אין מדינה לאהבה: עדי נוימן חיה משבת לשבת
חודשיים אחרי נישואיה לשחקן הפועל באר שבע אבי יחיאל, קבלו את עדי נוימן החדשה: במקום מכנסונים קצרצרים - הקפדה על צניעות, במקום רזון - חמוקיים, במקום טכנו גרמני - זוהר ארגוב. מתחזקת? סוג של
נכנסה עדי נוימן אל מתחת לחופה עם שחקן הפועל באר שבע, אבי יחיאל, ומאז היא מרחפת מעל פני הקרקע, ומרגישה שהיא חיה את החלום. אז מה השתנה? הכל. המעבר מניו יורק ליפו, קריירת התקלוט שהחליפה את הדוגמנות, הרוחניות שהתחזקה ואפילו הגרדרובה, שאינה כוללת עכשיו מכנסונים. בוגרת.
אבי
"אבי ערך בדירה שלו ביפו מסיבת יומולדת לאחת הרקדניות של בת שבע, ממש לא המיליה שלו, כל
מיני רקדנים והיפסטרים. מישהו סיפר לי שיש מסיבה, אני אוהבת מוזיקה וריקודים, ואמרתי יאללה.
במסיבה ראיתי אותו, דיברנו קצת אבל לא יותר מזה. עבר חודש, הייתי ביוון ואחר כך בניו יורק,
וכשחזרתי התחשק לי לפגוש אותו שוב, הרגשתי שיש לנו על מה לדבר. נכנסתי לאתר מעריצים של הפועל באר שבע וחיפשתי 'אבי', כי לא ידעתי יותר מזה. ראיתי שתי תמונות קטנות, 'אבי יחיאל' נראה לי קצת יותר דומה לו, והמשכתי עם גוגל. אחרי עבודת התחקיר כתבתי לו בפייסבוק. נפגשנו לצהריים ביפו. בחוקי הדייטים האמריקאיים, אם את רוצה להיות רצינית עם מישהו - זה רק בצהריים, וזה עבד.
"אם זה הפתיע אותי שאני מוצאת את עצמי עם כדורגלן? אבי נחשב עוף מוזר בכדורגל. הוא הכדורגלן היחיד שנתפס מדווש באופניים ברוטשילד, אז זה לא רק שהופתעו מזה שאני יוצאת עם כדורגלן, אלא הופתעו גם מזה שאבי יוצא עם דוגמנית. אני חושבת שבסופו של דבר שידוך של כדורגלן ודוגמנית זה מאוד מוצלח, ופיענחתי את זה: גם כדורגלן וגם דוגמנית אלה אנשים שעשו קריירה מגיל 15, ולא כזו שהם בהכרח בחרו אותה, לא היה להם זמן להחליט מה הם רוצים לעשות בחיים. בגילאי העשרים המאוחרים שניהם מגיעים לפרשת דרכים וצריכים להחליט מה הלאה - יש המון אופציות, אבל כל האופציות רק על הנייר. אבי ואני מאוד דומים בזה, ושנינו בדיוק באותו מצב. זה לא קל, אבל אבי לימד אותי את המשפט 'הן לקושי', וזו הדרך היחידה להגיע לדברים שיוצאים מהקרביים".
לקח לנו שבוע לעבור לגור יחד. אבי מטומטם, הוא עשה את הטעות מספר אחת, ואחרי שישנתי אצלו
כל השבוע, הוא אמר לי 'אולי תביאי כמה בגדים, חבל שכל בוקר את צריכה לקום מוקדם בשביל ללכת לדירה שלך להתלבש'. אמרתי לו 'אני לא יכולה להרכיב אאוטפיט מהיום למחר, אני לא עובדת ככה', אז הוא אמר 'תביאי מזוודה'. הלכתי וחזרתי עם אותה מזוודה איזה שלוש פעמים, ומאז אני שם.
"היינו שכנים עוד לפני. אני קניתי לפני כמה שנים דירה ב'חצרות יפו', והיום אנחנו גרים בשכירות
בפרויקט ביפו של שבעה בניינים שעיצבו שבעה ארכיטקטים שונים. אנחנו מאוד אוהבים את יפו, יש פה הרגשה של שכונה, יש מגניבות ויש אחדות. אנחנו גרים ממש על הקצה של עג'מי, וזה לא מובן מאליו, אז אנשים עושים מאמץ לחיות פה באחדות".
"התארסנו במאי, וחמישה חודשים אחרי זה התחתנו. אנשים ב'קבלה סנטר' אמרו לי שמבחינה רוחנית
זה לא טוב להישאר מאורסים הרבה זמן. לא היו לנו ויכוחים על החתונה, כי אבי היה מאוד ברור. הוא אמר לי שהוא רוצה לבחור את המוזיקה, ואת כל השאר אני אבחר, ורק אגיד לו מתי להגיע. "זו הייתה חתונה קטנה ומאוד שמחה, אבל הייתי מארחת מאוד גרועה. לא כל כך התייחסתי לאורחים, כי כל
כך התרגשתי לראות את אבי. שבוע לפני החתונה לא התראינו. הרעיון הוא להגדיל את השכינה ששורה בחתונה על ידי הפעלת כוח התנגדות, אבל למעשה החוק הזה הוא נורא פרקטי, כמו כל החוקים של חז"ל. בזכות זה לא רבנו. שמעתי מזוגות אחרים שהימים האחרונים לפני החתונה הם נורא מלחיצים, ואנחנו, כל פעם שדיברנו בטלפון, כל כך התרגשנו, שלא בדיוק עניין אותנו לריב עכשיו על הפרחים של סידור מרכז שולחן. כשראיתי אותו ממש רצתי אל החופה, עשיתי סביבו שבע הקפות, הלכתי סביבו והעיניים שלנו היו נעולות אחד על השני. אנשים אמרו שזה היה מאוד מרגש".
"יש לי חבורת בנות בניו יורק, אנחנו תשע בנות, אף אחת חוץ ממני לא דוגמנית, וקוראים לנו
'ניין לארג''. חמש מתוכן כבר התחתנו, ומסיבת הרווקות זו כבר מסורת אצלנו. כולן הגיעו לארץ שבוע
לפני החתונה, ועשינו מסיבת רווקות שנמשכה שבוע שלם. בהתחלה היינו בווילה בקיסריה ושם עשינו כל מיני משחקי חברה מעולים, עם פנטומימה של האקסים שלי וכל מיני דברים כאלה, והבנות הביאו לי הלבשה תחתונה שלא היית בחיים קונה לעצמך, אבל ברגע שיש לך, את כבר לא יכולה לתת לזה לשבת בארון. אחרי זה ישנו במלון בתל-אביב, עשינו לילה בירושלים עם סיורים בעיר עם מדריך, ובלילה האחרון היינו בים המלח ואחי ארגן לי מסיבה לארבעים איש על החוף. הם שכרו מזרנים ודי.ג'יי והביאו אוכל מדהים מאיזו מסעדה בירושלים, והגישו לנו על החוף אוכל גורמה מצולחת. היה מהמם".
ירח דבש
"עוד לא היינו בירח דבש, אבל אנחנו עושים אותו בינתיים בבית, אנחנו פושטקים גדולים. אבי
בחוזה עד מאי, עד אז אנחנו לא יכולים לנסוע, ובינתיים כל יום יש לנו רעיון אחר לאן. לי חשוב שזה
יהיה מקום שעוד לא הייתי בו, כי אני רוצה שזה יהיה פעם ראשונה לשנינו. לא יודעת אם נשארו בבהאמס איים שעוד לא הייתי בהם, אז לשם כנראה לא ניסע, אבל יש עוד הרבה מקומות אחרים".
הורות
"זה ייקח עוד טיפה זמן. אנחנו רואים את החברים שלנו סביבנו, וככל שזה נהדר ומדהים ומופלא,
אנחנו ריאליסטיים. אנחנו מבינים שמהרגע הזה והלאה, זה מה שאתה עושה, אתה מגדל אנשים. אני רק בת שלושים, אני יכולה לחכות עוד שנה וחצי-שנתיים ברוגע, לצבור עוד קצת פטינה על הזוגיות, שיהיו לנו שכבות הגנה. אבי קצת יותר לחוץ ממני, מבחינתו זה כבר יכול לקרות. לדעתי כשאמרתי לו עוד שנה, הוא חשב שעוד שנה זה כבר יהיה אחרי שלב ההריון, אבל לא אכפת לו לחכות לי".
"הכישלון העסקי הראשון שלי היה ביזנס של נעליים עם עקב מתפרק. היה לי רעיון גדול, לנעליים
שאפשר ללכת איתן כנעליים שטוחות, ואז לשלוף מתוכן את העקב. אני ואחי מצאנו מעצבת נעליים מאוד מגניבה, היינו בתהליכי רישום פטנט והוצאנו המון כסף. היינו צעירים מדי ועסוקים מדי בצד העיצובי, וברגע שעשרים אלף דולר נעלמו לי תוך שלושה חודשים, הבנתי שעדיף לסגת. היום יש לנו חברת בגדי ילדים שנקראת EGG BABY. יש לנו מעצבת מקסימה, סוזן לזר, שהכרתי בבית הכנסת בסוהו בניו יורק. זו חברה שפעילה כבר שמונה שנים והיא גדלה כל שנה, אבל אנחנו לא עושים ממנה מיליונים. הבעייתיות בלייצר בגדים היא שאם אתה רוצה לגדול, אתה כל עונה צריך גם להכניס עוד כסף לחברה".
גוצ'י
"אני חולת מותגים. זה נראה פשוט, אבל הכל ממותג. לא נעים לי לספר לך כמה עלו המכנסיים שאני
לובשת עכשיו, אבל מדובר בכמה מאות יורואים. בעיקר אני אוהבת נעליים, לא רק גוצ'י - מנולו בלאניק, דולצ'ה וגבאנה, קאסאדיי ועוד המון מעצבים שווים ולא מוכרים בארץ. והכי אני אוהבת עקבים. אני לא מהדוגמניות הניו יורקריות שמסתובבות עם נעלי ספורט ועקבים בתיק, אני מגמאת קילומטרים על עקבים בלי בעיה. רק עכשיו, בארץ, התחלתי ללכת עם נעליים שטוחות, כי כולם מעירים לי על זה. נראה להם מוזר שגבוהה כמוני יוצאת לקפה ביפו בתשע בבוקר על המנולו בלאניק שלה".
די.ג'יי
"כרגע הפרנסה שלי מגיעה בעיקר מהתקלוט. אני עושה את זה לרוב עם גילי (סער, גם היא דוגמנית
במיל' - מ"ז), שהיא חברה שלי מגיל 16. אנחנו מתקלטות בהשקות ואירועי אופנה, אבל גם במועדונים
גדולים בחיפה, באר שבע ובקריות. זה מאוד רחוק מהסצנה התל-אביבית. בתל-אביב יושבים בברים ומשוחחים, בפרובינציה באים לפרוק על הרחבה, להוציא את הקישקע של האנרגיה שלהם, זה מדהים. ברור שכשיהיה לי תינוק זה לא יתאים יותר, ואני עובדת על פיתוח הכישורים שלי. אני לומדת אימון אישי בגומא, וזה כבר הקורס השני שלי שם".
"בינתיים אני כאן, אבל אני לא יכולה להתחייב על לנצח. לאבי יש מקצוע בינלאומי, הוא עובד
עכשיו על תעודת מאמן, וכשזה יקרה אז הוא בעצם יכול לעבוד בכל מקום בעולם. יש המון אופציות שנשמעות טוב, ואנחנו בשלב בחיים שיש לנו פחות מחויבות למקום. אני לא בקטע של להתבכיין כמה קשה פה. נכון, הדירות מאוד יקרות, ואני משלמת משכנתה וחיה בשכירות, למרות שלשנינו היו קריירות טובות ופרנסה יפה. אבל באמריקה ביטוח הבריאות עולה 400 דולר לחודש, ובמצרים אין לך חופש פוליטי. לכל מקום יש את הקשיים שלו".
זוהר ארגוב
"אני ואבי באים מעולמות מוזיקליים מאוד שונים, והוא לימד אותי לאהוב מוזיקה מזרחית, גם את
זוהר. בחתונה שלנו הייתה מלא מוזיקה מזרחית. החברים שלי יכולים ליהנות גם ממזרחית, בעוד שאם היינו שמים שלוש שעות של טכנו גרמני החברים שלו לא היו שורדים את זה. המזרחית שאבי אוהב זה קלאסיקה: זוהר, חיים משה, שימי תבורי, ישי לוי, כאלה".
קבלה
"גיסתי רבקה, שהיא יהודייה אמריקאית שלומדת קבלה כבר הרבה שנים, נורא רצתה שאדם, אחי, יבוא איתה לשם. אדם לא רצה ללכת לבד, אז הלכתי איתו. זה היה לפני חמש שנים, ומאז אני שם. בניו יורק, כשאת יושבת ביום כיפור בקבלה סנטר בין אשה מוסלמית לאשה נוצרייה, את מבינה מה לקבלה יש להציע. היום אני משתדלת ללכת למרכז פעם בשבוע, ולפעמים גם בשבת לתפילה. אבי בדרך כלל לא מצטרף אלי, זה יותר שלי".
"החיים זה כמו ללכת על מדרגות יורדות נעות. אם אתה הולך בקצב אחיד אתה תעמוד במקום, ואם אתה רוצה להתקדם אתה חייב לרוץ. עבודה רוחנית היא הריצה שלי. כל יום אני מנסה להיות קצת יותר טובה מביום הקודם".
טהרת המשפחה
"עשיתי שיעורים עם מדריכת כלות שצריך לעשות בשביל הרבנות, וגם עשיתי עם אבי שיעורים לקראת
הנישואים במרכז לקבלה. אני לא אכנס למה אימצתי מתוך זה ומה לא, כי זה נראה לי אישי מדי, אבל זה היה מאוד מעניין. בעיקר אהבתי שהסבירו לנו שאשה, לעומת גבר, מתאהבת בפוטנציאל שלו, והוא לא יכול להגיע בלעדיה למימוש הפוטנציאל. היום, אם אבי חוזר הביתה ולא זוכר לשאול אותי על משהו שקרה לי היום, אני נזכרת שבפוטנציאל שלו זה בהחלט יכול לקרות, ולא מתעצבנת".
כשרות
"מגיל 16 אני שומרת. הפסקתי לאכול בשר חזיר ומאכלי ים, כי הרגשתי שאני מקבלת מלא על זה
שאני יהודייה ושאני צריכה להחזיר משהו. בתעשיית האופנה בניו יורק יש המון יהודים, והעובדה שהייתי יהודייה וישראלית מאוד מאוד עזרה לי. בכל מקום התלהבו מזה. לפני זה המאכל האהוב עלי היה שרימפס. אמא שלי הייתה לוקחת אותי כל יומולדת לאכול ב'חסילון'. פתאום הרגשתי לא אותנטית, אני מספרת שאני יהודייה ואוכלת שרימפס? זו רמאות. בשר וחלב אני עדיין לא מפרידה. מבחינתי צ'יזבורגר מחסל לי את העקרונות".
"יש הבדל בין לשמור שבת לבין לעשות שבת. אני לא שומרת שבת, אבל אני עושה שבת במובן הזה
שאני מכבדת את הערכים עליהם נבנתה השבת. אני לא מתווכחת בשבת, מכבדת את אבי ואמי יותר מבמשך השבוע, ואני מאוד משתדלת לא לשקר. אם אמא שלי מתקשרת לבדוק למה עוד לא הגעתי אליה בשבת, אני לא אגיד לה 'אני בדרך' כשבעצם עוד לא החלטתי מה ללבוש, אני יותר בהשתדלות. אני מתקלטת בשבת ואני לא עושה קידוש בבית, אבל אם אני אצל סבא וסבתא שלי, אני מאוד נהנית מזה. אני גם רוצה להתחיל להדליק נרות, עשיתי לי תזכורת בפלאפון".
ניילון
"הייתי שותפה יחד עם גילי בבר שקראו לו 'ניילון'. זו הייתה התנסות כיפית, אבל היו לנו
בעיות עם השכנים על ענייני רעש וזה נאלץ להיסגר. עכשיו אנחנו עוברים דירה, המקום החדש בשיפוצים ויש ויז'ן והתרגשות, והפעם אנחנו הולכים על כל הקופה. זה יהיה משהו מיוחד".
סקיני
"אני כבר לא. אני לא במידות שהייתי בהן פעם. הגוף שלי השתנה, יש לי חמוקיים והבטן שלי יותר
רחבה. אני עדיין עושה הרבה כושר, ארבע פעמים בשבוע קרוספיט, שזה אימון של עשרים דקות שנותנים בו את הנשמה; פעם בשבוע יוגה ופעם בשבוע פילאטיס. בכל מקרה, אבי לא אוהב שאני מרזה. רזיתי לפני החתונה וקצת דאגתי, כי הוא לא אוהב רגלי מקלות".
"אני לא בן אדם מפונק. בגלל שאני ילדה של אונקולוגית, אצלנו בבית לא היה כזה דבר להתפנק על
שפעת. זה תמיד היה כזה 'יופי, אז יש לך חום, חולים שלי מתים מסרטן', לא עשו עניין ממחלות פשוטות. חלק גדול מהפייטריות שלי קשור בזה. בכל זאת, היום אני די מתפנקת על מה שהחיים זימנו לי. לי ולאבי עוד אין ילדים, אבי מתחיל את העבודה שלו באחת-שתיים בצהריים, ויש לנו את הבקרים שלנו. זה באמת לוקסוס, איזה עוד אנשים בגילאי שלושים מקבלים כזו מתנה? אנחנו קמים, אני עושה לו ארוחת בוקר, הוא רואה כדורגל, אני קוראת על הספה, אנחנו מטיילים קצת בשוק. זה כיף. רק שאני לא אעשה לנו עין רעה. אני מאמינה בזה, למרות שאני יודעת שזה רע להאמין, כי ברגע שאת מאמינה את נותנת לזה כוח".
צניעות
"פחות התחום החזק שלי, אולי בגלל שאני באופן אישי לא בורכתי באיזה מחשוף שאפשר לחשוף, אבל
אני כבר לא מתלבשת כמו שהתלבשתי פעם. שנים הייתי הולכת עם מכנסונים מאוד-מאוד מאוד קצרים, והפסקתי - בלי קשר לאבי, אלא בגלל שנהיו לי ירכיים של אשה, ומכנס קצר על חמוקיים נראה פתאום הרבה יותר מיני. הצניעות שלי מתבטאת בדרכים אחרות, למשל רמת השכרות שאני אגיע אליה עם אבי היא הרבה יותר רצינית ממה שאני ארשה לעצמי בלעדיו. זה עניין של פשוט לכבד את הגבר שלך".
שלווה
אני מלאת שלווה עכשיו. אני ואבי הגענו מאוד מוכנים להתמסדות. אנחנו מסתדרים הכי טוב משאי
פעם הסתדרתי עם בן זוג. תמיד היו לי דרמות, ודרמות לא קטנות. היו לי מערכות יחסים ארוכות עם אנשים קיצוניים רגשית, שזה מגניב, מהמם כשאת בת 25, אבל לכל היי יש דאון. אם אבי היה פוגש אותי חמש שנים קודם, הוא לא היה יכול לסבול אותי. לא הייתי באותו מצב של שלווה ורוגע. עברתי טיפולים מכל מיני סוגים, וגם הקבלה הכניסה בי הרבה שלווה. ברגע שאתה מפנים את זה שאנשים חושבים אחרת ממך, זה פחות משנה לך שהם לא מבינים אותך".
תשובה
"כל הזמן שואלים אותי אם אני מתחזקת ואם אני חוזרת בתשובה, והתשובה שלי היא שאני עוברת
תהליך של תשובה, אבל לא תשובה דתית אלא תשובה רוחנית. ברגע שאתה מכניס מודעות לתוך המעשים שלך, אתה בתשובה. זה לא בקטע של קיום מצוות. היו לי תקופות שהייתי מנשקת מזוזות בניו יורק, אבל בארץ זו עבודה הרבה יותר קשה, כי יש המון מזוזות. אני כן צמה ביום כיפור, אבל אני דוגמנית, ובשבילנו כל תירוץ לצום הוא תירוץ טוב. אני צמה גם בתענית אסתר, צום גדליה ותשעה באב. ראית איזו חזקה בתורה?".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם