אני לא רואה את עצמי לבד ארבעה חודשים. אני פתוחה להכל ואני בטוחה שזה עלול לקרות"
תואר בסקסולוגיה? יש. מערכות יחסים פתוחות? בשפע. קווים אדומים? נו, נניח שכן, אפילו בבית האח הגדול. בראיון היסטורי חושפת דוקטור שלי ורוד מיני-אג'נדה (שום סקס בדייט ראשון), רעיונות להפעלות (לנשים בלב) ואישיות מברזל: עובדה, היא תמיד נשארה בביקיני, גם כשבלימודים היו תרגילים בעירום
את ד"ר שלי ורוד, סקסולוגית, 35, לוס אנג'לס אבל כרגע בארץ, זה לא מטריד. החיוך קבוע, כמו גם צחוק מתחנחן, אותנטי אבל מנומס, שמלווה כל משפט שני. ביום ראשון נכנסה חמושה באג'נדה, במסרים לעם היושב בסלון. אולי תתחבב, אולי תעלה את הסעיף הלאומי. מתישהו - תוכנית אחת, שתיים, אולי בגמר הגדול - תצא מהבית.
"שמע, אני חצי אמריקקית כזאת", היא צוחקת. "אני אחרת. מאוד טבעית, לא צבועה. הכי הרבה שאני יכולה לעשות זה להיות אני, ואם לא יאהבו את זה, זה מעליב, אבל אני אבכה יום-יומיים וזה יעבור. אני חושבת הרבה על איך אני אתמודד עם זה. אני אקבל בעיקר ביקורות. ביקורות הן מה שמדינת ישראל אוהבת. כל בנאדם שני מותח פה ביקורת. אף אחד כמעט לא מפרגן או מחמיא. בסופו של דבר מה שאני רוצה זה לכתוב לעיתונים, להיות סקסולוגית מדיה ולעשות את הסדנאות שלי. אני באה לקדם את זה, בין השאר. אין ספק שאעשה טעויות ולא יאהבו את זה, ברור. חצי מהדברים שאני אומרת לא אוהבים".
צדדים בעייתיים?
"אם ייגעו לי בנקודות רגישות. למשל, היה לי חבר ממש טוב שהעליב אותי. הוא פשוט בא ותקף אותי על דרך החיים שלי, על זה שאני לא נשואה עם ילדים, על זה שאני צריכה להתחיל להקפיא ביציות. זה היה ממש מעליב. היום זה פחות מזיז לי אבל זה עדיין פוגע. אני לא מאלה שמתנפלים מהר. אני לא אימפולסיבית, אני שכלתנית, אבל אם לוחצים לי שוב ושוב על אותה נקודה - בסוף יש לי לשון חריפה ומאוד מתוחכמת, בלי קללות. אם יוציאו ממני קללות אז כנראה שבאמת הביאו לי את הסעיף ואיבדתי שליטה. לא כדאי להגיע לשם. אני אעליב מאוד".
מה עם התנאים בבית?
"אני מאוד אדישה לדברים האלה. רק אם ילבשו את הבגדים שלי בלי רשותי אני אחטוף ג'ננה. אל תגעו לי בשמלות ובנעליים. אם אני אראה מישהי הולכת עם השמלה שלי זה יביא לי את הקריזה. תתפשטי ועכשיו. אני רכושנית וסנטימנטלית לדברים שלי. אני בעיקר מפחדת שלא תהיה לי שליטה על מי שאני. אני מאוד אוהבת קונטרול. אני אדע לשלוט במודעות שלי, אבל מה שמפחיד אותי זה שיש עוד אנשים, וזה מוציא ממך דברים, בין אם אתה רוצה ובין אם לא".
תיתקלי בכל מיני סוגים של אנשים. תסתדרי עם כולם?
"עם דתיים יש לי קצת בעיה. כשהם כופים עליי זה מביא לי את העצבים. חברות שלי בלוס אנג'לס הכריחו אותי לעשות פעמיים ליל סדר כי אנחנו בגולה: זה הביא לי את העצבים וישבתי בשולחן עצבנית כל ליל הסדר השני. מה זה השטויות האלה? אני גם ככה שונאת את יום כיפור. יש חגים שאני ממש שונאת".
בעונות קודמות צפית?
"בראשונה, השנייה והאחרונה. זה נראה מדליק בטלוויזיה, פאן. אני חולה על התחפושות. רק תביאו לי משימות. הייתי בצוות בידור באילת, אז מזכיר לי את כל שמחת החיים שהייתה לי לפני שנכנסתי לעולם של הפסיכולוגיה, שם אתה מאבד הרבה. אבל כשצפיתי בתוכניות למדתי גם שלקראת הסוף מאוד משעמם".
את מי הכי אהבת?
"את אלירז ואלין. אני זוכרת שלסער פשוט היה הרבה אגו. הרבה בנים באים מאגו. הוא חתיך-על, הוא נראה ממש טוב וזה הכי הורס לי שבא בנאדם כזה שנראה טוב והוא יוצא ככה. שנייה תתחבר לרגש, לא יקרה לך כלום".
ורוד זה פינק והוא מגיע מאנגליה, שם החזיק הסבא חנות קטנה, פינק שמה. מהחנות זלג הפינק לשם המשפחה והחליף כהן קלסי. משם לוורוד ולישראל הדרך קצרה. שלי נולדה ברמת השרון. אביה התחיל כצייר ומעצב תפאורה וכיום מפעיל סטודיו לסרטים. אמה אסיסטנטית לרופא שיניים. שלי בת הזקונים. מעליה אח בן 42 ואחות בת 39, שניהם נשארו בארץ. רק הקטנה, אחרי שירות בגרעין נח"ל וחלטורה בצוות בידור באילת, זינקה ללוס אנג'לס לחפש מלאכים ובמאים, לאו דווקא בסדר הזה.
ארבע שנים של לימודי משחק דווקא חייכו לסטודנטית הצעירה. בין היתר שיחקה ורוד ב"חייל אוניברסלי - הדור הבא", ב "עכבישים" וב"קונאן הברברי". באתר מאקו, שמארח אותה עכשיו כאחת הדיירות ב"האח הגדול", הכריזו לפני כמה חודשים שהיא "גל גדות הבאה". " לפעמים אני רואה בטלוויזיה סרטים שלי", מתגאה ורוד. "עשיתי באחד תפקיד אורח עם ואל קילמר. התפרנסתי ממשחק כדי לממן חלק מהלימודים. זה אמור להיות הפוך, אבל יצא שהצלחתי".
אבל מה זה משחק לעומת משחק מקדים. ורוד חיפשה משהו אחר. "בלימודי המשחק היו לי הרבה אימונים בפסיכודרמה ונמשכתי מאוד לפסיכולוגיה. כך נגררתי לכל הסיפור הזה. לא רציתי ללמוד סקסולוגיה. פשוט בתואר הראשון המורים שלי אמרו, את שמה לב שאת רק כותבת על טרנסג'נדרים, יציאה מהארון, לסביות, כאלה? זה התחום שלך, לכי ללמוד את זה. ואז הגעתי לבית הספר. בשנתיים הראשונות הייתי בהלם טוטאלי. לא הבנתי מה רוצים ממני ומה זה קשור אליי. בקושי יכולתי להגיד את המילים. חלק מהסטודנטים היו בקהילת סאדומאזו, ולי אין מושג מהחיים. לקח לי הרבה זמן להתאפס על עצמי".
אז ורוד היא דוקטור למיניות, מינוס סמסטר אחד שיחכה עד שאסי וארז ילוו את אחרון המשתתפים. כדוקטור למה שאתם עוד לא הספקתם לנסות בבית, ורוד מנסה להרביץ בבנות ישראל קצת תורה. "אני עושה סדנאות לנשים, שזה די מדליק. אלו רק נשים ואני משתדלת שלא יבואו חברות. חברות לא נפתחות. באופן בלתי מוסבר, כשהן לא מכירות זו את זו אז בהתחלה כולן נבוכות אבל הן נפתחות נורא מהר".
במה את מעשירה אותן?
"חיי מין טובים יותר. אני אהיה מאוד שימושית בבית האח הגדול. שמע, בלימודים פשוט שחררו אותי. מאז שאני משוחררת כמו איזו ילדת פרחים התחילו איתי אולי 200 לסביות. אני יושבת בבר של סטרייטים, תבוא אליי בחורה ותגיד 'את רוצה לבוא איתי?' ועדיין , אני משוחררת אבל לא עברתי לצד השני".
לא רק שלא עברה לצד השני, היא עדיין מסוכסכת עם הראשון. שתי מערכות רציניות, בנות חמש שנים, היו לשלי ורוד. על הרומן הקצר עם טום הארדי מ"האביר האפל" היא לא מספרת. בכלל, מערכות יחסים וזוגיות מתנוססות על הדגל של ורוד, שאותו היא מתכוונת לתלות על בית האח הגדול כדי שגם אתם שם, ליד הברזייה, תדברו עליו. "אני רוצה להביא את כל מה שאני מאמינה בו וקשור למערכות יחסים וסקסולוגיה. יש לי במה להגיד שאני לא לבד, לא היחידה, יש פה הרבה נשים כמוני. יש בכלל נשים שלא רוצות מערכות יחסים או ילדים והן לא חייבות להיות נשואות עם ילדים. לא צריך להתקיף אותן".
לא רוצה ילדים?
"אני לא יודעת. אולי כן. לא יודעת מתי. אין לי לחץ ביולוגי. לא השתחרר אצלי ההורמון שאומר לך שאת רוצה להיות אמא. חברות שלי מגיל 25 רוצות להיות אמא. לי אין את זה".
את מרגישה מותקפת?
"רק בארץ. לא בארה"ב. בהתחלה זה לא הזיז לי. אחרי חודשיים בארץ - כאלה שטיפות מוח, אלוהים אדירים, ניקח אותך לרבי, למגדת עתידות, למכשף. אתה מבין? טוב שאני נראית קטנה. תאר לך שהייתי נראית מבוגרת יותר, וואי, מה היו עושים לי. אני מאמינה שזה יבוא מתישהו, וגם אם אני ארצה להיות לבד זה בסדר, אני לא מסכנה. בכלל, יש לי בעיה עם מונוגמיה. אני פשוט לא מאמינה שזה נועד להיות לכל החיים. אני מאמינה שאנחנו צריכים לעבור ממערכת יחסים למערכת יחסים. אני מאמינה במונוגמיה לטווח קצר. חמש, שמונה, עשר שנים. לא מאמינה שאפשר להיות עם מישהו 20 שנה. אהבה אפשר למצוא בכל גיל. גם סקס. לאהבה וסקס אין גיל. זה היופי בחיים".
"לדעתי אנשים צריכים מערכת יחסים פתוחה אם זה מתאים להם. צריך קצת לדבר לפני שקופצים למערכת יחסים. בכלל, אני מפרידה בין סקס לאהבה. אני רואה אצל חברות שלי שמחפשות מערכות יחסים והדבר הראשון שאני שומעת מהן הוא 'הכרתי מישהו ושכבתי איתו'. אני רוצה להגיד 'את לא תשמעי ממנו יותר', ואני בדרך כלל צודקת. גיים אובר. כשאת נותנת לגבר מה שהוא רוצה, המשחק נגמר. הוא לא יטרח להכיר אותך. ניקח דייט אחד, שניים, שלושה. טיפה נכיר, ואז. סקס הוא לא בעיה. וזה גם נהיה נורא נזיל. בעיקר פה. גברים חושבים 'אם היא שכבה איתי כל כך מהר, היא שכבה עם כולם כל כך מהר'. להתפזר זה סבבה, אבל כשאתה מחפש משהו רציני אני חושבת שזה לא נכון".
ועדיין , שתי מערכות יחסים של חמש שנים. רציני מצדך.
"אמרתי לכל גבר שנכנסתי איתו לזוגיות שאני נותנת לו שלוש שנים. זה החזיק חמש. הם צחקו אבל אני התכוונתי לכל מילה. שלוש שנים, ואם זה לא מתקדם לחתונה או לילדים קשה להחזיק את זה. האחרונה הייתה זוגיות מאוד מורכבת. הבאתי את עצמי למקום שהכי פחדתי ממנו, הייתי צריכה לבחור בין אהבה ובין ילדים. מראש ידעתי שהוא לא רוצה ילדים וגם אני לא, ואז, אחרי חמש שנים, הבנתי שהוא באמת לא יעשה ילדים והייתי צריכה לבחור. לקח לי שנה וחצי לקום ולעזוב אותו כי מאוד אהבתי אותו. קיבלתי עבודה באירופה באיזה פיילוט וברחתי רק כדי לא להתמודד עם זה, לא לראות אותו יותר. עם הראשון בכלל הייתי נשואה אזרחית".
אחרי כל זה התחתנת?
"הייתי חייבת להתחתן כדי להבין אם זה עקרוני אצלי. וזו גם לא דוגמה טובה כי היינו בהבדלי תרבות כל כך גדולים, הוא היה אינדיאני שהתגייר בשבילי. אהבתי אותו, התגרשנו ומאז הוא לא מדבר איתי. הוא אמר 'אם אנחנו מתגרשים את לעולם לא תשמעי ממני'. קיצוני קצת, לא?".
את נאמנה?
"איתו שמרתי על נאמנות. תלוי במערכת היחסים. אם אנחנו במדינות או בערים שונות אני נוטה לפתוח את מערכת היחסים. אם אנחנו קרובים אז זה סבבה. אני די מאמינה שהרוב עושים מאחורי הגב, אז יש לי כללים. ככה: שים קונדום, אל תספר לי ואל תספר לחברים שלך כי בסוף זה יגיע אליי והם לא יסתכלו לי בעיניים ואני אראה שעשית משהו. אני לא צריכה לדעת. קרו מקרים שתפסתי חבר שבגד ואמרתי לו, איזה מפגר אתה שלא זרקת את הראיות. מה, רצית בכוח שאני אתפוס אותך? אמרתי לו, תן לי לחשוב על זה, חשבתי וזה לא הפריע לי באמת, כי ידעתי שהוא אוהב אותי וזה רק סקס וניסיון וזה. אם יש לי ביטחון במערכת היחסים אני לא קנאית, אבל אם אין לי, אני מתחילה לפקפק בכל דבר".
עכשיו היא רווקה. טוב, לא בדיוק. הכירה מישהו, לפני חודשיים, "חמוד נורא, והופ, נעלמתי כרגיל". אם תשרוד עד הגמר תכיר את כותלי הבית יותר מאשר את הבחור. לכן, היא מודה, "אני לא חושבת שהוא יחכה לי. הוא מיוחד, אבל לא עד כדי כך מיוחד".
את סך כל הדגלים והחרבות שלה מביאה דוקטור שלי ורוד לתוכנית הריאליטי הכי, ובכן, דביקה בטלוויזיה. לאן שלא תלכו היא אצלכם על הנעל, צמודה לסוליה, ממאנת לרדת. ורוד תצא מהתוכנית מפורסמת, השאלה היא עד כמה, עד מתי, בתוך איזו תיקיה בזיכרון הציבורי. כך או כך, נוכח גיליון התנהגות נקי יחסית, לא ברור מה מביא את ורוד להשתטח תחת זכוכית המגדלת הלאומית. במילה אחת: להסתכן.
"מבחינה פסיכולוגית זה נורא מאתגר", היא מנסה להסביר. "תמיד תהיתי איך זה מרגיש ואם אני אצא פרנואידית או לא. בא לי לנתח את זה אחר כך מבחינה פסיכולוגית. בא לי לראות איך אני מתמודדת עם דברים שבדרך כלל אני בורחת מהם. גם בארץ אני לא מסתדרת עם הישירות. אני פתוחה מאוד, אבל אני לא יכולה שמעליבים אותי ישירות. לא יכולה שאנשים מתקיפים אותי על שאני בת 35 רווקה ואומרים לי שהביציות שלי הולכות להיות אקספיירד. בישירות כזאת. מה זה? טוב לי איך שאני, למה אני צריכה להסביר את עצמי? "
את מקווה למצוא אהבה בתוכנית?
"קשה לי להיות במקום אחד עם אנשים ולא לקבל תשומת לב של גבר. אני מאוד זקוקה לזה באופן אישי, לפחות לחום ואהבה. אני לא רואה את עצמי לבד ארבעה חודשים. אני פתוחה להכל ואני בטוחה שזה עלול לקרות".
גם כשזה כרוך בקונפליקטים מול בחורות אחרות בבית?
"בזה אני ישר מוותרת. לא נכנסת לזה ולא רבה. מבחינתי גבר שחושב שאני מספיק שווה בכלל לא יסתכל על אחרת. נגמר הסיפור. צריך רומנטיקה. לא חיזורים, אבל להשקיע".
פוטנציאליים? קודם כל אנשי שיחה. "גבר סקסי בעיניי הוא גבר שיש לי על מה לדבר איתו בהרבה תחומים", היא פוסקת. "אני יודעת שבנים מדברים הרבה פחות מבנות, אבל כשהם מדברים, שיחדשו לי".
'
ומה עם אהבה בלייב?
"אני לא אכנס למקלחת עם אף אחד. אני לא חושבת שזה יאה או נאה. אפילו בלימודים, כשהיו תרגילים בעירום, תמיד נשארתי עם הביקיני".
תחזיקי קרוב לארבעה חודשים?
"זה יהיה לי בעייתי", היא צוחקת.
את פרשיית הכדורים המפורסמת, כמו גם תלונות דיירים בעונות הקודמות שלפיהן לא שוחררו מהבית לבקשתם, היא מכירה. מכירה, אבל לא חוששת. "אני לא יודעת מה היה נכון ומה לא. אני טוענת שאם פסיכיאטר בדק והמליץ - לא מחביאים את זה. אני באה מהתחום של בריאות הנפש ואני מאמינה ביושר של הפסיכיאטרים שבדקו והמליצו. אני נוטה לקוות שהכל נעשה ביושר".
את מודעת לנזק שעלול להיגרם לך? "איזה נזק? אתה סגור בבית ואתה אף פעם לא יודע איך תרגיש. אני אחראית למעשיי. אני אדם מבוגר. אם זה קשה אני יכולה לצאת. אני לא בכלא. מי שרוצה, יוצא. תראה, יש משהו שמאוד מושך אותי לזה. זה כמו פרפר לאש".
עם הפרפר זה נגמר רע.
"הוא נשרף. אתה חושב שאני אשרף? "
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם