כלת השמחה: ראיון עם גלית לוי
מעצבת העל גלית לוי חגגה 40, אם אפשר לקרוא לזה כך, והגיחה מעברו השני של צירוף הספרות הנורא חמושה בכמה תובנות. בראיון חשוף במיוחד היא מדברת על הבדידות שבאמהות חד הורית, על הצורך העמוק בזוגיות, על התוכנית להביא לעולם ילד נוסף ועל הנימוק היחיד שעלול לגרום לה להתחתן שוב: לתפור לעצמה סוף סוף שמלה
נו, אז טענת מצברים?
"אז זהו, שבהתחלה היה לי קשה. בניו יורק יש לי את העסק לשמלות כלה, אז עבדתי, ובמיאמי הסתכלתי על עיצובים חדשים. אבל כשהייתי באיים, בלי קליטה ואינטרנט, לא הייתה ברירה ומצאתי את השקט. הגעתי לתובנה חשובה, שאני חייבת לעצמי חופשה כזאת פעם בשנה. גם גיליתי שאני יכולה לשחרר בלי שדבר יקרוס בלעדי, לא העסק, לא הילדה. לא האמנתי שאני יכולה להיעלם ודברים ימשיכו לעבוד, אבל ראיתי שהעולם נשאר עומד גם בלעדי".
את חוששת גם לאבד את היופי עם הגיל?
"אני חושבת שלכל אישה יש חששות כאלה. אבל עכשיו, שהתאריך עבר, כל החששות מאיך אני איראה דעכו. גם הצטלמתי בגיל 40 בבגד ים ועלו תמונות בלי פוטושופ ונרגעתי: הכל עדיין תקין ועומד במקומו. בכל אופן, כשחזרתי מהחופשה חברה טובה שלי ארגנה לי מסיבת הפתעה של 20 החברות הכי טובות וקרובות, עם נומרולוגית ושף פרטי אצלי בלופט בסטודיו בתל אביב. זה היה נורא אינטימי, והנומרולוגית עברה אחת-אחת".
מה חזתה לך הנומרולוגית?
"היא אמרה ש-2012 תהיה שנה מעולה בשבילי גם בעסקים וגם ברמה האישית. היא ראתה אפילו התמסדות. אבל את יודעת, המכשפות האלה, אי אפשר לדעת אצלן".
את רוצה להתחתן שוב?
"לא ממש, האמת. אולי כן, בעצם, אבל רק כי אני רוצה לעצב לעצמי שמלת כלולות".
לוי היא אם לסער בת ה-15, בתה מנישואים שהסתיימו לפני יותר מעשר שנים. מאז היא מנסה לתמרן איכשהו בין קריירה תובענית במיוחד לאמהות חד הורית. "זה לא פשוט בכלל", היא אומרת. "אני כל הזמן צריכה להיות כמו איזו סופר וומן. אני קמה בבוקר מוקדם ללו"ז מטורף, ילדה, ארוחת בוקר, להקפיץ אותה לבית הספר, ולהכין לה אוכל שיהיה לה כשתחזור מבית הספר, ואז אני יוצאת לקניות ואז לעסק, וחוזרת בערב שוב לילדה ואז עוד יום".
זה אומר שהיא חוזרת לבית ריק?
"כבר מגיל תשע היא חוזרת לבית ריק. אין ברירה. אני עובדת בשביל לפרנס את שתינו. היום היא כבר בתיכון אז הדברים מסתדרים, אבל בגיל צעיר היו שם הבייביסיטר ואמא שלי. עד לפני שנתיים גם הייתי חוזרת הביתה בשמונה בערב, אבל בשנתיים האחרונות אני משתדלת לפחות פעמיים בשבוע לחזור מוקדם, בחמש, ופעם אחת אפילו מוקדם יותר בשביל לאכול איתה צהריים. למרות שהיום אין לה כל כך זמן אלי, היא פעילה בצופים, יש לה מבחנים, לימודים וחברים. ואז אני פתאום מוצאת את עצמי לבד בבית, וזה משהו שאני לא מכירה בכלל".
ברגעים כאלה את מתגעגעת לבן זוג?
"ברור שאם היה לי בן זוג, החיים שלי היו יותר קלים. היו לי בני זוג שגידלו אותה ביחד איתי. אין ספק שזה עוזר שיש שם עוד מישהו שחולק איתך את הנטל. לא רק כדי להאכיל אותה, להכין אותה למבחן או להסיע אותה, אלא גם כדי להיות שם בשבילה ברמה הנפשית. היום אני מרגישה שרק אני נמצאת שם בשבילה. ועוד לא התחלתי לחשוב על העתיד ועל חסכונות שיעזרו לה, כי בינתיים אני רק שורדת את היומיום".
כאב אוחז בגלית כשהיא מספרת על חברה שלה שאיבדה באחרונה את בנה בן התשע, לאחר שהתלונן שחש ברע ומת תוך זמן קצר בנסיבות לא ברורות. האם, היא אומרת, סובלת מאז מנקיפות מצפון נוראיות. "מאז יש לי חרדות בכל הקשור לבריאותה של בתי. לפני שבוע, למשל, חזרתי מהעבודה ונכנסתי
גלית משתנקת לרגע ופורצת בבכי. "ברגעים כאלה את מבינה שאת משלמת מחיר כבד על הלבד הזה, שיכול להפוך לסיוט. מאז הסיפור של הבן של חברתי אני לא מרשה לה לנעול את הדלת באמבטיה, גם אם בגיל הזה הם מתעקשים לעשות זאת. למחרת בבוקר ביטלתי פגישות והלכתי איתה לרופא, ואחרי שהיא התאוששה רצתי לסופר לקנות מצרכים למרק עוף. רק כשאמא שלי החליפה אותי, הלכתי לעבודה. בלי העזרה של אמא שלי לא הייתי מצליחה לשרוד עם ילדה".
ובכל זאת, את מצליחה לעשות את זה.
"אני חיה כך כבר יותר מעשר שנים. במקרים קיצוניים אני נשברת, אבל קמה למחרת בבוקר עם כוחות מחודשים. את העסק פתחתי בגיל 23 ואת בתי ילדתי בגיל 25, כך שאת כל הקריירה שלי בניתי תוך כדי גידול בתי, והמסר שלי הוא שלמרות הקשיים, זה עדיין אפשרי. אני לא ממליצה לנשים לעשות קודם קריירה ורק אחר כך לחשוב על ילדים. זה נורא בעיני. יש לי חברות בגיל 40-38 שהן קרייריסטיות ובלי ילדים, ובגיל כזה להיות רווקה בלי ילד זה הכי מלחיץ. תודה לאל שאני לא שם היום. עשיתי וי על חתונה וילדה בזמן הנכון.
"אני גם מבלה הרבה עם חברות. אנחנו קבוצה של חברות גרושות, כולן נשות קריירה, שנפגשות פעם בחודש בשישי לארוחת ערב עם הילדים בחוץ. זה כיף ומחזק ומעבירים חוויות משותפות. לא צריך להיכנס לדיכאון של שישי בערב, של: וואללה, אתה לבד. אפשר להכיל עולם ומלואו עם קריירה ילדים וחברות. הבן זוג הוא רק תוספת למכלול".
חשבת פעם מה יקרה כשבתך תצא מהבית, ותהיי בפעם הראשונה לבד?
"המחשבה שפתאום אמצא את עצמי בבית ריק לא מקובלת עלי. לכן אני יודעת שבתוך שלוש שנים אביא ילד נוסף לחיי".
הפריות?
"לא, למה? רונית אלקבץ לא ילדה עכשיו בגיל 47? אבל מי יודע, יכול להיות גם שאלמד ליהנות מהזמן ומהחלל שיתפנו לי פתאום".
במובן מסוים, היא אומרת, אמהות חד הורית מעניקה לילד מסגרת קבועה ויציבות שאין בגירושים "נורמליים", שבהם גם לאבא יש חזקה על הילד המשותף, שנודד בין בתים ושיטות חינוך. "אולי בעוד עשר שנים יעשו מחקר על הדור הזה, שכמעט כולו מתגרש, ויגידו מה טוב יותר לילד. בינתיים, לי אישית טוב יותר עם היציבות וחוסר הבלבול שאני מעניקה לילדה שלי", היא אומרת. "אבל ברור שכיף להיות בזוגיות טובה שמעניקה לך אושר, פשוט לחלוק עם מישהו את החיים ולהזדקן איתו".
כבר ארבעה חודשים לוי מנהלת מערכת יחסים עם איש העסקים בן ה-42 דני לרנר. "טוב לי איתו וסבבה לי", היא אומרת. "זה קשר טרי ואני גם מגיעה ממקום אחר. נחמד לנו ביחד, וזה כל מה שאני יכולה להגיד על תקופת קשר כזאת קצרה. חברה שלי, עורכת הדין קרן נהרי, הכירה בינינו בדייט. בחיים לא היה לי סטוץ. היו לי רק ארבעה גברים במשך חיי".
כלומר, גבר לכל עשור?
"למרות התדמית שלי, אני חנונית אמיתית. החבר הראשון שלי היה בגיל 18, עם החבר השני התחתנתי ואחר כך היו לי עוד שני גברים. זה כל כך שונה מהטייפ קאסט. אנשים רואים בלונדינית גרושה שמתלבשת יפה לאירועים, ומיד מתייגים אותי".
יש תוכניות למגורים משותפים?
"אני מתקדמת לאט. כבר עברתי מערכות יחסים ואני יודעת מה אני לא רוצה, אז אני באה מאוד בזהירות לקשר".
לוי, במקור גרינשטיין, נולדה כצפונבונית למהדרין למשפחה פולנית מצהלה. "הייתי ילדה שקטה ומופנמת, הכי חננה בבית ספר ורחוקה מלהיות מלכת הכיתה", היא אומרת. "לא סתם בפורים אני תמיד שמה כתר, כדי להשלים חסכים מהילדות. הייתי המצטיינת של מגמת ביולוגיה. כשכולם יצאו למועדונים אני ישבתי בבית ולמדתי".
במקביל לשירות בצבא כפקידת לשכה במודיעין החלה ללמוד אופנה בשנקר, ומהר מאוד פתחה את העסק. אחרי הגירושים החליטה לשמור על שם משפחתה החדש, לוי, בעיקר מסיבות שיווקיות: העסק שלה לעיצוב שמלות כלה כבר הצליח אז מאוד, ואת גלית גרינשטיין, לעומת זאת, איש לא ממש הכיר.
אבל בתקופה האחרונה נפוצו שמועות על קשיים כלכליים באימפריית לוי, לאחר שחנות הדגל של לוי בדיזנגוף נסגרה. לוי מכחישה נמרצות. "מה פתאום?", היא מזדעקת, "פשוט הרגשתי שאני מאבדת שם את הייחודיות שלי. פעם הייתי בעלת החנות היחידה בצפון דיזנגוף, ופתאום הקיפו אותי מתחרים מכל הכיוונים. הרחוב איבד בעיני משהו מהאקסקלוסיביות שלו, בעיקר כשהיום כלות לא נכנסות לחנות לקנות שמלה רק בגלל שבמקרה הן הסתובבו שם, אלא רק אחרי ששמעו עלייך וקבעו איתך פגישה מראש. זה גם לא היה לי נוח במיוחד, כי המתפרה הייתה רחוקה מהחנות. החלטתי שהגיע הזמן לעבור למקום אחר, ושאני רוצה משהו יותר אקסקלוסיבי, יותר ניו יורקי, מין לופט שיהיה לי בו הכל. מצאתי לופט מהמם עם מרפסת של 400 מטר".
במקביל, מספרת לוי, היא מרחיבה את העסק בימים אלה גם למוצרים נוספים - מצעים, מגבות וחלוקים - ומתכוונת לפתוח במאי חנות בכיכר המדינה שתמכור את שלל מוצריה. לדבריה, היא מנהלת מושא ומתן על פתיחתן של שתי חנויות נוספות. "נכנסתי עם שני שותפים שמיכל אמדורסקי הכירה לי, שהם שותפים שלה באתר 'אינטרנט יו טו', אתר קופונים והמלצות ברשת".
מי מקור ההשראה שלך כמעצב?
"קוקו שאנל זיכרונה לברכה. אבל אני מסתייגת מהבחירות שלה בחייה האישיים, כי היא לא הותירה ילדים אחריה. זה מצחיק, בשנה שהיא נפטרה אני נולדתי ואם לא די בכך, החיבור הנומרולוגי של תאריך הלידה שלה שווה לחיבור תאריך הלידה שלי, 11. גם שמעון פרס ומדונה הם 11. בקבלה אנשים שהם 11 נקראים מאסטרים, ויש להם השגחה אלוהית".
הרנטגן, אפרופו השגחה, אמר לה פעם שהיא מביאה מזל לכל מי שנוגע בה. לוי מאשרת. כדוגמה היא נותנת את השמלה שעיצבה לדנה אינטרנשיונל באירוויזיון. "ז'אן פול גוטייה עיצב לדנה את שמלת הנוצות המדוברת, אבל בחמש אחר הצהריים, רגע לפני, כאשר הם עשו חזרות גנרליות, היא נוכחה לדעת שלא רואים לה את הידיים כשהיא רוקדת בגלל אותן נוצות, אז היא החליטה ללבוש את השמלה שלי ואמנם זכתה בתחרות. רק בסוף, אחרי הזכייה, היא גם לבשה את השמלה של גוטייה, מתוך כבוד אליו. גם ללינור אברג'יל, שזכתה במיס וורלד, עיצבתי את השמלה. הלבשתי גם את ג'ני צ'רוואני שנסעה למיס וורלד והשמלה שהיא לבשה זכתה במקום הראשון בעולם מתוך מאה שמלות. וגם הלבשתי את כל נשות 'רמזור' שנסעו לאמי".
זה אומר שנשים שהתחתנו בשמלות שלך לא התגרשו?
"ברור שהתגרשו, אבל הן באות אלי שוב לפעם השנייה. אין מנוס מגירושים. תראי, אני מאוד מאמינה בגורל, אבל יותר מכל אני מאמינה שצריך לכוון ולעזור לגורל לקרות".
את בעניין של פסיכולוגים?
"ניסיתי, כי צריך לעשות וי גם על זה, אבל אין לי זמן להשקיע בעצמי. חוץ מזה שהיום אני במקום שאני יכולה לנתח ולבקר את עצמי לבד. בגיל 40 מסתכלים על דברים עם תובנות".
בשנה שעברה השתתפה לוי ב"בקרוב אהבה", סדרה דוקומנטרית על נשים שמחפשות אהבה. "המטרה לא הושגה, כי נכנסתי לשם בדיוק כשנפרדתי מבן זוג ובמהלך הצילומים חזרנו, כך שלא באמת יצאתי לדייטים או מצאתי זוגיות חדשה. יותר מכל היה לי חשוב להעביר מסר לאמהות חד הוריות שאפשר להצליח ולשלב קריירה עם אמהות ולהסתדר מצוין לבד. זאת הייתה חוויה שלא תרמה לי לא לחיי האישיים ולא לחיי המקצועיים. הרווחתי ממנה רק כאשר בתום התוכנית פנו אלי המון נשים גרושות או חד הוריות שניהלו איתי שיחות עומק בפייסבוק ושמחתי לעזור להן. אנשים גם הכירו קצת יותר לעומק את גלית לוי ולא את גלית מהרכילויות".
יש בכלל מקום לגבר בחייך, אחרי שהתרגלת להיות לבד ולעשות הכל לבד?
"הרי ידוע שאישה מסוגלת לעשות כמה דברים במקביל בזמן שגבר לא. כשאני בזוגיות אני גם יודעת לתקתק בשביל הגבר שאיתו אני נמצאת, להיות האישה שמכבסת ומבשלת בשבילו, מין סוג של אישה קטנה כזאת, כי ברור לי שכל גבר, גם הכי מודרני, זקוק לזה. גם אין לי כל בעיה לשתף את בני זוגי בעניינים של העסק, למרות שאני אשת קריירה עצמאית שלא תלויה באף אחד".
אולי מאחורי אשת הקריירה העצמאית מסתתרת גם גלית אחרת.
"פעם בחודש יש לי נפילת מתח, ואני משתחררת ובוכה. בפעם האחרונה שבכיתי זה קרה ליד סער, הבת שלי, והיא מיד העלתה לטוויטר את המשפט: 'זה קשה לראות את אמא שלך מתפרקת'. אז הבנתי שעשיתי טעות. עם כל החברות והפתיחות בינינו, יש דברים שאסור לשתף בהם את הבת. אבל אין לי בעיה לבכות בקלות ליד אנשים. זה אמיתי ואנושי".
על מה את חולמת?
"ללמוד לצייר, ללמוד משהו רוחני לנפש, אולי קבלה, לכתוב ספר על התובנות שהגעתי אליהן במהלך חיי. אבל אלה דברים שאני דוחה ליותר מאוחר, כי הם לא הכרחיים לי כרגע. גם ככה החיים עמוסים מספיק".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם