אבק, כוכבים: ראיון עם עמנואל הורי
עמנואל הורי, שכיכבה ב"משחק החיים" וב"פלורנטין", מתפרנסת בימים אלה מניקיון בתים, אבל לא ויתרה על הסיכוי לעשות את זה בגדול. סדרת ניתוחים פלסטיים פלוס סדרה שתיעדה אותם, הם רק ההתחלה
"אני חושבת שאני אחת המנקות הטובות בארץ. בוא נגיד שאני ידועה באזור חדרה בתור אחת שמנקה יסודי מאוד. בהתחלה היתה אי נעימות קלה מצד האנשים שהזמינו אותי לנקות אצלם ויודעים מי אני ומה אני, אבל מה אכפת לי? אני עושה מזה כסף טוב, אני מאוד אוהבת לנקות - מה רע? אין כזה דבר עבודה שהיא לא לכבודך. גם זו עבודה, והיא מאוד מספקת אותי. כשאני מסיימת בית אני מרגישה כאילו יצאתי מאודישן טוב. כאילו, ברור שזה זמני, שזו עבודה קשה ושאף אחד לא אוהב לעבוד קשה - אבל חבל לך על הזמן, אני מעולה בזה. אתה לא מאמין לי, אה?".
כן , אני משתדל, אבל... לא יודע, עוזרות בית שנראות כמוך יש רק בסרטים עם אזהרת צפייה לילדים.
"בסדר, הבנתי, אתה יכול לדמיין אותי מנקה אצלך את הבית, אין לי בעיה, אבל שלא תשלה את עצמך שאני אבוא".
ואת רואה כרגע אור בקצה האקונומיקה?
"אני בנאדם עצמאי מאוד ולא הייתי רוצה לחיות בכלוב כמו המעושרות, גם אם זה כלוב מזהב. אני רוצה להגיע למקום שהן נמצאות בו, אבל בדרך שלי. זה ייקח לי יותר זמן, אבל בסדר, אני נהנית, אני מתפרנסת טוב ואני עושה את כל מה שאני אוהבת. אני גם לא באה ואומרת לאנשים שאני בת 25, אגב. להפך. אני תמיד מעלה לעצמי את הגיל כדי שיגידו לי 'וואו, איזה כוסית, את נראית בת 22'".
ייתכן שהעובדה שאנשים עדיין מגיבים ככה למשמע גילה האמיתי -41 - היא הסיבה לכך שעמנואל הורי ממשיכה להאמין שיש לה סיכוי לעשות את זה בגדול בעולם הזוהר. הבעיה היא שעולם הזוהר, ובייחוד זה הישראלי, הוא רשע ואכזר. הוא לא מסביר פנים לנשים שרק נראות בנות 22, הוא פותח שעריו לדבר האמיתי בלבד. אבל זה לא מונע מהורי לנסות להישאר בעניינים. האמצעי: כמה שיותר ניתוחים פלסטיים בכמה שיותר מקומות בגוף. אף, חזה, ישבן, שפתיים, לחיים - כל הרפרטואר של ד"ר דב קליין, שבונה את הורי מחדש בסדרה התיעודית של הוט "חלומות מפלסטיק" (הערב ב-22:30). אלא שהורי מרגישה שאנשים בתעשייה לא מקבלים את הדרך שבחרה להערים על הזמן.
"בוא נגיד שכבר שמעתי מנהלת הפקה או שתיים אומרות 'אה, היא לא מתאימה, היא מנותחת'", היא מספרת, "קודם כל, אני חושבת שגם אם אני מנותחת, אני לא נראית מהמנותחות האלה. אני חושבת שחבל לא לקחת בנאדם כמוני, שהוא באמת על הכיפאק, רק בגלל כמה ניתוחים פלסטיים. יצא לי גם לשמוע אנשים שאומרים עליי 'היא יפה וטיפשה'. כן כן, גם זה קרה - ורק בגלל הניתוחים. הלו? מה קרה? וזה גם לא שעשיתי מי יודע מה, אתה יודע. יש פה אנשים שעשו הרבה יותר ממני. אני פשוט פתוחה מאוד בנושא הזה, אז כולם יודעים. אני חושבת שזה בסדר גמור אם אישה עושה ניתוח פלסטי ומשמרת ככה את הנעורים שלה. הסיטואציה הכי ישראלית שיש היא גבר שמסתכל על אישה שנראית טוב, עושה'וואי, איזה יופי', ואז חברה שלו אומרת 'זאתי? אה, מנותחת'. זה נתפס כמו משהו רע. אני, לא משנה לי מה היה לפני. אני לא חושבת אם זה סינתטי או לא. העיקר שזה יפה".
לא לעניין, אלוהים ייעלב.
"אה, אוקיי, אם אנחנו הולכים לכיוון הזה, אז למה בכלל אנחנו צריכים בתי חולים, רופאים וכל זה. אם תינוק נולד ויש לו פגם, למה לא להשאיר אותו ככה? למה שלא נשאיר את השיער בבית שחי? אנחנו חיים בחברה שבה היופי שולט, יו נואו. קח לדוגמה את בר רפאלי. יכול להיות שהיא מאוד חכמה, אבל לטס פייס איט - זה לא מה שעשה אותה למה שהיא".
יופי זה משהו שעובר עם הזמן, את יודעת.
"ברור שאני יודעת, אבל אין מקום לזקנים בעולם הזה. לא נותנים יותר תפקידים לנשים מעל גיל 50. ככל שאתה מתבגר, ככה אתה מפספס יותר דברים. אבל אני, זה לא מקובל עליי. אני לא רוצה לחיות ככה. אני בנאדם נהנתן. אני רוצה להישאר צעירה תמיד, או לפחות עד לשלב שבו אצטרך להשלים עם עצמי. הוא יגיע, אבל לא עכשיו ולא בעוד 10 שנים. אולי בעוד 20 שנה. עכשיו אני מרגישה הכי יפה בעולם".
ייתכן מאוד שבקרוב, בזכות החשיפה ב"חלומות מפלסטיק", אנשים יתחילו להצביע על אחותו של סמי הורי ברחוב. לראשונה מאז שנות התשעים, אז כיכבה לצדו ב"פלורנטין". חוץ מזה היא עובדת בימים אלה על סדרת טלוויזיה עם עדי אשכנזי ועל סרט עם שבי גביזון (המבוסס על ספר שהיא כותבת על חייה בשם "נעים מאוד, גורל"), כך שבכלל עושה רושם שהיא בדרכה אל מחוץ לעסקי הניקיון. עם זאת, ניסיון העבר מלמד שלא כל ניצן של שינוי בחייה ממהר לפרוח.
על הצלחה בתחום המשחק היא חלמה עוד כשהיתה ילדה, אבל שלא כמו אחיה סמי אצלה זה נותר רוב הזמן בגדר חלום. הוריה התגרשו כשהיתה בת שנה ואת ילדותה ונעוריה העבירה לצד אמה ושני אחיה בין קיבוץ, פנימייה, קריית שלום, שכונת התקווה, בת ים, אילת וצרפת. כבר כשהיתה בתיכון עברה לגור עם בן זוג בגבעתיים. "הייתי פריקית כזאת, הלימודים לא כל כך
האקזוטיקה ליוותה אותה גם בהמשך: בצבא היא שירתה כפקידה פלוגתית בגדוד שריון ("רציתי להיות רחוק, באוהל עם לוחמים. כשהגעתי לגדוד, מיד צעקתי 'למה אין פה אוהלים?'"), אחר כך פתחה חנות בגדים בדיזנגוף סנטר ("זו היתה הצלחה מטורפת, אבל בסוף השותף שלי בגד בי"), עבדה בתור מלצרית מזמרת בפאנץ' ליין באילת ("אני בונה על העונה הבאה של 'דה ווייס' ואני לגמרי רצינית איתך") ובשלב מסוים הגיעה למסקנה שישראל זה מקום קטן ולחוץ מדי בשבילה, שמה שהיא הכי רוצה בחיים זה להיות שחקנית באמריקה ועלתה על טיסה לניו יורק עם החבר דאז.
"יכול להיות שגם הקישור שלי לסמי מקשה עליי להצליח פה", היא אומרת, "כל הזמן מצפים ממני כאן להיות הוא, או שאומרים עליי 'אוי, הנה האחות שמנסה ללכת בעקבותיו'. זה לא עניין של תחרות. אני חולה עליו. אני חושבת שהוא אחד השחקנים הכי טובים בארץ, ושגם הוא לא מקבל מספיק במה, וחבל. הבעיה היא שבארץ לא לוקחים סיכונים. בשביל דמות של עורך דין ייקחו לפלף עם משקפיים ולדמות של עבריין ייקחו מישהו שנראה עבריין, אין מספיק דמיון, כולם פה פוחדים רצח להפסיד כסף. בוא נגיד שלא הייתי רוצה להיוולד כאן בגלגול הבא".
אבל חיית שבע שנים בארה"ב, וגם שם לא ממש הצלחת להמריא כשחקנית.
"כן, אני יודעת, זו בעיה. בהתחלה דווקא היה לי טוב מאוד שם. ניהלתי חנות, ביימתי הצגה, עשיתי כמה תפקידים קטנים והיו לי פגישות עם אנשים מאוד רציניים שמאוד רצו אותי, נפגשתי גם עם... נו , איך קוראים לו... מיסטר לי... ספייק לי, אבל בסופו של דבר זה היה פספוס".
למה?
"כי תמיד חשבתי שהכל יבוא לי בקלות. חייתי במין אופוריה כזאת, שיש לי כל הזמן שבעולם. עזוב, פישלתי, נקודה. יכולתי להגיע רחוק מאוד ולא עשיתי את זה. פשוט לא היה לי חשק לקום בבוקר לפגישות ולאודישנים, חשבתי שהחיזור הזה יישאר לנצח ועשיתי את מה שהדליק אותי לעשות באותו רגע. למדתי משחק, עבדתי, נהניתי. אם התחשק לי ללכת לבית קפה עם חברות בזמן שהיה אודישן חשוב, הייתי תמיד בוחרת באפשרות הראשונה. חשבתי לתומי שבכל שלב בחיים אפשר לצאת לעולם, ובמקום כלשהו אני עדיין חושבת ככה".
חזרתה של הורי לארץ היתה מקרית למדי. באחת החופשות שלה כאן היא ניגשה לאודישן לטלנובלה "משחק החיים", עברה אותו וגילמה שם את דמותה של ענבר גלילי. בו בזמן חייה האישיים הלכו והתבלגנו: תוך כדי הצילומים לסדרה היא התאהבה בבחור אילתי, נכנסה להיריון, וכשהיתה בחודש הרביעי החליטה לשים לזוגיות סוף. ההיריון ההבשיל לאודיל - ילדה מתוקה וחייכנית, בת 7, שמלווה את אמא לכל אודישן ולכל ניתוח.
גם אם לא תמיד היא מבינה מה אמא עושה שם ולאן לעזאזל נעלמו הבגדים שלה. מדובר בין השאר בהצגת התיאטרון "התפוז המכני" (שבה היתה לה סצנת עירום), סדרת המערכונים הארוטיים (והלא מי יודע מה מצחיקים) "כחולים" (בערוץ ביפ), תוכנית האירוח הסקסית (והלא לא מי יודע מה פרועה) "עמנואל" (בערוץ אגו) ו"פוקר כוכבים" (כנ"ל), שבה אף זכתה בכל הקופה.
הורי לא לגמרי מבינה מדוע דבקה בה תדמית סליזית. "שמע, יש לי ראש מאוד מלוכלך, אני מרגישה מאוד בנוח לדבר על סקס, אבל אני לא מקללת בכלל ולא משתמשת במילים גסות", היא אומרת, "אני באמת לא יודעת למה אנשים תופסים ממני סקסית. אני סקרנית, אבל רק ברמה של לפתוח את הראש, לא של התנסויות. אני גם בחיים לא הולכת בבגד ים, למשל, וגם אין לי מכנסיים קצרים וחצאיות מיני בארון. אני כולה חושפת לפעמים כתף - כאילו, וואוו - וזהו, קוראים לי פרובוקטיבית. שיהיה, לא אכפת לי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם