יובל נעים - האיש הנכון בזמן הנכון

בניגוד לתזזיתיות ולחוסר המנוחה שלו על הספסל, כשהוא בבית יובל נעים הוא סוג של ארצ'י באנקר. יש לו פינה קבועה על הספה בסלון, המחשב הנייד בהישג יד, וגם במרפסת כיסא הנוח קיבל כבר מזמן את צורת הישבן שלו.

"בהפועל רמת גן הייתי אומר לאפסנאי: 'תכין לי כיסא למשחקים',
והוא היה עונה: 'אני אכין, אבל אתה הרי אף פעם לא תשב עליו'. שבע שנים אני מאמן ומעולם לא ישבתי תוך כדי משחק", הוא מגלה.

נעים הוא איש משפחה מהסוג שאוהב להיות בבית. אם אין משהו דחוף שצריך לעזוב את הדירה בגללו, הוא יעדיף את הפינה שלו. בעוד ארבעה חודשים יעבור לדירת גן בנחלת יהודה החדשה בראשון לציון, אבל בינתיים הוא בקומה השישית בצד המזרחי של ראשון, לא רחוק מהכביש שעולה לכיוון ירושלים.

שרון רעייתו משמשת אשת חינוך בעיר כבר שנים ושני ילדיו - עומר (קשר אחורי בנוער של הכח עמידר רמת גן) ועמית (דוגמנית בהתהוות), שהוא מחובר אליהם בנשמה - עדיין לומדים בתיכון.

נפגשנו ביום שני בבוקר. נעים רגיל לעצום עיניים רק ב-2:00 או 3:00 לפנות בוקר, אבל זה לא הפריע לו להודיע למנהל מנחם נידם כבר ביום הראשון שלו בבית וגן שכל האימונים בבית"ר יהיו מעתה מוקדם בבוקר. ביום שנפגשנו לריאיון נקבע משחק אימון מול מכבי תל אביב, וכך היה לנעים בוקר שלם פנוי.

- שחקנים מספרים שבמשחק הראשון מול עכו עמדת דום בשירת "התקווה" והתרגשת עד דמעות.
"זה נכון. היה מרגש מאוד להגיע לבית"ר אחרי כל מה שעברתי בקיץ, וכשעמדתי באצטדיון רמת גן עם כל הקהל שלנו מאחור, הכול התפרץ החוצה. אני לא זוכר משחק שעמדתי על הדשא וניגנו את ההמנון. הייתה על הדשא התפרקות של כל הדברים שהרגשתי בבת אחת".

- ביחס לחזות שלך אתה בחור רגיש.
"מאוד. תן לי משהו קטן בטלוויזיה, ומיד יורדות לי דמעות. אם אני לא מעביר ערוץ אני יכול גם לבכות ממש. אנשים לא מכירים אותי, חושבים שאני מי יודע מה".

- שאתה נוגח בקוונים.
"כן, בדיוק. כשעמדתי אז לדין בטענה שנגחתי בקוון במשחק מול הפועל טייבה זה היה סיפור מצוץ מהאצבע. הגענו לוועדת המשמעת וקראו לקוון שכביכול נגחתי בו. הוא הראה איזה משהו

אדמומי בקצה האף, ואמרתי לדיין: 'נראה לך שאם הייתי נוגח בו, הוא לא היה מאושפז היום?'. העונש בסופו של דבר לא היה חמור, אבל זו הסטיגמה שאני סוחב איתי כל החיים".

- בוא נחזור לרגש. מאיפה זה בא לך?
"לא יודע, אבל אני יכול להגיד לך שכשאני רואה סרטים על השואה, אני נמס. כשאני רואה סרטים שילדים ונשים סובלים בהם, אני פשוט גמור. אנשים חושבים שיובל נעים הוא טיפוס מחוספס, אבל האמת היא שיש לי רגישות יתר למצוקות של אנשים. תמיד אהיה הראשון לרוץ ולעזור".

- גם הכדורגל עוד מרגש אותך, אפילו שאנשים טוענים שהוא מזמן איבד מהרומנטיקה שלו?
"כל דבר שאני עושה בחיים אני עושה מכל הלב. אני מדבר איתך עכשיו, אבל אני כבר מריץ בראש את תסריט המשחק מול הפועל תל אביב. אני מתכנן, חושב ועובד על טקטיקה, ואם זה מצליח לי במשחק אז אני נהנה מזה מאוד ומתרגש מכך שהשחקנים עמדו במה שהצבתי להם".

- דיברת על טקטיקה ומוסר עבודה, אבל רבים מקטלגים אותך רק כמאמן של מוטיבציה.
"זה מכעיס אותי. להיות מוטיבטור זה תוספת; זה לא תחליף למה שאני באמת מביא, ואפשר לראות את זה בשבע השנים שאני מאמן. אנשים צריכים להבין שבלי התלהבות, רצון ואכפתיות קשה להגיע לתוצאות, אבל יש לי הרבה מטענים מעבר. בכל מקום שהייתי בו הצלחתי, ואני מקווה שזה יימשך גם בבית"ר".

- נשיקה וחיבוק לכל שחקן לפני העלייה לדשא זה משהו ששמור רק למשחקי אליפות. אצלך זו נורמה.
"כשעברתי לבני יהודה כשחקן עשיתי איתם רק שני אימונים ואז יצאנו למשחק בחיפה בשבת. אני תמיד יושב בספסל האחורי באוטובוס, ופתאום ראיתי שכל השחקנים באים לשבת לידי בסוף האוטובוס. תמיד ריכזתי סביבי אנשים.

הכי קל היה לי לבוא לבית"ר, להיות סנוב מנוכר ולשמור על דיסטנס, אבל זה לא אני. השחקנים שלי, בכל הקבוצות שאימנתי, תמיד ידעו לעשות את ההפרדה בין האימון והמשחק לדקות שלפני ואחרי. יש הרבה ילדים טובים בבית"ר, ואני מרגיש שהם רוצים להתקדם.

אני רואה איך השחקנים מתאמנים ולכן אני מרגיש מאוד פתוח איתם. אצלי יש קליטה מהירה, או שאין קליטה. אם לא מתאים לי מקום כלשהו אני זז הצדה, אבל מנגד אני יכול להתחבר למקום תוך יומיים, כמו אז בבני יהודה כשחקן או כמו היום בבית"ר כמאמן".

- הקרבה הזו לשחקנים היא גם משהו שיש לך בבית עם הילדים?
"חבל על הזמן. אני חבר שלהם, אני אוהב אותם, מנשק ומחבק. אני חי אותם כל שנייה ויודע עליהם הכול. אם אמא שלהם הייתה יודעת מה אני נותן להם, היא הייתה כועסת עליי מאוד. לילדים תמיד יהיה כפול כסף מכולם. אני לא אומר שזה טוב, זה פשוט אני. אלה דברים שגדלתי עליהם ברחוב. האהבה וההענקה הן רק מהרחוב.

בכל קבוצה שעזבתי השארתי הרבה שחקנים שכאבו שנפרדנו, אבל בגלל הקרבה נשארנו חברים. החיבוקים והדמעות של מוריניו ומטראצי כשמוריניו עזב את אינטר מאוד תפסו לי את העין. אני אוהב מאוד את גווארדיולה, אבל מתחבר יותר לדרך של מוריניו".

- את הדרך שלך, עם החום והחיבוקים, יכולת לעשות גם בבית"ר של כל הכוכבים מלפני שלוש
וארבע שנים?
"חד~משמעית כן".

- אבל אומרים עליך שאתה צריך קבוצה של ילדים צעירים בלי הרבה אגו כדי להצליח.
"עד שלא אקבל קבוצה עמוסה בכוכבים ואוכיח שהדרך שלי מסתדרת גם איתם, לא יאמינו. אני גורס שהשיטה היא לתת כבוד ולדעת לעשות את ההפרדה, ואז הכול יהיה בסדר; הנוסחה פשוטה מאוד. להיות אנטיפת זה לא אני, אבל תאמין לי שכשצריך יש הרבה דיסטנס, ואם שחקן ינסה לבחון אותי באימון או במשחק הוא יקבל תגובה חריפה מאוד. אני אתנהג כמו שאני גם בצ'לסי וגם בנבחרת ישראל".

המסתורין שאופף את התפטרותו של דוד אמסלם עדיין לא התפוגג, אבל נעים ממשיך לדבוק בגרסה שאין לו יד בדבר. "דוד היה במערכת הרבה שנים", אומר מאמן בית"ר, "הבנתי שהוא היה בלחץ נוראי ושזה השפיע על חייו.

אני מניח שהוא חשב שאין לו סיכוי טוב להצליח עם הקבוצה, והוא אמר לעצמו שעדיף לו ללכת הביתה לפני שהעונה מתחילה ולא במחזור החמישי, אחרי שלושה או ארבעה הפסדים. זו רק השערה שלי ואני באמת לא יודע מה עבר לו בראש, כי לא דיברתי איתו".

- שוחחת איתו מאז?
"צלצלתי פעמיים אחרי שמוניתי למאמן והשארתי לו הודעות, אבל הוא לא חזר אליי. לא יודע למה, אומרים שאולי הוא כועס, אבל על מה? דוד עזב מיוזמתו את בית"ר, הוא לא פוטר, ואני התמניתי במקומו. הפעם היחידה שדיברתי עם איציק הייתה שעתיים לפני שחתמתי. לא הייתה בינינו שום שיחה לפני כן".

- אומרים שהסכמת לקחת את בית"ר כי לא היה לך מה להפסיד.
"שטויות, תמיד יש מה להפסיד. כשקיבלתי את המינוי רק התחילה העבודה שלי. מה, אני לא רוצה להצליח? לקחתי את בית"ר כי אני מאמין בקבוצה הזו".

- כשאמרו לך לא לנסוע לבאר שבע כי תקבל שם בראש, התעצבנת. למה?
"כי אני רואה את הקבוצה שלי לעומת הקבוצות האחרות, ואני לא רואה שיש הרבה יותר טובות מבית"ר.

בית"ר מביאה משהו אחר, ואני מרגיש שהרחוב הספורטיבי התאהב בקבוצה בגלל הדרך שלה, בגלל ההתלהבות והרעב. אנשים התאהבו בבית"ר כמו שהתאהבו בהפועל פתח תקווה כשאימנתי שם. שיהיה ברור, אנחנו לא רצים עכשיו לאליפות. אפשר להפסיד, ואנחנו נפסיד".

- הפחידו אותך לפני שלקחת את בית"ר?
"הפחידו? הילכו עליי אימים. אמרו לי שעמית בן שושן לא חלוץ ושהוא לא יכול לתת גול במשך עונה שלמה, ותראה אותו עם שלושה אחרי שני מחזורים. אמרו לי שאבירם ברוכיאן לא נלחם ולא נותן מעצמו, ואז ראיתי אותו יורד לגליצ'ים.

אני אגלה לך משהו: עשר דקות לפני תחילת המשחק מול הפועל עכו במחזור הראשון לקחתי את אבירם לשיחה. אמרתי לו: 'לא מעניין אותי אם תהיה טוב, תבקיע או אם תבשל. אני רוצה שבמגרש יראו שאכפת לך, ואז לכל השחקנים לא תהיה ברירה'. מאז הוא משקיע ונותן. החוכמה היא לגרום לשחקנים לתת מעצמם בעזרת חיבוק, נשיקה וליטוף".

- היית מתנהג כמו רוני לוי, שעזב לרומניה?
"יש לי בעיה עם העזיבה של רוני. הוא חשב שלבית"ר יהיה תקציב גבוה ושתהיה לו קבוצה טובה יותר על הנייר. ברגע שהוא התחיל את ההכנות וראה שאין תזוזה ושאין שחקנים חדשים ומשמעותיים, הוא החליט שהוא לא כל כך רוצה להמשיך.

ברגע שהוא קיבל את ההצעה מרומניה הוא ראה בה הזדמנות לצאת, ועשה הכול בשביל זה. יש הרבה מאמנים שברגע שהם מקבלים הצעה עם הרבה מאוד כסף, קשה להם לעמוד בזה. אבל כסף לא עומד בראש מעיניי. סגרתי עם איציק בדקה וחצי.

אני לא טיפוס שהכסף מעניין אותו. לא היה חסר לי כסף אף פעם, ותמיד השגתי את מה שרציתי בחיים. אני רוצה לקבל רק את מה שמגיע לי, לא יותר ולא פחות. ישבתי עם הרבה קבוצות בעבר והציעו לי סכומים שלא יכולתי לאמן בהם, כי אני מכיר את עצמי - אני לא יכול להיות רגוע באימון אם אני מרגיש שאני מקופח כספית. אבל מצד שני, אני אף פעם לא מגזים בבקשות שלי".

-­שאלנו את כל המאמנים במוסף פתיחת העונה של "מעריב" מי המודל לחיקוי עבורם. מי המודל שלך?
"דוביד שוויצר המנוח. דוביד אימן אותי לקראת הפרישה שלו, אבל עדיין היה לו את הכול. הוא היה הכי גדול בניהול המשחק ובבחירת השחקנים, ואלה האלמנטים שצריך שיהיו הכי חזקים. להיות מאמן זה כמו להיות עורך דין: או שיש לך את זה או שאין לך את זה.

אתה לא יכול לתפוס מישהו ברחוב וללמד אותו להיות מאמן. דוביד היה ענק. היית צריך לראות אותו מדבר לפני המשחק על הקבוצה היריבה ומתאר מה יהיה במשחק. נגד באר שבע יכולת לחשוב שאני קוסם: לקחתי את אבירם, סטיבן ועמית בהפסקה ואמרתי להם: 'תשחקו קרוב אחד לשני, תעשו פעולה אחת של כדורגל, ניתן 0:1 קטן ונלך הביתה עם שלוש נקודות'. זה היה בסוף התסריט, וזו הייתה הגדולה של דוביד. הוא היה מתאר את המהלכים שיהיו במשחק והם באמת קרו".

בקיץ האחרון התפוצצה בקול תרועה פרשת הכדור המרכזי, אך בינתיים היא לא הולידה דבר. בפרשה אחרת נחקר נעים בחשד לסחיטה, אבל גם במקרה זה המשטרה לא הצליחה להוכיח את החשדות וסביר להניח שגם מקרה זה יסתיים בלא כלום.

"אלה דברים שקשה מאוד לשכוח", מספר נעים על המעצר, "אבל לאורך כל הדרך ידעתי שאני חף מפשע ולכן הייתי די רגוע. כל המעצר הזה היה הזוי. על מה עצרו אותי? למה האשימו אותי?"

- הציבור מניח שאם עוצרים אדם, כנראה יש לזה סיבה.
"הקלות שאתה יכול להיעצר היא מדהימה. מספיק שיגידו עליך משהו והמשטרה תעצור אותך בקול תרועה רמה. אני בטוח שבמקרה שלי לא יהיה כתב אישום ולא יהיה שום משפט כי גל חצור, הנסחט כביכול, אמר בכל מקום שאני והוא חברים ושלא הייתה שום סחיטה".

- המשטרה אומרת שהנסחטים מפחדים לדבר.
"ממה הם מפחדים? קיבלתי רק 200 אלף שקל מתוך ה~400 אלף שהפועל פתח תקווה הייתה צריכה לשלם לי, וגם הסכום הזה שולם לי בצ'קים שעד היום חוזרים. אם גל חצור פחד ממני, למה הוא לא שילם לי את הכול ובמזומן? אם הוא מפחד ממני, מדוע הוא ביקש להיות איתי בחדר המעצר?".

-­בכית במעצר?
"שם דווקא לא. הייתה אווירה טובה. כשאתה יודע שהכול זה בדיחה של בזוקה, אז על מה תבכה?".

- לא חשבת על אשתך ועל הילדים?
"להם היה קשה מאוד, אבל לא רציתי שהם יראו אותי עצוב ושבור כי ידעתי שזה יגמור אותם. רציתי להראות להם בכל הדיונים בבית המשפט שאני חזק כדי שיהיה להם כוח".

- היה לחץ גדול על קורנפיין לא למנות אותך.
"אני בטוח, ולכן צריך לתת לאיציק הרבה מילים טובות. הייתי מבין אותו אם הוא לא היה לוקח אותי. הפרשה הזו גרמה לי נזק תדמיתי גדול מאוד. אבל אני חושב שבמצב שנוצר, לא היה מישהו פנוי שמתאים יותר ממני לבית"ר. אני מקווה מאוד לגמול לו על המינוי".

- איך הכרתם?
"הייתי המנהיג הבלתי מעורער של הפועל רמת גן, ויום אחד הצטרף אלינו שוער צעיר בשם איציק קורנפיין. בסוף האימון ראיתי אותו, חייל עם הנשק, מתחיל ללכת מהמכתש בגבעתיים לכיוון תחנת הרכבת בתל אביב.

יום אחד הוא שאל אותי אם אני יכול לקחת אותו טרמפ. אמרתי לו, 'מה אתה שואל בכלל? תעלה'. הייתי לוקח אותו לתחנה, משם הוא היה לוקח רכבת לירושלים, וכך זה היה כל יום. איציק בן אדם טוב. אתה רואה איך הוא מתייחס לאנשים, איך הוא מתייחס לעובדים שלו, הוא מכבד את כולם. אני לא יכול לעבוד עם אנשים שרודים בכפופים להם. אתה יכול לצעוק או לא להיות מבסוט ממשהו, אבל תכבד. ואיציק מכבד".

- היית מאמין אז, לפני 20 שנה, שיבוא היום והוא יביא אותך לבית"ר?
נראה לי שבגלל זה עשיתי את זה, בגלל זה נתתי לו אז טרמפים".

- מה שאתה עובר עכשיו זה פיצוי על מה שעברת בקיץ?
"קיבלתי פיצוי מהיר, ובמזומן. בחיים לא עשיתי רע לאנשים, ואם עשיתי אז זה לא היה ביודעין ולא בכוונה, ותמיד ידעתי להצטער ולבקש סליחה".

- למה אתה עדיין בסביבה של אנשים מפוקפקים, כמו בן כהן או גל יוסף?
"כי הם חברי ילדות שלי, ואני לא חושב שבגלל שאני מאמן את בית"ר אני צריך לזנוח את החברים שגדלתי איתם ברמת גן. רוב האנשים בכדורגל הישראלי מתרועעים עם אנשים מפוקפקים, כמו שאמרת, אבל הם בורחים ומסתירים את זה כשנוח להם. בניגוד לאחרים, אני לא מסתיר. בשבילי חברות זה ערך עליון".

- אז מיהו יובל נעים האמיתי?
"יובל נעים האמיתי זה האיש שאתה יושב אצלו עכשיו בבית והכרת את המשפחה החמה שלו. איש רגיש, חם, אוהב, אמיתי, איש שיש לו הרבה חברים שאוהבים להיות במחיצתו".

- מאיפה הסטיגמה על הטיפוס הכוחני והמרתיע?
"בגלל החזות שלי. גם בתור שחקן הייתי קצת בעייתי, עם כרטיסים אדומים. ליצור סטיגמה זה קל. לשבור סטיגמה זה קשה עד בלתי אפשרי, והיום אני כבר לא נלחם בזה".

- יובל נעים השחקן היה יכול להשתלב בבית"ר ירושלים?
"בשקט, אבל אז זו הייתה תקופה אחרת. היום שחקן עם עשרה אחוזים מהיכולת שלי מחוזר מצד כל הקבוצות. בתקופה שלי היית צריך להיות סופרסטאר כדי לעבור לאחת הגדולות. היום שחקנים שלא יודעים לשחק כדורגל חותמים בבלגיה".

- עד כמה זה שונה להיות מאמן בית"ר?
"זה משהו אחר. העניין הוא שבית"ר זה כל המדינה. גם בפתח תקווה קיבלתי המון אהבה, אבל זה התרכז באזור פתח תקווה. היום בכל מקום תופסים אותי ואומרים לי כמה אני גדול ואני מתבייש, נבוך. אני אומר שכל תינוק נולד אוהד בית"ר, אלא אם אומרים לו אחרת".

- פתחתם בשני ניצחונות, ופתאום יש ציפיות. באיזה מקום בית"ר תסיים?
"אני מסתכל רק על המשחק הקרוב ועל זה שאחריו. אני אפילו לא יודע נגד מי נשחק בעוד שבועיים. אני רק יודע שכל מי שאומר היום בשחצנות שבית"ר צריכה לסיים בפלייאוף העליון, לא היה מעז לקחת את הקבוצה לפני חודש".

"אם הייתי מאמן את הנבחרת מול יוון היא בחיים לא הייתה נראית כמו שנראתה, ואני לא מדבר על התוצאה", אומר נעים. "שחקנים לא היו באים לשחק סתם בלי לדעת איפה לעמוד ובלי לדעת להיכן לרוץ, ואני גם לא מקבל את הבלוף הזה של לבוא ארבע שעות לפני אימון וללכת ארבע שעות אחרי.

אתה יכול להוציא מהקבוצה שלך הרבה גם אם תבוא שעה לפני האימון. קח דוגמה מלפני המשחק מול הפועל ב"ש: האיש של הווידיאו לא הכין וידיאו על ב"ש. אז מה? תקתקתי והעברתי דף. יכולתי להשתולל ולהאשים אנשים במערכת שהיו צריכים לדאוג שיהיה וידיאו, אבל אם לא היינו עושים תוצאה טובה בווסרמיל, היו אומרים שאנחנו שכונה".

- דיברת על לואיס פרננדז. כולם אמרו בחודשים האחרונים שהוא חבר של השחקנים ושהם אוהבים אותו מאוד. זה מזכיר מאוד את היחסים איתך, וזה לא עבד.
"מתי זה עבד? הכדורגל שלנו לא מספיק טוב. אני עדיין חושב שיש כאן שחקנים טובים, אבל המאמנים צריכים להביא אותם לשחק קרוב ולשחק בהתלהבות, ובמשחק מול יוון לא היה את זה ולא את זה. אפשר להפסיד, אבל שלא תהיה התלהבות? זה דבר שהוא לא נורמלי. אם המאמן לא הצליח להביא את השחקנים להיות בשיגעון במשחק הזה, אז הכישלון הוא שלו. לא ראינו מלחמה, לא טקטיקה, לא משחק קרוב. כלום".

- זה כישלון של המאמן?
"קודם כול של המאמן. תמיד אמרתי לשחקנים: אתם מנצחים ואני מפסיד. זו תפיסת העולם שלי לגבי המאמן. אם יש בעיות, אני מאשים את עצמי. מה זה שחקנים לא באו למשחק? אם הם לא באו, אתה אשם. אל תפחד לקחת החלטות קשות.

ברגע שאתה מפחד לקבל החלטות קשות אתה נכשל. הלוואי שלא אצטרך להוכיח את זה בבית"ר, אבל תאמין לי שאם הכוכב הכי גדול של הקבוצה או השחקן שהבקיע הכי הרבה שערים לא יתאמנו ברצינות במהלך השבוע ויראו זלזול, הם לא ישחקו. אין כאן עניין של פחד בכלל. עם כל שחקן אפשר להפסיד ועם כל שחקן אפשר לנצח".

"אין לי ספק שנבוא במאה אחוז של רצינות וטירוף למשחק מול הפועל ת"א", אומר נעים לקראת המשחק בבלומפילד ביום ראשון. "אנחנו בתחילת שבוע האימונים, אבל אני כבר רואה את הטירוף של השחקנים ואת התכונה של האוהדים, שימלאו את היציעים שהקצו להם. אני אבשל את הקבוצה לאט-לאט על אש קטנה ואני מקווה שזה יתפרץ".

- ניצחת את הפועל ת"א כמאמן?
"ניצחתי את מכבי חיפה לא מעט פעמים כמאמן. אני לא זוכר שניצחתי את הפועל, אבל תמיד צריכה להיות פעם ראשונה. הגיע הזמן שיהיה לי גם ניצחון על הפועל. המשחקים מול הפועל בבלומפילד הם תמיד קשים, אבל אנחנו נבוא לעמוד טוב בהגנה, נסגור את המגנים שלהם וננסה לא לאבד כדורים בהתקפה. אני מאמין ברוח של הקבוצה".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...