נקודת חן: ראיון עם חן שילוני
חן שילוני אמורה ללדת בקרוב, אבל עד אז היא מפחדת מהלידה, מדגמנת לקמפיינים ונזכרת בעצב בחוויות מ"המרוץ למיליון". וגם מפחדת, עוד קצת
"זה משפט ישן שלי מ-2003", משחזרת שילוני בת השלושים. "כיום אני לא מסתכלת על עצמי תחת הקטגוריה של דוגמנית. אני עושה הרבה מעבר לזה. למרות שדוגמנות זו עבודה לכל דבר. אני זוכרת שכשנאמר המשפט הזה אי אפשר היה להשתכר בכבוד כדוגמנית. היה מאוד קשה בארץ. בחו"ל, לעומת זאת, הייתי עושה בוכטות".
בשנה הראשונה לנישואים שלהם לקחו אלון וחן, כיום בחודש השמיני להריונה, סיכון, ויצאו להרפתקת "המרוץ למיליון", שם סומנו כזוג המוביל של המרוץ, ולמרות זאת לא שרדו עד הגמר. כששבו לארץ, כמו כל כוכבי הריאליטי, נתקלו במשבר אישי זוגי, מה שגרם להם להבין שהם זקוקים לעזרה חיצונית. "בדיוק אתמול אמרתי לאלון 'וואלה הייתי עושה את זה שוב, אבל בלי שעון, כי מרוב לחץ לא הספקתי ליהנות. אני מאוכזבת מאוד שלא הגענו לגמר כי היינו ראויים, אבל היו המון מפלות בדרך.
ב'אובר' אחד מהשני והיינו זקוקים לספייס, אז כל אחד לקח אוויר אחד מהשני. גם ככה את מגיעה עם מטען של אכזבה אישית וכישלון, ואלון הוא אדם מאוד תחרותי".
ומה עם החרדות?
"אני חרדה מכל דבר, במיוחד מטיסות. למזלי, במרוץ לא היו הרבה טיסות, למרות מה שנראה. אני מאלו שצריכות כדור הרגעה וכוס יין לפני טיסה כדי לשרוד אותה בשלום. כשאני ואלון בחרנו דירה אז חייבתי אותו שיהיה בה ממ"ד. עם כל החרדות שלי ממלחמה, התקשורת לא מפסיקה לטחון את העניין, ואני מנגד מוציאה סכומים אצל הפסיכולוגית שלי".
אז ענית על השאלה הבאה שלי, את מטופלת אצל פסיכולוג.
"אני כבר שנה מטופלת אצל פסיכולוגית וממליצה בחום לכולם. אני פורקת אצלה הכול, היא עוזרת לי לייצב את הראש גם לקראת האימהות שקרבה ובאה, ואני מנסה להילחם בחרדות. כרגע אני לא מטופלת בכדורים נגד חרדות, אבל אם הפסיכולוגית שלי תגיד לי שאני צריכה כדורים אז אני אקח, למרות שאני מפחדת גם מכדורים ודברים כימיים. אני מטופלת אחת לשבועיים. הייתי שמחה ליותר, אבל המצב הכלכלי לא מאפשר יותר מזה. אני ואלון גרים בשכירות בדירה צנועה ברמת גן בעלת שלושה חדרים, אנחנו לא מצליחים לחסוך, ממעטים לצאת למסעדות וברים, וחו"ל כבר לא אופציה. אנחנו כמו כל זוג ממוצע תל-אביבי, עם הקשיים שלו לסגור את החודש, עם השכירויות הגדולות. למזלי, אני בעלת עסק חדש למכון יופי יחד עם אחי טל שילוני בגבעתיים, 'פינת היופי של חן וטל', ואלון בעלי הוא שותף חדש ברשת 'בליקר בייקרי', אז הכול ברוך השם טוב. מסתדרים".
איך הכרתם?
"הכרנו ב'הולמס פלייס'. למדתי הדרכת פילאטיס וחדר כושר, אז עבדתי במכון כושר. הוא מדריך קיקבוקס. נכנסתי לשיעור שלו ופשוט לא יכולתי להוריד ממנו את העיניים. הכריזמה שלו, התאהבתי בו במבט ראשון. הוא לא שם עליי בהתחלה, שזה עוד יותר גרם לי לרצות אותו. הוא לא ידע מי אני, וזה גרם לי להיות מעולפת עליו עוד יותר. בגלל זה הקשר שלנו כל כך נקי וטהור ונטול אינטרסים. אני די התחלתי איתו. שלחתי לו הודעה יום למחרת: 'רק רציתי להזכיר לך שאתה יפה', וככה הכול התחיל".
במסגרת החרדות שהזכרת, יש לך פחד מהלידה הקרובה? מתוכנן אפידורל?
"אני מאוד, מאוד, אבל מאוד, מפחדת מהלידה. עכשיו לקחנו, אני ואלון, קורס הכנה ללידה. אני מפחדת שיקרה משהו, שלא הכול ילך כשורה, אני אסבול כל כאב, אני לא מפחדת מהכאב אלא שלא יהיו סיבוכים בדרך והכול יהיה בסדר. אני מאוד רוצה בלי אפידורל, אבל מסע ההפחדה שקורה לי בחיים כרגע הוא רב עוצמה. כולם אומרים לי' בלי אפידורל אין סיכוי שתשרדי'. אני ארגיש את הצירים ואז אחליט אם אני יכולה לעמוד בזה. הגינקולוג שלי צוחק עליי ואומר לי: 'נראה לך שאת תוכלי בלי אפידורל עם כל החרדות שלך?' האמת שעשיתי טעות השבוע וראיתי בטלוויזיה לידה טבעית, והמראות הקשים חרותים בזיכרוני ויש לי סיוטים מזה".
אז איך באמת איך עובר ההיריון?
"עובר בסדר גמור, מחודש לחודש אני מאוהבת יותר ויותר בשינויים שחלים לי בגוף. כבר מגיל 20 הייתי מוכנה להיות אימא. אני מצפה לבת. עוד לא עשיתי בשבילה חדר, רק צבענו ועשינו לה פרפרים ורודים על הקיר. השבוע עדי כהן ילדה, ועברנו את כל ההיריון הזה ביחד. העליתי כבר בערך 12 קילו, שזה הרבה יחסית לדוגמניות אחרות שהיו בהיריון. אני חושבת שגוף של אישה הריונית זה הדבר הכי סקסי שיש. יש בזה משהו טהור ושלם. אני אוהבת את הגוף שלי הרבה יותר מכשהייתי שדופה. יש בזה משהו מאוד נשי".
אם מדברים על משקל, מה דעתך על חוק הדוגמניות שעבר בכנסת?
"אני מאוד בעד החוק. אני תמיד אכלתי ולא היו לי הפרעות אכילה, יש לי אחוז שרירים מאוד גבוה כי כל חיי עסקתי בספורט, אז ה-BMI שלי תקין. רואים שדוגמניות שדופות הן מאוד עצובות, רואים את זה בעיניים שלהן. כל ה'עליהום' הזה על הרזון הוא לא במקום. גם לי הייתה שנה וחצי שהייתי אנורקסית. התחלתי לדגמן, אז אמרתי 'אוקי, אני צריכה לשנות את הרגלי האכילה', אז התחלתי לצום. זה קרה כשדגמנתי בחו"ל בגיל 21. כשחזרתי לארץ אימא שלי הזדעזעה. לא אכלתי כלום במהלך היום וכשאכלתי הלכתי שעתיים ברגל כדי לשרוף את זה. זה סוג של לופ שקשה לצאת ממנו כשאת חייה בחברת דוגמניות. ועל מה ולמה? היום, במחשבה בוגרת לחיים, אני לא מבינה את זה. אבל בחוק חשוב לעשות הפרדה בין רזות בריאות לבין אלו שצמות כדי להיות שדופות".
שילוני שיחקה בסרט העצמאי "דה האני קילר" של הבמאי והתסריטאי הבריטי ריצ'רד האריסון, שעליו הייתה מועמדת כשחקנית הטובה ביותר בפסטיבל הסרטים בצרפת. לאחרונה כיכבה בסרט "סימיקו הקטן", בהצגה "במבי" ועד חודש חמישי כיכבה בהצגת הילדים "אלאדין" ו"אני פה בגלל אשתי".
איך הרגשת כשהורידו את התמונה שלך בשלטי החוצות בסרט "סימיקו הקטן" בבני ברק?
"זה לא פגע בי, אני מכבדת לגמרי את ההחלטה שלהם. אני לא חיה בבני ברק ואם יש להם את החוקים שלהם, אז מי אני שאפגע מזה. גם הורידו את התמונות של כל הבנות האחרות, זה לא אישית נגדי, אני מבינה אותם. אני לוקחת איתי מהסרט את המחמאה שנתנה לי המאפרת, כשאמרה לי שהיופי בי הוא שאפילו במשחק אני לא מתייחסת לאיך שאני נראית. זה הקושי הכי גדול תמיד לכל מי שמגיעה כדוגמנית לעולם המשחק, קשה לה לעשות את ההפרדה ולהתנתק מהיופי. וזה נורא החמיא לי".
הצלחת גם לגרוף שני קמפיינים בהיריון.
"כן, הקמפיין של 'רמי לי' הוא בשבילי סיפור מעניין, כי לפני תשע שנים דגמנתי להם עם כרית בבטן כאנונימית לחלוטין. עכשיו זה סוג של סגירת מעגל בשבילי, כי עכשיו אני באמת בהיריון ומדגמנת להם כשאני כבר לא אנונימית. והפעם זה אחד מהצילומים שיותר נהניתי מהם בחיי, כולל צילומים במקומות אקזוטיים בחו"ל כמו קובה והאיים המלדיביים. אין לתאר כמה נהניתי מכל רגע".
איך את מגדירה את עצמך יותר? שחקנית או דוגמנית?
"אני יותר שחקנית ורוצה להיות יותר שחקנית. אחרי הלידה אני מתכננת לחזור לשחק ב' אלדין' ובהצגה 'אני כאן בגלל אשתי', אלא אם כן יש גם מצב שאני אעלם מהעולם וארצה להיות רק בבית עם הילדה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם