבע שעות ולא הפסקנו לדבר, ואני יכולה להגיד עכשיו שזו באמת הייתה אהבה ממבט ראשון. חזרתי מהדייט מוקסמת. הרגשתי שאני ממש מרחפת, וזה לא קרה לי קודם".
מאיזה שלב ידעתם שזה ייגמר בחופה?
ליטל: "חודשיים אחרי שהתחלנו לצאת לקחתי אותו לביקורת, לחברת הנפש שלי, מיכל. היא הסתכלה על שנינו...".
יונתן: "ולקחה אותי לצד, והלחיצה אותי. היא אמרה לי שהיא ראתה הרבה מהבחורים שליטל יצאה איתם, ושנראה לה שהפעם זה זה. בדיוק מה שגבר צריך לשמוע אחרי חודשיים של היכרות".
ליטל: "האמת היא שלא היה רגע של תובנה. בעצם כן. כשעברנו לגור יחד. החוזה של שנינו נגמר, ויונתן אמר לי, 'בואי ניקח צ'אנס ונגור יחד'. הדירה שעברנו אליה הייתה ישנה, ולהיכנס לדירה חדשה עם גבר זה נורא מלחיץ, במיוחד לדירה מבולגנת, ובמיוחד כשאני קונטרול פריק. והוא היה כל כך רגיש אלי, שאמרתי, זה הגבר שלי".
אם כך, נעבור מיד להצעת הנישואים.
יונתן: "זו הייתה הפקה של חודשיים. הזמנתי כרטיסים והיא לא ידעה כלום. דיברתי עם הבוס שלה, ארגנתי סיפור כיסוי".
ליטל: "הבוס שלי קרא לי לחדר ואמר לי' תקשיבי, יש לנו שותף בחו"ל שצריך לקחת משדה התעופה, אנחנו כנראה פותחים חנות ביוון, ואנחנו רוצים שאת תייצגי אותנו'. הוא סיפר לי על האסטרטגיה ועל מה שהולך להיות, ומאוד התלהבתי. הוא ביקש שכשאני נוסעת לקבל אותו בשדה התעופה אכין שלט 'שמואל פרנקנשטיין', ואמר שהוא דתי, עם כיפה סרוגה. ואני עומדת בשדה התעופה עם השלט, ליד המכונית, ופתאום אני רואה את יונתן, ועדיין לא הבנתי. שאלתי אותו מה הוא עושה כאן וביקשתי שלא יפריע לי, כי אני חייבת לעמוד עם השלט".
יונתן: "שכנעתי אותה לעזוב רגע את המקום, אמרתי לה שחבר שלי ישמור לה על השלט. באתי בלי מזוודות ובלי כלום, לפני כן כבר עשיתי צ'ק אין, שכנעתי שם את הפקידות החמודות שיתנו לי לעשות לה צ'ק אין בלי שהיא תהיה".
ליטל: "ואז הוא אומר לי, 'עשיתי לך הפתעה, אנחנו נוסעים לרומא. יש לי שם צילומים, וממש עכשיו מאיר מלוק הודיע לי'. מאוד התרגשתי, ועדיין לא היה לי שמץ של מושג. טסנו בוויקאנד, וביום ראשון הוא היה כביכול אמור להצטלם".
יונתן: "נחתנו ביום חמישי, וביום שישי כבר לא יכולתי להתאפק יותר".
ליטל: "אמרתי ליונתן, 'אני מכירה את רומא, הייתי כבר כמה פעמים'. בשבילו זו הייתה הפעם הראשונה, אז הודעתי שאני אהיה מדריכת הטיול. אמרתי לו שהוא חייב לבקר בוותיקן. טיילנו שם, ואז הוא אמר שהוא שמע שיש תצפית טובה מהקפלה למעלה. אמרתי, 'תקשיב, זה הרבה מדרגות, אין לי כוח'. הוא לקח אותי ביד, העלה אותי את המדרגות, היה כבר שלב שרציתי לרדת חזרה, לא יכולתי לנשום. עלינו למעלה, והוא הציע לי נישואים כשכל רומא פרושה לרגלינו. כרע ברך, כמו שצריך, הוציא טבעת. זה היה מאוד מרגש. היינו באופוריה".
יש לכם מודל טוב לזוגיות בבית?
ליטל: "לי יש את סבא וסבתא שלי, אלכסנדר ומרים, ההורים של אבי. הם יחד 60 שנה ויש להם זוגיות מדהימה, שאני מעריצה מגיל צעיר. הם אוהבים אחד את השני כמו ביום שהם נפגשו. הוא בן 90, היא בת 80 והם כל הזמן מתנשקים בפה, מסתכלים אחד על השני ביראת כבוד ובאהבה".
דילגת דור.
"ההורים שלי גרושים. הייתי בת שנתיים כשהם התגרשו. הייתה לי ילדות מושלמת. אבא שלי הקיף אותי באהבה, חום וערכים, וגם אמא שלי. לא ידעתי מה זה להיות בתוך מערכת זוגית, כי אני בת יחידה מצד אמי. מצד אבי יש לי עוד שתי אחיות מקסימות. תמיד חיינו בהרמוניה מושלמת, פשוט היו לי שני בתים".
יונתן: "אני ממשפחה של ארבעה ילדים. אני מספר שלוש, וגם הזוגיות שאני ראיתי בבית היא בהחלט רול מודל. זו משפחה שפעם ביום לפחות יש טלפון אחד לכל אחד. גדלתי בערד, והחיים בכפר, את יודעת, יותר ביתיים, משפחתיים".
מה נראה לכם הדבר הכי חשוב להצלחת חיי הנישואים?
ליטל: "לדעת להתפשר. לדעת להעריך את הדברים הקטנים שעושים את ההבדל. לתת מכל הלב בלי לחשוב על מה תקבלי חזרה, לא למדוד כל הזמן כמה הוא נותן".
יונתן: "לדעת להוריד את הדברים שיש לך על הלב, לא לצבור דברים, להוריד את המשקעים, לפנות אותם ולהגיע למצב של לתת כמה שאתה יכול ועוד טיפה. בסדר, בתיאוריה הכל טוב, החוכמה היא לדעת ליישם את זה הרבה שנים קדימה".
המשך הכתבה מתפרסם במגזין "סגנון" האחרון
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם