הדודאית: ראיון עם אתי דודאי
תביעות, חובות, עיקולים? "הייתי כל כך תמימה אחרי הגירושים. בסופו של דבר אני פה הקורבן". ניקול, לאה, טלי? "זו חבורה מאולצת. נפגשנו בעל כורחנו". נקניקיות , התקרצצות באוהל, מרק בצל משקית? "הוצגתי כקמצנית ונדחפת, אבל אני הכי לא". אתי דודאי, המעושרת הכי מושמצת, יוצאת למתקפה חזיתית
באחד הפרקים האחרונים של "מעושרות" היה קטע מעניין במיוחד. אתי דודאי לקחה את חברותיה (וגם את המחזר הנמרץ) לבית ילדותה בשכונת נחלאות בירושלים, ושם סיפרה על השריפה שפרצה בבית כשהייתה בת שמונה. זה היה בשנת 63', סיפרה, בעוד הכיתוב "אתי דודאי, 53", מתנוסס כרגיל מתחת לפניה. תעשו את החשבון בעצמכם. "ההפקה פשוט טעתה", אומרת דודאי השבוע. "יכול להיות שהתבלבלו בגיל שלי, אני לא יודעת. אני אפילו לא יודעת מה הגיל האמיתי של ניקול, זה אחד הסודות הגדולים".
בינתיים דודאי כבר קראה ושמעה על עצמה הכל, ולראיה היא מגישה למראיינת תה עם חלב וקערת עוגיות ביס, בניסיון מתון לשקם את תדמית המארחת הזרקנית שיצאה לה בתוכנית. "שלא תגידי שאני קמצנית, הפעם אין נקניקיות".
בואי באמת נדבר רגע על הנקניקיות.
"הוצגתי כקמצנית אבל אני הכי לא. האמת היא שהייתי אמורה להכין פויקה, סיר כבד מפלדה עם כל טוב, ולא יכולתי באותו יום, כי הייתה לי ישיבת דירקטוריון. אבל בגלל שהצילומים כבר נסגרו ליום הספציפי הזה, אז זה מה שהוגש. החברים שלי מכירים אותי ויודעים שאני לא קמצנית. חברה שלי אמרה לי באותו שבוע, 'תקשיבי, יש פרומו ואת תיפגעי'. כשהיא אמרה לי שהפרומו הוא על נקניקיות, התפוצצתי מצחוק. חברים שלי כל כך נפגעו בשבילי".
ומה עם האוהל של גלעד שליט? למה הגעת בלי שהוזמנת?
"הוצגתי כנדחפת, אבל מהבוקר הייתי בירושלים בפגישות, אז ההפקה הזמינה אותי לבוא בשעה ארבע לאוהל של גלעד שליט ומשם להמשיך לצילומים ולהציג את נחלאות, המקום שבו גדלתי. נורא פשוט. לא תי אר לעצמי שאני אקבל כזאת שטיפה מניקול. מה, אני באה לקחת לה את הקרדיט? איך אני יכולה לבוא למקום בלי שהוזמנתי ולדעת באיזו שעה הם שם? נראה לך שאגיע למקום בלי שיזמינו אותי? אני עד כדי כך עלובה? וניקול ידעה לאורך כל הדרך את האמת. ניקול אפילו מאחורי המצלמות אמרה לי שהיא יודעת שאני מארחת נפלאה כשהיא הוזמנה אלי לצ'ולנט, אבל מצד שני היא תוקעת מול המצלמות את ההצגות שלה".
היא כעסה מאוד על שלא השתתפת בתרומת הפסל.
"זה נשמע הגיוני שבגלל שלא השתתפתי צריך לעשות כזאת סצנה? אני גם לא הייתי היחידה שלא תרמה, אני הייתי היחידה שפשוט אמרה את האמת. לאה לא השתתפה בתרומה הזאת, למה ניקול לא עשתה לה סצנה? ענבר גם לא השתתפה, גם דפנה לא, הרי התרומה כאילו הייתה מטעמה אבל תכל'ס היא לא השתתפה, אז למה היא התנגחה רק בי? כנראה שאיימתי על מקומה, כנראה שהיא חששה שאני אגנוב לה את ההצגה. זו גם הסיבה שכשהציעו לי להשתתף בעונה השנייה של'מעושרות', סירבתי. הספיקה לי החשיפה. אני רק רוצה שיניחו לי".
דודאי לא נולדה מעושרת. היא גדלה במשפחה ירושלמית בת שמונה נפשות מהמעמד הבינוני מינוס, וכבר בגיל שמונה נאלצה להתמודד עם מותו של אביה בשריפה. "אבי קם לפנות בוקר להדליק את האח שמחממת את המים החמים, כי אז היו מתקלחים פעם בשבוע, זה היה סיפור לחמם את המים, ווילון שהיה בסמוך נדלק. אני התעוררתי, ראיתי את האש משתקפת, הבנתי שקורה משהו, אבל נרדמתי בחזרה. זה היה סוג של הדחקה, הגנה. אבי ניסה לכבות את השריפה, השכנים עזרו לאמי לצאת וכל אחד הצליח להימלט בדרכו שלו, חוץ מאבי. אני התעוררתי מהעשן שחנק אותי, וידעתי בדיוק מה אני הולכת לעשות: יצאתי ופשוט קפצתי מחלון הקומה השנייה. נפלתי על הרגליים והיה לי קשה ללכת, אז זחלתי ולמזלי לא נפגעתי. השכנים טענו שראו מלאכים שמורידים אותי, הם נדהמו לראות ילדה בת שמונה פשוט קופצת ולא צועקת, בוכה ונבהלת".
בדיעבד , איך השפיעה עלייך השריפה הזאת?
"החיים שלי מאז השתנו ב-180 מעלות. עד אותו יום הייתי הבת המועדפת, אבי הפלה מאוד ביני לבין האחים, כי הוא חשב שזה רק טבעי שאחרי חמישה בנים, כשמגיעה בת צריך להתייחס אליה כמו למלכה. הייתי מאד מיוחדת בעיניו, תלמידה מבריקה ומוכשרת בכל מה שנגעתי בו, מה שגרם לאחיי קינאה מובנת, שעד היום הם לא מצליחים להתגבר עליה, מה שלא מובן. האמת היא שהגעתי לגמרי בטעות לעולם, כי אמא שלי כבר סגרה את הבסטה, היא קשרה את החצוצרות ובכל זאת נכנסה להריון, וכשרצתה לעשות הפלה כבר היה מאוחר מדי. אבל מאז מותו של אבי קיבלתי חמישה אחים-אבות מאוד רודנים ומאוד משפילים, שפשוט התנקמו
היום את לא בקשר עם אחייך?
"ממש לא. ניסינו אבל זה לא צלח. גם אמי נפטרה בגיל צעיר, וכל החגים היו לי תמיד מאוד קשים. תמיד בלעתי צפרדעים והתכופפתי כדי לנסות להסתדר איתם, רציתי נורא שלילדים שלי תהיה משפחה, אבל זה לא עבד. את יודעת איך הם השפילו אותי וירדו עלי? הפכתי ממלכה ללכלוכית".
את מרגישה את ההשפעות של הילדות הזו גם היום?
"עברתי לשליטתם של חמישה אחים שאין להם שום מושג מה זה להיות אבא. הם ריסקו לי את הביטחון וסירסו כל חלקה טובה בי, עד שהאמנתי שאני פשוט טיפשה, גם 40 שנה קדימה. ההרגשה הזו לא הרפתה ממני עד שבגיל 45 התחלתי ללמוד במכון אדלר ורכשתי שם מספיק ידע כדי להיות מודעת לעצמי. גיליתי שאני חכמה, וחזרתי להיות אותה ילדה מלאת ביטחון עצמי שהייתי לפני השריפה. בגלל זה אני אדם מאוד מיוחד: אני חצי אישה וחצי ילדה, כי באיזשהו מקום אני מפצה את עצמי על חסכים מהעבר ורוצה לשחזר את תקופת הילדות כפי שהייתה צריכה להיות. זהו ניסיון שלי להנציח את הילדה האהובה שהייתי לפני גיל שמונה".
דודאי גרושה פעמיים, אם לשלושה (יעלי מנישואיה הראשונים, ודנה וגאי מהשניים) וסבתא לשני נכדים. לבעלה הראשון נישאה מיד לאחר שהשתחררה מהצבא. "היה לי מאוד קשה עם אמא שלי, שחנקה אותי באהבה אובססיבית. אחרי תשע שנים התגרשתי, ואז הכרתי את דודי, שעסק ביזמות של פרויקטים, בעיקר בחו"ל, והתחתנתי פעם שנייה. התחלנו מאפס, בנינו הכל ביחד עם העצות והקשרים שלי והראש החריף והמבריק שלו. אבל הנישואים איתו היו קשים, פשוט לא הלך טוב, החיבור בינינו, וב-2008 התגרשנו".
ואת קיבלת את הבית.
"התחלקנו חצי-חצי. אני נשארתי עם הבית והוא לקח את כל ההון והחשבונות, שהם שווי ערך למחיר הבית. לי ולדודי היה הסכם ממון, ובהסכם הממון הוא נתן הכל לי, שזה חסר תקדים ומתוך אהבה גדולה אלי. אבל כשהתגרשנו עמדתי על כך שנתחלק בכל חצי-חצי. הוא ידע שאני לא חזירה ושלא אקח באמת על פי מה שחתמנו בהסכם, זו הייתה רק מחווה יפה שלא ניצלתי".
אז איך את מחזיקה בית כזה, עם הוצאות אסטרונומיות, אם את לא עובדת וקיבלת רק את הרכוש? מנין הכסף?
"שאלה מצוינת. דודי דאג שאקבל כסף לתחזק את עצמי. הוא גם העביר לבן שלנו מניות של חברה לאנרגיה סולארית, וגם מהתגמולים אנחנו יכולים לחיות יופי".
הייתה שמועה שילדייך כעסו עלייך על פירוק המשפחה.
"אני מצטערת לאכזב את כולם, אבל הגירושים היו יפים. כנראה שניקול מסתובבת במסדרונות המתאימים בניסיון להכפיש אותי, כי הילדים שלי כל כך תמכו בי. אני לא התגרשתי עד שהילדים שלי נתנו לי את האישור והאור הירוק שזה בסדר מבחינתם. איפה יש אמא כזאת? הילדים שלי בקשר נפלא עם האבא, אני בקשר נפלא עם האבא, כולנו אנשים טובים שלא מחפשים מריבות, רק תנו לנו לחיות בשקט".
בתחקיר שפורסם לפני כחודש נטען כי לדודאי חובות בהוצאה לפועל, צו עיקול על אחוזתה ועל אחד מחשבונות הבנק שלה וכן כי בימים אלה מתנהלות נגדה מספר תביעות כספיות, מצד עורך דינה לשעבר, רואה החשבון שלה ועובד זר. עוד נחשף כי בית המשפט המחוזי הטיל איסור דיספוזיציה על נכסיה, כך שלא תוכל להעבירם לגורם אחר, וכן כי במסגרת הליכים משפטיים אחרים שניהלו הרשויות נגד דודאי, הטילו אנשי מס הכנסה ספק בחוקיות הסכם הגירושים בין בני הזוג דודאי. לטענת רשויות המס, נכסיו של בעלה לשעבר שנצברו במהלך חייו מצויים בידי אתי דודאי, ועולה החשש שדודאי תנסה למכור את הנכסים או את חלקם ובכך יושלם מהלך הברחת הנכסים של בעלה לשעבר.
"הבית על שמי ואין לי עליו עיקולים, ומי שלא מאמין - שיוציא נסח טאבו", אומרת דודאי. "אני לא יכולה לדבר בשם בעלי, אבל אני יצאתי נקייה מפה, בלי שום חובות. יצאתי מתוך בועה של נישואים, שבמהלכם לא הכרתי את כל העולם הזה של משפטים ותביעות, כי בעלי טיפל בזה. לא ידעתי שזה כזה ג'ונגל, הייתי כל כך תמימה, ורק אחרי הגירושים התחלתי להרגיש שאני בתוך בריכת פירנאות, שרואים בי טרף קל ורק רוצים לנגוס ממני, אישה עם בית כזה לבדה. כל אחד מבקש ממני סכומי עתק, אבל הם לא יכולים לעקל אצלי שום דבר. בשביל זה הם צריכים להוכיח שזה שייך לאקס שלי, אבל זה שייך לי, זה על שמי, ולי אין חובות למס הכנסה. הם כועסים על דודי ובסופו של דבר אני פה הקורבן".
ובכל זאת, עכשיו את מחפשת רוכש לאחוזה הזאת. פורסם שמס הכנסה הטיל עלייך איסור למכור את הבית.
"מה פתאום? איזה שטויות. נכון שאני יכולה למכור את הבית, כי אני רוצה לעבור לתל אביב, ואיכשהו נתקעתי פה בסביון. אני פשוט צריכה למצוא את הקונה המתאים. הבית הזה שווה מעל מאה מיליון שקל, עשו לי עוול וכתבו שהוא שווה 42 מיליון. אם אני אמצא קונה שישלם את מה שאני רוצה אני אמכור, אקנה כמה דירות לילדים ולהשקעה, וממה שיישאר אני אקנה לעצמי, במגדלים בתל אביב".
בהזדמנות אחרת פורסם שההפקה שכרה לך מרצדס במיוחד לתוכנית.
"זה פשוט מגוחך. כמובן שהרכב הזה שלי, את יכולה לראות אותו מכאן בחנייה", היא פותחת בשלט את מסך הטלוויזיה במעגל סגור ומראה לי את המרצדס המפוארת. "אני צריכה להראות לך חשבונית בשביל להוכיח את הרכישה? או שאת רוצה לראות רישיון רכב? הרבה לפני הצילומים היה לי ג'יפ ב-מוו אקס-6, אז מה, גם את זה ההפקה שכרה לי? החלפתי רכב בלי קשר לתוכנית. פשוט מצרות עין מחפשים להראות שאני ענייה, מרודה ומסכנה".
ועורך הדין שתבע אותך, יעקב גרינוולד?
"את הבית שאני גרה בו כיום שיפצנו ואז עברנו להתגורר בבית שכור בסביון. בעל הבית תבע אותנו שהרסנו לו את הגינה, אפילו שהוא הרס לעצמו, לנו יש תמונות שהחזרנו את הבית עם גינה ירוקה ומטופחת. אז הוא תבע אותי על הגינה ואני תבעתי אותו בחזרה על זה שהוא פדה את שטר הערבות שלנו. אז פניתי לעורך דין שייצג אותי בתביעה, והוא רצה סכום נורא גדול, מאה אלף שקל. אמרתי לו שאני לא מוכנה לשלם סכום כזה. לי אין הסכם חתום איתו, לא חתמתי לו על הסכם שכר טירחה. הוא עוד ל א הספיק לעשות משהו, החלטתי לעבור ל עורך דין אחר, והוא תובע את אותו סכום אפילו שעוד לא הספקנו לעבוד ביחד. נו, אז מה עושים? תראי עם מה אני מתמודדת".
זאת אומרת שאין לך שום חשבון בנק מעוקל?
"אותו עורך דין שעושה לי צרות בגלל כסף שלא מגיע לו, הצליח במחטף לשים עיקול כשלא הייתי מיוצגת עם אף עורך דין ". ובעלך חייב 78 מיליון שקל למס הכנסה. "הגרוש שלי איש חכם וטוב, אני סומכת עליו בעניים עצומות. הוא כל חייו התמודד וימשיך להתמודד".
אז הגרוש שלך נמצא כרגע בדרך לפשיטת רגל?
"מה פתאום, איזו פשיטת רגל? חס וחלילה, להפך, הוא עושה חיל, עושה עסקים ומתקדם יפה. מס הכנסה מאיימים עליו בפשיטת רגל כי זאת הדרך שלהם להילחם בו, כי הוא חייב להם כסף. אבל הוא בדיון משפטי איתם כבר זמן רב. לי אין שום חובות. יצאתי נקייה".
מה בנוגע לשמועה כי הגירושים שלכם פיקטיביים, מסיבות כלכליות?
"זה גם בגלל מס הכנסה. הם רוצים ממנו המון כסף וכדי לנגח אותו הם אומרים שהגירושים פיקטיביים, שכביכול עשינו אותם רק כדי להבריח אלי את הרכוש. וזה פשוט לא נכון".
ומה עם התביעה של משרד רואי החשבון?
"חיפשתי רואה חשבון כדי לעשות הצהרת הון אחרי הגירושים. לא היה לי ניסיון וידע אז הלכתי לאחד שהמליצו לי עליו ונתתי לו את כל הקרדיט. רק שהסכום שנדרשתי לשלם היה לדעתי מוגזם ומופרך ולכן היו חילוקי דעות בין הצדדים על התשלום. אבל כיום אנחנו נמצאים בהליך של גישור". והתביעה של העובד הזר? "זה עובד שעבד אצלי פחות משבוע. חשבתי שיש לו ויזה, אבל מחלקת ההגירה תפסה וחקרה אותו. הוא אמר להם שהוא עבד אצלי פחות משבוע אז גם אותי זימנו, אבל החליטו בסוף לא לקנוס אותי. כל זה קרה ב-2004, עברו מאז שנים, ופתאום אני מקבלת תביעה מאותו עובד שטוען כי עבד אצלי שלוש שנים. הוא החליט לתבוע ממני פיצויים. בינתיים במחלקת ההגירה התעוררו בעקבות המשפט וקנסו אותי על מה שלא קנסו אותי אז. הם דרשו 20 אלף שקל ושילמתי את זה למרות שלא הייתי צריכה לשלם. יש לי הוכחות שהוא עבד אצלי שבוע ימים, גם מעורך הדין שלו".
בחדר השינה של דודאי מתנוססת תמונה משותפת שלה עם דליה איציק - סוג של בחירה עיצובית ייחודית. "החברים שלי זה אנשים מאוד פשוטים", אומרת דודאי. "דליה איציק היא חברת ילדות שלי, גדלנו ביחד באותה שכונה. דליה הייתה נגד השתתפותי בתוכנית. היא אמרה לי להיזהר מעריכה, כי יש לה יותר ניסיון ממני, אבל אני אדם תמים שמאמין שהכל יהיה בסוף טוב. רמי לוי הוא גם חבר ילדות. אדם מדהים, הכי קרוב לשלמות שיש, אדם כל כך הוגן ופיירי שאני מורידה בפניו את הכובע. ויש לי גם חברי ילדות מהתיכון. פיסלתי אגב את יגאל ארנון, שהיה חבר מאוד טוב שלי".
ל"מעושרות" הגיעה דרך מעגל נשים שהקימה בסביון, כחלק מפעילותה ההתנדבותית. "לא רציתי להיכנס לתוכנית", היא אומרת. "לקח להם שלושה חודשים לשכנע אותי. בסוף הסכמתי כי נכנסתי באג'נדה חינוכית, כי אני רוצה להקים קרן שתפעל לפי התאוריה של אדלר, שתכניס את התכנים של השיטה לגנים ולבתי ספר. גם נפגשתי עם גדעון סער, שעודד מאוד את היוזמה. הם ילמדו על יחסים, תקשורת, אחריות ערכים. אני חינכתי את ילדי על בסיס התיאוריה הזאת ויצאו לי ילדים מקסימים שיודעים להתמודד לבד, שתורמים ונרתמים לכל דבר. גם דודי הוא כזה. לא תראי קבצן מושיט יד ודודי לא שולף לו שטר. הוא האדם הכי רחב לב בעולם".
את מצטערת על השתתפותך בתוכנית, במיוחד לאור כל מה שנחשף מאז על מצבך הכלכלי?
"אני לא מצטערת בכלל. כל הרוע לא מזיז לי. הלכתי לבית מרקחת וקניתי כדור נגד גועל נפש, אגב רק פה בסביון בבית המרקחת יש כדורים כאלה. אני לוקחת הכל בקלות. מראש הכנתי את עצמי להתייחס לסיפור הזה בהומור, אחרת הייתי מתחרפנת".
היום את וניקול עדיין מסוכסכות?
"לי אין כלום איתה, אני אפילו לא כועסת עליה, אני אדישה לגמרי לגביה. מאמינה לי? יכול להיות שזו גם מגננה שלי, אבל מה אכפת לי, העיקר שאני מרגישה נהדר ומאושרת מכל האהבה שאני מקבלת. ניקול בשבילי בטלה בשישים, היא כמו צפצפה. אני ממליצה לניקול, כדי להיות באמת מאושרת, לתרום מזמנה לילדים חולים, להקים בית תמחוי לנזקקים ולוותר קצת על לואי ויטון למען מטרה טובה. אבל שתעשה את זה מכל הלב, ולא רק בשביל המצלמות".
המשך הכתבה מתפרסם במגזין "סופשבוע" האחרון
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם