"לא יכולה להרשות לעצמי ליפול": ראיון עם שרית גומז
זו התקופה בשנה שבה שרית גומז הכי מבוקשת. ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל פונות אליה אלמנות ומשתפות אותה בכאב שהן חולקות יחד על בעל שנהרג בעת שירותו הצבאי. גם גומז נאלצת להתמודד כיום עם שאלות של בנה הקטן שאליהן לא הייתה רגילה, עד שלעתים היא נאלמת
שרית גומז רוצה שאנשים יראו אותה כפי שהיא: אלמנה בת 31 ואימא לאביה בן החמש וחצי. "הילד הכי מדהים בעולם", היא אומרת באופן אובייקטיבי לחלוטין. שרית איבדה את בעלה, רב סרן דני גומז, באוגוסט 2006 במלחמת לבנון השנייה, כאשר מסוק היסעור שעליו פיקד התרסק מפגיעה של טיל חיזבאללה. היא הייתה אז בחודש השישי להריונה, ובמקום לשקוע לתוך עצב בלתי נגמר על הגורל המר שלה, החליטה להיות חזקה ולהאמין בחיים, בשביל התינוק בבטנה.
"כשהודיעו לי שדני נהרג רציתי להיות על המסוק איתו", היא נזכרת בלילה שצירף אותה אל מעגל השכול. "המחשבה הראשונה שלי הייתה 'אם דני מת, גם אני רוצה למות'. וההמשך הישיר של אותה מחשבה היה 'לא. יש לי ילד בבטן ואני רוצה לגדל אותו, ושהוא יהיה הכי מאושר ומוצלח בעולם. אני לא יכולה להרשות לעצמי ליפול, זו בכלל לא אפשרות'".
ולא היו מחשבות על איך יהיה לגדל ילד בלי אבא?
"ברור שכן. גם בעובדה שיש לך ילד יש מחיר לקיום קשרים חדשים, אבל מבחינתי הוא כל כך שווה את זה, ואם זה המחיר אז זה המחיר".
דווקא מאז שגומז הופיעה בקיץ האחרון בדוקו-ריאליטי של קשת "שלוש", שבו ניסתה למצוא אהבה, היא מכירה בחורים יותר בקלות. "בעבר חשבתי שגברים נרתעים מהסטטוס שלי", היא צוחקת. "אלמנה עם ילד נשמע כמו צירוף מאוד שחור וקודר, אבל כל מי שהכיר אותי שינה את דעתו, ואני חושבת שהתוכנית עשתה שירות גדול בנושא הזה. אחרי הסדרה קיבלתי מיליון פניות מגברים שלא נרתעו, צפו בי ואמרו 'הכול בסדר, אנחנו רוצים להיות חלק מזה'. אותי זה מדהים".
ומאידך, יש תגובות פחות אוהדות, שמבקרות את המהלך הזה בחיים שלך.
"קודם כול אף אחד מעולם לא אמר לי דברים לא נעימים בפנים. התגובות הפחות מפרגנות הגיעו דווקא מהטוקבקים, ואני חייבת לציין שאני לא מורגלת בדברים האלה, ובכתבה הראשונה שהתפרסמה נורא בכיתי. אבל אז היה טוקבק אחד ששינה את ראיית עולמי. מישהי כתבה: 'אני מכירה את שרית עוד מימי האולפנא, והיא תמיד רצתה להתבלט ובגלל זה היא גם הייתה הכוכבת של הצגת סוף השנה'. דבר ראשון נקרעתי מצחוק. התגובה הזאת נתפסה בעיניי ככזאת פתטית, ואני יודעת שאני בחיים לא הייתי כותבת כזה דבר על מישהו אחר, וזה רק מראה שאני בן אדם יותר טוב ממנה וכל מה שנותר לי הוא לצחוק".
ואיך היו התגובות של הקרובים אלייך, למשל ההורים של דני?
"להורים של דני סיפרתי רק אחרי שנכנסתי כבר לתהליך ולצילומים. אני חושבת שלפני שאנשים ראו את התוכנית החשש היה הרבה יותר גדול, ומהרגע שהתוכנית עלתה לאוויר כולם הבינו שהכול בסדר. אימא של דני ראתה את כל הפרקים ואפילו מאוד קיוותה שאבחר בנדב בסוף. אני חושבת שלא עשיתי שום דבר שלא מכבד את עצמי או את הקרובים שלי בתוכנית ואפילו להפך, אמרתי בגלוי את מה שהרבה אלמנות חושבות". את חושבת שניפצת איזו סטיגמה שיש על אלמנות בימינו?
"אני יודעת שכן, ואני אתן לך שתי דוגמאות מהחיים. כל שנה יש יום כיף ליתומי צה"ל בלונה פארק, וכשעמדתי בתור עם אביה למכוניות המתנגשות, פנתה אליי אלמנה שאני לא מכירה ואמרה לי: 'רציתי להגיד לך תודה רבה כי בזכותך אנשים התחילו לדבר איתי. נורא פחדו לשוחח איתי, ועל הנושא הזה בעיקר, ואת הראית שזה בסדר גמור'. זה מאוד נגע ללבי. עם כל הקשיים שהיו לי עם התוכנית והחשיפה הנלווית, בשביל הערה
זו התקופה בשנה ששרית הכי מבוקשת. "תקופת יום הזיכרון מאוד עמוסה בתחום האלמנות", היא אומרת חצי בצחוק חצי ברצינות. ביום שלישי תוכלו לראות אותה גם בתוכנית "אנשים", נפגשת עם אלמנות וילדים נוספים שחולקים את אותה חוויה עמה. הקלישאה הידועה היא שהזמן מרפא הכול, אבל במקרה של שרית הזמן רק מקשה.
"היום אני מתמודדת עם שאלות של אביה שלא הצטרכתי להתמודד איתן בעבר", היא מספרת. "אם פעם הייתי אומרת לו 'אבא מסתכל עליך מהשמים וגאה בך', אז היום הוא אומר לי: 'אבל אימא, לנשמה אין גוף ואין עיניים. אם את לא מבינה אני אסביר לך, לנשמה אין צורה, היא כמו אוויר, היא כמו אהבה, אז איך את אומרת לי שאבא רואה אותי?' ואני נאלמת. אני לא יודעת מה להגיד לו, כי אני לא יודעת מה להגיד לעצמי".
אז איך באמת מתמודדים? את לוקחת אותו לפסיכולוג?
"לא, אני מעדיפה לפעול מהלב. אני באמת מאמינה שההתמודדות היא נורא תלוית אופי של האימא ושל הילד ביחד. הדרך שאני בחרתי מהרגע שאביה נולד היא לתת לו את ההרגשה שיש לו אבא. לא רק דמות שטוחה שמביטה בו מתוך תמונה אלא אבא עם עוד נפח ואישיות, והייתי מספרת לו מה הוא אהב ומה הוא לא אהב וכל מיני סיפורים על דני. אבל גם אני גדלה עם הזמן ואני חושבת שההבנה הכי גדולה שלי בזמן האחרון היא שזה לא נכון לחשוב או לצפות שחוויית האובדן שלנו תהיה דומה, זה לא נכון לקחת אותו למקום הזה מכיוון שהוא איבד אבא שהוא לא הכיר".
מה הקושי הכי גדול בלגדל ילד לבד?
"אני חושבת שזה ברור שהקושי הגדול ביותר מאחוריי. אני חושבת על עצמי באותם חודשים שקרובים לאירוע ואני נחרדת. איך התמודדתי עם הקושי העצום הזה? אני מסתכלת על אביה ואני פשוט לא מאמינה שהגענו עד הלום כי היה כל כך קשה בדרך". היא מאטה את קצב הדיבור לשם הדגשה. "הוא היה תינוק קשה. הוא לא נתן לי אפילו לצאת מטווח הראייה שלו, ולא יכולתי להתקלח במשך הרבה מאוד זמן. עד שבשלב מסוים אמרתי שאי אפשר ככה, אז שמתי אותו בסל קל מול המקלחת".
אחרי "שלוש" חלטרה גומז כיועצת פרלמנטרית של ח"כ כרמל שאמה הכהן, והתפטרה כעבור שלושה חודשים.
לא התאים לך התפקיד או חבר הכנסת?
"מממ... הלאה".
יש לה תואר ראשון ושני במשפטים, אבל היא לא רוצה לעסוק בעריכת דין. "עסקתי בזה חמש שנים ונמאס לי", היא אומרת. "אני מחפשת עבודה שהקריטריון המרכזי שלה הוא עבודה מגניבה, ותתי-הקריטריונים הם שהשעות יהיו נוחות כדי שאוכל לשים ולהוציא את הילד מהגן. אתה חושב שקיים כזה דבר?".
תמיד תוכלי להכיר מישהו שיוכל לעזור לך עם הילד.
"נכון".
ויש כבר מישהו בפוטנציה?
"נראה לי שסיימתי לחשוף את חיי האהבה שלי בפומבי. אחרי שהתוכנית הסתיימה הרגשתי שמיציתי את הקטע הזה, ומעכשיו חיי הפרטיים הם חיי הפרטיים. לגיטימי, לא?".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם