סימון משמיים: מה עושה ברי סימון ב"אח הגדול"?
לא, ברי סימון היא לא תוצאה של ניסוי גנטי במכון ויצמן שנועד לייצר את הדייר האולטימטיבי בבית "האח הגדול". היא באמת התחתנה בגיל 15, הייתה רקדנית הבטן הכי שאפה באייטיז, התחרדה, החזירה אלפים בתשובה והסכימה לעלות על הלימוזינה לנווה אילן. לא מאמינים? תשאלו את אלוהים
בהחלט יכול להיות שמדובר בעוד סימפטום להקצנה הדתית של החברה הישראלית, עליה שומעים וקוראים תדיר בחודשיים האחרונים, אבל בואו לא ניקח את עצמנו יותר מדי ברצינות: כנראה שפשוט מדובר בדמות הכי מעניינת העונה.
ברי סימון, סוג של סלב בשנות השמונים, היא האישה החרדית הראשונה שנכנסה לבית "האח הגדול". ההקדמה לכניסתה היתה אשר סימוני - פקיד הדואר הדתי מהעונה הראשונה - ובהמשך הגיעו מנחם בן (שטוען שהוא המשיח) ויורם כהן, מתנחל היפי שזכור בעיקר מהמריבות שלו עם פרידה סביב הכנסת התנ"ך לשירותים. אישה דתייה, בכל אופן, עדיין לא נכנסה לבית, בטח שלא חרדית - ויש כבר מי שמסמן את סימון כפיבוריטית למיליון. זה לא יהיה ממש מפתיע, אגב, אם התחזית הזו תתממש. לברי יש את כל המרכיבים הדרושים כדי להפוך לווינרית של העונה: עממיות, אנדרדוגית, סיפור חיים מסעיר, יחסים לא פתורים עם אבא'לה שבשמיים וסטיילינג מובחן (אם כי שנוי במחלוקת).
עובדה: פחות משבוע בתוך הבית המפורסם במדינה, וסימון כבר הספיקה להשתלט על המטבח של "האח הגדול", השליטה את טרור ההפרדה הבשרית-חלבית-פרווה הידועה והמעיקה והצהירה שתעדיף לשלוח את ילדיה להתחנך אצל קתולים מאשר אצל ליטאים (כולל, על פי החשד, יריקה). מי אמר הגרסה החרדית לפרידה הכט ולא קיבל?
הביוגרפיה הלוהטת של ברוריה בן סימון, הרבנית ברי סימון בשבילכם, מתחילה בחיפה. ברי נולדה ב-1959 להורים יוצאי מרוקו, אחת מתשעה אחים. בהרצאות שלה בסמינרים חרדיים של החזרה בתשובה היא נהגה לספר שכבר בהריון התלוננה אמה שהיא בעטה הכי חזק מבין שמונת אחיה. "הייתי רקדנית מהבטן", נהגה לומר. ואולם, בחיפה לא היה מי שידחוף את הרקדנית המוכשרת. המצב הכלכלי של משפחתה היה בכי רע, והתמקצעות במחול לא באה בחשבון. מה גם שההורים המסורתיים לא התלהבו, בלשון המעטה, מהענטוזים של ברי לצלילי המוזיקה שהכירה מהסרטים הערביים ואסרו עליה לרקוד. רק אחיה, מאיר, עודד אותה לטפח את הכישרון, לדבריה.
בגיל 15, כשהייתה עוד ילדה בעצמה, כבר היתה אימא. הנישואים ההם לא צלחו, אבל ברי - שבנתה לעצמה תדמית של מעין אליזבת' טיילור מרוקאית, רק עם כיסוי ראש וחיבה למוזיקה מסולסלת - ניסתה את מזלה עם מוסד הנישואים עוד שש פעמים אחר כך, אבל עושה רושם שהזוגיות הנוכחית עם איש הסאונד והמורה (החילוני, אגב) יוסי זהר, טפו טפו טפו, מחזיקה מעמד.
בכל אופן, אחרי שחזרה לבית ההורים בחיפה, במצב כלכלי קשה ועם ילד לגדל, עבדה ברי, בין השאר, בניקוי בתים ומשרדים. משלח היד המבאס לא הרחיק את ברי מהריקוד. לטענתה, אחת התנועות שעשתה, במקרה, בזמן הניקיונות, משכה את תשומת לבו של איש פרסום מצליח שגר באחד הבתים בו עבדה, והוא זיהה הכריז מייד: "אני אעשה אותך כוכבת גדולה".
מאותו רגע, נסיקתה היתה מהירה. אחרי לא יותר משתיים-שלוש הופעות שסידר לה אותו
עם הזמן, סימון הפכה לרקדנית הכי מצליחה ומפורסמת בישראל. משהו כמו אנה ארונוב, פלוס ענטוזים ומינוס הפאסון הרוסי. בשלב מסוים, זאב רווח זיהה את הכריזמה ברקדנית, החליט לתרגם אותה למסך הגדול, ולקח אותה לסרט "טיפת מזל", שם כיכבה לצדו בתור אמא של זהבה בן. סימון גם נענעה את יתרונותיה באחת מיצירות המופת של אותה תקופה - "תלווה לי את אשתך". רווח סיפר כי אחד היתרונות הגדולים של סימון היה שהיא לא היתה "שמנמנה כזאת", כמו כל רקדניות הבטן המצריות. ואכן, בניגוד לרקדניות הבטן הכעורות שעליהן גדלה, סימון היתה מה שקוראים הטוקבקיסטים של הכתבות על "האח הגדול", כוסית.
לדבריה, גם כשגברברים אמידים עמדו מולה עם סטיפות ביד, היא שמרה על העקרונות המסורתיים המרוקאים, ולא נתנה לאף אחד לגעת, או להתקרב יותר מדי. את השטרות היה צריך רק "לפזר" מעליה, ולא "לדחוף" לתחתון המוזהב, כנהוג אצל חשפניות.
בשיא ההצלחה האדירה ההיא, כשסימון הייתה לא רק אייקון תרבותי אלא גם אושיית רכילות לוהטת, היא נתנה צ'אנס נוסף למוסד הנישואים, כשהתחתנה עם מוטי טולדנו - ספר ממיאמי שחזר לישראל. בשלב זה, היא הפסיקה להופיע, התחילה לנהל את המספרה שלו, ובהמשך, בעקבותיו, חזרה בתשובה. טולדנו, שחזר בתשובה בעצמו, הפחיד אותה עם תיאורי הלבה הרותחת בגיהנום, שמחכה למי שבילתה את רוב חייה חצי עירומה, משוחה בשמנים ומזיזה את מותניה מצד לצד בקצב הדרבוקה. בתגובה לכך, ברי התחרדה לגמרי, לקחה את התשובה לנקסט לבל והשתמשה בכריזמה ההיא, שהפנטה את השגרירים ואת זאב רווח, כדי להחזיר בתשובה נשים תוהות ותועות כמוה.
גם באודישנים ל"האח הגדול" היא דאגה לציין שהיא סמל חרדי מיסיונרי. לטענתה, היא החזירה אלפים בתשובה. בהפסקות שבין המיסיונים, הספיקה ברי להקים בית בבני ברק החרדית - לא ממש רחוק מהמועדונים והמסיבות של תל אביב, אבל הכי רחוק שאפשר - ולפתוח סלון כלות עם עיצובים צנועים, פרי ידה. מפה לשם, ובשל האיום בעונש "כרת" שההלכה היהודית אוהבת לנופף בו, הפסיקה לרקוד באופן סופי.
כבר ראיתם - טוב, 50 אחוז מכם ראו - את ברי מוחה דמעה בסרטון תעודת הזהות שלה בפרק הבכורה, על קריירת הריקוד שזנחה לטובת מקום ליד שרה אמנו בגן עדן. גם בסרט הסטודנטים הקצר שנעשה על חייה בשנת 2000, "לשבור את הגוף" (רננית פרשני, בי"ס "מעלה"), היא סיפרה על הגעגוע לריקוד: "אני כל הזמן עצובה", אמרה , "רק כשאני רוקדת אני שמחה".
מדכא ? עצוב? קורע לב? ובכן, לא עד כדי כך. ברי סימון אמנם כבר לא מוזמנת לאירועים פורמאליים כדי לשקשק את הבונבון שלה מול גברים ישראליים מיוזעים ומיוחמים, אבל בערבי נשים היא עדיין נותנת, פה ושם, בנענוע. היא לא עושה את זה יותר מדי, שכן נשים זה לא בדיוק קהל היעד של הסוג הזה של אמנות המחול, אבל זה עדיין הרבה יותר ממה שהרשתה לעצמה לעשות בעבר. בשנים הראשונות שאחרי חזרתה בתשובה, היא זנחה את הריקוד כליל, אבל עם מות אחיה, לפני שלוש שנים וחצי, חל בה שינוי גדול: האבל הביא עמו ספקות, וגם חשבון פתוח עם אלוהים.
בניגוד לקשרי הנישואים שלה, הקשר של ברי עם בורא עולם נותר יציב למדי רוב הזמן - כלומר, מאז שחזרה בתשובה לפני 20 שנה ועד שהגיעו הרהורי הכפירה בעקבות אובדן אחיה - ועדיין, נראה שגם כשמדובר ביחסים עם אלוהים, ברי היא לא ממש טיפוס של מחויבות לטווח ארוך. בינתיים, בכל אופן, היא עזבה את בני ברק וחזרה לצפון. לטענתה, גם במגזר החרדי, שהיה אמור למלא את הריק שהותירה בה הפרישה מריקוד, לא קיבלו אותה בזרועות פתוחות, וגם בו היא ראתה הרבה שקר.
לפני כחצי שנה, היא התראיינה לתוכנית "פנים אמיתיות" בערוץ 10 וסיפרה על מחשבותיה לזנוח את חיי הדת. לנוכח הדברים שסיפרה שם, היא בכלל לא בטוחה שתישאר חרדית עוד חמש שנים, היא לא מתה על כיסוי הראש והיא לא מוכנה להתחייב שתשאיר אותו. מזל שלרוב החרדים אין טלוויזיה (או, לפחות, את האומץ להודות שהם צופים בה). דווקא קהל המסמסים, המורכב בחלקו העצום מחילונים גמורים, שזפזפ בדיוק כשנישקה את המזוזה בכניסה לבית "האח הגדול", קיבל אותה יפה. אולי, בעזרת השם, הוא גם יפנק אותה במיליון.
ובכל זאת, אי אפשר להימנע מלשאול בשביל מה, פור גוד'ס סייק, היא צריכה את זה. מה יש לאישה חרדית, סבתא בת 52, לחפש בריאליטי בפריים טיים של ערוץ 2? הביוגרפיה ההפכפכה שלה לא ממש עוזרת לפתור את התעלומה. אם היא תשרוד את ההדחות, היא אולי תצא מהבית חילונית וליברלית כסער סקלי ה"רדיקלי". בינתיים, היא יושבת על טיקט החרדית הראשונה ב"האח הגדול", והכינוי "הרבנית", שדבק בה במהלך שנות החזרה בתשובה, מחזק את הסטאטוס החדש שלה - המאמא של העונה הרביעית של "האח הגדול".
בכלל, יש המון מרכיבים מעניינים בעונה הזאת, שנראית כמו מצעד הקריקטורות של החברה הישראלית, אבל כמו שזה נראה כרגע, מעניין מכולם הוא המסע שעשתה ברי סימון מחיפה, דרך המועדונים והמסיבות בתל אביב, בתי הכנסת ורחובותיה החרדיים של בני ברק, ועד לגריל הסמסים במדורת השבט, "האח הגדול".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם