ראשי » תרבות » רכילות

בוראת מיני מזונות: ג'קי אזולאי מחכה למשיח

היהדות, כידוע, אוסרת אכילת שרצים, אבל ג'קי (ג'קלין) אזולאי, חרדית הלייט של "מאסט שף", עדיין לא איבדה תקווה. "אומרים שכשהמשיח יבוא יהיה מותר הכל, אז כשאני מתפללת שהוא יבוא, אני עושה את זה בשביל זה", היא חושפת. ראיון מיוחד עם הכוכבת הכי לוהטת באלעד

המנות אמנם עדיין על האש, אבל דבר אחד ברור לחלוטין כבר עכשיו: ג'קי (ג'קלין) אזולאי נולדה להיות כוכבת ריאליטי. את כל הכיף והטירוף והצבע שהיא מביאה עכשיו ל"מאסטר שף", היא הייתה יכולה לספק, ללא קושי, גם ב"הישרדות", ב"האח הגדול" ובכל מקום אחר שיש בו מצלמות. הקב"ה בירך את אזולאי, 29, תושבת העיר הדתית-חרדית אלעד, בתמהיל תכונות שבעזרתו ניתן לסלול דרך לעבר כל גמר גדול של כל תוכנית ריאליטי: חושים של שורדת, סטאר קוואליטי בוהק, ושפה עממית מתובלת בחן ובהומור שופע.

עד כה, רגע השיא שלה בתוכנית נרשם במהלך משימת "כדור האטלס", כשמלמלה לעצמה, לנוכח מורכבות המשימה, "ג'קי, פרשי, פרשי". בסופו של דבר, היא סיימה את המשימה עם שני כדורי אטלס מושלמים על הצלחת, במקום כדור אחד - "נראה לי שלכדור אחד היה משעמם לבד", הסבירה - וגרפה מחמאות היסטריות מצוות השופטים. במילים אחרות, תרשו לנו להמר שהיא עוד תגיע רחוק. רחוק מאוד, אם ירצה השם.

כבר עכשיו, למען האמת, היא די סלב - עוצרים אותה ברחוב, מבקשים מתכונים, מפרגנים, מייעצים - אבל עד לפני חודש היא עדיין הייתה פקידה בדוכן להשכרת רכב בשדה התעופה, עושה משמרות, בוקר ולילה, ואם לשניים (אורי, בן ארבע, ואיתי, בן שנתיים וחצי). חיים לא קלים, אבל ג'קי לא מתלוננת. על חיים כאלה בדיוק - בעל, שני ילדים, בית רגוע - היא חלמה שנים. רק עכשיו היא מעיזה לעבור לחלום הבא.

הוריה של אזולאי היו בכלל חילונים. הם חזרו בתשובה רק אחרי שג'קי - האחות השנייה בסדרה של ארבעה עשר (!) ילדים - הגיעה לעולם. "זו בדיוק הייתה תקופת ההתחזקות של אורי זוהר", היא מספרת. "אבא שלי, כמו הרבה אנשים בבית שמש, הלך לסמינר שלו והתחזק. לאט-לאט הם התחזקו יותר ויותר, ואבא שלי, שידע מה יש בצד השני, מאוד-מאוד פחד שאנחנו, הילדים, נהיה חילונים. הוא חווה את החילוניות כמשהו מאוד לא טוב".

ג'קי הייתה נערה אחראית שקיבלה על עצמה תפקיד של "אמא קטנה", שבמסגרתו הפכה לממלאת מקום במטבח כשהאם הובהלה לחדר הלידה - מה שקרה מדי שנה. "אפשר להגיד שאלוהים פרנס אותנו", היא מספרת. "אבא שלי למד בכולל, אמא שלי הייתה עקרת בית, ולמרות שהיו לה 14 ילדים לטפל בהם, הבית שלנו תמיד היה מצוחצח ונקי, ארונות כמו חיילים. תראי, אצלנו לא משלמים 3,000 שקל בחודש לגן, כמו אצלכם, אלא 600, במקרה היקר, ולא מבזבזים אגורה. לא היינו בחוגים. אמא שלי הייתה משחקת איתנו חמש אבנים, ועוד כל מיני משחקים שלא קונים בחנות".

ואולם ילדותה של ג'קי לא הייתה רק משחקי חצר ולינה משותפת, מרובת רגליים וצחוקים: בכיתה ה' הרגישה שהיא כורעת תחת הנטל ושכנעה את הוריה לשלוח אותה לפנימייה. שם, לדבריה, חוותה הקלה גדולה. "הייתי ילדה מאוד תוססת ושובבה, וזה בלשון עדינה", היא נזכרת. "בבית הספר לא ממש הסתדרתי, וכל הזמן נורא רציתי ללכת לפנימייה. כשהגעתי לשם, פתאום הרגשתי קצת פרטיות. בסך הכל, מכיתה ב' אני מחליפה חיתולים, אז כן, זה היה בשבילי משהו כמו בריחה מהבית, מהעול הזה של לחתל ולהאכיל תינוקות. מכיתה ה' ועד גיל 22, כשהתחתנתי , עברתי מפנימייה לפנימייה, כי תמיד עשיתי צרות. כולם אמרו 'אנחנו מתים עליה, אבל זה בלתי אפשרי'. אלה היו מסגרות חרדיות מאוד, עם המון כללים נוקשים, והקפדה יתרה על עמידה בזמנים, על בגדים, על תפילות, על הכל. לי, באופן אישי, זה היה מאוד קשה. כשהתחתנתי פתאום חשתי כיף גדול. פתאום לא הייתי צריכה לחשבן שום דבר לאף אחד".

גם סיפור האהבה של ג'קי ובעלה, ישראל, מלמד משהו על נחישותה. "למשפחה שלו היה קיוסק של טוסטים ואני עבדתי ליד, אז כל פעם קניתי אצלו טוסטים, אבל לא היה בינינו דיבור", היא מספרת, "ואז הגיע תשעה באב, ישבנו כמה חבר'ה בכותל, ואיזה חבר ביקש ממני שיחה בנייד שלי. נתתי לו ושכחתי מזה לגמרי. למחרת, הסתכלתי בשיחות היוצאות, ראיתי את המספר שלו ולא זכרתי למי התקשרתי. סימסתי לו 'מי זה?', הוא סימס לי חזרה 'מי זו?', וככה התכתבנו שבוע - עד שאמרתי לו 'די, בוא נראה אותך כבר'".
אמיצה.
"קצת, נכון, אבל כבר ידעתי מי זה, ידעתי שהוא חתיך ומסתבר שגם הוא כבר שם עלי עין בקיוסק. הוא אמר לי שהוא מסיים לעבוד ב-12 בלילה, אז אמרתי לו 'אין בעיה, אז אחרי'. נפגשנו, ישבנו באיזו תחנת דלק כזו שפתוחה 24 שעות, לא מסעדה או משהו פנסי, ודיברנו שם עד שמונה בבוקר. אחרי זה עברו שלושה חודשים - אב, אלול, תשרי - ובסופו של דבר אמרתי לו 'או שאתה מתחתן איתי, או שאתה הולך'. למה למשוך את הזמן. הוא היה בן 20, אז הוא לא היה כל כך בלחץ, אבל הוא בכל זאת אמר 'בסדר'. בטבת התחתנו".

תשרי עד טבת, תקופת האירוסים של ג'קי, שאמורה להיות סוגה בשושנים, הייתה הקשה בחייה. אצל אביה, אליהו אלחרר, שהיה אז בן 42, עם בת בכורה בת 23 ובן זקונים בן חמישה חודשים, אובחן כשל בכליה. השתלה בארץ חייבה שנים של ציפייה, שבמהלכן נזקק לדיאליזה שלוש פעמים בשבוע. הוא בחר באופציה אחרת. "הוא הלך לעשות השתלה במקום ממש זול בקולומביה", מספרת ג'קי. "אמרו לו שבארץ הוא יצטרך לחכות כמה שנים טובות, והוא לא ראה את עצמו עם דיאליזה כל החיים, אז הוא הוציא את כל החסכונות שלנו ונסע לקולומביה. זה היה יום אחרי שישראל ואני התארסנו. עשו לו את ההשתלה, לא טיפלו בו כמו שצריך והוא קיבל שם דום לב. הוא היה שם שלושה שבועות, כיוון שלהביא אותו לארץ זה סיפור נורא יקר. בסופו של דבר אמא שלי הצליחה לגייס כסף לטיסה שלו, הוא חזר לארץ, וברגע שהרופאים ב'הדסה עין כרם' ראו אותו, הם נחרדו. האינפוזיה שהוא הגיע איתה הייתה מלאה בחלודה. התנאים שם היו מזעזעים".

כעבור שלושה שבועות בהדסה, האב נפטר. שבועיים אחרי הלוויה התקיימה חתונתם של ג'קי וישראל. "היינו חייבים להתחתן, כי הדת אומרת שאסור לדחות חתונה, ואין מה לעשות", היא מספרת. "הוא היה אבא מקסים ואני מתגעגעת אליו. בסופי שבוע, כשעוד הייתי בפנימייה, הוא תמיד היה בא לבקר אותי עם סירים וסלטים ודגים. אחרי כיתה י"ב התחלתי קצת לעשות בעיות, וכשהוא ראה שאני מתחילה להתנדנד לו, הוא קנה לי כרטיס לאומן - ומשם חזרתי אחרת. הנסיעה ההיא מאוד חיזקה אותי. מיד נרשמתי ללימודי המשך, עשיתי תעודת הוראה והכל היה בסדר. הוא ידע שזה יציל אותי".
יציל אותך ממה? מחילוניות?
"לאו דווקא. אם הייתי רוצה להיות חילונית, הייתי קמה ויוצאת, אבל הדת טובה לי. אני כבר לא מקטלגת את עצמי כחרדית כי אני רואה טלוויזיה, למשל. בשמירה של שבת וכשרות אני כמו חרדית, אבל יחד עם זה לחצתי יד לשופטים בתחרות. אגב, קטלו אותי על זה בטוקבקים שאת לא מאמינה. באתר 'בחדרי חרדים' עשו מזה מטעמים, גמרו לי את הצורה. לא נורא, העיקר שזה הרגיש לי טוב. "בכלל, אני לא מכבידה על עצמי את הדת כדי שלא יימאס לי ממנה. אם החלטנו שיש טלוויזיה בבית, אז היא תהיה בסלון. אני לא אחביא אותה בארון, כמו שעושים הרבה אחרים. הרבה שנים היה מאוד אכפת לי מה יגידו, אבל זה השתנה. היום כבר לא אכפת לי. ניגשות אלי ברחוב נשים חסידיות, אומרות לי דברים על מה שעשיתי בתוכנית - ואני משתגעת מאיפה הן רואות את זה. הרי הן לא אמורות לראות טלוויזיה! אני מעדיפה לחיות בלי צביעות. אני אוהבת את הדת כי אני אוהבת שיש לי על מי להשעין את הראש. זה נתפס בעיני כמו מערכת יחסים, יד לוחצת יד, אני לא יכולה להאמין ולא לקיים מצוות. אני חייבת לו את זה".
ואיך זה בדיוק מסתדר עם האהבה שלך לגיא פינס?
"אין מצב שאני לא אראה גיא פינס. אני גם קונה עיתון לשבת. אני אוהבת להיות מעודכנת. משם גם הכרתי את (יונתן, מ"ז) רושפלד. האמת היא שבהתחלה הכי אהבתי את חיים (כהן), כי הוא עממי כזה, אבל עכשיו אני חולה על כולם וממש מתה על רושפלד. הוא טועם מקצועי. בזמן שכל השאר כבר לא יכולים לטעום יותר כלום ומיכל (אנסקי) תופסת את הבטן, רושפלד טועם לא עם מזלג אלא עם כף, כדי שייכנס לו כמה שיותר. הוא גם בישל שם, על הסט, ונזל לנו הריר. הוא כמו אשה, מתקתק סירים בקצב".
טעמת משהו מהאוכל שלו?
"לא, הוא בישל רק לשופטים. גם את האוכל של שאר המתמודדים אסור לנו לאכול. חוץ מזה, את האוכל של רושפלד אני לא ממש יכולה לאכול, כי הוא מחבב אוכל לא כשר, כל היום מעלה לאינסטגרם שרצים".
יאמי.
"כן, מה לעשות. אם יש משהו שקשה לי בדת זו השמירת כשרות. אני נורא סקרנית לטעום את זה. יש לי חלום לטעום סקאלופס. אומרים שכשהמשיח יבוא יהיה מותר הכל, אז כשאני מתפללת שהוא יבוא, אני עושה את זה בשביל זה".

מה את הכי אוהבת לאכול?
"אוכל משביע. אם זה יהיה מסעדת גורמה או שווארמה, אני אבחר בשווארמה, כי אני אוהבת להיות שבעה - אבל עכשיו קורה לי משהו. אני נחשפת. לא מזמן אכלתי דגים נאים, למשל. שתביני: אני כמעט בת 30 ועד היום בחיים לא אכלתי דג נא. היה לי מה זה טעים".
ומה אתם אוכלים בבית?
"בעיקרון, הכל. בבית שגדלתי בו לא היה כזה דבר להגיד 'אני לא אוהב'. מי שלא אוכל, נשאר רעב. ישראל לא מבשל, אבל חוץ מזה הוא עושה הכל בבית. הוא גם בא מבית של חוזרים בתשובה, וגם הוא אח גדול במשפחה של תשעה ילדים, אז הוא יודע לעשות הכל. בהתחלה היו לו כמה חששות לגבי ההשתתפות שלי בדבר הזה, אבל עכשיו הוא גאה בי ומאושר".
ומה שלום אמך?
"לא קל, לא קל. בהתחלה היו כל מיני אגודות שעזרו לנו - את יודעת, מעין גופים כאלה שמקבלים מאנשים תרומות של 1,000 שקל , לוקחים מהן 600 לעצמם ו-400 נותנים ליתומים ולאלמנות - והיום אמא שלי, אשה בת 50 שעדיין מתמודדת עם ילדים קטנים, פשוט מנסה להמשיך לשרוד ולחייך".
את בת 29 ויש לך שניים. בסביבה שלך את בטח נתונה ללחץ מאוד גדול.
"לא בדיוק. זה דור אחר לגמרי. יש באלעד הרבה משפחות עם שניים-שלושה ילדים. אני, במשך יותר מ-20 שנה נתתי מעצמי לאחים שלי, והיום אני חיה בתחושה שכבר יש לי 13 ילדים. עכשיו בא לי לעשות משהו בשביל עצמי. זה לא שאני לא רוצה עוד ילדים - אני כן, אבל לא עכשיו".
אבל לא מספר דו ספרתי.
"אצלנו לא אומרים כמה ילדים רוצים. הקדוש ברוך הוא מחליט בשבילנו, אבל לא, אני לא רוצה הרבה ילדים, זה בטוח".
וגם יש לך עכשיו חלום לממש.
"נכון. אני מתה על אוכל. רואים, לא? אגב, זה אחרי שהורדתי 14 קילו. לפני התוכנית עשיתי דיאטה עם הספריי הזה שמדמה את הורמון ההריון. כל יום את יורדת 800 גרם, אבל יש כאבי ראש חבל על הזמן. נהייתי מכורה לאדוויל".
בנוסף להתמכרותך לגורדון רמזי?
"גורדון רמזי הוא אהבת חיי. אני שרופה עליו, רואה את כל התוכניות שלו. הכל. החלום שלי הוא לפגוש אותו".
נו, אולי זה יקרה. החיים שלך משתנים.
"אני כבר שנים מחכה שהם ישתנו. מגיל קטן ידעתי שיהיה איתי משהו גדול. אמא שלי תמיד אמרה: 'ג'קי זה משהו מיוחד'. האמת ? יותר ממסעדה אני רוצה טלוויזיה. בא לי תוכנית משלי. אם לאלירז יש תוכנית, גם לי יכולה להיות, לא? יש עתיד לשרוטים. זה כבר נהיה עניין כזה, שה'עמכות' מנצחים, אז אולי גם לי יש סיכוי. 'מאסטר שף' לימדה אותי להאמין בעצמי. כשארבעה שופטים אומרים לך 'זה טעים', ואת מחכה ל'אבל' והוא לא מגיע, זה מדהים. עשיתי ביצה עלומה, ורושפלד אמר לי ששפים שעובדים אצלו שנים לא מצליחים לעשות ביצה כזו. זה מדהים, למרות שמי רוצה לאכול את זה בכלל? לא עדיף כבר עין ?".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg