טאלב טוואטחה. לא מסתכלים למאמן בעיניים צילום: מקס ילינסון
יום שלישי בצהריים, ג'סר א-זרקא, וחסן טוואטחה מבהיר לי מה סדר העדיפויות שלו בחיים. 15 שעות קודם לכן נעץ הבן שלו, טאלב, מסמר ראשון בשער של לירן שטראובר, אבל האבא לא מסתחרר מהקומפלימנטים. "כשהגיעה תעודת הבגרות של טאלב שלחתי אותה מיד לנשיא, שיהיה גאה שהכסף שהשקיע לא הלך לאיבוד."
"הנשיא" הוא יעקב שחר. חסן לא נוקב בשמו, עניין של כבוד. טוואטחה הבן הוא אחד מהפרויקטים החמים של שחר. בן ,18.5 בקושי 60 ק"ג. מנוע טורבו בכנף השמאלית שחומם עד עתה על אש קטנה, הרבה בגלל הקושאן שיש לפיטר מסיללה על אותה משבצת. אלא שעתה מסיללה מושבת, וביום שני האחרון חרש טאלב את האגף, הינדס את קלמי סבן והיה פקטור מרכזי בהצגה הירוקה שהובילה לפיטורי אבי נמני.
חסן האב הוא איש חינוך. הוא מנהל את בית הספר במרכז הכפר הממוקם על החוף שבין קיסריה לזיכרון יעקב. 13 אלף תושבים גרים בג'סר. טאלב הוא הבן הצעיר של חסן. הגדול, מוחמד, לומד רפואה באיטליה. הבת לטיפה לומדת סיעוד בירדן. איברהים, שמתעתד ללמוד רפואה, עסוק עתה בלימודי השפה הגרמנית. טאלב הלך לכדורגל. כשהוקפץ לבוגרים ונדרש לאימוני בוקר יומיומיים, נאלץ לוותר על התיכון.
חסן היה בדילמה: לימודים או כדורגל. איתמר צ'יזיק, מנכ"ל מכבי חיפה, פתר לו אותה. "הלכתי לצ'יזיק והייתי המום מהתשובה שקיבלתי, שנייה אחרי שלחצנו ידיים," הוא מספר. "איתמר אמר לי: 'הוא ימשיך להתאמן, אתה תמשיך להסיע אותו מהכפר לאימונים ואנחנו נדאג לו שילמד.' לא הייתי צריך יותר מזה. מילה של צ'יזיק היא כמו מילה של הנשיא."
בעקבות ההסדר שגובש הצמידה חיפה לטאלב שורת מורים פרטיים שהתייצבו בביתו בכפר והכינו אותו לבחינות הבגרות. התוצאה: טלאב אולי לא מכיר בפרוטרוט את ההיסטוריה של אבי כהן ז"ל, אבל הוא מכיר את עגנון, ביאליק ויודע יותר מהרבה נערים בני גילו מהי דמוקרטיה, מהי ספרות עברית ועוד. בסופה של השנה הוא הניח על שולחנו של אביו הגאה תעודת בגרות עם ממוצע .90 אנגלית - מצוין, אזרחות - מצוין, מתמטיקה - מצוין, ערבית - טוב מאוד, ספרות - טוב מאוד. והכל ארבע וחמש יחידות.
תאכל את הדשא
מקור משפחת טוואטחה הבדואית הוא בסודן, אף שחסן ואביו נולדו בארץ. בית המשפחה משלב נגיעות מסורתיות עם ריהוט מודרני. המשפחה המורחבת מתגוררת בסמיכות במתחם אחד, ומצוקת הקרקע בכפר מחייבת אותם לבנות לגובה. סמוך לביתו של טאלב, ממש בכניסה, יש שני פחונים. באחד מהם קשור חמור. טאלב בחר להצטלם לידו. האב נבהל. "חמור קשור הוא חמור נושך, אל תתקרב אליו."
יום אחרי ההופעה המרשימה שלו, בג'סר לא נושמים כדורגל. "גם כששיחקתי מחצית אחת נגד בורדו בצ'מפיונס לא חיכו לי בכפר עם דגלים," מסביר טאלב, שבורר בזהירות מילים בודדות בעברית. קושי אמיתי או ביישנות? כמה תובנות הוא לא מסתיר:
מודל החיקוי שלו הוא פיטר מסיללה, האב הרוחני הוא אדורם קייסי, למאמן לא מסתכלים בעיניים ויניב קטן הוא חצי אלוהים. "וכן, אני מאוד אוהב את יוסי בניון," הוא דואג להזכיר לנו, "את המשחק שלו ואת ההצלחה שלו בעולם."
ערב המשחק מול מכבי ת"א השחיתו אלמונים את בית הספר אותו מנהל חסן. האב-מנהל משחזר: "לחץ הדם שלי עלה והרגשתי רע מאוד. הייתי מאוד עצוב. עלו לי הזיכרונות, וטאלב ראה שאני עצוב. ביום ראשון לפני המשחק קראתי לטאלב, ואמרתי לו תעשה אותי שמח. לא ביקשתי שייתן גול, ולא כלום, אמרתי לו תאכל את הדשא ותעשה אותי שמח - והוא עשה אותי שמח מאוד."
פיטר באמת שחקן ענק
טאלב חתום בחיפה לחמש שנים, ומבחינת אביו מדובר בבית יותר מראוי. "הוא לא הולך לשום מקום. לא אירופה ולא שמירופה," מבהיר חסן.
מה רע באירופה?
"אצלנו הבדואים," הוא מסביר, "לא יהיה מצב שכל הילדים יהיו מחוץ לבית של המשפחה. אני לא מוכן למצוא את עצמי בערב רק עם אשתי. עד שאחד משלושת האחים שלו לא חוזר לארץ אחרי לימודיו, הוא לא יוצא לאירופה. זה סופי ואפילו אמרתי את זה לנשיא ולצ'יזיק."
"איזה אירופה? בקושי שיחקתי 4-5 משחקים בחיפה" צילום: מקס ילינסון
טאלב מיישר קו עם המגמה. "איזה אירופה,"? הוא תוהה. "בקושי שיחקתי במכבי חיפה כאן בישראל, ארבעה-חמישה משחקים".
יצא לך טוב שמסיללה יצא לניתוח?
"ממש לא. אני אוהב את פיטר הוא עוזר לי. הוא באמת שחקן ענק. כשלא שיחקתי הרווחתי כי יכולתי להסתכל עליו. איך הוא מטפל בכדור, איך הוא עושה הגנה, איך הוא מבשל שערים. הוא גדול."
ואמרת שקייסי עוזר לך. איך?
"קייסי מדבר איתי המון. לפני שאני משחק, לפני אימונים, אחרי אימונים. הוא יודע מה הוא אומר. הוא מסוג האנשים שכל מילה שיוצאת מהפה שלהם זה לימודים. אני התפקיד שלי כל החיים זה ללמוד, ואם יש לי ממי, אז זה לא פחות חשוב מכמה ומתי אתה משחק."
במאי 2003 פקד את המשפחה אסון. אחיו של חסן האב נהרג בפיגוע בעפולה. "אחי חסאן למד אלקטרוניקה בקניון ונהרג שם. לפני שנהרג הוא אמר לנו שטאלב לא בשביל התעמלות מכשירים ולא בשביל קראטה, שני סוגי ספורט שהוא היה טוב מאד בהם בצעירותו, אלא בשביל כדורגל. 'תשלח את טאלב לקיבוץ ברקאי, שיתחיל שם לשחק כדורגל,' הוא אמר לי יומיים לפני הפיגוע," מספר האב. "אחרי שהתאוששנו מהמהלומה שמעולם אני לא אשתחרר ממנה, מילאתי אחר בקשתו. יכול להיות שהוא היה מגיע לכדורגל בכל מקרה, אבל צריך לזכור שבגיל 8-9 הוא היה אלוף הארץ בהתעמלות מכשירים לבני גילו. לך תדע לאן זה היה מגיע."
בינתיים טאלב מתעסק בכדורגל ומתפנה בין לבין לענייני אהבה. בשקט בשקט הוא מדווח על בת זוג מהכפר, וההורים חלוקים בסוגיית החתונה. האב: "הוא צריך להביא חברה בצבע שלו, שחורה. אני התחתנתי בגיל ,30 לאן הוא צריך למהר."? האם, מהמטבח: "טאלב לא יחכה עד גיל ,30 הוא יתחתן עוד שנתיים."
רגע לפני שנפרדנו נתקלנו בכמה זאטוטים מהמשפחה המורחבת. הם אחזו בכדור פשוט וטאלב, שהצטרף למשחק, שכח לרגע מקיומנו. ממש כשהלכנו הבנו שהנער אינו כזה תמים. "הלו," הוא אומר לי. "זה הראיון הראשון בחיים שלי. תשמור עליי." שמרנו.
נא להמתין לטעינת התגובות
