קורא לך, אימא: ראיון עם מרינה קבישר
אחרי שהייתה גיבורת ריאליטי והוכתרה כתחת של המדינה, מרינה קבישר שינתה פאזה: עכשיו היא אשה נשואה, אם היסטרית לתינוקת ותלמידה מסורה בשיעורי יהדות. ואם זה לא מספיק, היא גם קיבלה ג'וב בתוכנית של החבר הטוב, אייל גולן
שלושה שבועות אחרי הלידה החלה קבישר, השורדת הלוהטת של הקאריביים, להצטלם לעונה השנייה של "אייל גולן קורא לך" בערוץ 24, שעלתה לאוויר השבוע. "אלה ימי צילום מאוד קשים ומתישים. היה לי יום צילום משמונה בבוקר עד 12 בלילה, אבל אני, אייל וחיים רביבו עדיין מוצאים את הזמן להיקרע מצחוק".
מתי הכרת את אייל?
"הכרנו באילת לפני כמה שנים דרך חברים משותפים, ומאז נהיינו חברים טובים, מדברים בטלפון, נפגשים. הוא אחד האנשים שאני הכי אוהבת ושהכי מצחיקים אותי. לפני שהכרתי אותו היו לי כל מיני דיעות קדומות עליו, אבל ברגע שהכרנו אמרתי לו שאני כל כך שמחה שהוא חלק מהחיים שלי".
בסוף יום צילומים חוזרת קבישר הביתה לבתה הקטנה. "כשאני חוזרת הביתה מצילומים, אני מרגישה כאילו שלא ראיתי את התינוקת שלי חודש. לא דמיינתי שאתרגש ממנה ככה, שאתגעגע אליה כל כך".
לא הרגשת נקיפות מצפון לעזוב תינוקת כל כך קטנה בבית?
"אני חושבת שהטלפון הזה של אייל הציל אותי מדיכאון שאחרי לידה. אחרת לא הייתי במצב טוב. בשנייה שאני מסופקת וטוב לי, גם לילדה שלי יהיה טוב. האמהות שלי הרבה יותר טובה וכיפית ברגע שאני לא יושבת בבית מתוסכלת. אחרי הלידה נהייתי מאוד רגישה, מצאתי עצמי כל הזמן בוכה מדברים שקודם לא הייתי בוכה מהם. הפחד שלי היה שאבטל את עצמי אחרי הלידה, ואני לא בנויה לזה. אני חייבת ישר לחזור לעבוד, להיות פעילה, יעילה, פרודוקטיבית. הקריירה, הזוגיות, האמהות, הכל אצלי באותו מפלס, וברגע שיודעים לתמרן ביניהם, זו הנוסחה המנצחת".
מי שומר על הילדה כשאת בצילומים?
"יש משמרות, כולם עוזרים. אמא שלי, אחותי, דודים, דודות, אבל רוב הזמן היא עם בעלי. אם יקיר לא היה נותן לי את האור הירוק של 'תעשי את זה, זה יהיה טוב לכולנו', לא הייתי עושה את זה. יקיר לימד אותי כל מה שאני יודעת - לחתל, לנקות לה את הטבור, איך מכינים בקבוק. אם הייתה תחרות אב השנה, הוא היה זוכה".
קבישר, 28, שפרצה לתודעה לפני כחמש שנים בעונה הראשונה של "הישרדות", הספיקה מאז להיות חתומה על חוזה טאלנט בערוץ 10; לעשות מחזמר לחנוכה; לככב בפרסומת למפעל הפיס ולבית ההשקעות אקסלנס נשואה; להנחות את התוכנית "תחת שמי ים התיכון" ברדיו לב המדינה יחד עם זוהר ישראל; וכמובן - גם להתחתן.
את בעלה, איש העסקים יקיר שעשוע, 40, היא הכירה כבר לפני שנים. "עבדתי במסעדת 'סיטארה' כמארחת, יקיר גר אז במתחם סי אנד סאן, והכרתי אותו ברמה של שלום-שלום, בתור קליינט של המסעדה. לפני שנתיים נפגשנו שוב, ואז התברר שהוא התגרש, נפרד גם מהחברה שהייתה לו אחרי הגירושים, וממקום של ידידות זה התפתח".
ספרי על הדייט הראשון שלכם.
"יום אחד יקיר התקשר אלי ואמר שהוא חייב לפגוש אותי. שיחקתי אותה תרבותית, אמרתי לו שאני הולכת לקונצרט עם ההורים שלי, כשזאת בעצם הייתה הופעה של משה פרץ. אחרי ההופעה נפגשנו במסעדת 'רוקה' בהרצליה, ואז הוא אומר לבעלים של המקום 'תכיר, זו אשתי לעתיד'. אמרתי לו 'וואללה, אמיץ אתה'. יקיר הציע לי נישואים פעמיים. בפעם הראשונה שלושה ימים אחרי שיצאנו לדייט הראשון, ובפעם השנייה בבית כנסת בערב ראש השנה, שנה אחרי שהכרנו".
הסכמת בשתי הפעמים?
"בשתי הפעמים אמרתי כן, אבל היה ברור בפעם הראשונה שזה ייקח קצת זמן ושזה לא יקרה מיד".
לשעשוע שני ילדים, בני 9 ו-13, מנישואיו הקודמים. "לא היה לי זמן לחשוב על זה, כי הקשר התחיל בצורה מאוד אינטנסיבית, ומההתחלה זה היה יקיר ושני הבנים", אומרת קבישר. "קיבלתי את זה אז-איז. כשמישהי נכנסת לקשר עם גבר שיש לו כבר ילדים, שיש לו כבר חבילה, זה קשה. אבל אני מאחלת לכל רווקה שלוקחת גבר עם ילדים, שתקבל ילדים כמו שאני קיבלתי".
בספטמבר האחרון התחתנו קבישר ושעשוע במגדל דוד בירושלים, בנוכחות 230 אורחים. בחלק האמנותי הופיעו ריטה ("חברה טובה מאוד של בעלי, שעשתה לנו מתנה"), שמעון בוסקילה ושירי מימון, ו"כמובן עומר אדם". וכיוון שקבישר אוהבת חאפלות, על חלקו השני
לפני חודשיים נולדה לבני הזוג, המתגוררים כיום בהרצליה פיתוח, בתם המשותפת, מיה ("שאלתי את יקיר מה הוא רוצה מתנה ליום הולדת 40, אמר בת, וקיבל בת"). את התקופה הראשונה של ההריון היא מעדיפה לשכוח. "בארבעת החודשים הראשונים הרגשתי הכי נורא. היו לי בחילות, רזיתי, לא הייתי מסוגלת לאכול. לא אהבתי את עצמי, לא אהבתי אף אחד, היה לי רע. הייתי מריחה את האדים של המקלחת, את הצנרת, היה לי קשה להתקלח. הייתי גם בן אדם קשה בתקופה הזאת, כמו איזה דיבוק שנכנס בך ואת לא יודעת מי את. אחרי ארבעה חודשים, פתאום ביום אחד התחושה השתנתה, היה מהפך. אני לא חושבת שהרגשתי כל כך יפה כמו שהרגשתי בחמשת החודשים האחרונים של ההריון. לא רציתי ללדת".
איך עברה הלידה?
"מאוד חששתי. רציתי לידה רגילה, אבל בסוף ילדתי בשבוע 41 בקיסרי, בגלל שחבל הטבור היה תפוס בכתף של הילדה. בעלי היה לידי, צילם הכל, ואם היה יכול לנתח אותי - גם היה מנתח. הייתי קצת בשוק בניתוח, קפאתי מקור, והיה מוזר שהייתי ערה, שומעת את הפרופסור צוחק עם בעלי, ולא מאמינה שאני בתהליך של לידה. שלוש שעות אחרי הניתוח קמתי מהמיטה, הלכתי לתינוקייה והבאתי משם את התינוקת שלי".
-מה הרגשת כשהחזקת אותה לראשונה?
"הייתי בשוק. פתאום את רואה את הפנים, זה הדבר שהיה בבטן, איזו חמודה, למי את דומה? את מחזיקה משהו שאת לא יודעת מה זה, וזה שלך. מה שעזר לי להתחבר לתינוקת היה שבהמלצת בעלי היקר עשיתי ביות מלא, והילדה הייתה איתי בחדר 24 שעות. אחרי ארבעה ימים מאוד קשים, עם הכאבים של הקיסרי, ההנקה, בלי שינה, הגעתי הביתה והרגשתי כמו זומבי. לא הבנתי מי אני ואיך קוראים לי".
-היום את כבר מעכלת שאת אמא?
"אני לא חושבת שאני מעכלת כמו שאני אמורה לעכל. אני מתפקדת, הכל טוב, אבל עדיין אני לא ממש מאמינה שזה שלי".
כששואלים את קבישר באיזו סיטואציה קשה יותר לשרוד, ב"הישרדות" או באמהות, היא לא מהססת לרגע. "בתור אמא, בכלל אין מה להשוות", היא חורצת. "החרדות, רק לחשוב שמישהו יתעסק איתה, מה אני אעשה לו, או מה אבא שלה יעשה לו. אני מנסה שלא להיות אמא היסטרית, אבל בהתחלה הייתי לחוצה. יקיר אמר לי 'תירגעי עם הלחץ הזה, לא יקרה כלום אם היא תבכה'. לפני שילדתי אמרו לי'חכי, לא יהיו לך חמש דקות להתקלח', ולא הבנתי אז את המשמעות של זה".
איך האמהות שינתה אותך?
"אנשים אומרים שנהייתי הרבה יותר רכה. פתאום יש לך אחריות על עוד בן אדם בעולם הזה. אני לא רוצה שלמיה תהיה סביבה הישרדותית כמו שלי הייתה. שלא תחווה קשיים כמו שאני חוויתי. אני לא גדלתי עם שקט נפשי ועם ביטחון. להורים שלי הייתה את ההישרדות של החיים שלהם. הם התחילו חיים חדשים ולא קלים כשעלו ארצה, ובזמנו לא רציתי להטריד אותם בדברים שאני רוצה שהבת שלי תטריד אותי".
עם מה הכי קשה לך באמהות?
"עם אי הוודאות של מה יהיה הלאה מבחינתה, האם אהיה אמא טובה, האם מיה תחשוב שאני אמא טובה. אני מזל בתולה, טיפוס פרפקציוניסט, וזה מתבטא גם באמהות. אני מנסה להיות האמא המושלמת, הכל צריך להיות מדויק, בזמן, ביי דה בוק, אם זה יועצים הכי טובים, הרופאים הכי טובים שיש, ואפילו ברמת הלבוש - שהגרביים שלה יתאימו למכנסיים.
איך את מסתדרת עם חוסר השינה?
"פשוט לא חושבת על זה. אני לא מבקשת יותר לישון, רוצה רק לנמנם".
למיה יש כבר מטפלת?
"יש לי מנקה שבאה כל יום. מטפלת אני מחפשת, אבל לא מוצאת. אני מאוד רוצה, אבל גם מאוד מפחדת. קשה לי עדיין לתת אותה למישהו זר".
מה לגבי מותגים? כבר פינקת את התינוקת שלך באיזה בייבי דיור?
"לא, ואין סיכוי שאקנה לה בייבי דיור, כי אני חושבת שזה הכי סמל לנובורישיות שיש. אני לא חושבת שזארה או בייבי H&M פחות טובים מדיור".
ומה לגבי עצמך?
"לי יש יופי של מנוי בזארה, בטופשופ וב-H&M. אני כן אוהבת תיק יקר ונעליים יקרות. הנה, עכשיו אני עם סלין ונעליים של כריסטיאן לובוטן".
את רואה "מעושרות"?
"אני מתה על ה'מעושרות', מתה על לאה שנירר, מתה על ניקול ראידמן, מכורה לתוכנית, אבל זה לא משהו שאני מזדהה איתו ושיש לי מכנה משותף איתו. אני רואה את זה בתור תוכנית בידורית, ולא שופטת אותן".
הן לא נראות לך מגוחכות?
"מי כמוני יודעת מה זה תוכנית ריאליטי, מה זה עריכה. אני בטוחה שאף אחת שם היא לא באמת כמו שמציגים אותה. אחרי 'הישרדות' ואחרי ששפטו אותי אנשים שלא הכירו אותי, אני לא שופטת אף אחד לפני שאני מכירה אותו".
היית מסוגלת לצאת עם מישהו שאין לו כסף?
"לא יודעת, אף פעם לא ניסיתי".
כסף זה משהו הכרחי בבחירת בני זוג?
"בטח. זה ביטחון בשבילי, אבל זה לא רק כסף. אני רוצה פרפקט בשבילי לגבי הכל - גם חכם, גם אינטליגנטי, גם שעשה צבא, גם שמרוויח טוב. מה לא בסדר בזה? כבר הפסקתי להתנצל על זה שאני בוחרת כאלה גברים שהם חלום של כל אשה".
אנחנו נפגשות בשישי בצהריים. "הייתי בסופר, הפרעת לי בקניות", היא צוחקת. "כל שישי אני מבשלת, אבל מבשלת ולא נוגעת. קשה לי לאכול את האוכל של עצמי. אני שבעה רק מלהכין. אני מכינה הכל, גם חריימה וקובה. אני גם אוהבת תבלינים. כל הבהרט, הכורכום, הזעפרן, הכמון - מה שאין בתרבות שלנו".
כשקבישר מדברת על "התרבות שלנו", היא מתכוונת לתרבות הרוסית, שממנה בחרה לברוח כשעלתה ארצה מבלרוס בגיל שש. את קשיי הקליטה היא לא שוכחת. "זו טראומה שאני סוחבת איתי", היא נזכרת. "גרתי עם ההורים בחיפה, והייתי שומעת הערות כמו 'רוסייה מסריחה', 'אתם תופסים לנו מקומות עבודה', 'תחזרו לאיפה שבאתם'. זה גרם לי לחוסר ביטחון, לבעיית זהות, התביישתי במוצא שלי, בתרבות שלי".
מכאן החל החיבור שלה למוזיקה המזרחית. "ניסיתי למחוק את המבטא הרוסי, ומוזיקה מזרחית הייתה אז בשבילי הכי ישראלי שיכול להיות. שמעתי חיים משה, יוסי עדן. כעסתי על אמא שלי, למה היא לא מכינה לי קוסקוס, חריימה ומפרום. היום יש לי רגשות אשם, אבל בגיל שש הייתי כל כך חלשה, עד שלא יכולתי לעשות משהו אחר. אני מצטערת שאני לא דוברת רוסית רהוטה, ושאני לא קוראת וכותבת ברוסית".
מי שמחזיר את קבישר לשורשים ולתרבות הרוסית הוא דווקא בעלה. "יקיר היה מאבטח אישים, וחי במוסקבה 14 שנים. הוא המזרחי במשפחה, אבל הוא 'הרוסי', ואני 'הרוסייה המזרחית'. יקיר מדבר רוסית מושלמת, מלמד אותי רוסית, ואני מלמדת אותו את הקטע המזרחי".
קבישר נראית מצוין, וקשה להאמין שזה עתה ילדה. "בהריון העליתי רק 10 ק"ג, התאמנתי עד חודש שמיני. אחרי הלידה לא עשיתי שום דיאטה, פשוט חזרתי לעבוד בטירוף".
קבישר מספרת שהיא קוראת תהילים כל יום כבר שנה וחצי, מדליקה נרות כל שישי, וגם "הולכת לבית כנסת כשמסתדר לי, עושה שיעורי יהדות פעם בשבוע עם דבורה גערליצקי, אשתו של הרב מענדי גערליצקי, וזה מאוד עושה לי טוב. היא מלמדת אותי שמירת נידה, קידוש של יום שישי, ל"ט מלאכות שבת, ואני מקפידה על מה שמתאים לי להקפיד".
על נידה את מקפידה?
"אני שוקלת אולי לשמור נידה, כי בסופו של דבר זה יכול לעשות מאוד טוב למשפחתיות".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם