לא בטוח שהמונח מכביסט מתאים למוטי איוניר, כי מכביזם הולך עם ימי חמישי בערב ביד אליהו. איוניר בהחלט עונה על ההגדרה 'מכבי,' מונח שכנראה הלך לעולמו בנתניה באביב ,1979 כשהמנהל האגדי של מכבי ת"א, חיים לייבוביץ' ז"ל, קיבל דום לב.
איוניר (תיכף 47) מוכר לבני דורי בערך מאז הולדתו. ההגדרה 'נסיך' עונה היטב למימדיו. הוא הבן של אבריימל'ה מ'אופנת איוניר.' פעם, כשדיזנגוף היה הקלף הכי יקר במונופול, בפינת רחוב גורדון עמדה אופנת איוניר. בדיזנגוף זה היה בית כלבו על שתי קומות שלמות. היה את אופנת 'שניידמן' ונעלי 'מיקולינסקי' וגם את הקפה קונדיטוריה של 'קפולסקי' ואת אופנת איוניר בוטיק שאפשר היה למצוא בו ביגוד אירופי, בניגוד לאופנת הכובע טמבל של 'אתא.'
וזה בדיוק מה שספג איוניר בשיכון אפקה, לא רחוק מביתו היום בנווה אביבים - חינוך אירופי. את איוניר הילד הכירו כבר מגיל .10 פעמיים הביא אותו אבריימל'ה, יקה אמיתי, מלידה, לתחרות הפנדלים של ילדי מחלקות הנוער. פעמיים הוא סיים שני. מעטים יזכרו מי סיים ראשון. אחד משעריים, אחד מאזור. איוניר החמיץ מול אריה בז'רנו, אבל לא נשכח. כבר אז כולם זכרו אותו. ילד יפה עם בעיטות פגז, אחת מהן נורתה מ40- מטרים לרשת של צדוק אברהמי ממכבי חיפה.
בשנתון של 1964 היו כאלה שחשבו שמכבי 'מרדכי' ת"א, מאיצטדיון המכביה (להבדיל ממכבי 'אליעזר' של קרית-שלום, הפחות מוכשרת), קרויה על שמו של איוניר ומדובר על ,1977 כשהוא היה בן .13 עד כדי כך.
כשהוא עלה בקיץ 1980 לבוגרים של מכבי ת"א, זה היה טבעי. בגיל 16 וחצי הוא שיחק כבר באינטרטוטו. בעונה הבאה, במחזור הפתיחה, הוא כבש את שער המריבה בימק"א מול בית"ר. ילד עם ביצים גדולות. מפרק מה שזז ומצד שני מוסר, בועט, לוקח ללב. כשהזדמן למשחק באיצטדיון 'גאון,' לא היסס להיכנס פעמיים בזקן מוצי ליאון, וגם ללעוג לו. בסוף המשחק רדף אחריו ליאון רק כדי לומר לו באוזן: "אתה חוצפן ולכן תגיע רחוק."
איוניר לא הגיע מספיק רחוק כשחקן. בכל עונותיו בצהוב לא הצליח לשחזר את שנות ה70- ואת ימיו של שפיגל, על אף שלבש את מספר ,8 ובניגוד ל8- המקורי ידע להתלכלך בבוץ. אולי בגלל שסביב איוניר לא הסתופפו האוצרות שהיו סביב שפיגל בשנות ה.60-
היה לאיוניר את הלוק, הדאווין, המעמד וגם ההילה
"הוא ג'נטלמן," אמר עליו מכר קרוב. "הוא יודע לדבר, יודע להתנהג בזמן הנכון וברגע הנכון, אבל יודע להתחבר לחלק הכי נמוך לבעוט ברגליים, לקלל ולדחוף."
הפה הגדול, אוצר המילים, האינטליגנציה הגבוהה והיעדר העכבות היו בעוכריו לא אחת. בבית העשיר בו גדל הכסף לא נחשב. כדי לקבל כסף הוא היה צריך להוכיח את עצמו. מהסיבה הזו הוא מעולם לא עשה באמת פוזות. בנבחרת הוא היה כינור שני, לחו"ל הוא יצא לשחק אמנם בהולנד, אבל בקבוצה אפורה כמו רודה, ממנה חזר בתום עונה ורבע. את מכבי ת"א הוא עזב קצת לפני שגרנט הגיע, ושיחק גם בקבוצות ללא הילה, אפילו בשמשון ת"א בליגה השנייה, לפני שסיים את הקריירה בגלל פציעה בגיל .32
בניגוד לכוכבים הגדולים שמאסו באימון ברגע שהאימון החזיר להם בכפיות טובה על שנותיהם הגדולות, איוניר פשוט התעלם מכך. הוא הגיע לבית"ר ב"ש בליגה א' והעלה אותה ללאומית בתוך שנתיים. שחקנים התעלפו עליו. אחד מהם אמר: "זה אחד שהולך עם השחקנים שלו, מאמין בהם עד הסוף. השחקנים משחקים בשבילו, הוא יודע לחדור ללב של הבן אדם."
גם את אנשיו הוא אסף בדרך. את יוסי קקון, מאמן הכושר שליווה אותו בנבחרת הצעירה, הוא הכיר שם, בדרום. קובי אלפסי, עוזרו בנבחרת הצעירה, הוא בחור מסגל ההדרכה של ההתאחדות ומאמן במחלקת הנוער של מכבי ת"א. בוני גינצבורג הוא חבר ילדות.
בחוג חבריו אפשר למצוא את אמיר אקרמן, לשעבר כדורעפן במכבי ת"א, חזי מגן, שבתאי לוי או אבי ירושלמי, כולם שחקני עבר מצודדים, שהזמן עבורם עמד מלכת. אחד כזה היה אבי כהן ז"ל, מחבריו הקרובים ביותר. על קברו לקח איוניר את המיקרופון והבטיח לדאוג להנצחת הקפטן שלו.
יש לו הומור מדהים. יש שקוראים לו ז'וזה, על שם מוריניו. במכונית שלו אפשר למצוא דיסקים של זמרי מזרחית "שלא בטוח שאפילו בעולם הערבי מסוגלים לשמוע," כדבריו.
אחרי בית"ר ב"ש, קיבל איוניר את מכבי נתניה בתחילת העשור הקודם, ועזב אותה אחרי שישה מחזורים ונקודת ליגה בודדת. הוא אימן בליגה השנייה את הפועל כפ"ס והפועל ב"ש והגיע עד נצרת-עילית, אותה העלה מהליגה הארצית ללאומית. עונה אחת היתה מוצלחת ביותר, בעונה השניה הוא שמט יתרון משמעותי מהקו האדום ונשר ליגה. עד היום הוא משוכנע שמכרו אותו, אבל לא צועק את זה בראש חוצות.
איוניר צורף לנבחרת הנערים וקודם לצעירה במקום גיא לוי, באמצע הקמפיין. הוא הצליח להביא אותה לפלייאוף וכשל מול איטליה בבלומפילד אחרי תיקו בחוץ. פרפקציוניסט, רציני, אבל מאוד אהוב על השחקנים, ולא שוכח את מי שמכשיל אותו. הפה הגדול יצר לא אחת אנטגוניזם כלפיו.
בהתאחדות לא הצליח איוניר ליצור לו אוהבים גדולים, אבל יש כלפיו הערכה רבה כאיש מקצוע יסודי, שהצליח לצלוח את היחסים עם דרור קשטן מעליו ללא תקלה אחת. יחסיו עם מכבי ת"א ידעו אהבה ושנאה, אבל תמיד הוא סימן אותה כיעד, כחלום ילדות, על אף שחלום נוסף שלו, לאמן בגרמניה, אולי בגלל השורשים, עוד עומד לפניו.
נא להמתין לטעינת התגובות
