נקראים לדגל: גם סלבס עושים מילואים
כמו רבים אחרים, גם סלבריטאי ארצנו משרתים את המדינה. לרגל שבוע ההוקרה למערך המילואים גילינו שסער שיינפיין לא מוותר על השירות, שגיא גיאור מרגיש שהוא בסרט ושדן מנו מגיע לכל קו, למרות שהוא לא כל כך מתלהב מאקשן ומנשק
"שירתי כלוחם בסיירת גולני. הצבא היה נקודת המפנה שלי. עברתי שלוש שנים קשות ותובעניות שבדיעבד הוכיחו לי שאני מסוגל להשיג דברים בכוחות עצמי. כשהייתי סמל גיליתי אחריות ופיקוד על חיילים. אני חושב שיש שוני עצום עבור אדם בין מילואים לשירות סדיר, אם זה בגלל הגיל והשלב החברתי שבו אדם נמצא. בגיל 18 מחובתך להתגייס לצה"ל ונוספות לך נקודות זכות כשאתה מתגייס ליחידה מובחרת. אבל כשאתה בן 31, כשכבר בנית קריירה ואתה מתרכז בבניית משפחה, אתה מתייחס לדברים בצורה אחרת.
"מבחינתי ההשקעה והתרומה האמיתית שלי למדינה
"בסדיר שירתתי ביחידת מורן - מיתר הצפונית. זאת היתה חוויה ארוכה וקשה שקיבלתי ממנה המון. היו הרבה עליות וירידות, אבל בסך הכל אני שמח שלקחתי חלק בזה. הרווחתי חברים טובים ועברתי חוויות לא שגרתיות, בטח לא עבור ילד בן 18. רק היכולת להיות חלק במערכת פיקודית צה"לית, שהיא מאוד שונה מכל המערכות שקיימות בעולם הזה, היא כבוד. היה לי ברור שאני אלך לצבא ואעשה את המקסימום שאני יכול. מילואים היום זה סוג של סימביוזה מבחינתי.
"מצד אחד זה משהו שמנתק אותך מהשגרה, דבר שאינו נוח, אבל בכל זאת יש בזה דבר נורא משחרר כי זה שובר שגרה. זה מרגיש כמו ללכת לשחק בסרט ולתפוס מחבלים. הרי אם מילואימניק לא רוצה להגיע למילואים הוא מוציא פטור בקלות, לכן מוטיב המוטיבציה משחק פה תפקיד חשוב. אני הגעתי מסטנדרטים משפחתיים של צבא. סבא שלי חנן גיאור היה תת אלוף וגם אבא שלי היה קצין בדרגת רב סרן. אני זוכר שפעם הייתי צריך לוותר על נסיעה מאוד חשובה בגלל המילואים, כך שיש לזה גם מחיר אבל אני שלם עם זה לגמרי וחי עם זה בשלום. אני עושה בערך 20 ימי מילואים בשנה. באוגוסט הקרוב זומנתי לשלושה שבועות".
"שירתי בתותחנים ובשטחים בחטיבת ג'נין. במילואים הייתי ביחמ"מ, ואחרי זה בגדס"ר. כיום אני נמצא בחפ"ק של מפקד החטיבה. אני מאוד נהנה לעשות מילואים כי אני חושב שזאת התרומה הכי ישראלית שאפשר לתת למדינה. בסדיר עשיתי את זה מתוך חלום והיום אני חי את החלום הזה. זה אומנם קשה כי זה עוצר את החיים, ובטוח שלא מועיל לקריירה, אבל אני עושה זאת מתוך חובה וגאה להיות קצין בצה"ל. זאת חובה וזכות לשרת את המדינה.
"המילואים עיכבו לי את התואר והקריירה. נאלצתי לעשות מבחנים במועדי ב' וג'. אני זוכר שכשמלחמת לבנון השנייה פרצה, בדיוק פתחתי את המשרד שלי ושילמתי מחיר כבד כשיצאתי לחודש מילואים. ועדיין זה דבר שאני גאה בו מאוד. כילד ראיתי את אבא שלי יוצא לחודשים של מילואים כלוחם וגדלתי בבית של ערכים כאלה. תמיד חונכתי שזה מה שצריך לעשות. מי שלא עושה מילואים קרביים ביחידה קרבית של לוחמים לא יכול להבין אף פעם את תחושת החברות הזאת. במילואים אני נמצא עם אנשים שונים ממני: במקלחות, בשירותים, בסיורים, בזמן האוכל. אתה לומד הרבה מאנשים סביבך ויש תחושה של קיבוץ גלויות. זאת תחושה שאתה את שלך נתת. כשאני מסיים מילואים אני חש מאופס עם המדינה ועם החובות שלי כלפיה. המילואים גם מכניסים אותך לפרופורציה - אתה מכיר את עם ישראל מחוץ לסביבה שלך וזה מלמד אותך המון על עצמך. כואב לי מאוד שרק אחוז קטן עושה מילואים. אנשים לוקחים כמובן מאליו את זה שאחרים תורמים את חייהם למען המדינה".
"שירתי בסיירת אגוז ובגדוד 13 בצוות של רועי קליין ז"ל, שנהרג כשקפץ על רימון במלחמת הלבנון השנייה. אחרי זה שירתתי בגדוד 13 ורוב הזמן הייתי בלבנון. השתחררתי כסמל ראשון ואז הצטרפתי לחטיבת אלכסנדרוני, כסמל מחלקת סיור. בחטיבה יש הרבה ימי מילואים. היא מאוד פעילה, יש לה היסטוריה מפוארת והאווירה היא כמו בסדיר. אם יש קו יוצא לי לעשות מעל 30 ימי מילואים. גם כשגרתי בלונדון, היה לי חשוב לעשות מילואים אז הייתי מגיע לארץ במיוחד. אני מאמין שבכל חברה יש קבוצה שמושכת את כולם קדימה. זאת הקבוצה שמשלמת מיסים, עושה מילואים, מגדילה ראש ושואלת איך אפשר יכול לעשות יותר. אני חלק מהקבוצה הקטנה הזאת ומאמין בזה.
"מרגיז אותי שהוקם לאחרונה מאהל של מילואימניקים שקראו לעצמם פראיירים. אני לא מרגיש פראייר. אני מרגיש שזכיתי להיכלל בקבוצה האיכותית הזאת. כשיש קו אני לא נהנה כי לא כיף לי ואני לא חולה אקשן אבל אני עדיין מרגיש מחויבות. זה תקוע ולא תמיד נוח באמצע החיים, אבל זאת חובה. את החוסן הנפשי שלי קיבלתי במאה אחוז מהשירות הצבאי, גם בסדיר וגם במילואים".
"אני מסתכל סביב ו-64 שנים אחרי הכרזת העצמאות, דבר אחד ברור: מדינת ישראל לא הוקמה, היא עדיין בתהליך הקמה. קיומנו לא מובן מאליו. בנינו סביבנו חומה איתנה, כזו שמגנה עלינו מפני אלה שרוצים לפגוע בנו על מנת להמשיך להתעורר בכל בוקר בני חורין. החומה הזו עונה לשם 'צבא הגנה לישראל'.
"זכיתי לשירות של 12 שנה, בתפקידי פיקוד ושטח שונים. השתחררתי לפני כמה חודשים ובקרוב אצטרף לכוחות המילואים. השירות בצה"ל היה החלק המשמעותי ביותר בחיי הקצרים. למדתי מהי ערבות הדדית, מה זו אחריות, מה זה ניהול, מה זה הובלה, מה זה דוגמה אישית. אני חושב ששירות משמעותי בצה"ל זו הדרך הטובה והמדהימה ביותר להתפתחות אישית שמשולבת בתרומה אמיתית למדינה.
"חלוציות זו אינה מילה ששמורה לשנים רחוקות, זו מילה של כאן ועכשיו - אלה אנשי המילואים. כשצריכים אותם הם עוזבים את העבודה, המשפחה, הלימודים והבית ללא היסוס כזה או אחר.
"אני מאמין שכשם שהם מגנים עלינו - עלינו להגן עליהם. במודעות, באהבה, בחקיקה. התהליך המתמשך של ירידה במספר התורמים למדינה, המתגייסים לצה"ל, ואחוז המשרתים במילואים בפרט, מעמיד בסכנה ממשית את עתידה של מדינת ישראל".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם