הישג שנשארתי שפויה: בר רפאלי מדברת על הכל
הסכם הממון עם בעלה, סערת החתונה, הגילוי המקרי של ההריון, החקירות ברשות המסים, התגובות ברחוב, האפליקציה של אחיה, צילומי הדוגמנות עם הבטן החדשה, ודעתה על החיקוי ב"ארץ נהדרת". בר רפאלי פותחת את הלב ואת הפה
בבוקר היום השלישי לצילומי הקמפיין החדש של בר רפאלי לקולקציית בגדי הים שעיצבה נרשם משבר קטן.
"התעוררתי עם בטן", היא אומרת. "בדרך כלל יש לי בטן חטובה, ופתאום כשהבטן מעט בולטת, זה מוזר לי. ביקשתי מההפקה לזרז את הצילומים בבוקר, כי לא היה אפשר לדעת איך זה ייראה אחר הצהריים".
עוד כותרות ב-nrg:
• רוסלנה רודינה לא צריכה את המיליון
• בר רפאלי מגיבה לחקירה: "אני לא רגועה"
• חברים נפרדים מגבי שושן: "ראינו את הקושי"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
איך זה הרגיש לך על הסט?
"מוזר. זה לא אותו דבר להצטלם בבגדי ים כשאני במיטבי וכשאני בחודש רביעי. עברה בי המחשבה שלאחר יום הצילום הזה אברור ביתר קפידה את העבודות שאקח, אם בכלל".
• חברה של בר רפאלי עושה לה שיימינג הריון
לרוב הנשים כבר רואים בטן בחודש רביעי.
"אין לי שום בעיה עם המשקל הזה ועם הבטן. נהפוך הוא, זה נפלא בעיניי, חיכיתי לזה, אני אוהבת את זה ואני מרגישה נהדר עם זה. אבל מול המצלמות זה אחרת".
יש שאומרים שנשים בהריון נהיות יפות יותר.
"נשים בהריון הן הדבר הכי נשי שיש. זאת הנשיות בהתגלמותה".
איך הגיבו בהפקה לבטן שיצאה?
"כולם התפעלו ושמחו בשבילי. ביומיים הראשונים אפשר היה כבר לראות בטנונת קטנה, והחמיאו לי שאני נראית מדהים. זה מאוד עודד אותי. אבל לקראת היום האחרון הרגשתי פחות נוח ורציתי שהיום כבר ייגמר. מאותו רגע אני באמת רוצה ליהנות מההריון הזה במקסימום האפשרי".
אז לא להציע לך עכשיו קמפיין חדש?
"לפני יומיים היתה לי הצעת עבודה לקמפיין אופנה בלונדון, ושאלו אם רואים עלי כבר את ההריון. עניתי שעדיין לא, והעבודה נסגרה. למחרת חשבתי שעד הצילומים סביר להניח שכבר לא איראה כמו שאני נראית עכשיו, כי הגוף משתנה מיום ליום, ואני לא יכולה להתחייב. אז החלטתי לבטל את העבודה הזאת, כדי לא להעמיד אף אחד מהצדדים במצב לא נעים".
מה עם קמפיין לבגדי הריון?
"זה חמוד שבנות עושות את זה, אבל אני לא חושבת שאעשה את זה".
על הסט אכלת רק סלטים, או שהרשית לעצמך לאכול יותר?
"לפני צילומים אני מקפידה יותר עם מה שאני אוכלת. הפעם המצב היה קצת שונה, והרשיתי לעצמי לאכול קצת יותר. לפני ההריון התזונה שלי היתה מושתתת על דגים, אבל בצילומים הפעם זה השתנה לחלוטין. אכלתי גם בצהריים וגם בערב שניצלונים וצ'יפס".
את הלילה האחרון של שנת 2015 כתבי הרכילות לא ישכחו לעולם. זמן קצר לאחר חצות העלתה הסופר־מודל הישראלית בחשבון האינסטגרם שלה צילום של בדיקת ההריון החיובית שלה ובישרה לאומה כי היא ובעלה עדי עזרא מצפים. התמונה המדוברת זכתה ליותר מ־100 אלף לייקים, ובתוך דקות ספורות מלאו אתרי האינטרנט בבשורה.
"אני זוכרת שנסעתי עם אמא שלי לבקר פצועים בתל השומר, ובדרך חזרה אמרתי לה שאני מאחרת. היא עצרה מייד בבית מרקחת וקנתה לי את הבדיקה. כשהגענו הביתה עשיתי את הבדיקה, והבנתי שהדבר המרגש אכן קורה לי".
איך סיפרת לעדי? שלחת לו את התמונה של המקל?
"חשבתי לעשות את זה, אבל כבר עשיתי את זה פעם ב־1 באפריל, אז הנחתי שהוא לא יאמין לי. פשוט חיכיתי עד הערב, וכשהוא חזר אמרתי לו שמחכה לו מתנה על הדלפק. היה שם המקל עם הבדיקה".
ואיך הוא הגיב?
"התרגש בטירוף, חבל שלא עשיתי לזה וידאו. הוא ממש ממש שמח, והגיב בהתאם".
למה בעצם היה חשוב לך להעלות את התמונה לאינסטגרם מייד בהתחלת ההריון?
"לא יכולתי לספר לאף אחד, כי דאגתי שאם אספר, זה ידלוף בשלב התחלתי, כשאני עדיין לא יודעת אם הכל בסדר - הרי מקובל לחכות שלושה חודשים. ככל שחלפו הימים הבנתי שאני לא יכולה לחכות עוד, כי אני צריכה לספר לתזונאית שלי ולשלושת מאמני הכושר שלי.
"החלטתי, כמו שאני עושה תמיד, להיות זאת ששולטת בתזמון של הידיעה ולפרסם את זה בדרכי. לכן לקחתי את התמונה של המקל ופשוט העליתי אותה. חשבתי לעצמי, מה כבר יכול להיות?".
עין הרע?
"אני מאמינה גדולה בגורל, מאמינה שמה שצריך לקרות - קורה. אני משתדלת תמיד לחשוב חיובי ולראות את הטוב שבכל דבר".
אנחנו נפגשים במסעדת התרנגול הכחול בתל אביב, מרחק שלוש דקות הליכה מביתה של בר במגדלי W. "אני מקווה שאתה רעב, כי אני ממש רעבה", היא אומרת מיד, אבל כשהתפריטים מגיעים היא מתלבטת ארוכות, וכשהיא מתקשה להחליט היא גם מבקשת את התפריט של המסעדה הסמוכה מיסטר לי. בסוף יש הכרעה: דים סאם, מרק וון טון, סלט עשבים בלי בצל וחזה עוף. כשהמנות יגיעו, היא תאכל רק את המרק, כמה מכיסוני הדים סאם וחלק מהסלט. לקינוח היא מזמינה פירות העונה.
"כל עניין הטעמים מבולבל לי, אז אני לא יודעת במה לבחור", היא מסבירה. "כשגיליתי שאני בהריון הלכתי מייד לתזונאית שלי, כי יש לי נטייה להשמנה. אני לא מהנשים שאוכלות הכל ונשארות רזות, אז היה חשוב לי להישאר במעקב".
מפחדת שתשמיני?
"לא, כי יש לי מודעות לתזונה ולבריאות. מבחינתי אין דבר כזה לאכול כל היום".
את ממשיכה להתאמן?
"אני עושה את אותם אימונים, רק בפחות מאמץ. תחשוב שהגוף שלי יוצר בן אדם, יוצר חיים. הוא עובד כל הזמן. לכן בשלושת החודשים הראשונים הייתי מאוד עייפה. כמובן שאני משחררת, אני לא קשה עם עצמי כמו לפני ההריון".
תאווה למלפפון חמוץ יש?
"כן, אבל בתוך הסנדוויצ'ים. בעיקר יש דברים שאני פתאום לא אוהבת לאכול, כמו שעועית ירוקה ודגים".
בחילות?
"היו לי בשלושת השבועות הראשונים. תחושה לא מוכרת ולא נעימה. הייתי צריכה ללעוס פחמימה כדי להעביר את זה".
עדי עוזר לך?
"אני מצדיעה לו על מה שהוא עבר. בשלושת החודשים הראשונים הייתי כל הזמן עייפה, מיעטתי לצאת, שלא כהרגלי, לא הייתי ספונטנית. הייתי אפילו חסרת סבלנות. בהתחלה היה קשה לו להבין מה עובר עלי, והוא בא כמה פעמים בטענות, זה לגיטימי לגמרי.
"אבל ברגע שהוא הבין שזה מצב זמני ונורמלי, ואחרי שנתתי לו לקרוא על זה, הוא הבין אותי ועושה בשבילי המון. בשלב מסוים היתה בינינו בדיחה כזאת, 'מתי נגמרים השלושה חודשים?' כי חיכינו שזה ייגמר. היום הכל כבר עבר לי".
לא הספקתם לצאת לירח דבש.
"נכון, תיכננו לצאת, וכבר מצאנו מקום מדהים בתאילנד, אבל אז התחילו הידיעות על יתוש הזיקה, ואחרי התייעצות עם הרופא ביטלנו את הנסיעה. זו היתה ההזדמנות האחרונה שלי לטוס לחופשה בלי דאגות לפני הלידה, כי לאחריה לנצח יש תחושת אחריות. אבל החלטנו לבטל את הטיסה בשביל משהו שווה יותר".
איך הגבת כשנודע לך שיש לכם בת?
"רציתי מאוד בן, היינו בטוחים שזה יהיה בן, וכבר היה לו שם. עד לפני כמה ימים אפילו מצאתי את עצמי מסתכלת על מצעים ועריסות של בנים. הופתענו לגמרי, עדיין לא נפל לנו האסימון".
היו גם שמועות על תאומים.
"אני חושבת שהשמועה הזו הגיעה ממני, כי בהתחלה היתה לי תחושה שיש לי תאומים ודיברתי על זה הרבה. חשבתי שאם אגיד את זה מספיק פעמים, זה יקרה. אני באמת מרגישה שבאחד ההריונות הבאים שלי יהיו לי תאומים".
את רואה את עצמך מפסיקה לעבוד לטובת האימהוּת?
"אני עובדת בעבודה לא עקבית, ולכן לצאת בהצהרות של פרישה יהיה טיפשי, כי אני רואה בעבודה שלי דבר נפלא, מאתגר, מהנה ומתגמל. הדבר שהייתי הכי רוצה הוא הריון נוסף, אבל אני חושבת שרצון לחוד ומציאות לחוד. אני לא באמת יודעת עד כמה זה קשה, ואחד הדברים שאני נמנעת מהם הוא לדבר על משהו בלי להתנסות בו. אז ימים יגידו. אני בטוחה שיש אימהות שיקראו את זה בבית ויגחכו לעצמן.
"אני באמת לא יודעת עדיין כמה זה קשה, אבל אני כן יודעת איזה כיף היה לגדול עם אחי, כשפער הגילים בינינו הוא שנה ושלושה חודשים. זו המתנה הכי גדולה שקיבלתי, והייתי רוצה את זה גם לילדים שלי".
יש כבר מחשבות על שמות?
"יש לי רעיונות לשמות מאז שהייתי בת 16. אין עדיין שם סופי, אבל עדי נותן לי את זכות הבחירה".
את יודעת כבר איפה תלדי?
"עוד לא".
כבר 15 שנה רפאלי היא הדוגמנית המצליחה ביותר בישראל. היא הספיקה להצטלם לקמפיינים בינלאומיים גדולים, למאות שערים והפקות אופנה במגזינים הנחשבים בעולם, לזכות בתואר האישה הסקסית בעולם ועוד. בארץ היא מובילה בימים אלה את הקמפיינים של "הודיס" ו"קרולינה למקה", ושמור לה גם מקום של כבוד על שלט החוצות הענקי בנתיבי איילון.
אבל לפני פחות מחודשיים היא עברה את הטלטלה הקשה בחייה, כשזומנה לחקירה במס הכנסה. היא חשודה בהעלמות מס במיליוני שקלים, לאחר שלא דיווחה על מתנות יקרות שקיבלה, והצהירה שהיא מתגוררת בחו"ל על אף שהתגוררה בארץ. הדוגמנית, שרגילה לצעוד על שטיחים אדומים ולחייך לצלמים, מצאה את עצמה בחדר החקירות במשך שעות ארוכות - והכל כשהיא בתחילת ההריון (שעדיין לא היה ידוע באותה עת).
רפאלי אומרת שהיא מנועה מלהתייחס לחשדות עצמם, מאחר שהנושא עדיין נמצא בחקירה. "העולם הזה הוא עולם אכזר", היא משיבה לשאלה מהו ההישג הגדול בחייה. "התקשורת יכולה להיות קשה ורעה ולא מדויקת, בלשון המעטה. זאת מדינה שאוהבת להוריד את מי שלמעלה ולהעלות את מי שלמטה. אבל אני לא נותנת לזה להשפיע עלי, משום שחונכתי על המשפט 'אמת יש רק אחת'. ברגע שאני, משפחתי וחבריי הקרובים יודעים אותה, דיינו. ההישג הכי גדול שלי בחיים הוא שהצלחתי להישאר שפויה".
היו לך כמה וכמה דרמות תקשורתיות במהלך הקריירה. עברה לך בראש המחשבה למה אני צריכה את זה?
"כשהיה לא מזמן את כל העליהום על דור בגלל האפליקציה שהוא הוציא ("בליינדספוט", שמאפשרת שליחת מסרונים אנונימיים; ע"ס), כתבתי לו הודעה: 'הכל שטויות, הכל יירגע ויהיה בסדר'. הוא ענה לי: 'אם לא הייתי אחיך וגדל עם הדברים האלה, הייתי לוקח את זה קשה'. אבל בזכות זה שהוא גדל איתי, הוא יודע לגמרי איך להתמודד עם זה.
"כל הרעיון הזה של להיות מפורסמת, לטוב ולרע, זה משהו שגדלתי עליו. אומרים ככה ואומרים ככה, והנה אני בעמוד הראשון של העיתון, והנה אני בחדשות, והנה אני בעמוד האחורי. זה יכול להיות מעצבן וזה יכול להיות נחמד, אבל אני לא לוקחת את זה קשה, אני לוקחת את הכל תמיד בחיוך".
לא מזמן שידרו שוב ושוב תמונות שלך בבית המשפט. אני מניח שאת זה את לוקחת בפחות חיוך.
"קודם כל, אלו תמונות ארכיון ישנות, וזה באמת עובר לידי. זה לא משפיע עלי וזה לא קשה לי.
"אני תמיד משווה את זה לדבר ההפוך, כדי להבהיר עד כמה זה חסר משמעות. כשבוחרים בי לאישה הכי סקסית בעולם, או כל תואר מחמיא אחר, או כשמדרגים אותי ראשונה בכל מיני מצעדים כמו מספר האזכורים בגוגל ועוד כל מיני דברים כאילו מחמיאים - תחשוב שהייתי באמת מאמינה לכל התארים האלה. איזה מין בן אדם הייתי? הייתי מתהלכת ברחוב כמו טווס.
"אז אני לוקחת גם את הטוב וגם את הרע באותן פרופורציות. זה משהו שלמדתי בבית".
ממקרה למקרה הפכת להיות יותר חסינה?
"אל תשכח שכבר כשהתחלתי את הקריירה חטפתי על הראש מכל כיוון אפשרי. קיבלתי את הטוב ואת הרע ממש בהתחלה. למזלי, אני מגיעה ממשפחה שפויה, תומכת ואוהבת, וכל הזמן אמרו לי: תלכי עם האמת שלך, לא משנה מה יגידו ומה יכתבו.
"בשלב מסוים, כשלא הייתי פה וגרתי בחו"ל, זה היה כמו להסתכל על זה מהצד. גם היום, כשאני פה, אני מבינה עד כמה זה מצחיק. במאקרו זה כלום ושום דבר, וההתייחסות שלי היא בהתאם".
כשיש סיפור כמו החקירה, שכל המדינה מדברת עליו, את מצליחה באמת לישון בשקט, או שהמחשבות משתלטות?
"מבחינתי הבריאות זה הדבר החשוב בעולם, ותודה לאל שאני בריאה, עכשיו אני צריכה להיות בריאה בשביל שתיים. כשאני שמה דברים בסקאלה הזאת, אני מבינה וזוכרת שאת הדבר הכי חשוב יש לי.
"מצד שני, אני לא יכולה להגיד לך שלילה לפני חקירה, כשאני יודעת שמחר בבוקר אני מתעוררת והולכת לשבת בחדר עם פלורוסנט מול כמה אנשים שהולכים לשאול אותי שאלות שאני לא יודעת מה הן, וגם אם אתה לא אשם אתה חשוד - אז אני לא הולכת לישון רגועה. כי זה לא נעים.
• "נאסרה?": בר רפאלי נגד הניו יורק פוסט
"לצערי, אנחנו נזכרים כמה אנחנו בני מזל רק כשאנחנו משווים מקרים שלנו למקרים אחרים. כשאני קוראת על דברים באמת נוראים שקורים, אני מבינה שאני באמת בסדר, ואני לא יכולה להתלונן על כלום. על מה יש לי להתלונן? יש אנשים חולים שלא יודעים אם הם יקומו מחר בבוקר, אז אני אתלונן שקצת לא נעים לי, כי מחר בבוקר אני אלך לחקירה? נו באמת".
יכול להיות שלאורך השנים פיתחת לך עוד בר רפאלי, שמסתכלת מהצד על בר שיושבת מולי עכשיו?
"זה נכון, יש אותי, ויש את בר רפאלי הפומבית והציבורית, שכולם יודעים מי היא. בר רפאלי זה שם שכולם מכירים ומדברים עליו, אבל בעיני עצמי אני לא 'בר רפאלי'. אני בר, ושם המשפחה שלי הוא רפאלי, זה הכל. גם בשבילי 'בר רפאלי' המותג זה משהו אחר".
וכשבר הרגילה יושבת בבית וצופה בחדשות ומגלה שסיפור על בר רפאלי המותג פותח את מהדורת החדשות, איך היא מתייחסת לזה?
"השבוע היה חיקוי שלי בארץ נהדרת, ומאוד התרגשתי מזה. אמרתי שזה באמת כבוד בעיניי, וזה בטוח יהיה מצחיק. אבל מאחר שחזרתי מאילת אחרי שלושה ימי עבודה בצילומים של הקמפיין, נרדמתי מוקדם. עדי העיר אותי לראות, אבל לא החזקתי מעמד. לא הצלחתי להישאר ערה. מהשנייה האחת שראיתי, מה שקפץ לי זה השיניים הלבנות, שאפו לשיננית שלי (צוחקת)".
לאן את בורחת כשאת רוצה שקט?
"לבית של הוריי. יש שם אווירה רגועה ושקטה שאין בשום מקום אחר. אני מתיישבת על הספה, הכלבים עלי, ואז אני נרדמת".
מה אומרים לך ברחוב בשבועות האחרונים?
"מזל טוב, מזל טוב, מזל טוב".
לא בא לך לפעמים לצאת מהבית ושאף אחד לא יידע מי את?
"המון פעמים. ראיתי לא מזמן 'הישרדות', והם פגשו מקומיים שלא ידעו מי הם. הדבר הראשון שחשבתי עליו הוא 'וואו, איזה כיף להם. הם רקדו ברחוב עם המקומיים ועשו מה שבא להם. אני לא יכולה לעשות את זה בהרבה מקומות בעולם. בא לי להיות על אי בודד, אנונימית לגמרי".
את נכנסת לקרוא דברים שכותבים עלייך?
"ברור, אני תמיד נכנסת לקרוא, אני לא בת יענה. אבל אני אף פעם לא קוראת טוקבקים. בעבר היה לי הרבה פעמים השיקול של 'מה יגידו' ומה יהיו התגובות באינסטגרם שלי ומה יכתבו עלי, למרות שזה לא באמת הפריע לי, ותמיד אמרתי שזה לא מזיז לי. היום זה אפילו לא נושא שיחה עבורי. אם פעם זה היה נכנס מאוזן אחת ויוצא דרך השנייה, היום זה עובר לי מאחורי הגב".
אגב, מה את חשבת על האפליקציה של אחיך?
"אני חושבת שכל אלה שעושים את העליהום הזה סביבו הם בדיוק אותם האנשים שהמציאו את ז'אנר הטוקבקים. ואני אומרת את זה ממקור ראשון, כאחת שחוטפת כל הזמן. טוקבקים הם הדבר הכי איום שיכול להיות. אתה נותן לבן אדם כלי להביע את דעתו מבלי להיחשף - אבל שלא כמו באפליקציה, באופן פומבי, לעיני כל. אז לצאת נגד האפליקציה זה קצת אירוני, כמו הגמל שלא רואה את הדבשת של עצמו. כמו שאני לא קוראת טוקבקים, כל אחד יכול להחליט שהוא לא פותח את האפליקציה. עניין של בחירה".
גיל 30, היא אומרת, הביא אותה לתובנות חדשות. "אני יותר בארץ ונוסעת פחות, מצאתי את הזוגיות שנכונה לי, ועברתי מספיק זמן איתה כדי להגיד את זה בביטחון, השלמתי את הסינון של החברים שלי, ואני לא דואגת יותר משום מקום. באופן כללי, אני חושבת שהרבה בנות שהגיעו לגיל 30 יענו לך ככה".
יש סיכוי שתחליטי להפסיק לעבוד ביוזמתך?
"לעולם לא ארצה להפסיק, כי כיף לי, אני מאוד אוהבת את העבודה שלי ומקבלת ממנה המון סיפוק. אבל גם אם זה ייגמר מחר, אני אהיה מאוד מאוד מסופקת. כי עברתי והספקתי והשגתי הרבה בשנים הללו. אני גם במקום שאני לא צריכה להוכיח את עצמי לי או לאחרים".
אפרופו אינסטגרם, דווח שאת מרוויחה 20 אלף דולר על כל תמונה מסחרית שאת מפרסמת.
"זה מספר הזוי, שסתם הופץ. אני יכולה לספור על כף יד אחת את מספר הפעמים שפירסמתי באינסטגרם עבור כסף. זה בערך כמו להגיד שיש לי 'פיקס פרייס' ליום עבודה. זה לא נכון, יש הרבה משתנים כשאתה מתמחר עבודה".
עד כמה את מסננת את התמונות המסחריות?
"אני בקושי מעלה, כי אני לא אוהבת. יש אנשים שהשיגו הרבה עוקבים ועובדים על החשבון שלהם כל הזמן, כך ששווה לחברות לשלם כדי שיעלו תמונות. לי זה לא כל כך משתלם, כי יש לי יותר מ־2 מיליון עוקבים באינסטגרם, ואני לא רואה סיבה להעלות תמונה בתדירות גבוהה - לא משם ארוויח את הכסף. אני בעיקר מעלה תמונות של החברות שאני הפרזנטוריות שלהן, ככל שחפצה נפשי".
מבחינת הקריירה את מרגישה שהגעת ליעד? המטרות הושגו?
"לגמרי. יש לי סיפוק מהמעמד שלי. יכולתי לנסות עוד, לדחוף עוד ולהגיע ליותר, אבל טוב לי לגמרי במקום הזה. יש נשים שאם הן אימהות עד גיל 30, הן הגשימו את היעד שלהן, יש כאלו שרצו רק להתחתן עד הגיל הזה, ויש כאלו שרצו לעשות אקזיט. מבחינתי, אני בטוחה שכאשר אהיה בת 60-50 ואראה דוגמנית מאוד מצליחה, זה לא יגרום לי לחשוב איך לא הקרבתי עוד טיפה כדי שגם אני אגיע לרמות האלה".
מה חשבת על התביעה של איילת זורר נגד גולברי, בטענה שהחברה החליפה אותה בדוגמנית צעירה יותר?
"אם יש משהו שלא יפה לעשות, זה להגיב על מקרים של אנשים אחרים בלי לדעת מה באמת קרה שם. אני מעדיפה לא להביע את דעתי. בלי להיכנס לזה יותר מדי, כי את הפרטים קראתי בתקשורת, כמוך - אני חושבת שכשמפרים חוזה, הצדק צריך לצאת. אם מגיע לאיילת תשלום, היא צריכה לקבל אותו".
יש לך פחד כזה, שיחליפו אותך פעם במישהי צעירה יותר?
"זה לא פייר לשאול אותי, כי אני מבינה שאני בת מזל מאוד. אם הייתי דוגמנית לא מאוד מפורסמת יכול להיות שהייתי מרגישה אחרת. אבל האמת היא שאין לי פחד כזה. אני לגמרי מבינה שמתישהו זה יקרה, וזה נורמלי וזה טבעי וזה חלק מהמקצוע. לפעמים חברה צריכה לרענן את התדמית שלה, בלי קשר לגיל. אבל לפחד מזה? ממש לא".
שלושה חודשים לאחר שחגגה את יום הולדתה עמדה רפאלי מתחת לחופה, והגדירה מחדש את המונח "חתונת השנה". החל מהשמלה, שעוצבה בעיצוב אישי בבית אופנה יוקרתי בפאריס, דרך החשאיות והאבטחה סביב האירוע ועד סגירת השמיים מעל למתחם החתונה והתערבות שר התחבורה.
"נתחיל בזה שבחיים לא חשבתי שאתחתן. לא ראיתי בזה משהו הכרחי, אפילו חשבתי שחתונה מבטלת את הרומנטיקה. חשבתי שלהתעורר בבוקר ולבחור כל יום מחדש לחיות עם מישהו זה הרבה יותר מרגש. כל הקונספט הזה של נישואים היה מאוד לא נחוץ לי ונראה לי מאוד מיושן. חשבתי שאם זה כבר יקרה יום אחד, אז אולי רק אחרי שיהיו ילדים, ואז באמת הופכים כולם יחד למשפחה".
לא היית מהבנות שחלמו על שמלה לבנה?
"אף פעם לא דמיינתי איך השמלה שלי תיראה. כשעדי הציע לי נישואים כמובן שהסכמתי, אבל בגלל שזה לא היה כזה אישיו בעיניי, התייחסתי לכל הנושא בפרופורציות.
"גם ביום של החתונה עצמה הייתי בחדר ושמתי מוסיקה ושתיתי יין ורקדתי, ונתתי לכל החברות שלי להתאפר לפניי. אני התאפרתי כשכבר היה חושך והתאורה בחדר הייתה מחרידה. רק אז פתאום קלטתי כמה לא חישבתי את הזמנים ולא ייחסתי לזה חשיבות כל כך גדולה".
לא התרגשת?
"הייתי מאוד מאוד שמחה באותו יום. לא פחדתי, לא רעדתי ולא הזעתי. לא הייתה לי שום תחושה חוץ משמחה גדולה ואושר. אבל כולם אמרו לי שכשאהיה בחופה אני אבין מה זה, את העוצמה. ואז, כשהגעתי לשם, כשנעמדתי ליד עדי, לא הצלחתי לעצור את הדמעות. פשוט כל הזמן הסתכלתי עליו ועל האנשים סביבי, וזה היה מטורף לראות את כולם מתרגשים באמת וכל כך שמחים בשבילנו. אני זוכרת כל שנייה. זה היה קסם".
היית מודעת לטירוף סביב החתונה?
"בטח שהייתי מודעת. אני זוכרת שנפגשנו עם המפיקה ודיברנו על הקונספט, ואחד הדברים הראשונים שאמרתי לה היה: 'תקשיבי, הדבר הכי חשוב בהפקה הזאת זה עניין האבטחה, התמונות והצילומים. הרי ברור שינסו להסתנן ולצלם מכל הכיוונים'. היא קצת צחקה עלי ולא האמינה.
"בזמן אמת, בזמן החתונה עצמה, היה לי מאוד חשוב שזה יישאר משהו אינטימי. אחר כך היה ברור לי שאני אוציא את הצילומים ולא אסתיר אותם. אבל בזמן האירוע עצמו רציתי שאנשים יהיו שם ולא באייפונים, ולא במצלמות, ולא בצ'אטים".
המפיקה הבינה את גודל המשימה?
"התחלתי להסביר לה איך מעט מאוד אנשים יידעו את הפרטים, ושיש דברים שלא אוכל לספר אפילו לה, למרות שהיא רכשה את האמון שלי מהר מאוד. הסברתי לה שנחתים אנשים על חוזה סודיות, שלא נוכל לגלות מתי האירוע עצמו עד הרגע האחרון ועוד".
לא נראה לך קצת מוגזם?
"אולי, אבל אני מעדיפה להיות ערוכה ולהימנע ממצבים לא נעימים. רציתי שהדברים יהיו בשליטתי".
ואיך היא הגיבה?
"היא הסתכלה עלי כאילו נפלתי מהירח, ומה אני עושה פה ומה אני רוצה ממנה. יום אחד היינו בסיור ביערות הכרמל, ואחרי כמה שעות זה היה בחוץ. היא התקשרה אלי ואמרה: 'תשמעי, אני פשוט בשוק. אני בהלם'. באותו רגע היא הבינה על מה אני מדברת, והיא אמרה לי: 'חשבתי שאת עושה מזה סיפור ושאת קצת מתלהבת מדי. עכשיו אני מבינה למה התכוונת'.
"רציתי באמת ליהנות באותו ערב, ושזה יהיה הערב שלי. ידעתי שאצטרך לעבוד על זה קשה מאוד במשך כמה חודשים, וידעתי שזה ישתלם לי".
תקפו אותך בחריפות על הבקשה לסגור את השמיים מעל המתחם.
"'לסגור את השמיים' נשמע מאוד גדול ובומבסטי, אבל זה לא בדיוק ככה. סוגרים שטח קטן מעל האירוע, שאגב, גם ככה אין בו שום נתיב טיסה. רשות שדות התעופה סוגרת את השמיים יותר מ־30 פעמים בחודש לכל מי שעושה אירוע ודורש את זה. אם, למשל, הייתי מבקשת שיהיו זיקוקים בחתונה, היו סוגרים את המרחב האווירי מטעמי בטיחות.
"אנחנו עשינו את זה בגלל הרחפן שהבאנו לצלם את האירוע: ידענו שיהיו כאלה שירצו לצלם, ומן הסתם, לא אחד היה מעלה מסוק אלא שלושה או ארבעה, וזה היה יכול להיגמר באסון. מה גם שזה מאוד לא נעים לערוך טקס חופה ומסיבה כשמעליך חגים מסוקים ומפריעים לאירוע. רציתי שהאורחים ייהנו".
ואז באה ההתערבות של שר התחבורה.
"שר התחבורה בא ועשה את המעשה הכי פופוליסטי שאפשר, וניסה לבטל את ההוראה של רשות שדות התעופה, שניתנה מטעמי בטיחות. כששמעתי את זה פחדתי מאוד, כי זה נעשה ממש שלושה ימים לפני החתונה, כשבאמצע היה יום כיפור, ולא ידעתי מה יקרה ודאגתי לשלומם של האורחים שלי. היה בי חשש שהיום הכי שמח בחיים שלי יהפוך להיות היום הנורא ביותר בחיים שלי, אם מישהו יעלה טיסן שיתנגש בבלון צילום או בכלי טיס אחר.
"למזלי, ההוראה של השר לא ממש עברה, כי היא לא היתה הגיונית מלכתחילה. המרחב האווירי היה סגור, בסופו של דבר. כך שכל העניין התקשורתי היה מיותר".
כמה כסף השקעתם כדי למנוע את התמונה הזאת?
"אני לא אכנס למספרים, אבל מספיק".
לא היה יותר פשוט לצאת אחרי החופה לכמה דקות, להצטלם, ואז לחזור לאירוע?
"גם אם הייתי עושה את זה, אף אחד לא הבטיח לי שבזה זה ייגמר. שאף אחד לא ינסה להסתנן, שאף אחד לא יטיס רחפן, או טיסן, או יטפס על הגדרות. אז עשיתי לי אזור סטרילי, שיהיה נעים לי ולמי שבא לחגוג איתנו. לא באתי לשם כדי לספק אנשים אחרים ואת הרצונות שלהם.
"אנשים שאוהבים אותי, ושנורא רצו לראות איך נראינו באותו היום, קיבלו הרבה תמונות, שבועיים אחרי. אני מבינה שיש את הרצון ואני מספקת אותו, אבל כשנוח לי".
בסופו של דבר, שום תמונה לא דלפה. האמנת?
"הייתי בהלם. אני מאוד רגישה לזה שמרימים מולי טלפון כדי לצלם אותי. ריטה אמרה לא מזמן שזה כמו כלי נשק, ואני די מזדהה איתה. לכל מקום שאני הולכת מכוונים אלי משהו. אבל לפני החתונה עבדתי על עצמי ואמרתי לעצמי שזה יום החתונה שלי, וגם אם בסוף האורחים יביאו טלפונים, למרות שהתבקשו שלא - אני לא אלחץ ואקח הכל בקלות.
"הכנתי את עצמי שבטח תדלוף תמונה וזה לא נורא, ועשיתי לעצמי תרגיל פסיכולוגי. כנראה עם הקארמה הזאת והכוונות הטובות שהכל יעבוד ויעבור בשלווה, היקום החזיר לי ליטוף".
בסוף בחרת למכור את התמונות לעיתון ספרדי תמורת הרבה כסף. למה לא בארץ?
"לא הייתי עושה את זה בישראל, כי זה היה יכול לצאת רע: אם הייתי מוכרת לאחד, השני היה שונא אותי לנצח. זה ממש לעשות ריב בתוך המשפחה. חוץ מזה, בארץ לא הציעו לי בכלל לקנות, אלא רק כלי תקשורת מחו"ל".
במחשבה לאחור, ואחרי שראית את הביקורת הציבורית, יש משהו שהיית עושה אחרת בעניין החתונה?
"שום דבר. הייתי חוזרת על הכל. כל ההתעקשות שלי וההיערכות לא נבעו ממקום של 'אוי ואבוי, יראו אותי בשמלת כלה'. ידעתי שיראו תמונות שלי כי התכוונתי להוציא אותן בעצמי, אבל לפחות באותן כמה שעות, הרצון הכי גדול שלי, ובעיניי גם הבסיסי, היה שהאירוע החשוב הזה יהיה פרטי ויישאר מיוחד שלי".
מה את זוכרת מהערב של החתונה?
"אני בדיוק בתהליך בחירת התמונות לאלבום, וזה נראה כל כך קיטשי, כי בכל התמונות אנחנו רק מתנשקים ולא מורידים את הידיים אחד מהשני. אם אני משווה את זה לימי הולדת שאני עושה - ואני באמת אוהבת הפקות, בשבילי כל דבר הוא סיבה למסיבה - אז פה היו רק אנשים שאני אוהבת, שאני יודעת שבאו באנרגיה טובה. וזה מדהים איך דברים עובדים, כי היה מוזמן אחד, אחד ויחיד, שלא ממש רציתי להזמין, אבל בכל זאת הזמנתי כי לא היה נעים - והוא לא היה יכול להגיע. הכל הסתדר בצורה מושלמת".
נושא החתונה הפך גם לשאלה בבחינת הבגרות האחרונה באזרחות. מה חשבת על זה?
"הגעתי לשאלה בבגרות - זה מטורף. לא מעניין אותי אם ההקשר היה שלילי או חיובי, אבל הייתי בשאלת בגרות, וזה מצחיק אותי מאוד".
איך עדי התמודד עם כל העניין התקשורתי?
"הוא לא ילד בן 18, שנחת עליו משהו חדש ביום בהיר אחד. הוא אדם מאוד חכם ומנוסה, שאמנם לא חווה את זה קודם, אבל יודע מה המשמעות של לצאת עם מישהי מפורסמת, וכל מה שכרוך בזה".
חתמתם על הסכם ממון לפני החתונה?
"כן, מאז ומתמיד אמרתי שלפני שאתחתן, אחתום על הסכם ממון. אני חושבת שזה הכרחי. בימינו זה אחד הדברים הכי חשובים שיש, במיוחד אחר כך, כשיש ילדים ויש שני צדדים ומשפחה שלמה. אז עדיף שהכל יהיה מסודר מראש. אתה יודע איך תיכנס לנישואים, אבל אתה לא יודע איך תצא מהם ומה יקרה בדרך.
"מי יודע, חלילה, מה יקרה בעוד כמה שנים? אז אני חושבת שהזמן הנכון לעשות את זה הוא לפני, דווקא כשיש אהבה גדולה וכשאכפת לכם אחד מהשני".
משהו השתנה ביחסים שלכם מאז החתונה?
"אני לא יכולה להגיד שמשהו השתנה. תמיד אמרתי שיום לפני החתונה ויום אחריה זה בדיוק אותו דבר. הרי מה השתנה? חתמתם על נייר ועשיתם מסיבה. כשהייתי אומרת את זה, חברות שלי היו מסתכלות עלי במבט מוזר ואומרות: 'רק אחרי שתתחתני, תביני'. אז הדבר היחיד שהשתנה הוא שמאותו היום, עדי הוא המשפחה שלי".
כמה פעמים ביום אתם מדברים?
"כל הזמן. כל דבר שקורה לי אני רוצה מייד לספר לו. זה משהו שראיתי אצל הוריי. לפעמים הייתי יושבת עם אמא שלי, ואבא שלי היה מתקשר, ובסוף השיחה הייתי שואלת אותה מה הוא סיפר, והיא היתה אומרת לי שהוא סתם שיתף אותה במשהו שאפילו לא קשור אליה.
"תמיד הסתכלתי על זה בהערצה ובהערכה, כי הייתי הרבה שנים במערכת יחסים עם מישהו מחו"ל, ולא היתה לנו האופציה לספר אחד לשני כל מה שעובר עלינו בזמן אמת, זה היה יותר סיכומים. מאוד ייחלתי שהתקשורת שתהיה לי עם האדם שאתחתן איתו תהיה כמו זאת שיש בין הוריי. וזכיתי לזה".
ההוא מחו"ל התקשר לאחל מזל טוב?
"לא. השלב שאומרים 'מזל טוב' פעם בשנה כבר מאחורינו. זה שייך אי שם להיסטוריה".
הזוגיות של הורייך היא מודל עבורך?
"לגמרי. תמיד אמרתי שיש את הערך של החברות, שהוא בעיניי ערך עליון בזוגיות, ויש את העניין הפיזי. אלה שני פקטורים שהיו מאוד ברורים אצלנו בבית, וגם נראים לעין. וזה משהו שתמיד רציתי שיהיה לי. לא יכולתי לדמיין שאקים משפחה עם מישהו שלא מראה אהבה, שנוגע, שמחבק, שאומר. אם תשאל את החברים שלנו, הם יגידו לך שאנחנו הזוג שלא מורידים את הידיים אחד מהשני".
נודניקים?
"(צוחקת) ממש. מהמעצבנים האלה. הדבר הזה גם משמר את האהבה. להגיד 'אני אוהב אותך' כל הזמן הופך לטבע שני, וזה כל כך חשוב. אני דואגת להחמיא לעדי ולהגיד לו עד כמה אני אוהבת אותו ולהסתכל לו בעיניים כשאני אומרת את זה".
זה הדדי?
"כן, בטח".
מה יש בו שאין באחרים?
"אני לא יכולה למנות לך עכשיו את תכונות האופי שלו, אבל בסופו של דבר, זה עניין של כימיה. להיות במקום הנכון ובזמן הנכון ולרצות את אותם דברים, עם אותו חוש הומור, עם נושאי שיחה משותפים, עם אותם רצונות. חיבור פיזי, אינטלקטואלי ורוחני, והיכולת להכיל את השוני של השני".
כשמתפרסמות תמונות שלך בהלבשה תחתונה, הוא לא מקנא?
"ממש לא, לפעמים אפילו מפתיע אותי עד כמה לא. הוא גאה בי, ואין לו בעיה עם זה".
את מקנאה לו?
"הוא לא נותן לי סיבות לקנא, ואני חושבת שזה הדבר הכי גברי שיש. עברתי מערכות יחסים שהתבססו על משחקים של 'כן ביחד לא ביחד' ו'הארד טו גט', אבל עדי לימד אותי דרך אחרת. אני יודעת שהוא שלי, ורק שלי. הוא פשוט לא נותן לי שום סיבה לקנא. הוא יודע להימנע מראש מדברים שאולי יעלו אצלי איזה ספק קטן שבקטנים".
אל תגידי לי שאתם לא רבים.
"אחרי שהתחתנו היה לנו ויכוח קטן וטיפשי, אני אפילו לא זוכרת על מה, ואחרי כמה רגעים הסתכלנו אחד על השני ואמרנו: 'וואו, אנחנו נשואים, מה הקטע עכשיו? נלך לישון כועסים? לא, נעביר הלאה'. וזה מה שעשינו".
חשבת להוסיף לשם המשפחה שלך את שם המשפחה שלו?
"אני חושבת שזה יקרה כשיהיו ילדים. תראה, זה לא שקל לי לעבור מרפאלי לעזרא (צוחקת). זה מעבר חד".
הילדים יהיו רק עזרא או גם רפאלי?
"הילדים יהיו עזרא, כי כך נהוג".
מצד שני, הזמנת מקומות במסעדה על שם "בר עזרא".
"עשיתי את זה ממש כמה פעמים בהתחלה בשביל ההומור, כדי לראות איך זה מתגלגל. האמת היא שלפעמים, כשאני מזמינה בעצמי מקומות במסעדה, מאוד לא נעים לי להגיד 'בר רפאלי', כי הבחור או הבחורה מהצד השני של הקו מגיבים באופן מוזר, או שתמיד יש הערה. אז אני אומרת "בר עזרא", והם בדרך כלל מבינים שזאת אני, אבל זה קצת מקל את הסיטואציה".
אתם בונים עכשיו בית חדש בשכונת תל ברוך הישנה. עד כמה את מעורבת בבנייה שלו?
"מאוד מעורבת. אני לוקחת את זה כפרויקט, וזה מאוד מאתגר אותי".
כמה חדרי ילדים יהיו בו?
"שלושה, שאחד מהם גדול ויכול להפוך לשני חדרים".
מה השאיפה שלך? על מה את חולמת?
"רצה הגורל, וכל דבר בחיים קרה לי בזמן מדויק. לא יכולתי לבקש משהו יותר טוב. אפילו את עדי פגשתי בפעם הראשונה בתקופה שבה לא הייתי מוכנה, ואז נפגשנו שוב בתקופה אחרת, כשהייתי בשלה לזה. אני לא חושבת שזאת מקריות שהתחתנתי בגיל 30, שהוא גיל מדויק בשבילי, ושאקים משפחה בקרוב ואתפנה להיות אמא, שזאת קריירה בפני עצמה. מבחינתי, הדבר הגדול הבא שלי יהיה להיות אמא".
אם יום אחד הבת שלך תגיד לך שהיא רוצה להיות דוגמנית, מה תגידי לה?
"שאני בעד. אני חושבת שזו עבודה מדהימה עם אפשרויות מטורפות, עם חוויות ועם לימוד אינסופי, חובק עולם. אני בעיקר מקווה שאהיה מספיק ליברלית לתת לה את החופש לבחור ולהתנסות וללמוד מהטעויות של עצמה, בלי להתערב לה יותר מדי. זאת הדרך הנכונה, וככה אני חונכתי".
על כל בר רפאלי אחת יש הרבה בנות שניסו ולא שרדו יום.
"אני ממליצה לבחורות להתנסות במה שאני התנסיתי רק אם הן מספיק חזקות, אם הן יכולות לקבל כישלון בהבנה ואם יש להם משפחה חזקה ותומכת. זה מה שהחזיק אותי בכל התקופה.
"במקרה שלי, התחלתי בגיל 16, גיל שהוא מועד לכאורה לפורענות. למרות שהייתי ילדה מאוד טובה, לא נסעתי לבד, וברור שאני לא אסכים שהבת שלי תיסע בגיל 16 לבד. אני אטוס איתה, ואני אעשה את מה שהוריי עשו איתי".
אקו"ם