אלישע ורוצ'ט, התואר יגיע צילום: מוטי שאשא
"חדר ההלבשה אצלנו מאוד בריא," מספר רוצ'ט על סוד ההצלחה. "זה המזל, שיש הרבה שחקני בית שבנו את זה בעבודה קשה. כולם חברים טובים. אני לא יכול להצביע על שניים-שלושה ולהגיד שהם הכי קרובים אליי. אצל אחד אני משחק פלייסטיישן, עם עדי אלישע אני הולך לחדר כושר, ועם דני עמוס אני שותה קפה".
"הוותיקים? הם השובבים הכי גדולים. רואים את זה על הדשא. אחד מכסה על השני. אין מישהו שסוחב את הקבוצה. התלכיד מצוין. וויאם חסר, אז בדש נותן גולים. לכל אחד יש מחליף."
אלישע רק מחזק את הטענה: "הוותיקים נותנים לנו טיפים. לפני המשחק נגד מכבי ת"א עמדנו בשורה ובלומפילד היה מלא. חסארמה, שהיה לידי, אמר 'אני בן 37 ועדיין מתרגש. תחשבו שאתם ילדים וכבר נמצאים במעמד, תשמרו עליו בכוח."'
סוג של גרזן
אלישע פרץ מהר לבוגרים. לקח את ההזדמנות בשתי ידיים. בעונה שעברה, כשחקן נוער, הוא היה משתתף באימונים, אחרי זה השתחל להרכב בגביע הטוטו. יום אחד רן בן-שמעון נותר בלי קשרים למשחק הצמרת מול הפועל כפ"ס, שידור ישיר בטלוויזיה. הילד הוזנק ומאז לא עזב את העמדה.
רוצ'ט זה כבר סיפור אחר, עניין של לאט-לאט ובטוח. אמנם מי שלא מכיר בטח שיער שמדובר בחיזוק זר מארצות הקור, ואתם לא לבד. "הרבה חושבים," אדריאן צוחק. "תמיד אנשים אומרים לעצמם 'אדריאן רוצ'ט? מעניין מהיכן הוא בא.' אז פעם מישהו ניגש אליי ברחוב והתחיל לדבר רומנית.
שופטים בליגת העל פנו אליי באנגלית, ואני בשביל הקטע זרמתי איתם. עניתי באנגלית."
רוצ'ט, כדי שתדייקו בפגישה הבאה, הוא בן למשפחה ארגנטינאית. אביו אלברטו חולה על בוקה ג'וניורס ותמיד דחף את הילד לשלוט בכדור. בהתחלה בקבוצה של הקיבוצים והמושבים, אבל כשזו התפרקה הוא העביר את הבן למחלקת הנוער של קרית-שמונה.
רוצ'ט בלט כנער, אבל כשקרית-שמונה היתה בליגה העל, בקדנציה הראשונה, לא היה לו סיכוי למצוא את מקומו. הוא היה בעיקר שחקן אימונים, ומהחריגים שאושר להם לשחק בקבוצת הנוער למרות שסיימו את הגיל. העיקר שלא ילך לאיבוד.
רוצ'ט ואביו אלברט, השורשים בארגנטינה צילום: דודי ויזגאן
כשקרית-שמונה ירדה ללאומית רוצ'ט נפל לארצית, התגלגל לנצרת-עילית. "ההתחלה שם היתה טובה, סוף-סוף קיבלתי דקות משחק," הוא מספר "אבל אז אתה לומד להכיר את הדברים שאתה קורא עליהם רק בעיתון. באתי ממקום מסודר כמו קריתשמונה ושם, בנצרת, פתאום לא קיבלתי משכורת שלושה-ארבעה חודשים. שיחקתי נגד טמרה במגרש שאתה לא יכול למסור עליו פס קצר. חזרתי לקרית-שמונה כשחקן בוגר, הרבה יותר מחושל."
לא התייאשת?
"לא, כי ידעתי שזו בסך-הכל תחנת מעבר. אני לא רגיל לשחק ברמות האלה ולא מתאים להן. זו נקודה בקריירה בדרך למקומות הרבה יותר גדולים."
אתה יודע כמה שחקנים אמרו את זה בדרך לירידה התלולה לליגה ג?'
"האמנתי בעצמי. לא רציתי שיספרו עליי בעוד כמה שנים 'אתם יודעים מי זה? פעם הוא היה שחקן מצוין בנוער חבל שלא הצליח."'
היום רוצ'ט הוא היותר קדמי מבין השניים, אלישע נחשב לקשוח. "סוג של גרזן," הוא מתקן. "תגיד לרן שאני אגרסיבי והוא בטח ימצא משהו להגיד," רוצ'ט מסביר. "אנחנו אגרסיבים חכמים. לא באים לשבור את הרגל אלא לקחת את הכדור. אנחנו גם מתאימים את עצמנו ליריבה. מול קבוצות אגרסיביות נשחק יותר אגרסיבי."
בן שמעון, עובד מנטלית עם הצעירים צילום: יגאל לוי
שני השחקנים נותנים למאמן רן בן-שמעון את הקרדיט לקידום המהיר במעמדם. "רן עובד מנטאלית במיוחד עם הצעירים," רוצ'ט מספר "הוא יודע שזו תקופה בקריירה שבולטת בחוסר יציבות. הוא עובד איתנו על איך לא להישבר, שלא נגלה נקודות תורפה, והעיקר להאמין בעצמנו - וזו לא סתם קלישאה. להאמין באמת. להסתכל למכבי ת"א בעיניים. אז נכון שיש להם תקציב שחבל על הזמן, אבל אנחנו משחקים איתם על אותו דשא. אותו דבר עם מכבי חיפה. קבוצה מעולה, אבל גם אנחנו."
נתתם בראש להפועל ת"א. איך לא רעדו לכם הרגליים?
"אני לא יודע איך זה אצל האחרים, אבל אצלי יש איזה סוג של ריגוש במשחקים כאלה. בחימום אתה מרגיש את הצמרמורת, אבל אתה יודע שבמקומות האלה אתה רוצה להישאר. מתח טוב. כיף גדול. רן כל הזמן אומר שזו ההזדמנות להוכיח לאנשים שזה המקום שלנו."
עדי נזכר בניצחון הגדול על הפועל ת"א במחזור הרביעי: "זה היה המשחק הגדול הראשון שלנו. התפוצצנו על הדשא. רן דיבר כל אותו שבוע על ביטחון. על לבוא רק כדי לנצח. כל הזמן הוא נתן את אותם דגשים שהוא נותן בכל משחק. כדורגל התקפי, הנעת כדור, ללחוץ את היריב בשטח שלו. הוא אף פעם לא אומר לשחק סגור או הגנתי."
לא נגמר לכם האוויר במשחקים האלה?
"ברור שיש את העייפות בגלל שאתה רץ ונלחם הרבה יותר, אבל אתה מקבל אנרגיות מהקהל ומביא את האוויר ממקומות שאתה לא מכיר כמו המשחק מול מכבי חיפה. אלה משחקים שכילד חלמתי עליהם."
אדריאן ממהר להדגיש: "רק שהמשחק לא יבוטל בגלל הגשם. אנחנו מחכים לו כל-כך הרבה זמן, לארח אותם כאן, אצלנו."
כולם בשביל כולם
רק כשהזכרנו להם את צמד המילים המחייב 'קרב אליפות,' הם, כמו במנגנון טבעי ובתיאום מושלם, דוממו מנועים. "על איזו אליפות אתה מדבר,"? רוצ'ט מיהר לסגת. "להתברג בצמרת, להישאר בטופ. זה הכל," אלישע עידכן את הסטטוס. "פלייאוף עליון. אנחנו עדיין קבוצה צעירה. אם בתחילת השנה היית אומר לנו מקומות ,6-4 היינו חוטפים את זה בשתי ידיים."
עדי אלישע עם שכטר, "המשחק הגדול הראשון שלנו" צילום: דני מרון
רוצ'ט גדל בנוער עם דני עמוס ותומר סויסה. אלישע עלה לבוגרים מהשנתון של שלומי אביסידריס. שניהם לא עזבו את מקום המגורים הישן. רוצ'ט גר בקיבוץ עם ארוסתו גלית, ואילו אלישע בבית הוריו בכפר יובל. אמנם הוא כבר לא קם כמו פעם כדי לעזור עם הצימרים, הלולים והמטעים שהם מחזיקים, אבל גם לא ממהר לנטוש.
"נראה לי שיש פה תנאים הרבה יותר נוחים מהמרכז," אלישע שולח השערה. "אין את הרעש והלחץ התקשורתי. לי זה מאוד עוזר שקט, אין בילויים ופיתויים. בא לאימון וחוזר הביתה. מקום טוב להתפתח, מזכיר את הפועל גליל-עליון של פעם."
רוצ'ט מדביק את הפער: "אני אוהב את המדינה. אני אוהב את הצפון. הוא נותן לך זמן להתעסק רק בכדורגל. אני בטוח שנחמד לגור במרכז, אבל לא פחות טוב לגור בקרית-שמונה."
אבל כאן זה לא אור הזרקורים.
"לשחק כמה שיותר", אלישע ורוצ'ט צילום: מוטי שאשא
אלישע לא ממהר לאף מקום: "בגילי, תן לי רק לשחק וכמה שיותר. קרית-שמונה מתאימה לי."
מה אתה צריך לשפר?
"יותר את הקטע הפיזי, למרות שאני די פיזי. ההצטרפות להתקפה, אפילו שכבר הבקעתי שני גולים, האחרון בב"ש. הכדור התלבש לי שם חבל על הזמן. אני לא בועט מספיק. רן מבקש ממני יותר, אבל זה לא תמיד יוצא. אני רץ, אני בתנועה, עוזר, סוגר זה בעצם הסיפור של קרית-שמונה. כולם בשביל כולם."
נא להמתין לטעינת התגובות
