שוב היא: איך ליהיא גרינר מצליחה להישאר בעניינים?
כך הפך הכלום לסלב: ליהיא גרינר, פליטת "האח הגדול", שינתה את חוקי הסלבס בארץ. גם אם אתם לא יודעים לשיר, לשחק ולא עשיתם שום דבר מעניין בחיים שלכם- תוכלו להיות מפורסמים
נכון לרגע כתיבת שורות אלה, ליהיא גרינר בדיאטה. מדובר בדיאטה בת 48 שעות, שבמסגרתה עליה לשתות בכל יום כמה בקבוקי ליטר וחצי עם משקה סמיך בצבע צהוב-עמבה כדי להוריד שישה קילוגרמים שנוספו לה, לטענתה, עקב היותה מאוהבת בדוגמן יוסי צבר. הטור הזה אמור להתפרסם בעוד משהו כמו שבועיים. עד אז, גרינר כבר תהיה הרבה אחרי הדיאטה, ואולי גם, חס ושלום, אחרי ההתאהבות, כך שהמידע הנ"ל למעשה חסר כל משמעות, נכון ליום פרסומו. לכאורה, הרבה יותר הגיוני היה להתעלם ממנו, או, לכל היותר, להביאו כהערת אגב בהמשך, אחרי סקירת נקודות הציון הבולטות בקריירה של גרינר. מצד שני, סיפור ההצלחה הזה ממילא לא קשור לשום דבר שמזכיר משמעות, הגיון ונקודות ציון בולטות בקריירה, כך שזה לא באמת משנה.
גרינר בלבלה את חוקי תעשיית הבידור הישראלית בדיוק כפי שבלבלה אז, בבית "האח הגדול", את עתי שולברג. גם התעשייה, כמוהו, לא עשתה את הצעד הראשון אליה. גרינר הסתערה עליה בדרך שבה הסתערה על עתי: במלוא העוצמה, בלי לראות בעיניים ובלי לקחת בחשבון עניינים זוטרים כמו פגיעה בכבוד העצמי. היא הגיעה לכל השקה, נעמדה מול כל מצלמה, אמרה לכל כתב בידור את כל מה שצריך להגיד לכתבי בידור כדי לתפוס כותרת, ומהר מאוד גרמה לכולנו להבין מיהי באמת המנצחת הגדולה בעונה השלישית של "האח" ולשכוח מהבחור הרמת גני שגרף את רוב הסמסים בגמר הנשכח ההוא (כן, זה קרה השנה, ב-26 במרץ, ולמנצח קראו ג'קי מנחם) וחשב, לתומו, שעם ישראל בחר בו כמנהיג. הוא לא שיער שהעם הזה, שהיה בכיסו לאורך העונה, יבגוד בו כל כך מהר עם הבלונדינית הקולנית וחסרת הבושה מאמריקה.
גרינר היא, כמובן, לא הדמות המפורסמת הראשונה בארץ שמסמלת שטחיות וריקנות, אבל היא כן הראשונה שעושה את זה בלי שום ניסיון למכור סיפור כיסוי. הידיעות אודותיה אף פעם לא מספרות שהיא שוקלת ללמוד משחק, לדוגמה, או אוספת חומרים לאלבום בכורה, או משיקה קולקציית מכנסונים לנשים הרות. לרוב, הן רק מתעדות אותה רוכשת משהו (בהנחת סלב), או מקבלת משהו בחינם, או עוזרת למישהו למכור משהו בתמורה למשהו. הסיפור שלה פורם באופן סופי את הקשר הרופף שעוד נותר כאן בין המילה "סלב" לדברים כמו עשייה, כישרון ומראה חיצוני. גרינר לא עושה כלום, לא גילתה עד כה שום כישרון בשום דבר ו... טוב, יופי זה עניין של טעם – ובכל זאת, היא סלב. לגמרי סלב. לפחות במובן הזה, גם את עתי שולברג היא ניצחה. הוא אמנם השליך אותה מעליו, אבל בעוד שהוא נאלץ להכניס את איגי וקסמן להריון כדי להישאר בתודעה, כל מה שהיא הייתה צריכה לעשות לטובת העניין זה לחייך למצלמות, ללכלך על עתי ו/או על איגי (אחת התגובות שלה להיריון הייתה: "היא כבר בת 40, הגיע הזמן"), לקבל משהו בחינם ולחזור הביתה, לזרועותיו של דוגמן שרירי.
העובדה שגרינר היא סלב בלי תיק, מפורסמת נטו, הופכת אותה למודל רע לחיקוי. כל עוד זה הסתכם בחיקוי במובן של חקיינות, כמו ההוא מ"ארץ נהדרת" שהשריש את הפרייז "איט'ס נוט אוקיי, יו גאיז!", אפשר היה לחיות עם זה בשלום, אבל העובדה שגרינר עדיין בכותרות, עשויה בהחלט להביא לכך שיותר ויותר ילדות ירצו לחקות אותה באמת - כלומר, לא להיות מוכשרות במיוחד, מענייניות במיוחד, מצחיקות במיוחד, חכמות במיוחד או כל דבר אחר שכולל את המילה "מיוחד". גרינר, מצדה, לא רק מודה בכך שאין לה עניין בשום דבר פרט לפאן ולהשקות, אלא גם מוכיחה, באופן חד משמעי, שגם ככה אפשר להיות סלב. איש לא יופתע אם יתברר כי במציאות החדשה הזאת, שגרינר יצרה פה השנה, פחות נערות מבקשות מהוריהן להירשם לחוג ציור, בלט ודרמה, ויותר נערות מסגלות לעצמן חיוכים מעושים, דרכי התנסחות עילגות בעברית-אמריקאית וטעם זול באופנה. אבל זה כן אמור לגרום לנו, המסקרים אותה כאחוזי אמוק, ולכם, הרוצים עוד ועוד מזה, לעצור רגע כדי לנסות להבין מה קורה פה ואיך, פור גוד'ס פאקינג סייק, אנחנו עוברים על זה כל כך בשקט.
קשה להגיד שהרומן בין ליהיא גרינר ליצרני ולצרכני הבידור בארץ החל במבט ראשון. אחרי הכל, עד שאבירם בן שושן, ארוסה לשעבר, הוטס לכאן מארצות הברית, נכנס לבית "האח הגדול" ושחרר את נצרתה, היא עדיין
הדוגמה האחרונה לכך הייתה כישלון הריאליטי של ערוץ 10, "הדור הבא – 24/7", שהתכתב, לפחות ברמה האסתטית, עם מוצרי טלוויזיה מצליחים בארצות הברית, אבל כאן לא הצליח לעורר מספיק עניין. אותו דבר, פחות או יותר, אפשר להגיד גם על כישלון הריאליטי של "רשת", "מפרץ האהבה" ועל האדישות היחסית שבה התקבלה כאן אחת מסדרות הריאליטי המצליחות ביותר בארצות הברית – "הרווק". בכלל, צעירים יפים ויפות, או נקיים ונקיות, לא תמיד עושים עלינו רושם. עובדה: באף אחת מהעונות של "האח הגדול", "הישרדות" ו"כוכב נולד" הזוכה לא היה המתמודד/ת הכי חתיך. הבדלי המנטאליות בינינו לבין האמריקאים מביאים לכך שאנחנו מתחברים יותר, כנראה, לאנדר-דוגים כמו ג'קי מנחם, יוסי בובליל ויניב רוחן, מאשר לבובות שעווה כמו איתן אורבך, גיא גיאור ושונית פרג'י.
ארצות הברית הטראשית של אמריקה היא אמנם חלק בלתי נפרד מדמותה של גרינר, אבל, להבדיל מתוכניות הריאליטי שניסו לגרום לנו להרגיש שאנחנו באל.איי, היא דיברה אלינו בשפה ישראלית לגמרי - כלומר, התחצפה, צעקה, הסתחבקה והקפידה לא לצאת פראיירית. בראיון שנתנה לאתר הרכילות האמריקאי הפופולארי TMZ, היא טענה שמכנים אותה פה "סנוקי הישראלית", על שם הבימבו האיטלקייה מ"ג'רזי שור", שנוטה להשתכר, להתפשט בברים, לצרוח ולבכות, אבל האמת היא שגם אחרי שמונה צ'ייסרים של שנאפס (המשקה החביב עליה), גרינר תדע, ברוב עורמתה הישראלית, מה להגיד ומה לעשות כדי לצאת מזה, לכל הפחות, אהבלה במידה נסבלת. בכלל, היא לא עד כדי כך קלולסית כפי שאולי נדמה. היא מבינה היטב מה עובר ומה פחות עובר בארץ, ומיטיבה למתוח את הגבולות רק במקומות האפשריים.
לכן, על אף שהתרבות האמריקאית שגרינר מייצגת לא ממש מתאימה לאזורנו, היא עצמה, כבודדת, הצליחה להיטמע כאן, בדומה לחברים אמריקאים אחרים שלנו, כמו למשל קרוליין לנגפורד, ג'וזי כץ, סוזי מילר, טל ברודי ודייויד בלאט. להבדיל מכל אלה, לגרינר אין שום דבר להציע לנו פרט לחיוכים מזויפים וברבורי סרק, אבל, למרבה מזלה, זה מסתדר מצוין עם הריקנות המאפיינת את הימים שאנחנו חיים בהם.
אין בקביעה שליהיא גרינר היתה הדמות הבולטת ביותר בבידור הישראלי בשנת 2011
משום הצדעה לסיפור הצלחתה, או אפילו הכרה בו. היא נועדה רק להצביע עליו. וכן, יש פה סיפור הצלחה. לא בדיוק מהסוג הסינדרלי, אבל דומה. גרינר היא אחותה המודרנית והטראשית של בת הטוחן, הטווה פרסום והצלחה מערימות של כלום. היא לא עושה את זה לבד, כמובן. גם לה יש כל מיני עוץ לי גוץ ליים בדמות יועצים, יחצ"נים, מנהלים, חברים מגניבים מהמדיה וכו'. אם יום אחד לכל אלה יימאס ממנה, היא תיעלם כלעומת שבאה, אבל ליתר ביטחון כדאי לקחת בחשבון גם את האפשרות שזה לא ייקרה, ושזהו, נתקענו עם הדבר הזה לנצח.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם