שכחו אותי: מה קורה עם מקולי קאלקין?
בגיל עשר הוא הפך לכוכב קולנוע בינלאומי והרוויח מיליונים. בגיל 16 הודיע שהוא מתגרש מהוריו. אבל מאז הקריירה התרסקה, החבר הטוב מייקל ג'קסון מת, ואהבת חייו מילה קוניס זרקה אותו. היום הוא ג'אנקי שמוציא אלפי דולרים בחודש על הרואין, ובאמריקה מעריכים שנותרו לו בקושי שישה חודשים לחיות. מקולי קאלקין מציג: הסרט הרע של החיים שלי
לצד התמונה, הכריזה הכותרת שקאלקין מכור להרואין ושנותרו לו שישה חודשים לחיות. עוד נכתב שם שהוא מוציא 6,000 דולר בחודש על סמים קשים וכדורים, ושהוא נתון בהידרדרות מתמדת מאז שמילה קוניס זרקה אותו. כל אחד מוזמן למצוא את ההסברים הפסיכולוגיים למצבו המדורדר של קאלקין. לפי ה"אינקוויירר", הדיווחים האחרונים שקוניס התחילה לצאת עם אשטון קוצ'ר רק הכניסו אותו לדיכאון עמוק עוד יותר, והדיכאון דחף אותו בתורו עמוק יותר לסמים. מקורבים אנונימיים מספרים שהוא נרקומן שמזריק הרואין באופן קבוע. מישהו גם טען שקאלקין כמעט מת ממנת יתר לפני כמה חודשים. אם הוא לא ייגמל מיד, חוששים המקורבים, מקולי קאלקין עלול למות תוך שישה חודשים.
האתר GossipCop מיהר לצאת בכתבת נגד, שבה פרסמו נציגיו של קאלקין תגובה משלהם: "הדיווח ב'נשיונל אינקוויירר', לפיו מקולי קאלקין מכור להרואין ולסמי הזיה אינו רק חסר בסיס לחלוטין, אלא גם דמיוני בצורה מגוחכת ובלתי אפשרית". למרות ההכחשה, ה"אינקוויירר" ממשיך לעמוד מאחורי הכתבה. באתר הרשמי של הצהובון פורסמה הודעה המביעה תקווה שהכתבה תשמש לקאלקין תמרור אזהרה, ובאותה הזדמנות הוזמן הכוכב לשעבר על ידי השבועון לעשות בדיקת דם שתוצאותיה יפורסמו מעל דפי העיתון.
אפשר כמובן לטעון שאיזה פפראצי זריז צילם את קאלקין אחרי סתם עוד לילה קשה. מצד שני, את אותן נבואות שחורות על הסוף הקרב קראנו גם על איימי וויינהאוס. או על קורט קוביין. כידוע, גם שעון מקולקל מראה את השעה הנכונה פעמיים ביום, וה"אינקוויירר" הוא העיתון שעקב אחרי הידרדרותה העקבית של יוסטון המנוחה לסמים, בזמן שזו הכחישה אותה מכל וכל.
בין אם הידיעות על צריכת הסמים המוגברת של קאלקין מדויקות או לא, הן לא הפתיעו אף אחד. קאלקין כבר היה מעורב בחייו בלא מעט שערוריות - החל במאבק המשפטי שניהל נגד אביו, דרך הנישואים שלו בגיל 17 לשחקנית רייצ'ל מיינר, התהיות סביב מהות יחסיו עם מייקל ג'קסון, וההיעלמות הארוכה שלו מעיני התקשורת.
מקולי קאלקין נולד ב-1980 בניו יורק, וגדל עם הוריו, שמעולם לא נישאו, ועם שישה אחים ואחיות בדירה צפופה. הוא התחיל לשחק בגיל ארבע - בתאטרון,בטלוויזיה ובקולנוע. בגיל שמונה שיחק בסרט הקולנוע הראשון שלו, "Rocket Gibraltar" דרמה בכיכובו של ברט לנקסטר הקשיש. כעבור שנה כיכב לצד ג'ון קנדי בקומדיה של ג'ון יוז, "Uncle Buck". יוז וקנדי כל כך אהבו לעבוד עם הילד האפרוחי, שהם דאגו לקחת אותו גם לפרויקט המשותף הבא שלהם, שאיש לא יכול היה לחזות את ההצלחה הפנומנלית שלו.
"שכחו אותי בבית" עתיד היה להפוך לקומדיה המצליחה ביותר בכל הזמנים, ומקולי קאלקין הפך בזכותו לכוכב בינלאומי ענק בן לילה. לא הרבה ילדים זוכים להנחות את "סאטרדיי נייט לייב" בגיל 11. אבל אחרי כמה סרטים מצליחים, בהם "החברה שלי", לצופים פשוט נמאס ממנו. ב-94', שנה שבה יצאו שלושה סרטים בכיכובו - החליט קאלקין לפרוש ממשחק בקולנוע. הוא היה בן 14.
"ממש התנתקתי ממקולי קאלקין באופן מנטלי", הוא אמר בראיון ל"ניו יורק מגזין" ב-2006. "כאילו, אם מישהו קורא את השם הזה ברחוב אני לא מסובב את הראש. באמת. כשהייתי בן 14 ופרשתי, אמרתי לעצמי שאני לא עושה את זה יותר בחיים - תגידו עלי מה שתרצו. שאני משוגע. שאני אלכוהוליסט. תקראו לי נרקומן. אני כבר לא שם זין. זה כבר לא אני. זה בשבילכם. זה שלכם. לכו על זה, תעשו חיים".
קאלקין אמנם פרש מהקולנוע ונעלם מאור הזרקורים, אבל הוא אף פעם לא הצליח באמת להיות אלמוני. בזכות הבייבי פייס שלו אנשים המשיכו לזהות אותו - גם בגיל 20 פלוס הוא נראה כמו הילד מ"שכחו אותי בבית". "זאת ברכה וקללה", אמר . "אני יכול ללכת לכל מסעדה בלי להזמין מקום, אבל בזמן שאני שם, כולם יבהו בי".
באיזשהו שלב קאלקין היה צריך להשלים עם זה שהוא לא יכול להיעלם לגמרי. מה שהוא כן היה יכול לעשות זה לנסות לשלוט בתדמית שלו. כלומר להפסיק לעשות קומדיות לכל המשפחה. ואכן, הפעם הבאה שראינו אותו הייתה במקום לגמרי לא צפוי: בקליפ של סוניק יות. את הקליפ הסקסי והמתריס לשיר "Sunday" של להקת הרוק האלטרנטיבי הניו יורקית ביים במאי האינדי הנחשק הרמוני קורין. בתחילתו מתמקדת המצלמה במשך זמן ארוך בפניו של קאלקין בן ה-18 המביט על עצמו במראה. הוא כבר לא ממש ילד, אבל הוא כן. בהמשך הוא מפלרטט ומתנשק עם מי שהייתה בזמנו אשתו בחיים האמיתיים - רייצ'ל מיינר.
את מיינר הכיר קאלקין בבית הספר לילדים עובדים (בית ספר המותאם לצרכיהם המיוחדים של ילדים שהם גם שחקנים, רקדנים, מוזיקאים או ספורטאים מקצועיים), שאליו עבר בכיתה ו', מבית הספר הפרטי שלמד בו קודם. השניים התחתנו בטרם מלאו להם 18, אך נפרדו אחרי שנתיים והתגרשו אחרי ארבע שנים. מערכת היחסים עם מיינר אולי לא החזיקה מעמד, אבל מההתחלה היה ברור שקאלקין מחפש נקודת עוגן יציבה בחייו.
אחרי שש שנות פרישה, בשנת 2000, חזר קאלקין למשחק, אבל דווקא על במת הווסט אנד בלונדון בהצגה "מאדאם מלוויל". את זמנו בלונדון ניצל גם לכתיבת רומן סמיאוטוביוגרפי בשם "ג'וניור", שפורסם כעבור כמה שנים.
ואז, ב-2003, נראה היה שמקולי קאלקין עומד לחזור לחיינו בגדול, אחרי שנתיים שבהן סבל מאגורפוביה וכמעט לא יצא מהבית. הסרט שאמור היה להיות הקאמבק הגדול שלו הוא "Monster Party". זהו סרט ביוגרפי המבוסס על סיפור אמיתי, שבו כיכב קאלקין בתפקיד מייקל אליג, צעיר בלונדיני ששלט בעולם המועדונים של מנהטן בשנות התשעים עד שהפך לרוצח. המקרה המזעזע של אליג, שרצח דילר ממוצא קולומביאני בשם איינג'ל מלנדז, היה אחד הסיפורים המדוברים בניו יורק של סוף שנות התשעים.
אליג היה נער מהמערב התיכון שעבר לניו יורק כדי להתפרסם. תוך שנה הוא הפך למנהיג של אחת החבורות הצבעוניות ביותר בהיסטוריה של חיי הלילה של מנהטן. הוא המציא תת תרבות חדשה, כיכב במדורי רכילות, לבש בגדים משוגעים, ארגן מסיבות משוגעות, השתמש בהמון סמים, ואז, ב-96', רצח את שותפו לדירה והתעלל בגופתו לפני שהשליך אותה להדסון. אליג סיפר לכל העולם על מעשיו, אבל אף אחד לא התרגש מזה במיוחד וגם אף אחד לא חשב ללכת למשטרה. למשטרת ניו יורק נדרשו תשעה חודשים תמימים כדי לעצור אותו.
את "פארטי מונסטר" ביימו פנטון ביילי ורנדי ברבאטו, שכבר ביימו סרט תיעודי על הפרשה באותו שם. מלבד הסיפור הסנסציוני, עיצוב התלבושות והחייאה של רגע מובחן בתולדות התרבות הניו יורקית, השוס העיקרי של הסרט הוא הליהוק, שהוא אמנם גימיקי, אך גם מבריק. להביא לתפקיד כל כך קיצוני את ילד הפלא בדימוס, שכבר שנים אף אחד לא שמע עליו, היה צעד אמיץ ומלא השראה. הקליפ של סוניק יות היה הרמז היחיד לכך שזה אולי לא רעיון מופרך כל כך. בסרט חלק קאלקין את המסך עם קלואי סביני - יקירת קולנוע האינדי והבחורה הכי קולית בתעשייה בזמנו - ומרילין מנסון - אולי האנטיתזה הבולטת ביותר של מייקל ג'קסון.
ביילי וברבאטו הסבירו שאחת הסיבות לכך שבחרו את קאלקין לתפקיד היא ההבנה המושלמת שלו את נושא הסלבריטאות. מייקל אליג עשה הכל בשביל להיות סלבריטי, בעוד קאלקין נזרק לתוך זה הרבה לפני שהיה יכול להחליט בעצמו אם הוא רוצה בזה או לא. בעצם, הסבירו, הם שני צדדים של אותו מטבע.
מעבר לכישורי המשחק של קאלקין, המיתולוגיה האישית שלו והאופן שבו היא מתכתבת עם דמותו של אליג, הביאה לסרט ערך מוסף. פרסונת הילד הקטן והחמוד שנאלץ קאלקין לסחוב על גבו והקלישאה המוכרת של כוכבים-ילדים שהופכים לילדים רעים על מנת לשבור את התדמית שלהם בכוח, הם שהפכו את הליהוק שלו לכל כך מעניין, שכן מייקל אליג בעצמו היה ילד טוב שהפך את עצמו באופן מודע ומחושב לילד רע על מנת להתפרסם. קאלקין היה בן 23 בסך הכל כ"שפארטי מונסטר" יצא. על הנייר זה גיל מצוין להתחיל בו מחדש, להיפטר מתדמית הילד הקטן ולהפוך לשחקן רציני ומוערך, שלוקח סיכונים מקצועיים ומשחק דמויות שנויות במחלוקת בסרטי איכות אמנותיים. אבל זה לא קרה. הסרט אמנם הביא את קאלקין לפסטיבל סאנדנס ולפסטיבל קאן, אך למרות שהפך לקאלט בקרב קהלים מסוימים, הוא קיבל ביקורות רעות ונכשל מבחינה מסחרית.
קאלקין ניסה להמשיך לרכוב על המומנטום והשתתף בעוד סרט מגניב - קומדיית נעורים מודעת לעצמה בשם "Saved", שבה גילם תיכוניסט ציני בכיסא גלגלים הלומד בתיכון נוצרי. זה היה סרט מאוד חמוד, וקאלקין היה מוצלח בו, אבל זה לא עזר להחיות את קריירת המשחק שלו. הוא התחיל לעשות עבודות דיבוב, והשתתף בסדרת דרמה בטלוויזיה שבוטלה אחרי חמש דקות. הסרט הממשי האחרון שקאלקין השתתף בו יצא לפני חמש שנים. מאז הוא צץ בפרסומת בריטית לחברת ביטוח.
אמנם לא ראינו את מקולי קאלקין מזמן, אבל במשך רוב הזמן הזה הוא לא עשה שטויות. להפך, הוא תמך בקריירה העולה של חברתו לשעבר, מילה קוניס. אחרי שהתגרש מרייצ'ל מיינר ידע קאלקין תקופת הוללות קצרה שהסתיימה ב-2002, כשהתחיל לצאת עם קוניס, שאז עוד לא כבשה את הוליווד, אך כבר כיכבה בסיטקום הפופולרי "מופע שנות השבעים" בזמן שקוניס קידמה את הקריירה שלה, קאלקין טייל עם הכלב, טיפל בבית והכין ארוחת ערב. קוניס העידה שקאלקין טבח נהדר ושהוא מבשל לה כל ערב.
במשך שנים נראה היה שמערכת היחסים שלהם לא פחות מאידאלית. בראיון למגזין "Parade" שנתנה ב-2007 אמרה קוניס על קאלקין: "יש הרבה דברים שאנשים רוצים שהוא יהיה, והוא לא. הוא בחור מדהים ופשוט, והוא כנראה אחד האנשים הכי מבריקים שפגשתי מעודי. הוא כל כך חכם, כל כך מודע לעצמו, וכל כך טוב לב ומתוק. למרבה הצער זה לא מה שאנשים רוצים שהוא יהיה, אז הם כותבים דברים".
אך האידיליה נגמרה בסוף 2010, אחרי שמונה שנים של מערכת יחסים. בתחילת 2011 אישרו נציגיה של קוניס שהזוג נפרד, ואמרו ש'הפרידה הייתה ידידותית, והם נשארו חברים קרובים'. כמו כל פרידה הוליוודית, גם זאת הייתה מתוקשרת מאוד. בכלל, קאלקין עלה בעשור האחרון לכותרות בעיקר בהקשרים רכילותיים; אחרי הכל, לא היה לו סרט חדש לקדם.
ב-2004 דיווחו העיתונים כי קאלקין נעצר באוקלהומה סיטי על אחזקת מריחואנה וכדורי הרגעה. הדבר שתסכל אותו במיוחד במעצר הזה הוא העובדה שהוא התאים לציפיות של אנשים ממנו. כמקובל אצל כוכבים-ילדים שהתפרסמו והתעשרו מוקדם מדי, ומעולם לא נהנו ממשמעת ומשגרה בריאה - כולם רק חיכו שמקולי קאלקין יידרדר. כמו שקרה לדני בונדוצ'י, הילד הקטן מסדרת הסבנטיז "משפחת פרטרידג'" שהתמכר לקראק, גר בשלב מסוים באוטו שלו, נעצר על הכאת זונה טרנסווסטיט וניסה להתאבד. כמו שקרה ללינדזי לוהן ולבריטני ספירס. אם עד לאותו רגע נראה היה שקאלקין ניצח את הסטטיסטיקה, המעצר הזה צירף אותו - לפחות על הנייר - לרשימת הילדים שנפלו.
"אתה יודע, אני ילד-שחקן לשעבר", הוא גיחך פעם כשנשאל על המקרה. "אני אמור להיות הרבה יותר דפוק ממה שאני. הייתי די גאה בזה שאני לא הקלישאה הזאת, אז זה היה, כאילו - יופי, נהדר, נתתי להרבה אנשים בדיוק מה שהם רצו".
הפעם הבאה שקאלקין עלה לכותרות הייתה כשמייקל ג'קסון הואשם, בשנית, בביצוע מעשים מגונים בילדים. קאלקין סיפר בזמנו בראיון ללארי קינג שהוא שמע לראשונה על כל הסיפור כשחבר צלצל אליו ואמר לו לפתוח סי-אן-אן כי מדברים עליו בחדשות. הוא פתח טלוויזיה והשתומם לגלות שאומרים שחברו הוותיק ביצע בו מעשים מגונים. קאלקין יצא מיד נגד ההאשמות והסביר שמעולם לא היה ביחסים בינו לבין ג'קסון שום דבר לא כשר. כשקינג תהה למה ג'קסון כל כך אהב ילדים, הסביר לו קאלקין בקור רוח שהסיבה היא שלילדים לא אכפת מיהו ושילדים הם היחידים שמדברים אליו כאילו הוא אדם רגיל. מה גם שג'קסון הוא ילדותי בעצמו.
החברות בינו לבין מייקל ג'קסון החלה כשמקולי היה בן עשר. אחרי שיצא "שכחו אותי בבית", ג'קסון צלצל אליו, הציג את עצמו והזמין אותו לבוא עם משפחתו לבקר בחוות נוורלנד, ומאז הם נשארו חברים טובים. קאלקין השתתף בקליפ של ג'קסון ללהיט "בלאק אור ווייט", נסע איתו לחופשות וגם ישן במיטתו, אך נשבע שג'קסון מעולם לא שלח ידיים. וקאלקין לא הסתפק בלהסביר את העובדות ללארי קינג, הוא גם לבש חליפה והלך להעיד במשפטו של ג'קסון לטובת חברו. "הייתה לנו מערכת יחסים מאוד קרובה. הבנו אחד את השני", אמר במשפט, והתעקש שההאשמות נגד ג'קסון "מגוחכות לחלוטין".
את היחסים הקרובים בין קאלקין לג'קסון ניתן להבין גם בהקשר של היחסים המעורערים והבעייתיים של קאלקין עם אביו, שמזכירים מאוד את היחסים שהיו לג?קסון עם אביו שלו. גם קאלקין וגם ג'קסון נדחפו בגיל צעיר לקריירה גדולה על ידי אב דומיננטי ושתלטן. וגם הם התקשו לסלוח לו על שחמס מהם את ילדותם.
קיט קאלקין, אביו של מקולי, היה שחקן בצעירותו, ואמו ניהלה את הקריירה שלו ואת זו של אחיו, שחקנים גם הם. מקולי ושניים מאחיו הצעירים - קירן ורורי - המשיכו את המסורת המשפחתית, ואבא קיט ניהל את הקריירה של כולם. אם לשפוט לפי ההצלחה שלהם נראה היה שקיט ידע מה הוא עושה, אבל מקולי לא זוכר את היחסים עם אביו כחוויה חיובית. רחוק מזה. "אבא שלי היה שתלטן", סיפר בראיון ב-2004. "הוא תמיד שלט. הוא תמיד היה כזה, גם לפני ההצלחה שלי. הוא היה משחק משחקים פסיכולוגיים כדי לוודא שאני יודע את מקומי".
ההתנהגות הרודנית של אביו לא השתנתה גם כשמקולי הקטן החל לפרנס את המשפחה. עד שכבש את הוליווד, משפחת קאלקין הייתה שרויה בקשיים כלכליים. אמו עבדה כמרכזנית טלפונים ואביו הועסק בכנסייה המקומית בתור האחראי לחדר שבו נשמרים כלי קדושה. בגיל 11 הפך מקולי קאלקין לילד הראשון בהוליווד שהרוויח מיליון דולר לסרט - על תפקידו ב"החברה שלי" - ומאז הסכומים שהרוויח רק גדלו. על פי אתר IMDB, בגיל 12 הרוויח קאלקין 4.5 מיליון על "שכחו אותי בבית 2" ובגיל 14 כבר קיבל שמונה מיליון על "ריצ'י ריץ'" ועוד שמונה מיליון על "סוגר חשבון עם אבא". עם כאלה רווחים, לא פלא שמקולי מימן את המעבר של משפחתו מדירת חדר קטנה לבית ענק בניו יורק. "הרווחתי מספיק כסף עד גיל 12 כדי שלא אצטרך לעבוד יותר לעולם", אמר פעם בראיון. בפועל, זה אכן מה שקרה.
שנה אחרי שמקולי הודיע שהוא פורש ממשחק, בגיל 14, אביו עזב את הבית. אמו של מקולי, פטרישיה, תבעה משמורת מלאה עליו ועל אחיו, מה שהצית מלחמה משפטית מכוערת ומתוקשרת. חלק מהמחלוקת בין קיט לפטרישיה נגעה בשליטה בהונו של בנם - הקטין המיליונר - ומקולי לא עמד בצד בשקט.
"למדתי לקרוא מסמכים משפטיים בגיל 14", נזכר קאלקין בעצב. מקולי הפך לצד במאבק המשפטי, שבסופו "התגרש" מהוריו, פיטר את אביו מתפקיד המנהל שלו, והפקיד את השליטה בכספו בידי רואה חשבון. הצעד הרדיקלי הזה גרם לקיט קאלקין לנתק כל קשר עם מקולי, והנתק נמשך עד היום. אפילו שתי הטרגדיות שפקדו את משפחת קאלקין בעשור האחרון - אחותו הגדולה של מקולי נדרסה למוות ב-2008, ואחות למחצה שלו, מנישואיו הקודמים של אביו, מתה ממנת יתר בשנת 2000 - לא עזרו לאחד את המשפחה.
היום מקולי מתגורר לבד בדירה ענקית ומפוארת באזור נוהו הטרנדי בניו יורק. מצבו הכלכלי לא ברור. באמצע שנות התשעים הוערך הונו בסכום של בין תשעה ל-25 מיליון דולר, אך הכסף נעלם במהירות, כשרובו הלך לעורכי דין. היום הונו מוערך בסביבות ה-15 מיליון דולר, אם כי על פי מקורות אחרים לא נשאר מהכסף הזה הרבה.
אומרים שלאחרונה קאלקין מסתובב עם חבורה שמשפיעה עליו לרעה. בין היתר הוא מרבה לבלות עם כוכב האינדי אדם גרין (לשעבר מלהקת המולדי פיצ'ז), חובב ידוע של סם הקטמין (המוכר בכינוי "ספיישל קיי"). בשנה שעברה קאלקין השתתף בסרט ניסיוני של גרין, "Ferarri The Wrong", שכולו מחווה לקטמין, שבו השתתף גם כוכב הרוק הבריטי המסטול פיט דוהרטי. וכמו ששמועות על מותו של דוהרטי מתפרסמות כל יומיים באינטרנט, גם את מקולי השמועות מרבות להרוג.
לא מעט כוכבים שהתחילו מוקדם מדי גמרו את הסוס בטרם עת. בראד רנפרו מת ממנת יתר בגיל 25. אליל הנוער אנדי גיב (אחיהם הצעיר של הבי.ג'יז) מת בגיל 30 מבריאות רופפת שנגרמה משנים של דיכאון ושימוש בסמים ואלכוהול. קורי היים, שהמריא לכוכבות בקולנוע בשנות השמונים, מת בגיל 38 אחרי התמכרות ממושכת לסמים. גארי קולמן, שגילם את ארנולד הקטן ב"על טעם ועל ריח" מת בגיל 42 אחרי סדרה אינסופית של מעצרים ושערוריות. ודיינה פלייטו, שגילמה את קימברלי החמודה באותה סדרה, השתתפה בסרטי פורנו רך כדי לממן את ההתמכרות שלה לסמים והתאבדה בגיל 34.
לאור כל זאת, לא מפתיע שמדי כמה שנים נפוצות שמועות שמקולי קאלקין מת. אמרו שהוא מת בגיל 22, אחר כך אמרו שהוא מת ביום ההולדת ה-30 שלו. ועתה, אחרי הצילום האחרון, שבו הוא נראה כג?אנקי טיפוסי, השמועות פורחות שוב. בינתיים, קאלקין כבר הופיע פעמיים בציבור - פעם אחת בחתונה של נטלי פורטמן ופעם אחת במקום הבילוי החביב על הסלבס, מלון שאטו מרמון בהוליווד - ואם לשפוט על הדיווחים ותמונות הפפראצי הוא נראה טוב יותר מבתמונת השער המפלילה של ה"אינקוויירר". ובכל זאת, קשה לומר שהוא נראה כמו פרסומת לקופת חולים. מי ייתן ומקולי אכן יתגבר על לבו השבור ויזכה לשנים ארוכות של בריאות טובה. מגיע לו - הוא באמת ילד טוב.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם