הוא יודע מה קורה על המגרש. אנגלידיס מעדכן אותו עד הפרט האחרון. הוא יודע שבוזגלו בכה, יודע שנמני ומזרחי התמוטטו על הספסל ואיציק עובדיה נשלח לנהל את הביזיון, הוא יודע איזה כדורגל רע משחקת הקבוצה.
אנגלידיס מספר לו הכול עד הפרט האחרון. ככה גולדהאר רוצה. בשבועות הראשונים אנגלידיס, שהשאיר מאחורה בקפריסין אישה וילדה, ניסה להסתחבק עם האוהדים, עד שהבין שהאוהדים של מכבי זה בתוך הווריד, מסביב ליממה.
"אני לא עומד בזה נפשית", אמר, ונסוג אחורה. עכשיו הוא צינור המידע של גולדהאר. רק צינור המידע. במכבי כולם עכשיו מחכים לגולדהאר. מה יעשה גולדהאר. יעשה מהפכה או לא. יחליף מאמנים או יחכה. מה יעשה גולדהאר.
מי זה מיטש גולדהאר? מה אנחנו יודעים עליו? איך הוא עושה עסקים? איך הוא בנה את אימפריית מרכזי הקניות שלו בקנדה - בתנופה, בהימורים עצומים, או בתחכום אטי, צעד אחר צעד?
הוא סבלני? הוא חי על קוצים? הפתיל שלו קצר? איך ההתנהגות העסקית שלו מקרינה על ההתנהלות בתחומים אחרים? הוא ייתן לנמני ומזרחי עוד זמן? או שאולי הוא טיפוס של דרמה ומהפכות, ונגיד, קשטן, יכול להתכונן?
בואו נשאל את זה אחרת, ננסח את זה אחרת: מהדרך שמיטש גולדהאר בנה וניהל את האימפריה שלו עד היום בקנדה, אפשר לנסות ולהעריך איך הוא ינהג בזמן הזה של משבר במכבי ת"א?
הנה פרט ראשון על גולדהאר: הוא קנאי לפרטיות שלו יותר מראש המוסד מאיר דגן. לא תמצאו בכל הארכיונים וכל האינטרנטים ריאיון אישי אחד ארוך מעשר מילים עם הבן אדם.
לא מה הוא אוהב לארוחת בוקר, לא איך קוראים לחתול, לא חלומות, לא חברות – נאדה. גורנישט. הבן אדם אניגמה. אנשים שמדברים אתו, גם כאלו שפגשו בו לראשונה, גם אוהדי מכבי מאוהבים ששוחחו אתו, מעידים על מקרן של חום אנושי,
שון סילקוף, עיתונאי קנדי, בעבר כתב של המגזין ה"קנדיאן ביזנס", הוא אחד מהבודדים שהצליח לחדור מעט מעבר לחומה. סילקוף צבר לא מעט שעות גולדהאר עד שהצליח לרכוש את אמונו של הטייקון הקנדי.
הוא נלהב לדבר על גולדהאר שהותיר עליו רושם עז. "הוא מאוד צנוע, מאוד נדיב. הוא בן למשפחה של מהגרים מאירופה שבאו לקנדה בלי כלום. לא היה להם דבר, ואת זה גולדהאר זוכר. יש לו כבוד עצום לבית אבא, לדור הישן. הוא בן אדם שגדל וצבר בתוכו, הכיל בתוכו את הכבוד הזה לאביו ולאנשים שבנו את עצמם בעבודה קשה וזה מנחה אותו לאורך כל דרכו.
"אמו היא ניצולת שואה. במהלך המלחמה היא הוחבאה בבית יתומים קתולי ואיבדה את הקשר עם בני משפחתה. אחרי שנים גולדהאר ניסה להתחקות אחרי השורשים שלה והוציא הון כדי לאתר את קרוביה והצליח למצוא כמה מהם. הם היו אמורים להיפגש בישראל, אבל בסוף זה לא יצא כי היה פיגוע גדול. וזה רק ללמדך על הכבוד שגולדהאר רוחש לעבר".
"כאיש עסקים הוא מאוד זהיר, מאוד ממוקד, מצטיין מאוד בחשיבה קדימה. אני אשווה אותו לדוד עזריאלי שלכם. עזריאלי ראה לאן העולם הולך, איך בונים בחו"ל קניונים, והעתיק את המודל אליכם והצליח. גולדהאר חשב וראה שנים קדימה. בקנדה התחילה התפתחות של פרברים. וכבר בהתחלה שלה גולדהאר העריך שיצטרכו שם מרכזי קניות גדולים. ומרכזי קניות גדולים יצטרכו הרבה נדל"ן.
"אז הוא התחיל לתפור עסקאות של נדל"ן. ואז הוא הלך לוולמארט שבכלל לא היו בכיוון של קנדה. כיוון ההתפתחות של וולמארט בשנים ההן היה בכלל לעבר מקסיקו. ואלו היו שנים קשות לגולדהאר, אבל כאן עמדה לו האישיות שלו, הסבלנות שלו והראייה הכל כך חכמה שלו למרחוק, והוא הצליח לשכנע את וולמארט לשנות כיוון ולנסות את קנדה.
"והם באו, וזה עדיין לא היה קל. וגם כשנגמר לגולדהאר הכסף הוא לא ויתר. הוא היה כל כך משוכנע בדרך שלו, והצליח לשכנע את האנשים של וולמארט לממן אותו, עד שהוא עלה על דרך המלך, והיום זה כבר סיפור ידוע. הוא מיליארדר, וולמארט מאושרים שפגשו את מיטש גולדהאר, 200 מרכזי קניות, הצלחה מסחררת".
איך הוא עובד עם אנשים?
"לוקח הרבה זמן לרכוש את האמון שלו. הוא ידידותי מאוד, הוא פתוח, מצד שני הוא מאוד זהיר. הידידותיות לא אומרת שמותר לך לחצות את הגבול. אם מעלת באמון שלו לא תהיה לך הזדמנות נוספת. עד שנפתח אליי והסכים להתראיין אצלי לעיתון עברתי אצלו הרבה מבחנים קטנים לא מורגשים בין בני אדם. היו בינינו הרבה שיחות עד שלמד וראה שאני לא מפרסם את השיחות בינינו, שאני לא טומן לו מלכודות, ורק אז הוא נפתח והסכים לנהל אתי ריאיון גדול לפרסום".
הוא ידוע כמי שיורד לפרטים הקטנים, שרוצה לדעת כל דבר שמתרחש בעסק שלו – ובקבוצה שלו - גם מרחוק. אתה יכול להעיד על כך?
"המגע איתו מאוד תובעני. הוא אדם משכיל, בעל יכולת אינטלקטואלית מאוד גבוהה. צריך לשבת אתו ולראות עד כמה האדם הזה מרשים ביכולות שלו, ואני למדתי לרחוש לו הרבה כבוד אחרי הפגישות אתו. העסק שלו הוא מרכז חייו. הוא חי אותו בצורה אינטנסיבית. הוא נהנה מאוד לספר את הסיפור של העסק, של ההקמה שלו, מוכן לעשות את זה תמיד, בכל זמן. גם אם הוא יצא לדייט עם בחורה, הוא יכול לשבת לילה שלם ולדבר בלי הפסקה על הביזנס".
למה לדעתך הוא לא הקים משפחה?
"אני לא ידעתי את זה כי לא הייתי בקשר איתו בשנים האחרונות, ואני לא ברמת קרבה כזו ובוודאי שאינני יודע את הסיבות לכך. אבל אם אתה שואל לדעתי, אז אני הייתי חושב שלאדם כמוהו קשה למצוא בת זוג שתוכל להתמודד עם היכולות שלו, עם הדרישות שלו מעצמו ומהאישה שתחיה אתו".
לפני חצי שנה רכש גולדהאר בסכום שיא של מיליון ורבע דולר חולצה שלבש כוכב ההוקי הקנדי פול הנדרסון בניצחון נבחרת קנדה בשנת 1972 במוסקבה על הנבחרת הרוסית.
כל קנדה הייתה צמודה באותו יום למקלטי הרדיו ולמכשירי הטלוויזיה הבודדים. הנדרסון הבקיע את השער שהביא את הניצחון הדרמטי ובניגוד לכל הסיכויים לקנדה. בראיונות שלאחר רכישת החולצה אמר גולדהאר שאותו יום, שאז היה ילד בן 11 צמוד למכשיר הרדיו, היה היום המכונן בחייו, שלימד אותו שניתן לעשות כל דבר בחיים, כאדם, וכאזרח קנדי.
אחר כך הודיע שבתחילת 2011 יצא למסע עם פול הנדרסון והחולצה מחוף לחוף, לרוחב כל קנדה, כדי שכל ילד קנדי יוכל לראות את החולצה מקרוב, לחוות את חוויית אותו ניצחון, את משמעות היות קנדי, וללמוד ולהבין מכל אלה את האפשרויות האין-סופיות שיש לכל אדם בחייו.
הוא ביקש במעמד הרכישה מהנדרסון ללבוש את החולצה הישנה, החליק בידיו כמעט בלי משים על השרוולים כאילו כדי ליישר עליהם איזה קמט בלתי נראה, ויותר משנראה כאילו הוא מכוון אל ילדי קנדה שילמדו מהחוויה, נראה מיטש גולדהאר חולם ונרגש, כאותו ילד בן ה-11 שעדיין מאזין ושומע ברדיו בשנת 1972 את קנדה שלו מנצחת כנגד כל הסיכויים.
"הוא ילד. כמה שהוא גדול כזה ויש לו מיליארד בבנק, הוא ילד", אומר לי השבוע אחד ממנהיגי ארגוני האוהדים של מכבי ת"א, שצבר שעות גולדהאר במפגשים איתו.
"אתה מדבר איתו, הוא עוקץ אותך, אתה מסתלבט עליו בחזרה, הוא צוחק איתך, בגובה העיניים תמיד, זה משהו שאתה מרגיש בבן אדם. יש לו תכונות טהורות של אחד שההצלחה לא קלקלה. אבל מצד שני הוא הרי תותח. אי אפשר לזלזל בו. הוא אמר לי שהוא בא למכבי להרבה שנים. אז בגלל זה הוא לא ייתן למכבי להתמוטט.
"בגלל זה אני חושב שהוא לא יפטר את נמני עכשיו כי זה זעזוע גדול מאוד למערכת, אבל אם זה יימשך ככה עוד ארבעה-חמישה משחקים, הוא לא יהיה מוכן לשבת בצד ולא לעשות כלום. אני זוכר איך הוא היה מאושר אחרי הניצחון על חיפה בעונה שעברה. הוא לא בא לכאן להפסיד. הוא יהיה חייב לעשות שינוי".
גם שון סילקוף חושב, בלי להכיר את אבי נמני ואת קולאוטי ואיך שאלירן עטר הולך עם הראש בקיר ומאבד בלי סוף כדורים, שלא יהיה זעזוע מיידי.
"תראה, איש העסקים גולדהאר מאוד סבלני. הוא משחק לטווח ארוך, הוא תמיד מסתכל קדימה, הוא לא עושה צעדים פתאומיים. מצד שני כולנו יודעים שהאטמוספרה בספורט שונה מביזנס. התגובה בספורט תמיד יכולה להיות שונה", הוא אומר.
יצאנו לדרך לפני 1,200 מילה בערך כשמיטש גולדהאר שותק. אנחנו יודעים עכשיו שהוא שותק לא מפני שאין לו מה לומר. איפשהו על הקו בין גולדהאר הסבלני, שרואה לטווח ארוך, לבין הילד החולם מ-1972, תיפול ההחלטה.
מה שבטוח הוא שנמני צריך להתחיל לרוץ. איך אומר שון סילקוף – האטמוספרה בספורט שונה. לנמני אין את הזמן שהיה לוולמארט.
נא להמתין לטעינת התגובות
