הוא עבד בעידן האירופי של נבחרת ישראל עם כל המאמנים, והכיר הכי קרוב שאפשר את יושבי הראש של ההתאחדות. לאורך שנים עבד לבדו, והצליח - למרות הדימוי החלקלק והקומבינטורי שלו - לשרוד תקופה ארוכה תחת יו"רים ומאמנים רבים.
הביקורות על דרך עבודתו היו נוקבות. טענו כלפיו שהוא חלטוריסט, עובד בלי מחשב, שולח פקסים למערכות העיתונים בכתב יד ושולט באמצעי התקשורת בדרכי ערמה. אייזנברג טוען כי את התפקיד שאותו ביצע לאורך שנים ארוכות מהמכשיר הסלולרי הצנוע שלו, עושים כיום חמישה אנשים מעונבים, מצוידים בלפטופים ובמערכת הסברה ענקית, וביצועיהם לא מגיעים לקרסוליו.
הוא קנה לו אויבים רבים בקרב אוהדי קבוצת הכדורסל של הפועל ת"א, שטוענים כי איפשר לראש העיר רון חולדאי להרוס על גבם את אולם אוסישקין תמורת נזיד עדשים, אבל בימים אלה הוא זוכה לעדנה בזכות "בובה של לילה", שם זכה לדמות סוחר הספורט החלקלק.
ובכל זאת, נוכח הכישלון בקמפיין העשירי של הנבחרת, שישאיר אותה שוב מחוץ ליורו/מונדיאל, הביא אותנו לשבו אל אייזנברג ולשאול אותו אם יש תקנה לנבחרת, מה הוא חושב על האנשים שמנהלים את העסק, ומי צריך לאמן אחרי פרננדס.
אייזנברג מפתיע כבר בפתיחה. בניגוד לרוב חובבי הכדורגל כאן, הוא דווקא מאמין כי ההחלטה לקיים את המשחק מול יוון בבלומפילד ולא באצטדיון ר"ג, היא טעות גדולה.
- למה טעות גדולה?
"ביום שהחליטו על המעבר הזה, הבנתי שהנבחרת נגמרה. לקחו דבר שהיה גולת הכותרת של הכדורגל בישראל, עם מסורת ארוכה משנות ה-50 והפכו את הנבחרת לדבר קטן. לקחו את הכדורגל מהעם. ביום שישי היו בבלומפילד אולי 3,000 שאפשר להגדיר 'עמך'. היו שם 13 אלף איש, ואם תיקח את האצולה ובעלי היכולת שקנו כרטיסים, תראה שלא נשאר כלום לאוהדים.
"מבחינת המיקום של הנבחרת בהוויה הישראלית, זה היה גול עצמי יותר גדול מזה שהבקיע יצחק שום במשחק מול אירן ב-1974 בגמר גביע אסיה".
- אבל העם שונא את ר"ג. זה אצטדיון מדכא עם היסטוריה מלאה טראומות וכשלונות.
"תשמע, הייתי עם נבחרות ישראל עד לפני שלוש-ארבע שנים, ותמיד ברגעים לא טובים נשמעו אותם קולות שאולי צריך ללכת לבלומפילד או לטדי. זו היתה בריחה מהמציאות, והתפקיד שלי היה להוריד את המאמנים והיו"רים מהעץ, לשכנע אותם להישאר. ר"ג אצטדיון רע, אבל העם אוהב את הנבחרת והוא מוכן לשבת בלכלוך ולא להשתין שעתיים".
- לא קונה את זה. יש רגע, כמו במחאה החברתית, שלאנשים נמאס. ההחלטה לעבור לבלומפילד היתה נכונה, והיא לא זו שגרמה לישראל להפסיד ליוון. ביום שישי האחרון לא היו מגיעים לרמת גן אפילו 30 אלף.
"אני מסכים איתך. לפני 5-4 שנים, מול צרפת ואירלנד ר"ג היה מלא ואי אפשר היה להשיג כרטיס גם שבועיים לפני. בתקופה של נילסן שיחקנו נגד בוסניה, לא נבחרת של דרג ראשון, והיה מלא. אני זוכר שהפסדנו עם שלמה שרף 3:2 בקפריסין, וארבעה ימים אחרי זה אירחנו את סן מרינו. אמרו ובכו שלא יגיעו גם 5,000 צופים ובאו יותר מ-30 אלף אחרי הקטילה הכי גדולה של הנבחרת.
"במשך 17 שנה לא הייתי רק קצין עיתונות ודובר, הייתי גם אחראי על השיווק. שיווק זה מלאכת קסמים ואני יכול להוכיח לך שגם אחרי ההפסד מול יוון, אם היה לנו משחק בית נגד מלטה או לטביה, הייתי מביא לר"ג 30 אלף".
- עזוב שטויות. לא היית מביא כלום.
"היום יש בהתאחדות שבעה אנשים בתפקיד שאני עשיתי אותו לבד, ועדיין אין אף אחד היום שעושה מה שאני עשיתי בכל מה שקשור ליחסי מאמן-תקשורת, נבחרת-קהל ושיווק. עושים שם המון טעויות".
בטח תגיד שאם אתה היית שם חלק מהן היו נמנעות.
"סביר להניח, אבל אז יקומו כל המתלהמים, אז תניח לזה. אני רק יכול להגיד שהצלחתי בתפקיד שלי, שהיתה בו הרבה כוחנות, אבל עובדה שהחזקתי בתפקיד כל כך הרבה שנים והסתדרתי עם כל בעלי התפקידים. בסופו של דבר העסקנים והפקידים קינאו ושנאו אותי, וגרמו לאבי לוזון לא להמשיך את החוזה שלי".
- שלמה שרף לא יסכים איתך שהסתדרת איתו.
"אני הגנתי בגופי על שלמה במשך ארבע קדנציות. התקשורת אכלה לו את הראש, ואני לא צריך לספר לך מה אבי רצון כתב עליו כל השנים. אם אני לא שם - שלמה היה מתרסק. שמרתי על השחקנים, שמרתי על המאמן כי לא פספסתי מאמר אחד שנכתב בעיתון ולא ראיון שמישהו עשה ברדיו או בטלוויזיה, וידעתי להגיב או לנטרל מוקשים. הייתי מגיב בזמן אמת כי אני בא מהתקשורת ומכיר אותה".
"שרף לא היה שורד אחרי הקמפיין הראשון הנוראי שלו, אבל אחרי זה היו לו שני קמפיינים סבירים והנבחרת התקדמה, אבל לא עלתה. היו שני שלמה. עד הנצחון על אוסטריה,
"אחרי הנצחון הזה הנבחרת חטפה 14 גולים בארבע משחקים - שלישייה בקפריסין, שלישייה באלבסטה, חמישה מדנמרק ועוד 3 בקופנהאגן. והוא, שרף, במקום להתמודד עם הכשלון המקצועי שלו, העדיף להיאחז בסיפור נערות הליווי. אמרתי לו עשרות פעמים אחרי המקרה הזה שיידע להתמודד עם העניין המקצועי, ולא יפיל את התבוסות מול דנמרק בסיפור ההוא".
- ומתי היה סיפור נערות הליווי?
"המשחק מול דנמרק היה במוצ"ש. הנבחרת התכנסה בשלישי, ארבעה ימים קודם, כי ביום שני היה משחק ליגה בבלומפילד. הליגיונרים ואלה שגרו רחוק מת"א הגיעו למלון ביום שני, והסיפור שלהם עם נערות הליווי היה בשני בלילה".
- אני חושב ששרף, אם היה יכול, היה הורג אותך. אבל גברי לוי, כשהיה יו"ר התאחדות, גם רצה להתערב לנילסן בעבודה, והדני החליט לעזוב.
"נילסן אמר לי במסיבת העיתונאים אחרי משחק הידידות שבו ניצחנו 1:4 את רוסיה, שהוא מרשה לי להדליק סיגר כי אני קצין העיתונות הכי טוב באירופה".
- נילסן היה ציני. הוא בטח לא התכוון לזה.
"עזוב, הוא בא לכאן כאלוף אירופה והביא משהו אחר. הוא ויצחק שום השלימו זה את זה בצורה מושלמת, והנבחרת רשמה תוצאות טובות. תזכור איך שרף התנהג לנילסן. מצד אחד החבר שלו שום העריץ את נילסן, ושרף השתולל והודיע שנילסן הגיע לכאן במשקפי שמש כדי להשתזף. כי שלמה, למרות ארבע קדנציות, לא יכול היה לסבול שהגיע מישהו אחריו, והוא אחד שלא נותן למאמנים לחיות.
"נילסן צחק על זה. שלמה הרג אותו בהתקפות שלא קיימות בעולם, והעיתונות - שמיעוטה מעולה ורובה עוד יותר גרוע מהנבחרת - נתנו לו את הבמה כי הוא ארגן כותרות והתלהמות".
- למה גברי גרם לנילסן ללכת?
"זו היתה הטעות הכי גדולה שלו, שהוא נתן לו ללכת אחרי שני משחקי אימון בהם הנבחרת הפסידה 7:1 ו-3:0 בגרמניה ובדנמרק. שחקנים שמרו שם על הרגליים שלהם, נילסן נשך שפתיים ואז גברי קרא לנילסן ואמר לו שהוא צריך לצרף צעירים חדשים. כשהוא יצא מגברי, הוא אמר לי לכנס למחרת מסיבת עיתונאים.
"ניסיתי לשכנע אותו שיירגע, אבל הוא התעקש והודיע שהוא עוזב. הייתי בטוח ששום הוא המועמד הטבעי להחליף אותו. בשום יש את הדברים הטובים שיש בשלמה, בלי הדברים הרעים. נילסן דיבר בסופרלטיבים, אבל שום לא קיבל את הנבחרת כי בהתאחדות היו בטוחים שאם ייבחר, הם יקבלו את שלמה בדלת האחורית. אני אומר לך שהוא דפק את שום לאורך כל הדרך".
- שום הוא מאמן שנוי במחלוקת. היו לו הצלחות אדירות ביוון ובליגת האלופות עם מכבי חיפה, אבל נפילות מוזרות ברוסיה, בולגריה וגם עם בית"ר זה נגמר רע בתבוסה לוויסלה קרקוב.
"ואתה יודע למה הוא פוטר? כי שלמה תקף את ארקדי. שום איש טהור ומקצועי".
- ואז הביאו את גרנט.
"במזכירות היה לשום רוב בהצבעה הראשונה, אבל אז עשו עוד הצבעה וגרנט ניצח. גברי לחץ ואברם עבר. את גרנט בקושי היכרתי, בקושי שלום-שלום. מעולם לא ישבתי או דיברתי איתו. אבל גרנט, שהוא בן אדם חשדן, הבין אחרי כמה חודשים שהבנאדם היחיד שהוא יכול להאמין לו בסביבה זה אני, וככה היה לאורך שתי הקדנציות שלו".
- מכל המאמנים שעבדת איתם, מי הכי טוב?
"אני מכיר את כל המאמנים הלאומיים מאז 1968. עמנואל שפר הוא ידיד שלי, דוביד שוייצר היה חבר, יוסל'ה מרימוביץ' כמו משפחה. היכרתי טוב את ג'ק מנסל, את מיחיץ' ועבדתי גם עם שניאור וגרונדמן. אף מאמן נבחרת לא גמר טוב חוץ מאחד, גרנט.
"נילסן התווה פה דרך. לעגו לו כשהוא קשר לשחקנים את הידיים, אבל בדיעבד הוא זיהה את המחלות שלנו בשנייה אחת. אבל גרנט הוא המאמן הכי טוב לדורותיה של הנבחרת, למרות שהקמפיין הראשון שלו היה נוראי".
- גרנט יותר גדול משפר? מונדק הביא את ישראל לגביע העולם ב-70'.
"עלינו אז מאסיה, ושפר נכנס להיסטוריה ואף אחד לא ייקח לעולם את מה שעשה, אבל גרנט גדול משפר. בקדנציה השנייה שלו השגנו תוצאות שעוד נתגעגע אליהן. לא הפסדנו בצרפת, ולא באירלנד, והיו משחקים ענקיים בבית מול ר"ג מלא. זה נראה כמו עידן אחר, אבל זה היה ממש לא מזמן. ניצחנו גם את קפריסין, וזו נבחרת שלא מובן מאליו לנצח אותה".
- בוא נחזור לקמפיין הראשון של גרנט. הוא התפרק עם ה-2:2 במלטה. זה היה נורא.
"שיחקנו רק בחוץ בגלל הפיגועים. התפרקנו בסלובניה ובמלטה והנבחרת היתה גמורה. עם שריקת הסיום רצתי לגרנט והופענו יחד במסיבת העיתונאים. הוא אמר שלושה משפטים - 'נכלשנו, לא שיחקנו טוב, היו לנו תנאים בלתי אפשריים להצליח ואני מביט קדימה. תשפטו אותי אחרי הקדנציה השנייה'".
- אבל למרות הקמפיין הטוב הזה, גרנט הלך הביתה והביאו את קשטן.
"כמו שגברי עשה שגיאה עם נילסן, איצ'ה מנחם עשה את הטעות של החיים שלו. הוא לא עמד בלחצים שהופעלו עליו. תזכור מה היה. לא עלינו רק בגלל ששוייץ הקדימה אותנו בהפרש שערים".
- מי לחץ לא למנות את גרנט?
"היו לחצים של שטרן חלובה למנות את קשטן. אבי לוזון רצה את גרנט, אבל איצ'ה היה יו"ר והחליט".
- ואבי לוזון? הכדורגל שלנו נמצא בשפל שאולי לא היה כמוהו, לא רק ברמת הנבחרת, אלא ברמת האמון והעניין של הקהל. חוץ משלוש-ארבע קבוצות, אין קהל, אין צפייה.
"עם לוזון לא עבדתי כיו"ר, אבל נסענו הרבה יחד כשהוא היה יו"ר משלחת. הוא מבין כדורגל, חי אותו ואני חושב שהוא אוהב את הנבחרת יותר ממכבי פ"ת, אבל הוא קורבן".
- של מי?
"של המנגנון בהתאחדות, ושל חברי הנהלה מדרג ב' שמקיפים אותו".
- מקיפים אותו? הם מוקדי הכוח שלו, והוא הקיף את עצמו בהם. בעזרתם הוא שולט, ויש לו את שטרן חלובה, שמצד אחד הוא ראש הסיעה הגדולה במזכירות, אבל מצד שני הפך את חברי סיעת הפועל לסמרטוטי רצפה שמוכנים לוותר על האפשרות שהנציג שלהם יהיה יו"ר התאחדות.
"עזוב, חלובה הוא בן אדם שלא רודף כבוד, וקבלת ההחלטות שלו היא שקולה ועניינית. זה נכון שהוא טעה בעניין מינויו של קשטן".
- עכשיו אני מבין איך שרדת 17 שנים. אתה מדבר בהערצה על לוזון וחלובה. אתה לא חושב שאת המנגנון הזה של ההתאחדות צריך לפרק, לשבור ולבנות מחדש עם אנשים אחרים?
"המבנה הזה של הנהלת ההתאחדות בנוי מראשי הקבוצות, שלהבדיל ממקום עסקי שחושב על האינטרס הטהור של העסק, מחזיקים כל אחד אינטרס אישי ולעיתים קרובות מנוגד, אבל הם מחזיקים בכוח הזה ואני מודיע לך שהם לא יוותרו עליו".
- אז חלובה ראה את קשטן. איך דרור לא העיף אותך למרות שידע שאתה וגרנט חברים טובים?
"הוא באמת האיש הכי חשדן בעולם, קשטן, אבל מהר מאוד הוא הבין שאני נאמן למערכת ולאנשים שעובדים בה. החוזה שלי נגמר וחלובה אמר שאני יקר מדי. ביקשו ממני להוריד בשכר וסירבתי.
"כשעזבתי, הנבחרת של קשטן הפסידה באנגליה ובקרואטיה, והתקשורת התנפלה וקרעה אותה לגזרים. אני אומר לך שאיתי זה לא היה קורה. חיפשו וראו כל הזמן שהראש של השחקנים בטיולים ובקניות. צילמו את זה. אני ידעתי למנוע צילומים כאלה".
- לוזון עושה המון טעויות בהתנהלות שלו. יש לו בעיית יחסי ציבור חמורה, כולם בטוחים שהוא מכניס את הידיים שלו בכל דבר, ואתה מתלהב ממנו.
"אני אומר שלוזון מוכשל ע"י המנגנון והפקידות של ההתאחדות. העניבות והאיזו 9,000 וכל תווי התקן האלה הם בלוף אחד גדול. סביב היו"ר צריכה להיות מערכת שמגוננת ויודעת לנטרל או למנוע דברים שהוא אומר. אנשים חכמים לידו היו מוציאים אותו אחרת לגמרי, אבל המנגנון - מהמנכ"ל ומטה - לא מצליח לעשות את זה.
"אני יכול להגיד לך שלפני שנתיים נפגשתי עם לוזון והוא רצה שאחזור להיות יועץ תקשורת שלו. הוא אמר לי להתחיל לעבוד באותו יום, אבל אמרתי לו שלפני שהחוזה חתום, אני לא מתחיל. הוא לא חזר אלי יותר. הפקידים שם לא אפשרו לו".
- לוזון טעה במינוי של פרננדס?
"כן. הוא לא טעה במינוי של מאמן זר, אבל טעה באדם. הצרפתי, בגלל האופי שלו, הפך לטרף קל".
- אלי גוטמן הוא המועמד המוביל. הוא הוכיח שהוא יכול להפיק משחקן ישראלי משהו שלא היכרנו קודם.
אני חושב שגוטמן לא יעמוד בלחצים, ואני ממליץ לו לא לקחת את הנבחרת, כי הוא יתרסק. המנגנון הזה הרסני. מצד אחד תקשורת, ומצד שני אנשים בהתאחדות, לאו דווקא הקודקוד, שלא יתנו לו לחיות. מצד אחד שלמה שרף ומצד שני ברקוביץ'. אייל היה אחד השחקנים הכי גדולים כאן, והוא פוזל לתפקיד, הוא משוכנע שהוא ראוי והוא מפעיל הרבה כוח".
- הוא יכול להיות?
"זה צריך לקרות רק בדרך הטבע. קודם שייאמן קבוצה, שיתבשל. תראה את מראדונה. היה שחקן גדול, אבל לא סיפק את הסחורה בנבחרת".
- אז מה אתה אומר, מי כן?
"היחיד שיכול להושיע זה גרנט. תזכור את הגורל של גדולי המאמנים כאן שהזכרתי קודם. הם מסיימים את הקריירה שלהם בערך כמו ראשי ממשלה כאן. גוטמן ראוי, אבל הוא צעיר מכדי לגמור את הקריירה כל כך מהר. לא ייצא לו טוב מזה. גרנט יביא את הרזומה שלו מהנבחרת, מצ'לסי ומאנגליה. חוץ מזה הוא היחיד שיש לו עור של פיל".
נא להמתין לטעינת התגובות