ופיני בלילי באמת כותב ספר, אמיתי. הוא אפילו כבר בעמוד 150, ולמרות שספרות ספורט היא לא בסט סלר בישראל, הסיפור של בלילי, ככה על קצה הלשון, בשיחה סלולארית חטופה, באמת שווה ספר, או כפי שהוא אומר "כתבה של חמישה עמודים". אלא שבינתיים העונה של בני יהודה ושלו בתוכה לא שווה אפילו אייטם צדדי בעמוד אחורי, סתם עונה.
הערב (20.00, בלומפילד) יעלה פיני בלילי בפעם השנייה השבוע למשחק נגד הפועל ת"א ושום תרועת חצוצרות לא תישמע. ההווה של האדומים נוצץ אפילו יותר מהעבר שלו אצלה ובלילי, אם להסתמך על המספרים, עוד לא השאיר חותם מאז שב לארץ אחרי שבע שנות שגרירות טובה בארץ המשטים, טורקיה. שבע עונות בהן הרוויח כ-5 מיליון דולר (הוא טוען שפחות).
היו ימים ששמעון פרס היה נפגש לקבלת פנים רשמית עם עבדוללה גול, נשיא טורקיה ועם ראש ממשלתה השנוי במחלוקת, ארדואן, ובניהם היה מתרוצץ בהליכתו המפוסקת השגריר בלילי עם שתי חולצות חתומות. הוא, פרס, ארדואן, וגול.
והרבה גולים היו לבלילי בטורקיה, עד שכל העסק נפסק בעונה שעברה, באנטליהספור, ובלי קשר למשט. גם החזרה שלו לארץ לא הניבה עדיין התחדשות במישור האישי או מה שיותר חורה לחלוץ-במישור הקבוצתי. שער אחד נגד קרית-שמונה, החמצות מסמרות שיער מול נתניה ואשדוד ובני יהודה של קשטן ובלילי, וגם של חזי מגן ודמאיו, לא מתרוממת משיפולי איזור הפלייאוף האמצעי. רחוק מהזכרונות מאיינדהובן, רחוק גם מסיבאספור.
בעונה שעברה שיחק בלילי באנטליה 382 דקות בלבד ב-15 משחקים , ממוצע של 25 דקות למשחק. מהמחזור ה-14 הוא שיחק בסך-הכל 20 דקות בחמישה משחקים. ההספק שלו אשתקד: בישול אחד, נגד דיארבקיספור. העונה רק גול אחד. לשם ההשוואה, לפני שתי עונות, בסיבאס, הוא שיחק 28 משחקים, מתוכם 20 כמחליף, 1182 דקות, ועדיין כבש חמישה שערים ובישל עוד ארבעה.
קשטן התעקש עליו העונה. בכל זאת, חלק מהמסע המופלא של הפועל ת"א ב-2002 בגביע אופ"א, חלק משמעותי בעונת הדאבל ב-2000 ובכלל - חלוץ מוכשר, מהיר, אגרסיבי, קטלני. בדיוק מה שצריך מועדון בשיפולי הצמרת כדי להשתחל לגביע אירופה.
בלילי אמנם רצה להיות בהפועל ת"א, אבל אלי גוטמן העדיף כבר את בן סהר בבני יהודה לא יודעים איך לאכול את הסיפור הוא הגיע במחזור החמישי אחרי תלאות שתיכף נספר בהם, לוקח 130 אלף דולר שכר בסיס לעונה, שכר שיכול לטפס עם הישגים ל-180 אלף .
אלה לא הסכומים שהרוויח בטורקיה מצד אחד, אבל מצד שני, אלה סכומים שקבוצה כמו בני יהודה נאנקת כדי לשלם אותם. אבל שם חושקים שיניים. היו"ר חזי מגן מתעקש שלא להכנס לדילמה: "יש לנו הרבה סבלנות, הוא שחקן טוב. עברו 13 מחזורים, אנחנו מאמינים בו. שלכל אחד יהיה את המחשבות שלו, אבל מעבר לזה הוא יתרום לנו המון. אחרי 13 מחזורים שלחתם כבר את גלבאן הביתה כי'הוא יותר שמן משלמה'. תמיד היתה לי סבלנות ואני מסרב להיות שותף לטמטום של אופוריה או פאניקה".
שחקנים , אוהדים, בוחשים ודומיהם מתקשים לאתר פה חתול בשק, אבל היה מישהו שאמר אתמול בפשטות:
בלילי תולה את זה בעיקר בחתימה באנטליה, אבל חוזר ומדגיש כי הסיפור העצוב שלו "לא מהווה תירוץ לכך שאני לא מבקיע. אני יודע בשביל מה הביאו אותי ולמה חזרתי".
אבל הסיפור מרתק. ארבע שנים הוא היה שחקן של סיבאספור בעיר שנמצאת בלב טורקיה ובחורף מידרדרות בה הטמפרטורות למינוס 30. חור , אבל מכניס. לחתונה שלו בקרית שדה התעופה הגיעו 40 אורחים מטורקיה, ביניהם ראש עיריית סיבאס. "כשאני מסתכל לאחור אני לא מצטער על שום דבר", הוא מגולל את הסיפור, "אבל עשיתי טעות אחת בקריירה שלי כשעברתי לאנטליה. הייתי צריך ללכת לקבוצות אחרות שמהן היו לי הצעות. בויקשייר, אנקרהגוצ'ו, גנצ' רלביריליג'י. אחרי שנים במקום קר כמו סיבאס, אמרתי שאולי נעבור למקום חם וקרוב יותר לישראל".
עכשיו זה כבר "אקספרס של חצות". "בסוף העונה שעברה הם הודיעו שהם לא רוצים אותי", מסביר בלילי. "ביקשתי פיצוי ואמרו לי: 'לא ניקח אותך למחנה האימונים'. הגעתי לאנטליה, הודיעו לי שאני לא מגיע לאימון הראשון. עורך-הדין והסוכן שלי עשו מלחמות ובאתי לאימון הפתיחה.
"נסעתי איתם למחנה האימונים הראשון, 14 יום באנקרה. 28 אימונים, לא החמצתי אחד וכולם מבסוטים, אבל המאמן לא מחליף איתי מילה. אחרי המחנה לא נתנו לי חופש ולא נתנו לי לנסוע לגרמניה למחנה השני.
"התאמנתי באנטליה וזה יותר גרוע מלהתאמן באילת. גם ביומיים האלה עשו לי שלושה אימונים וביניהם חויבתי לשהות במועדון ולא לצאת משם לפני שמונה בערב, ואומרים לי שיש אימון בשש בבוקר. רצו שאתייאש, ניסו לשבור אותי. היה מדובר על הרבה כסף. חודש וחצי ככה.
"שבע וחצי בבוקר מתאמן עם מאמן נוער, 45 דקות מהבית, רק רץ. בצהריים, בשיא החום והלחות, אתה ניצלה בעמידה - אז תאר לעצמך איך זה לרוץ. ככה זה התנהל חודש וחצי. בסוף התפשרנו על סכום מסויים (כ-100 אלף דולר) והגעתי לפה".
בלילי רצה להגיע לפה גם כדי לשהות לצידה של אמו קלרה ז"ל, שגססה מסרטן ונפטרה בסוכות בגיל 54. " אתה מתמודד עם הלבד שלך, להיות במדינה זרה", כואב בלילי. "בטלפון לא מגלים לך מה קורה.'אל תדאג' ואנחנו דואגים. אתה פתאום מתקשר והיא לא עונה. חזרתי לארץ נטו בגללה. מבחינתי, להישאר שם אם הייתי יכול. היא רצתה שאשחק בארץ. עברתי שם חודש קשה מאוד. אחר-כך שלושה שבועות עד שאמא נפטרה. מבית-החולים לאימון.
"אין אדם שזה קל לו. יש כאלה שיגידו שעברתי את התקופה ו'הלאה, תתעורר'. אמא היתה דמות מרכזית בחיים שלי. עד היום קשה לי להירדם בצהריים. היא היתה מגיעה למגרשים לפני שהייתי מגיע עם הקבוצה. אין איצטדיון שלא היתה בו, לטורקיה היא הגיעה. עד היום אני מחפש אותה ביציע. המשחק האחרון שראינו ביחד היה בקרית-שמונה, משחק של הפועל ת"א. אם לא אמא אין מצב בעולם שהייתי חוזר. חשבתי אולי לחזור לפה פעם בשביל עונה אחת אחרונה, ובשביל הילד שלי".
בלילי מנסה להיאבק בביקורות. "היו שמועות שרוצים לשחרר אותי בינואר מה שאני יכול - אני אתן. שואלים אותי למה אני נלחם. זה אני, לטוב ולרע. בני יהודה ידעו למה הם לקחו אותי. ההצלחה של הקבוצה יותר חשובה מההצלחה שלי באופן אישי. הקבוצה יותר חשובה מכולם. כשלקבוצה יילך גם לי יילך. אני מתכונן לפני כל משחק כמו ילד בן 16. צמרמורות , רעד בכל הגוף, התרגשות, אני לא אוכל. מי ישמע אני הולך לשחק נגד ברצלונה. אני כן רץ ונלחם וכן כואב לי על הפסדים. קשה לי עם הדברים האלה. בשיחות שיש לי עם עצמי ועם הפסיכולוג, אין לי נקודה להצביע עליה".
הפסיכולוג הוא שרגא שדה, מלווה את החלוץ מגיל 18. " יש שם גם מאמן שאם נסתכל על המסלול המקצועי שלו והבחירה שלו, יש משהו שדומה ביניהם. פיני לא שיחק בקבוצות כמו ליברפול או צ' לסי, אלא קבוצות שחלק מאיתנו לא מכירים. יחד עם זאת היתה לו מטרה מאד ברורה מבחינתו וזה מה שמאפיין אותו - להתבסס כלכלית. היו עוד שחקנים שרצו להרוויח כסף ולא עמדו בלחצים, והוא עמד בלחצים הרבה יותר גדולים, בלי חשיפה, ושיחק במקומות שלא היה לו מה לעשות בהם בשעות הפנאי. הוא הציב מטרה ועמד בה, מספר שנים. לא שמעתי אותו אף פעם מקטר או נשבר".
אז אולי זו סתם דעיכה טבעית?
"לא הייתי קורא לזה דעיכה. לחזור אחרי כל-כך הרבה שנים ברמות טובות, לקבוצה חסרת שאיפות, המעבר הזה לוקח זמן. החיבור הזה לקבוצה עם ציפיות פחותות - ואני לא רוצה להגיד קבוצה בינונית-זה מרכיב שלפעמים קצת מוריד מוטיבציה. הוא עדיין בהתחלה. הוא מנסה להביא מחדש את היכולות שלו. איך הוא אמר לי פעם:'כשאני משחק עם אחותי כדורגל, לא מעניין אותי בת כמה היא, אני רוצה לנצח'".
ובלילי כואב את מצבו: "אני מתבייש גם מדרור, גם מחזי מגן, גם מדמאיו וגם משאר השחקנים. כשאתה לא מגיע למצבים - נניח נגד הפועל חיפה - מילא, אבל בחמשת המשחקים האחרונים הגענו להרבה מצבים. נגד נתניה לא הבקעתי בדקה ה-90 ואני לבד. אם הייתי עושה גול נגדם ונגד אשדוד, הכל משתנה. אנחנו עם 4 נקודות יותר, שני גולים שלי וכולם מסתכלים עלי שונה".
נא להמתין לטעינת התגובות
