עצוב: הכאב הבלתי נגמר של אורנה דנינו מ"האח הגדול"
פליטת תוכנית הריאליטי פרסמה פוסט מצמרר על אחותה חגית קבלה ז"ל, שנפטרה לאחר מאבק במחלת הסרטן לפני שנה, וכתבה בצער: "ילדיך זועקים לנוכחותך, בעלך משווע לריח גופך, איך יתכן שזו דווקא את?"
שנה של כאב: אחותה של כוכבת "האח הגדול 8" אורנה דנינו, חגית קבלה, נפטרה לפני שנה לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן. אתמול (רביעי) החליטה פליטת הריאליטי להגיע לבית הכנסת "היכל הקודש" כדי להתפלל לעילוי נשמתה, והעלתה פוסט מרגש באינסטגרם לזכרה, שבו ציינה בעיקר את געגועיה הרבים לאחותה."זה הערב וזו השעה בה עמדנו ליד מיטתך בדיוק לפני שנה", סיפרה דנינו על הרגעים האחרונים בחייה של אחותה, בפתח הפוסט שפרסמה ברשת. "את כבר לא היית כאן, גופך במיטה היה מונח ומחובר למכשירים המחזיקים את נשימותיך האחרונות. עמדנו ובמשך שעות מסרבים וממאנים לקבל את לכתך, קוראים קריאות 'שמע ישראל' ומלווים את נשמתך.
עוד כתבה דנינו לחגית ז"ל: "חגיתי שלי, כל מילה שאכתוב עלייך לא תוכל להסביר את הערך שבמעשיך, את היופי והחן שהיו במידותיך. אשת חיל יקרה, בכל בוקר מדליקה לך נר לזיכרון וקוראת מזמור לעילוי נשמתך. קבלת את ייסוריך באהבה, שמחה תמיד הייתה נסוכה על פניך, בכל שישי בקידוש בזמן ששרים 'אשת חיל מי ימצא'. דמעות מציפות את עיני, מי ימצא? היכן ימצא?
"הלכת אשת חיל יקרה, עזבת, השארת כאן כאב שאין לו מרפא, ילדיך זועקים לנוכחותך, בעלך משווע לריח גופך, דוגמא ומופת היית למשפחה, איך יתכן שזו דווקא את?
''האבל הוא תמידי, למשך כל החיים''. אורנה דנינו בבית ''האח הגדול''
צילום: אורן בן חקון
בהמשך דבריה כתבה בצער על "הבחירה של בורא עולם": "חלילה לי לכעוס או לפקפק בך על הבחירה שלך, אבל תדע שלקחת לנו את הדבר הכי יקר! צדיקה שלנו, אני יודעת שאת המלאך השומר מעלינו. בעלת החסד, שמך הטוב הולך לפניך".
בחודש אפריל סיפרה דנינו בבלוג אישי ב"מאקו" על התמודדותה עם מותה של חגית ז"ל, והסבירה מדוע הסכימה להיכנס לבית האח שבועות ספורים לאחר שהתאבלה עליה. "תקופת האבל שלנו הייתה חודש, ואנשים לא מבינים את זה. בטח אם זה היה תקופה של שנה לא הייתי נכנסת לבית 'האח הגדול'. זה מאוד ברור. האבל הוא תמידי, למשך כל החיים, אבל אנחנו צריכים להמשיך הלאה. הרי זה כאב שהוא לעולם לא ייגמר".
בחודש דצמבר של השנה שעברה, שבועיים לאחר מותה של אחותה חגית ז"ל, כתבה דנינו בפייסבוק: "30 יום חלפו להם, הזמן עובר אחותי, החיים ממשיכים להם, עולם כמנהגו, אחות צדקת ויפה שלי, חגיתי שלנו, כולם בוכים מסרבים לקבל את לכתך הפתאומי. מלאכית שלי, שמרי עלינו ותוליכי אותנו מהיום למקומות טובים, מלאי לנו את כאב הלב הזה בצחוק ושמחה, באושר ואהבה. האבל שלנו אומנם היום הסתיים, אבל את חסרונך נחוש בכל רגע ורגע לנצח".
אקו"ם