לי כל גאלה: ראיון עם גאלה קוגן
גאלה קוגן לא חושבת שהיא יפה, סתם בחורה סבבה. בראיון אישי היא מספרת על תהליך ההתחזקות בחיקן החם של החסידות והקבלה, על ההחלטה הדרמטית להפסיק לעשן בשבת ועל התפקיד שאף רב או מורה רוחני אינו יכול להכין אותך אליו: להיות, כנראה לנצח, רותי מהדיוטי
הוא עלול להבהיל את הקוראים", היא אומרת. "אבל התייעצתי עם הרב שלי ואמרתי לו שאם כבר עושים עלי כתבה, אני רוצה להשפיע ולהאיר דרכה, אני רוצה שאנשים יקראו וזה יעשה להם טוב".
כן, כן, מה ששמעתם. לגאלה קוגן יש רב, ולתהליך קוראים התחזקות, או ליתר דיוק וכמקובל בעדות הסלב - סוג של. לראיון היא מגיעה כשלראשה - מטעמי צניעות - קפוצ'ון, והיא דואגת לומר את ברכת המזון כשזה מוגש לה לשולחן.
מה עוד אמר לך הרב?
"הוא שאל אותי מה חשוב לי להעביר ואמרתי לו שמאוד מפריע לי שיש היום חסימות רגשית מאוד גבוהה בין אנשים, ושאני רוצה שהמחסומים האלה יישברו ושתהיה אהבה ואחווה בין כולם. עם ישראל זקוק היום לאחדות יותר מתמיד".
המממ. יצא לך לראות חדשות בזמן האחרון? המצב אולי קצת יותר סבוך מאשר "שלום ואחווה וסגרנו את הבסטה".
"אני לא נוהגת להקשיב לחדשות, הן מניפולציה נוראית שרק גורמת לאנשים להיכנס לאמוק של חרדה, תסכול וייאוש. אתמול שמעתי חדשות במקרה כשהנהג הדליק את הרדיו במכונית, וממש הזדעזעתי. איך ייתכן שבחדשות רק מדברים על דברים רעים וכל מיני זוועות ולא מזכירים למשל את המעשים הטובים של אנשים, כמו תרומות ענק לנזקקים ורעבים, או מאבק למען ילדי פליטים? אם לא תהיה אהבה ואחדות במדינה הזאת ואנשים לא יפתחו את הלב, אין למדינה סיכוי לשרוד. הרב גם יעץ לי לספר סיפור אישי שקרה לי בשביל להמחיש את הדברים".
בבקשה.
"ובכן, הייתה לי מכרה שהכרתי באופן שטחי דרך קורס משותף. היא הייתה מבוגרת ובמשך שנים ניסתה להיכנס להריון, אז היא קיבצה יחדיו אנשים ומכרים שנמצאים באותה תודעה ומחשבה שבסופן יוצרות מציאות. זה קרה בשישי בערב. באותה תקופה עדיין עישנתי בשבת והדלקתי אש. עשינו בשבילה מדיטציה וזה מדהים כי לא הכרתי שם אף אחד. היו שם איזה 30 איש בחלל שהיא ארגנה מראש בבית קפה ובמשך שעתיים ישבנו והתפללנו שאותה אישה תיכנס להריון. זאת הייתה אחת החוויות המדהימות שחוויתי. קבוצה של אנשים מבקשת משהו למען מישהו אחר, ללא אינטרסים, בכיתי בלי סוף מהתרגשות. והדבר המופלא מכל קרה. האישה באמת נכנסה להריון".
נחמד. והמסר?
"מהחוויה הזאת לקחתי גם משהו אחר. הפסקתי במודע לעשן בשבת וגם החלטתי שמאותו רגע ואילך אני מתחילה לשמור שבת כהלכתה. אנחנו חיים בתקופה שבה כל בן אדם נמצא באמוק של הישגיות. אחד השינויים הגדולים שעברתי באותה חוויה זה לא רק לחשוב על עצמי אלא איך אני עושה טוב למישהו אחר".
אז איך את עוזרת לאחרים?
"אני משתדלת להיות פעילה בעמותות. אני לא ממש רוצה לפרט, אבל מה שחשוב לי להעביר זה שהמחשבה יוצרת את המציאות. המחשבה והכוונה הטובה לעזור לאחרים הן ההתחלה גם למעשים. אדם צריך לחשוב חיובית על אחרים ומשם הכל נראה אחרת. יש כאלה שחיים את הרגע וזה כל מה שמעניין אותם. תמיד שנאתי אנשים כאלה. נגעלתי מהאטימות הזאת, מחוסר הרצון לגלות על הקיום דברים שהם מעבר לכאן ועכשיו".
אולי הם מבחינתם חושבים שאת מתעסקת בשטויות כמו חיפוש עצמי.
"את צודקת. לכן לקח לי הרבה זמן להבין שאין לי זכות לבקר אחרים או להחליט מה טוב להם. זה תהליך שלמדתי לעבור עם הזמן כחלק מלימודי הקבלה. אני גם לומדת חסידות כבר שלוש שנים".
לקוגן, 27, בוגרת לימודי משחק בבית הספר של רות דייכס ואייל כהן, רזומה טלוויזיוני עשיר, בין היתר ב"דני הוליווד", " תעשה לי ילד", " הבורר" "האלופה", " סימני שאלה" ו"החברים של נאור". אבל כרגע, כך מסתמן, היא יותר מהכל "רותי דיוטי", ותודה לפרסומת הרפטטיבית.
זה לא מעיק, להיות מזהה כל כך עם הדמות הזו?
"זה דווקא מקל עלי. מביך אותי להגיד לאנשים את הרזומה שלי, וכשאני אומרת שאני רותי מהדיוטי, מיד מזהים אותי ואומרים 'אההה', כאילו הייתי בת משפחה. לפני שנה הייתי עם בעלי בחופשה והגענו באיחור למטוס שחיכה לנו במיוחד. כשנכנסנו למטוס הנוסעים הסתכלו עלי בכעס ואז הביטו בחוברות הדיוטי וקלטו שזאת אני. לא ידעתי איפה לקבור את עצמי".
בימים אלה מככבת קוגן בסדרת הדרמה הקומית החדשה של הוט, "תנוחי" (ראשון-חמישי, 22:05), לצדן של חנה לסלאו, אוולין הגואל, צופית גרנט וגילת אנקורי.
במקביל קוגן מנחה את "מגזין החיים הטובים" בערוץ החיים הטובים לצדם של נועם טור ויעל גולדמן, ומשתתפת בעונה השנייה של "קאמבק" בערוץ הקומדי סנטרל. בקרוב תעלה גם סדרה חדשה בהשתתפותה, "בלתי הפיך" ברשת.
יש תחושה שאת נמצאת בכל מקום.
"אני ממש בורחת מזה ומתקשורת. אני חושבת שאם אין משהו ממש חכם להגיד, עדיף לא להגיד בכלל".
מה עם תאטרון?
"אני כן עובדת על דברים מסוימים בפרינג', אבל האהבה העיקרית שלי היא ללא ספק טלוויזיה וקולנוע. יש לי הרבה אהבה לתאטרון רפרטוארי, אבל קשה לי לעבוד שם כי אני שומרת שבת ויש הצגות ביום הזה. האמת היא שבדרך ויתרתי על הרבה עבודות בגלל שאני שומרת שבת. הייתה לי למשל אפשרות לנסוע לפריז לטיול הכי מפנק בעולם במסגרת ערוץ החיים הטובים וויתרתי בגלל קדושת השבת".
אפרופו קדושת השבת, ב"סימני שאלה" שיחקת דווקא חוזרת בשאלה.
"מאוד אהבתי את התפקיד שלי בסדרה. זה היה גם התפקיד הראשי הראשון שלי בערוץ 2. היה לי מאוד מעניין לחקור דמות שהיא מנוגדת אלי בתפיסות. יצאתי עם אנשים שחזרו בשאלה וכמעט החזרתי אותם בחזרה בתשובה אחרי שישבנו ביחד".
קוגן עלתה לארץ בגיל חמש מאוקראינה. "השתלבתי בבית הספר, אבל באופן כללי תמיד הייתי מין מתבודדת כזאת", היא אומרת. "אבל בכיתה ה' גדל לי הציצי ומאז הוא נעצר, הגיע לשיא שלו. בזכותו גם נעשיתי מאוד פופולרית בבית ספר. אבל אף פעם לא הרגשתי בנוח לדבר על החיצוניות שלי, וזה לא מצניעות. יופי לא מעניין אותי. אני לא חושבת שאני יפה, אבל יש לי אחלה אופי. אני ממש סבבה של בחורה".
כשהייתה בת 15 וחצי יצאה קוגן למלחמת עצמאות כשעזבה את בית הוריה והתחילה לברמן ולפרנס את עצמה. "תמיד הייתי במקום כזה בוגר, אחראי ושקול. כבר כילדה שנאתי גזענות וחרמות וכעסים. חיפשתי צדק, הייתי שונה משאר הילדים בני גילי. יש את אלה שמסתדרים עם כולם ופוצחים בקלילות בשיחה עם כל אחד. אני לא שייכת אליהם. אני צריכה סיבה לשיחה. האמת היא שאני מאוד נהנית לשבת בשקט בחברתם של אנשים בעלי שקט פנימי ולשתוק", אומרת קוגן, ששטף דיבורה בראיון לא פוסק לרגע. אם אי אפשר לשתוק, אומרת קוגן, היא מעדיפה לבכות. "אני בכיינית סדרתית. אני יכולה להסתכל על השמים ולבכות בגלל ענן שמזכיר לי דובון אכפת לי. אני אפילו בוכה מפרסומות, חוץ מהפרסומת של הדיוטי, שמצחיקה אותי. תביני, זה לא בכי של עצבות. זה בכי של התרגשות, לפני כחודש רכבתי על האופניים ליד הים ופשוט הדמעות ירדו ללא הרף, פשוט התרגשתי לצפות בים".
אבל לא תמיד הייתה קוגן כולה נהי ושתיקות. "הייתה לי תקופה מאוד חרדתית וחסרת שלווה", היא אומרת, "חשתי חוסר איזון נפשי ולא הבנתי מי אני ולמה אני, וזה שלח אותי למסע חיפוש עצמי. אין דרך לברוח מזה. יש כאלה שמטופלים בכדורים, אני מעדיפה לחפור לעומק ולטפל במקור הבעיה במקום לבלוע כדורים. אין לי בעיה להציף דברים ולהכריח את עצמי להתעמת איתם. אני נטענת בדרכים שונות, בין אם זה בתפילה, מדיטציה, יוגה, הליכה לים ושיחות רבות עם אלוהים. אפילו עכשיו בזמן הראיון".
את גם בעניין של גלגולים?
"לא הייתי רוצה להיכנס לזה, חוץ מזה שלי קוראים גאלה ולבעלי גל (היזם גל קליימן, בעלה של קוגן מאז נישאו בתאריך האטרקטיבי 10.10.10), מה שאומר שיש הרבה גלגל וגלגול בינינו".
אם כבר גלגולים, את יכולה לדמיין מה היית, אם לא שחקנית?
"כל חיי רציתי להיות ארכיאולוגית. אבל יש תיעוד מצולם שלי מגיל חמש, עולה על השולחן ומכריזה שאהיה שחקנית. אז נקבע הייעוד שלי".
כמתחזקת, היית מסכימה לעשות סצנה ארוטית בסרט?
"ארוטיקה זה הארד קור. קשה לי עם הדבר הזה והייתי מעדיפה להימנע מלהשתתף בסצנה כזאת, אבל את יודעת, בחיים גם יש ארוטיקה ובחיים גם מתנשקים עם בן הזוג, ושחקן צריך להיות מוכן לעשות את זה גם בסרט".
לקוגן ולקליימן עדיין אין ילדים. "בניגוד לשמועות, אני עדיין לא בהריון. רציתי זמן ללמוד על הנישואים שלי עם גל, על תפקודי כאשת איש. לא צריך למהר להביא ילדים, ואני רק בת 27. אני מניחה שעוד שנה נתחיל לעבוד על זה".
יש לי תחושה שכל החיפוש העצמי הזה ייגמר ביום שייוולד לך הילד הראשון. פשוט לא יהיה לך זמן לשאול כל כך הרבה שאלות.
"זאת הסיבה שאני עדיין לא בקטע של ילדים, למרות שאני מאוד רוצה בהם. קודם אני צריכה לחוות את עצמי".
לא מזמן גילתה בעצמה קוגן גם כישורים מוזיקליים חבויים. "גאלה היא בראש ובראשונה שחקנית, אבל לאחרונה התחלתי לכתוב לשיר ולהלחין שירים. כבר הקלטתי כמה וכמה שירים, בסגנון רוק ובלדות. כרגע הם במגירה, אבל אני מניחה שזה גם משהו שיקרה בקרוב".
נעקוב בפייסבוק.
"אה, כן, חשוב לי שתצייני שאני מופיעה שם בשם גאלה קליימן שהוא שם הנישואים שלי, כי על שמי, גאלה קוגן, יש כל מיני פייסבוקים מפוברקים. בקיצור, יש לי מתחזים. הסוכנת שלי פנתה לפייסבוק בתלונה אך לא ניתן לעשות שום דבר".
מחמיא , מתחזים. הוליוודי.
"יש לי מחשבות כאלה, על הוליווד. אולי זה יקרה יום אחד, אם ירצה השם".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם